מובאים כאן קטעים מתוך ספרו של חיים אופז, אנטישמיות בראשית האלף השלישי, היבטים וסוגיות, משרד החינוך, מרכז ההסברה, ירושלים 2000 -

http//:www.education.gov.il/hasbara

אין בקטעים אלה דיון בגל האלימות שהתעורר מפרוץ אירועי האלימות בישראל משנת 2000 - ובעיקר בחודשים הראשונים ב 2002. כן מציין המחבר כי בגלל קוצר היריעה: "מדינות בעלות מורשת אנטישמיות וגילויים אנטישמיים, המופיעים חדשים לבקרים, כמו צרפת, למשל, לא זכו לסקירה נפרדת," ונסקרו מדינות מייצגות בלבד. עם זאת, הקטעים המובאים מתארים תמונה המייצגת מגמות כלליות ביבשת אירופה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------ 

כל מי שעוקב אחר הדו"חות החודשיים של ה"פורום לתיאום המאבק באנטישמיות" הפועל במסגרת השר לענייני חברה ותפוצות במשרד ראש הממשלה, יכול להתרשם

משטף האירועים האנטישמיים על סוגיהם השונים, הפוקדים את המדינות ברחבי העולם...

האירועים האנטישמיים כוללים פעילות אלימה, כמו ירי, שימוש בחומרי נפץ, הכאות ופגיעות גופניות, חילול והרס של בתי עלמין יהודיים ואנדרטאות זיכרון לקרבנות השואה, ציור צלבי קרס, סמלים נאציים וססמאות גנאי למיניהן על מבני ציבור יהודיים ובתים של יהודים, וכן פעילות בלתי אלימה, הכוללת איומים והטרדות מילוליות, דברי הסתה אנטישמית, כולל הכחשת השואה, מכתבה נאצה וגידופים באמצעות הטלפון, הדואר האלקטרוני ועוד. בסקירה להלן מתוארים הרקע, הגורמים והנסיבות לתופעת האנטישמיות, ומוצגות המגמות המאפיינות אותה במבחר מדינות מייצגות.

אנטישמיות כחלק משנאת זרים, אך לא רק - במערב אירופה

עליית כוחן והשפעתן של תנועות הימין הקיצוני

האנטישמיות במערב אירופה היא חלק משנאת הזרים (קסנופוביה בלע"ז), אשר העצימה את הלאומנות הרדיקלית הגזענית והיוותה את הגורם המרכזי לחיזוקן של

תנועות הימין הקיצוני. בעיית הזרים היא המלט המלכד את התנועות הללו, וסביב לה נבנית התמיכה הציבורית של אזרחי המדינות באירופה המערבית... כמעט כל חברה תעשייתית באירופה קלטה בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 קהילות מיעוטים, אשר עליהן תלו התנועות הלאומניות את קולר האשמה בכל הרעות שפקדו את מדינותיהן, למן הגידול באבטלה, המחסור בדיור, דרך העלייה בפשיעה, וכלה בהתפשטות מגפות כגון איידס וכדומה... בתוך שנאת הזרים מופיעה האנטישמיות - אותה שנאה ישנה-נושנה כלפי מי ששומר עדיין על נצחיותה כמיעוט פזורתו. תופעת האנטישמיות מעוגנת היטב ברעיונותיהן ובדעותיהן של המפלגות הלאומניות הגזעניות, ומוצאת את ביטויה בפעילותן... השנים האחרונות עומדות בסימן עלייה בכוחן ובהשפעתן של מפלגות הימין הקיצוני:

 צרפת - החזית הלאומית (FN) בהנהגת ג'ן-מרי לה פן

 גרמניה- מפלגת האיחוד הגרמני (DVU); המפלגה הלאומית הדמוקרטית (NPD); והמפלגה הרפובליקנית

 בלגיה - המפלגה הלאומנית הגזענית (Vlaams Block)

 שוויץ - מפלגת החופש; מפלגת הדמוקרטים השוויצריים; והליגה של טיסינו

 איטליה - הברית הלאומית בהנהגת גיאנפרנקו פיני; והליגה הצפונית בראשות אומברטו בוסי

 אוסטריה - מפלגת החירות בראשות ירג היידר, הראויה להדגשת יתר לאחר שהפכה בבחירות הכלליות ב-1999 למפלגה השנייה בגודלה במדינה זו, והצטרפה לקואליציה הממשלתית.

נוסף על המפלגות הנזכרות לעיל, פועלות בזירה הפוליטית מפלגות קיצוניות אחרות וכן מספר רב של תנועות וקבוצות חוץ- פלמנטריות, נאו-נאציות ופשיסטיות הדוגלות בדעות אנטישמיות קיצוניות ביותר... היות האנטישמיות חלק משנאת הזרים הוא דבר מובן מאליו, שכן היהודי נשאר סמן "הזר החי בתוכנו" כלשון עמי הארצות. אמנם בהופעתו החיצונית ובאופן דיבורו הוא אינו נבדל מן האוכלוסיה הכללית הלא יהודית, אולם דווקא בשל זה הוא נחשב מסוכן יותר, וכמי שמאיים על שלמות החברה, אמונותיה וערכיה.

שנאת הזרים, שהעלתה את כוחן של תנועות הימין הקיצוני, לא הייתה גורם יחיד שהשפיע על תופעת האנטישמיות בתקופה האחרונה במדינות אירופה. גורם חשוב אשר

עורר רגשות ויצרים אנטישמיים היה סוגיית הרכוש היהודי אשר נגזל בתקופה השואה. גורם אחר, הקשור לקודמו, הוא דיון ציבורי מחודש בנושא השואה וגורל היהודים, אשר התפתח ועורר התעניינות רבה עם חלוף המאה ה-20 וראיית מלחמת העולם השנייה כאירוע המרכזי שלה. בהקשר לכך, נתחדש העיסוק בניסיונה של גרמניה להתמודד עם עברה הנאצי בעיקר לאחר שדור חדש, שנולד לאחר המלחמה, נטל בידיו את מוסרות השלטון במדינה.

מגמות באנטישמיות במדינות נבחרות באירופה

אפשר לערוך רשימת המקשרת לכל מדינה ומדינה - כדי למנוע עומס..

גרמניה

אוסטריה

הולנד

מזרח אירופה

בין השכחה להנצחה - גרמניה

לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה כפו עליה בעלות הברית המנצחות תהליך מהיר של דמוקרטיזציה, שחייב, כמובן נקיטת מדיניות של דה-נאציפיקציה

שמשמעותה - עקירת האידיאולוגיה הנאצית ומחיקת השפעת מחיי הציבור והמדינה בגרמניה. תהליך זה עורר את הגרמנים לפשפש בעברם הנאצי, עיסוק אשר החל בסוף

שנות ה-50, ומאז נשנה הוויכוח בנושא זה, מדי פעם בפעם, בעקבות אירועים שעוררוהו מחדש. [בעקבות האירועים הללו התעורר] פולמוס בין שני מחנות: מצד אחד, אלה המבקשים לשכוח ולהשכיח את פשעי העבר הנאצי, ובכללם בני הדור הצעיר, הרוצים להשתחרר מאשמת הוריהם וסביהם, ומצד אחר, אלה הסבורים, כי יש לשמר את הזיכרון ולהנציח את התקופה הנוראה, כדי ללמד את לקחי העבר וליישמם למען הדורות הבאים. חשיבותו של ויכוח זה אינה אך ורק אקדמית. לפולמוס זה יש השלכות על הלכי רוח אנטישמיים ועל ביטוייה וגילוייה של שנאת היהודים היום התמודדות עם העבר, המוצאת את ביטויה, בין השאר, בוויכוחים פומביים, הנערכים במקרים רבים סביב אירועים, המעוררים את זיכרון העבר, חושפת מצד אחד את הצד החיובי, קרי - הרצון לזכור ולא לשכוח, כדי ללמוד ולהפיק לקחים למען העתיד, ואילו מצד אחר - היא מלבה את יצריהם של גופי שנאה לאומניים עד כי שימוש באמצעים אלימים.

גרמניה אינה פוטרת עצמה מעשיית חשבון נפש נוקב עם עברה הנאצי, למרות קיומן ופעילותן של תנועות לאומניות קיצונית, וקבוצות שנאה נאו-נאציות ואחרות, החותרות נגד מגמה זו. יחד עם זאת, אין להתעלם מעליית כוחו של הימין הקיצוני, אשר הלך והתחזק מאז איחוד גרמניה, ומריבויים של אירועים של אירועים אנטישמיים: ב-1998 נרשמו 991 מקרים, עלייה זעירה בהשוואה לשנה קודמת; מספר להקות הרוק של גלוחי הראשי, שהן אחד מביטוייה של האנטישמיות והקסנופוביה הגיע באותה שנה ל-100 (לעומת 70 ב-1997), והן קיימו 128 קונצרטים ברחבי גרמניה. בעיקר חל גידול של פי חמישה במספר אתרי האינטרנט של הימין הקיצוני בחמש השנים האחרונות. הדו"חות האחרונים על אירועים אנטישמיים (ינואר-אפריל 2000) מטעם "הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות", במשרד השר לענייני חברה ותפוצות, מציינים תקריות אופייניות לגילויים האנטישמיים באירופה, כמו השחתת מצבות בבתי קברות יהודי בעיר הנובר, או ניסיון שריפת בית כנסת בעיר ארפורט ביום הולדתו של היטלר: שלושה נערים

חברי קבוצה נאו-נאצית השליכו בקבוק תבערה לעבר בית הכנסת והותירו במקום פתק שבו נכתב: "פעולה זו בוצעה על רקע מניעים אנטישמיים טהורים" הפתק נחתם

בשם: "בעלי תסרוקת שביל בצד" - רמז לתסרוקתו של היטלר. אירוע נוסף, המופיע בדו"ח לחודש מארס 2000... ב-12 במארס נערכו בכמה מערי גרמניה הפגנות ניאו

נאציות לציון יום ה"אנשלוס" (סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית) וכן לאות הזדהות עם ירג היידר, מנהיג החירות באוסטריה.

נולדה בחטא - אוסטריה

אולי ההוכחה החותכת ביותר להתחזקות הימין הקיצוני באירופה הוא ניצחונה הגדול של מפלגת החירות בהנהגת ירג היידר, בבחירות ההכלליות לפרלמנט באוסטריה (3 באוקטובר 1999). הצטרפותה של מפלגת החירות לממשלת אוסטריה עוררה סערה עזה הן בדעת הקהל באירופה, והן בקרב ממשלי המדינות, חברות האיחוד האירופה, וכן בקרב הממשל האמריקאי, ראשי הארגונים והמוסדות היהודיים ברחבי העולם, וממשלת ישראל, אשר החזירה את שגרירה מווינה, והודיעה על כוונתה להעריך מחדש את מערכת יחסיה עם אוסטריה... נוכח גלי הביקורת הקשים... פעלה הקואליציה החדשה כדי להיראות טוב יותר בעיני העולם. היידר נמנע מנטילת תיק מיניסטריאלי... אך לא היה ספק בכך, שהוא מנהיגה הבלתי מעורער של המפלגה... כמו כן, הוכנה אמנה אשר חתמו עליה בנוכחות נשיא אוסטריה ראש הממשלה וולפגאנג שיסל וירס היידר, ועל פיה

התחייבו החותמים לשמור על חוקי היסוד של האיחוד האירופי ועל זכויות האדם... תוכנה של אמנה זו מעיד, אולי, על כך, כי בעקבות תוצאותיהן של הבחירות, נאצלת אוסטריה לעשות את אשר לא עשתה עד כה, במשך יותר מ-55 שנה - לעשות את חשבון הנפש ההיסטורי שלה ולהתמודד עם עברה, כפי שעשתה גרמניה... אוסטריה שלאחר המלחמה, אשר הוקמה מחדש כמדינה דמוקרטית ב-1955, נולדה בחטא - חטא השקר ההיסטורי, שכן היא לא 'נכבשה' על ידי היטלר, אלא הצטרפה ברצונם של רוב אזרחיה לגרמניה הנאצית. האוסטרים קיבלו את ה'אנשלוס' לא רק בשמחה, כי אם בהתלהבות. ההתייחסות לאוסטריה כאל קרבן הנאציזם שחררה אותה מן החובה המוסרית ובמידה רבה גם המשפטית לטהר עצמה מפשעי עברה. העדרן של תחושות אשמה, ואי הפנת לקחים מן התקופה הנאצית... גם מסבירים, ככל הנראה את ניצחונו הגדול של היידר בבחירות (אוקטובר 1999), כאשר העולם הנאור, רובו ככולו, מגנה את דעותיו ועמדותיו.

הצלחתו של היידר נובעת מטיפוחה של שנאת הזרים. מאז היה למנהיג מפלגת החירות ב-1986 סטתה המפלגה עוד יותר אל הקיצוניות הימנית, כאשר שנאת הזרים הפכה למאפיין המרכזי שלה... יסוד אחר לתמיכת הציבור האוסטרי במפלגת החירות נעוץ בנוסטלגיה ל"עבר האוסטרי". הכוונה היא לכמיהה אל הלאומנות הפאן-גרמנית, שהיא אחד האידאלים של מפלגה זו... האנטישמיות באוסטריה נודעה בחריפותה כיוון ששולבו בה יסודות של אנטישמיות עממית ואידאולוגיה לאומנית. היטלר כתבת ב'מיין קאמפף' כי וינה הייתה עבורו בית ספר לאנטישמיות...

היידר ניסה עד כה להסתיר את אהדתו לגרמניה הנאצית ונזהר שלא להשמיע הערות אנטישמיות, שכן להיות אנטישמי מוצהר באירופה שלאחר השואה מהווה עדיין מחסום בפני מי ששואף להגיע אל הנהגת המדינה. אולם לא תמיד צלחה דרכו להעלים אהדה זו ולהימנע מביטויים אנטישמיים: הוא פנה לאנשי ס"ס לשעבר בתואר "ידידים יקרים" ותיאר אותם כ"אנשים הגונים בעלי אופי טוב". הוא שיבח

את מדיניות התעסוקה של הרייך השלישי, והגדיר את מחנות ההשמדה כמחנות ענישה. היידר טוען כי מעולם לא ביטא דעות אנטימשמיות, אולם קשה להתעלם מן הנימות העולות מהתבטאויותיו כדוגמת האמירה הבאה: "ישראל ויהודי העולם תקועים בהשקפת עולם השייכת לתקופת השואה, ועליהם להכיר בכך שהעולם, והם בכלל, השתנו מאז". בראיון שנערך עמו באוקטובר 1999, כאשר הגיב על האיום הישראלי לנתק את היחסים עם אוסטריה, אם מפלגתו תשולב בקואליציה, אמר היידר: "אנשים רבים אומרים לי וכעת אנחנו מבינים מדוע קיימת אנטישמיות"...

לסיכום

לא מפליא הדבר כי אירועים אנטישמיים באוסטריה מתרחשים חדשות לבקרים. אחד החידושים האחרונים היא תעמולה אנטישמית מבית מדרשה של הכנסייה הקתולית. פרסומים ומאמרי שטנה בגנות היהודים הופיעו בבטאוני הימין הקיצוני ובהם עלילות ברוחה ובסגנונה של הכנסייה הנוצרים מימי הביניים... [כגון מאמר] על טקסט הפולן הדתי היהודי של רצח נוצרים, בעיקר ילדים. כומר בשם

גוטפריד מלצר השתמש בהאשמות אנטישמיות ידועות, בהעלילו על היהודים את אשמת השתלטותם על העולם והנהגתו לפי ראות עיניהם, וכן את אשמת אחריותם לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

ארגוני ימין קיצוני רבים פועלים באוסטריה ובכללם גלוחי הראש שמספרם נאמד בכ-20,000 חברים, וכן קבוצות נאו-נאציות צבאיות למחצה, שמטרתן להחיות את הנאציזם.

הולנד

הפעילות האנטישמית משתקפת בעיקרה באיומים, בגידופים ובהשמצות נגד יהודים, אולם לא חסרות גם תופעות של ונדליזם, כמו פגיעות במוסדות יהודיים ובאתרי זיכרון, כדוגמת חילול אנדרטת הזיכרון לקרבנות הנאצים באושוויץ, הממוקמת באמסטרדם.... ... התבטאות אנטישמית בוטה מפי הקרדינל סימוניס [נציג בכיר מאוד של הכנסייה - ק"א] בתכנית טלוויזיה עוררה זעם בהולנד, כאשר איש הדת רם המעלה סיפר ברדיו על "יהודי קטן שבא לישו והיה צריך לבחור בין חיי נצח לבין אלף מטבעות, בחר בכסף". חוגי הימין הקיצוני בהולנד משתמשים ברטוריקה אנטישמית בפרסומיהם ובנאומיהם ההולמים את מצעם הפוליטי, המשקף גזענות ושנאת זרים. הכחשת השואה מופיעה גם היא בתדירות גבוהה בנאומים ובעלונים של פעילים במחנה הימין הקיצוני. אנטישמיות נפוצה גם בקרב מוסלמים קיצוניים ובעיקר מוסלמים שחורים מסורינאם. ההאשמה האנטישמית המסורתית בדבר קנוניה יהודית עולמית בנוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון" נשמעת בהפגנות אנטי ישראליות בערי הולנד, המאורגנות על ידי תנועות נאו-נאציות מחד, ומוסלמים פונמנטליסטים מאידך. השפעת התמורות המדיניות במזרח אירופה על תופעת האנטישמיות נדמה היה, כי עם התמוטטותה של הגוש הקומוניסטי בראשית שנות ה-90, יפציע שחר חדש בשמי מזרחה של יבשת אירופה, ולאורכה תנשב רוח חדשה של פלורליזם תרבותי, אתני ודתי, של סובלנות בין רוב למיעוט, של ממשלים נאורים המקפידים על שלטון החוק של שמירה על זכויות האדם וחירותו, וכל אלה כחלק מתהליך הדמוקרטיזציה הפוקד את המדינות העצמאיות, שמורשת טוטליטרית הייתה נטועה בהן. אולם כפי שהעידה המציאות, ליוותה האנטישמיות ושנאת המיעוטים אתהמדינות הבתר-קומוניסטיות בעת מעברן למשטרים דמוקרטיים. ביטוייה של האנטישמיות השתקפו, כמתואר לעיל, בתקריות אלימות, כמו הצתת רכוש יהודי, הרס בתי כנסת, חילול בתי עלמין יהודיים, יריות ואיומים על יהודים, וכן תעמולה אנטישמית, ובכללה הכחשת שואה.

שנאת היהודים על רקע התחזקותה של הלאומיות האתנית

המעבר מחברה טוטליטרית לחברה דמוקרטית במדינות מזרח אירופה, עורר את התקווה לאינטרגרציה אירופית, לשילובן של המדינות הלאומיות החדשות בתהליך האיחוד האירופי. אולם במעבר לדמוקרטיה ולקפיטליזם נתעוררה מגמה הפוכה לתהליך האיחוד בדמותן של מדינות לאומיות, השואפות להתקיים על טהרת האתניות. כך קרה ביוגוסלביה שנסחפה למלחמות אתניות עקובות מדם ולהתפרקות למדינות לאומיות בעלות זהויות נפרדות... כך אירע בצ'כוסלוביה שנחלקה לשתי מדינות... וכך קורה בתחומי ברית המועצות לשעבר... ההתרפקות על היסודות הקמאיים של הלאומית נתגלתה במדינות אלה במלוא עוצמתה. והזהות האתנית הפכה להיות חשובה יותר מכול. זהות זו שוללת פלורליזם חברתי ורב-גוניות תרבותית. היא מפוררת יותר מאשר מחפשת את השילוב

או את הדו-קיום בין קבוצות אתניות שונות. הקשר בין מציאות זו לבין האנטינשמיות הוא ברור ומובן: שאיפות לאומיות רדיקליות המתבססות על האתניות מביאות את הניכור כלפי המיעוטים, מעוררת את שנאת הזרים, ובתוכה גם את שנאת היהודים.