• דוד געש ליד קרון הרכבת ברמפה של אושוויץ שנתרם על ידי היהודי האוסטרלי פרנק לואי

    דוד געש ליד קרון הרכבת ברמפה של אושוויץ שנתרם על ידי היהודי האוסטרלי פרנק לואי

    נתן רועי, נתן רועי , הסוכנות היהודית ©
  • ורד אחיהון,רבקה וונדה ואביבה אחיהון בביקור בבירקנאו, ביום גשום ועצוב מאד

    ורד אחיהון,רבקה וונדה ואביבה אחיהון בביקור בבירקנאו, ביום גשום ועצוב מאד

    נתן רועי, נתן רועי ©
  • רבקה וונדה שהיתה מורה לעברית במחנה הסוכנות באדיס אבבה נפגשת עם פולני טוב ששומר על השריד של חומת הגטו בוורשה

    רבקה וונדה שהיתה מורה לעברית במחנה הסוכנות באדיס אבבה נפגשת עם פולני טוב ששומר על השריד של חומת הגטו בוורשה

    נתן רועי, נתן רועי ©
  • קבוצת העובדים מבקרת בבית העלמין היהודי הענק באוקופובה שבפולין

    קבוצת העובדים מבקרת בבית העלמין היהודי הענק באוקופובה שבפולין

    נתן רועי, נתן רועי ©
  • קבוצה של עובדי הסוכנות היהודית בשריד חומת הגטו בוורשה

    קבוצה של עובדי הסוכנות היהודית בשריד חומת הגטו בוורשה

    נתן רועי, נתן רועי ©
Aliyah

מסע להסטוריה כואבת בפולין

בשנת 2014 קבוצת העובדים של הסוכנות היהודית שיצאו כקבוצה מאורגנת של ארגון העובדים לביקור במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה כללה, בין היתר, יהודים ממוצא אתיופי שהגיעו על מנת לשמוע על חורבן העם במלחמת העולם השנייה. ההתרגשות של כל אחד מחברי הקבוצה, היהודים ממוצא אתיופי והישראלים, היתה גדולה. היה זה שיעור במאבק על הזהות היהודית, על המשך קיום העם, למרות "רצח העם" הנורא על האדמה הפולנית. למעלה משלושה מיליון נרצחו על אדמת פולין לפני שהוקמה מדינה יהודית בארץ ישראל. כל אחד מהמשתתפים שילם במיטב כספו כדי להכיר את מה שארע בתקופה כה חשוכה בקורות העם היהודי.

רק אחרי הביקור במרכזי הרצח החליט מנחם טדג טבגה לספר את הסיפור שלו. וזה היה מפתיע מאד.

הייתי אסיר ציון באתיופיה וכשראיתי את הדרגשים באושוויץ בירקנאו נזכרתי - להבדיל אלף אלפי הבדלות - בעינויים שעוניתי על ידי האתיופים שכלאו אותי ללא שום הסבר והיכו אותי ממושכות. ניסו לשבור אותי כדי שאודה בדברים שלא עשיתי.

טדג הגיע למסע החיים במרכזי רצח היהודים בפולין בעקבות הסיור שערכה בתו, אחת משמונת ילדיו, במרכזים בפולין. היא הייתה מרוגשת מאד - סיפר לי.

הקבוצה שיצאה לפולין 2014

אז הוא הגיע. כשמנהל הקבוצה, ברוך קושצ'בה, ביקש מהמשתתפים לספר על עצמם ועל המתחולל בקרבם הוא עלה ודיבר. ודבריו התקבלו בהפתעה. הוא היה נרגש מאד אבל הוא ניסה בכל זאת לעשות את ההבדלה בין מה שקרה פה לשם. "היו כמה מחברי למאסר שנרצחו על ידי האתיופים ואיש אינו יודע לאן נעלמו".

כמו רוב חברי הקבוצה הוא לא ידע מה מצפה לו.

היתה זו קבוצה מעורבת של ישראלים, ילידי הארץ ועולים מאתיופיה שמטפלים בעולים מאתיופיה הן באתיופיה והן בישראל.

בין הישראלים היו: אמא - אילנה לוי, שאביה היה אסיר במחנה אושוויץ, ובתה תהילה, שהינה עובדת הסוכנות היהודית. היה שם ברוך קושצ'בה שאביו היה אסיר במחנה ורעייתו לאה, חברי קיבוץ רמת רחל. הוא היה כאן במחנה הזה הן כמזכיר הנוער העובד והלומד והן כמבקר עם בתו. אין זו הפעם הראשונה שלו. הפעם בא לכאן עם אשתו, לאחר שהיה כאן עם הבת, ולאחר שלמד והשתלם בתחומי ההסטוריה הרלבנטיים במסגרות אקדמיות. 

היו כאן מורים לעברית וסומכים של יהודים ממוצא אתיופי. והיו כאלה שאין להם קשר לשואה בצורה ישירה. והתברר להם שמה שהתחולל כאן נוגע לכל יהודי.

העובדים במחנה ההשמדה אושוויץ

המורה לעברית במחנה של הסוכנות היהודית באדיס אבבה, רבקה וונדה, התרגשה מאד בביקורים במחנות הרצח בטרבלינקה ובאושוויץ על אדמת פולין. התרגשותה גברה מאד כשניגשה לקצין הבטחון של הסוכנות היהודית, דוד געש, ששירת באדיס אבבה בעת שהיה קצין הבטחון במחנה וגילתה לו שהיא הייתה המורה בבית הספר. שניהם חוו חוייה מכוננת במחנה באדיס אבבה לפני "מבצע שלמה" והיום הם חוו חויה קיבוצית ויהודית.

בסיור הזה, שנים רבות אחרי "מבצע שלמה", שבו השתתפו, הם נעמדו ליד הקרון האותנטי, שבאמצעותו הובלו יהודים בכל רחבי אירופה ל"רמפה" של אושוויץ, בשנות הארבעים של המאה שעברה. העצב הנורא , הבלתי נתפש, יצר את התחושה כי גורל אחד מחבר את כולם בקבוצת העובדים של הסוכנות היהודית שהגיעה לפולין.

יהודית עוזר ממרכז קליטה בצפת היא נכדה לניצולי שואה מרומניה. המתחולל כאן נגע לה והיא חוותה את המתחולל כאן דרך הקשבה גדולה. אפשר היה לראות אותה מתבוננת במראות שנותרו, אפר הנרצחים באושוויץ והשער הרב שגולח כדי לשמש את הגרמנים לשמיכות, והיא נותרה חסרת מילים. כמו כולם.

יהודית עוזר בטיקוצין מחבקת חברה לעבודה

רות כהן מנהלת מרכז הקליטה בקרית ים הינה בת לאותן משפחות בישראל שאבותיה עברו את השואה כאן. היא התבוננה במראות והקשיבה שעות ארוכות וכך גם בעלה שבני המשפחה שלו עלו לישראל מאירן ועבורו זו הייתה חוויה מסוג אחר לגמרי. "לפני הסיור לא חשבתי שצריך לבקר כאן אבל היום אני חושב אחרת" הוא אומר.

טל בן דור סיפרה על אחיה שנהרג במלחמת יום הכיפורים ועל נסיון עיבוד הצער והכאב על ידי ההורים והמשפחה, הכאב והצער חיבר אותה לחוויה המורכבת של הבלתי נתפש באתרים אלה.

לא כולם שוחחו זה עם זה על הכאב והצער של המשפחה בעקבות השואה אבל דומה שניטוו חוטים שקשרו בין כל חברי המשלחת בהקשר לגורל היהודי המשותף, הזהות היהודית התחזקה באורח טבעי כמעט.

עובדים בטקס בטרבלינקה

 

לאחר הסיור בפולין יצאו כמה מהמשתתפים לביקור ביד ושם והנה כמה מהתגובות:

תהילה לוי:

"סבי, שלמה שרייבר ז"ל, היה ניצול שואה. על אף הקרבה המשפחתית השואה הייתה לי למושג קצת עמום, רחוק ממני בשנים ורחוק גיאוגרפית.
אך הביקור בפולין מטלטל כל נפש יהודית באשר היא".

"בניסיון להבין את שקרה מגלים כי השאלות עולות על התשובות אך מסקנה אחת מתבהרת, מדינת ישראל בכלל ופועלה של הסוכנות היהודית בפרט יקרים מפז ואל לנו לקחת אותם כמובן מאליו".

זיו זאה אמרה:

שנים נושא השואה מעסיק אותי אך השנה חשתי צורך עמוק להיות בפולין משום שבני הבכור נסע עם משלחת של בית הספר בו הוא לומד וחזר עם שפע של חוויות מרגשות, כואבות אשר עיצבו את זהותו והעמיקו את הקשר לעם היהודי. נסעתי לפולין עם חששות וחזרתי עם תחושת גאווה ותודה על מה שיש לי, לנו, ליהודים, יש מדינה ואנו עם במולדתו.
אנדרטה לזכרם של הילדים מבית היתומים של יאנוש קורצ'ק בוורשה ולמחנכם

לאורך כל הביקור חשתי רגשות מעורבים: כעס, שנאה, גאווה, שמחה, עצב כאב עז, אם לסכם את הכול היה זה מסע מורכב, לנפש, לזהות, לחוויות. אני שמחה שעשיתי זאת, חשתי כי אני זקוקה לדברים "חזקים" כדי שירגשו אותי, אך באושוויץ חשתי כי הכאב גדול, זעקת אחינו הנספים הדהדה בכל מקום. כל אבן דברה אליי, כל גדר, כל ביתן, בעיקר התפרקתי למראה כמויות האדירות של הנעליים של הילדים, תמונות הילדים שברו אותי ובכיתי ביחד איתם.

 ויהודית עוזר אמרה : המשפט שיוביל אותי מכאן לחיים הוא שהחיים האמתיים הם החיים בארץ הקודש, ארץ ישראל. כשאתה יהודי אתה ישראלי, ובכדי להיות ישראלי יהודי מגשים אתה צריך להיות בארץ ישראל כי הכי בטוח למרות כל הקשיים שאנו חווים".

16 מאי 2014 / 16 Iyar 5774 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.