לאחרונה הגיעה משלחת אמריקאית לשבוע למידה וסיור שכלל אמנם גם אתרי תיירות קלאסיים בירושלים, בעיר העתיקה, ביפו ובקיסריה אבל הדגש היה על היכרות עם ישראל אחרת. הסיור במוזיאון הרצל מספר על העיקשות של חוזה המדינה וראשית התנועה הציונית, הביקור בבניין הסוכנות היהודית מספר את סיפור המוסדות הלאומיים בראשית ימי המדינה ושם ערכנו סדנה משותפת להיכרות עם מגוון הפעילויות והשיח שיש לסוכנות עם הקהילות היהודיות בתפוצות. הרצאה של    Stand With Us העוסקים בחינוך אודות ישראל ומתן מענה לסיקור תקשורתי מוטה כנגד ישראל. מטרת הארגון היא להציג את ישראל בצורה אמיתית, מהימנה, הוגנת, ובגובה העיניים נתן למשתתפים האמריקאים ידע וכלים לייצג את ישראל עם חזרתם לקהילות שלהם בארה"ב. המשך הצלילה לחברה הישראלית היה כאשר הגיעה המשלחת לארבעה ימים מרוכזים באזור חדרה. איזה תיירים מגיעים לחדרה? מה יש לראות בחדרה? ובכן מסתבר שלא מעט. חברי המשלחת התארחו בבתי המשפחות של השותפים שלהם ללימוד וחוו ביחד איתם את הסיורים באזור חדרה והסביבה ופעילויות שונות להכרות עם החברה הישראלית.

במסגרת זו נחשפנו לקהילה הקונסרבטיבית "דרכי נעם" בפרדס חנה שנאבקת על הכרה ושוחחנו על השונות במרקם הדתי בין יהדות ארה"ב וישראל. הפלורליזם היהודי-אמריקאי שדרכו מוצא כל יהודי את מקומו מול הקושי של החילונים בישראל למצוא את עצמם במסגרות האורתודוכסיות. תחושת השייכות היהודית שבמקרים רבים חזקה יותר דווקא בתפוצות, מול המובן מאליו שקיים בחברה הישראלית.
לא פסחנו גם על סיור ביד לבנים וגן המייסדים – שם קיבלו המשתתפים הסבר על הארגון בכלל וסניף חדרה בפרט מפי רונה תירם, מנהלת המקום. הם נפגשו עם ציון בוסקילה, יו"ר סניף חדרה ארגון יד לבנים, ושמעו על האבל האישי שלו לאחר נפילת בנו. אחת ממשתתפי התכנית, מעיין יעקבי מחדרה, אשר שכלה את אחותה קרן בעת פעילות מבצעית בחברון, סיפרה על אחותה ועל השכול, וכן חילקה למשתתפים ברכת דרך עם תמונה של אחותה. המפגש האישי עם השכול הישראלי היה חד ואמיתי והכניס את המשתתפים האמריקאים ליום-יום הישראלי. בהמשך ביקרנו ב"איש הפסיפלורה" בעין עירון, יוזמה של חקלאי מקומי וחווינו מפגש אקטיבי עם ארגון ה"שומר החדש" שם למדנו הישראלים והאמריקאים ביחד על תנועה חברתית חינוכית וציונית זו שמבקשת לחזק את תחושת אהבת הארץ בקרב עשרות אלפי מתנדבים המסייעים למאות חקלאים וגופים ארציים לטובת שמירה על אדמות המדינה, כל זאת תוך שיח ולימוד ערכי-הציונות. אחרי עבודת הניקוש סביב עצי הזית בפאתי קיבוץ רגבים הכנו ביחד ארוחת ערב ישראלית וישבנו סביב המדורה לשיח מדיני-בטחוני שהציף את המחלוקות בין כלל המשתתפים, ישראלים או אמריקאים, איש ודעותיו האישיות שמתבססות על ידע אמיתי או מוטה אבל תחושת האחדות לא נפגמה והערב הסתיים בשירים שהם חלק מהתרבות היהודית הגלובלית ומוכרים בעברית או באנגלית כמו אדון עולם, גשר צר מאוד, הבה נגילה, ירושלים של זהב, הללויה ועוד.

את מפגש הסיום עשינו בגני הנדיב. הגנים הפורחים והמטופחים חרטו על דגלם להיות זיכרון חי לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד ויחד עם זה לפעול למען הציבור בישראל כגוף מוביל לא רק בניהול משאבי הטבע אלא גם על יחסי גומלין מקיימים בין בני האדם. כמו חזונו של הרצל שלימד אותנו על דבקות במשימה גם חזונו של הברון מתאים לעשייה שלנו ושם סיכמנו כל המשתתפים את השבוע האינטנסיבי וממנו לקחנו על היכולת של הפרט להשפיע על הכלל וחשיבות הקשר ביננו ככלל ישראל.