מאת: איתי בן אליעזר
כאשר פגשתי את רותי דן-גורי, רכזת קשרי הגומלין של שותפות ביחד ערד-תמר/ניו ג'רסי-דלאוור של הסוכנות היהודית היא היתה בעיצומן של הכנות לקראת שיחת סקייפ בין כעשרים בני נוער מערד ומספר דומה של בני נוער מניו ג'רסי. רותי בקושי הצליחה לכבוש את התרגשותה; למרות שמדובר בשיחה נוספת בשרשרת שיחות סקייפ שהחלה לפני שלוש שנים עם תחילתה של תכנית "גשר" למנהיגות צעירה, שיחה זו תהיה זו שיחת הסקייפ הרשמית האחרונה עם סיומו של המחזור הראשון בתכנית. התכנית מופעלת וממומנת על ידי שותפות ביחד ערד-תמר/ניו ג'רסי-דלאוור של הסוכנות היהודית, שמחברת בין קהילות מהעיר ערד והמועצה האזורית תמר, עם קהילות יהודיות בניו ג'רסי ודלאוור>.
"גשר" הינה תכנית המתמקדת ביצירת חיבור בין בני נוער מערד ומניו ג'רסי, במטרה לפתח את זהותם היהודית, לטפח את כישורי המנהיגות שלהם וליצור הזדמנויות לדיאלוג, שיתוף וחשיבה משותפת. במהלך שלוש שנות התוכנית נפגשו הקבוצות משני צידי האוקיינוס על בסיס קבוע, הן במפגשים קבוצתיים נפרדים, הן באמצעות הסקייפ והן פנים אל פנים כאשר כל קבוצה נסעה לבקר את הקבוצה המקבילה ב"מגרש הבית" שלה. הלימוד מתבסס על סילבוסים מובנים הכוללים נושאים כגון מנהיגות סביבתית ויהודית, ערכים יהודים ועוד.
תכנית "גשר", שנהגתה על ידי ג'ק פוקס וג'וש קטלר מהפדרציה היהודית של אטלנטיק וקייפ מאיי, והושקה יחד עם מקבץ פדרציות יהודיות נוספות ממדינת ניו ג'רסי שבארה"ב, החברות ב"שותפות ביחד ערד-תמר/ניו ג'רסי-דלאוור" (כדי לקצר, בהמשך הכתבה נקרא לה פשוט "שותפות"). ההשראה לתכנית הגיעה ממפגש עם בני נוער מערד במהלך ביקור בעיר ב-2009. לאחר ששמעו על תכנית דומה המחברת בני נוער מניו יורק וישראל, החליטו נציגי הפדרציה לנסות לקשר בין בני נוער מערד לניו ג'רסי, כאשר הנחת היסוד הייתה שלמרות המרחק הגיאוגרפי, יש להם הרבה מן המשותף.
"רצינו לחבר בין בני נוער מקהילות יהודיות בניו ג'רסי ודלאוור לבין בני נוער מערד", מסביר ג'וש קטלר, האחראי על יישום התכנית בניו ג'רסי, "ראיינו ובחרנו 20 בני נוער, שהיו אז בני 15, מחמש קהילות החברות בשותפות. בינתיים, גם בערד עשו את אותו תהליך".
"תכנית גשר היא מאד מיוחדת. כפי שהשם שלה מסמל, מטרת התכנית היא לגשר על פערים בנוגע לתפיסה של מה זה להיות יהודי בישראל ובתפוצות", אומר ליאור אוקנין, רכז התכנית בערד. "הנושאים העיקריים בהם נגענו היו מנהיגות יהודית, מנהיגות קהילתית וציונות".
התכנית נבנתה באופן הבא: בערד, ליאור ובני הנוער קיימו פגישות דו-חודשיות, אשר התמקדו בנושאים של מנהיגות, בעיקר מנהיגות קהילתית וסביבתית. בניו ג'רסי נפגשו בני הנוער פעם בחודש, בכל פעם במרכז קהילתי יהודי (JCC) תורן, השייך לאחת הקהילות המשתתפות, על מנת לדון בנושאים של מנהיגות קהילתית וללמוד על ההיסטוריה של ישראל ועל אירועים עכשוויים. בנוסף, התקיימו פגישות באמצעות הסקייפ בין הקבוצה מערד לקבוצה מניו ג'רסי, דרכן למדו בני הנוער להכיר ולשתף אחד את השני בתהליך הלימוד.
"בשנה הראשונה, היתה מבוכה בפגישות הסקייפ, כיוון שהמשתתפים לא הכירו אחד את השני", נזכר קטלר, "אבל היא נעלמה כאשר בני הנוער מערד הגיעו לביקור בניו ג'רסי במהלך חופשת חנוכה. הקבוצה ביקרה בכל הקהילות המשתתפות בפרויקט ולנה ב-JCC ובבתים של עמיתיהם לתוכנית מניו ג'רסי. גם הילדים שלנו היו בחופשה מבית הספר וכולנו השתתפנו בפעילות מצווה למען הקהילה. כמובן שהשארנו מקום גם לדברים כיפים, כמו נסיעה לניו יורק".
"הקבוצות היו בסוג של הלם בהתחלה", נזכר אוקנין, "אבל אז הם התחילו להבין אחד את השני. כשנסענו לניו ג'רסי נוצרו חיבורים אישיים מדהימים שהלכו והתחזקו במהלך הפגישות בסקייפ ועוד יותר כאשר הקבוצה מניו ג'רסי הגיעה לביקור בארץ. הרבה מהמשתתפים מתכננים לנסוע ולבקר אחד את השני בעתיד, והם ימשיכו ללמוד אחד מהשני".
"נוצרו קשרים אמיתיים", מסכים קטלר. "אני בטוח שהם יחזיקו מעמד לאורך זמן, אם לא לנצח. בכל הקשור לחיבור בין קהילות ויצירת מנהיגים, התכנית הייתה הצלחה גדולה".
שלושה חודשים לפני סיום התכנית, הגיעה הקבוצה מניו ג'רסי לבקר את החברים מערד, להכיר את ישראל ממקור ראשון ולקחת חלק בפעילויות מנהיגות.
על פי קטלר, זו לא הייתה החלטה קלה. "זה היה מיד לאחר מבצע עמוד ענן בעזה. כמעט שינינו את תאריך ההגעה. אבל ערכנו הצבעה והחלטנו שאנחנו רוצים להביע את תמיכתנו בערד ובישראל והחלטנו לנסוע בתאריך שנקבע מראש. זוהי מנהיגות יהודית צעירה במיטבה".
"כשהם הגיעו, הם ראו את המציאות בישראל כפי שהיא באמת", אומר אוקנין. "הם הבינו שיש הבדל בין מה שהם רואים בחדשות לבין מה שמתרחש בפועל. נסענו לבאר שבע, היכן שטילים נפלו רק שבועות ספורים לפני כן, והם ראו שלא מדובר באזור מלחמה. היה לנו חשוב שהם יבואו ויראו את זה".
"באופן אישי, אני אוהב את ערד", אומר קטלר, "היא שקטה, שלווה, יפה והיסטורית. בני הנוער מאד נהנו מערד, רותי דן-גורי וצוות השותפות בערד עשו הכל על מנת לגרום למבקרים להרגיש בבית. הרבה מהילדים אמרו לי שיחזרו לישראל, ושיבואו לערד בגלל החברים, האווירה והאנשים".
כשהוא מתבקש לבחור הרגע המשמעותי ביותר שלו מהתכנית, קטלר בוחר לדבר על הדיונים שנערכו בזמן ביקורה של הקבוצה מערד בניו ג'רסי. "כשהם היו פה, שאלנו אותם על איראן ואם הם מפחדים. הדיאלוג היה כל כך חשוב. מדבריהם הבנו שהם חושבים שהאמריקאים עשו מהנושא הרבה יותר מאשר הישראלים. אנחנו דאגנו להם, אבל הם דאגו יותר לגבי דברים יום-יומיים".
מבחינת אוקנין, החוויה המשמעותית ביותר הייתה הצפייה בהתפתחותם של מנהיגים צעירים. "כשבחרנו את הילדים לתכנית, בדקנו את הפוטנציאל שלהם. ואכן, במהלך התכנית, ראיתי כיצד הם מזנקים קדימה כמנהיגים. הם באמת עשו כמה דברים מדהימים בשלוש השנים האחרונות, במיוחד בכל הקשור למנהיגות סביבתית, כגון העלאת המודעות האקולוגית ועיצוב גינות קהילתיות. מבחינתם, אני גם חושב שהנסיעה לארצות הברית הייתה החוויה הטובה ביותר. זה היה מאד מהנה ולמדנו המון".
לחניכים של אוקנין, אשר מסיימים בימים אלו את בית הספר התיכון, יש זיכרונות טובים מהתכנית: "לימדו אותנו להדריך", אומרת ליגל, בוגרת טרייה של התכנית. "הדרכתי סיורים בערד. זה תרם לי מבחינת יכולות ההדרכה שלי ועזר לי להיפתח. לימדו אותנו איך לעמוד ולדבר מול קהל".
אור, בוגרת נוספת, מוסיפה: "כשפגשנו את הקבוצה מארצות הברית, מאד התרגשנו. ואז למדנו להכיר אותם ולמדנו על הזרמים ביהדות ועל דרך החיים שלהם. ממש התגבשנו איתם. התכנית נתנה לנו חברים לחיים".
"התכנית יצרה כמה חברויות מדהימות", מסכמת רותי דן-גורי, "כשהקבוצה מניו ג'רזי עזבה את ערד, כל בני הנוער לא הצליחו לעצור את הדמעות. ההצלחה היתה מעבר למצופה, כך שהחלטנו לפתוח מחזור שני של 'גשר' שיתחיל בשנת הלימודים הקרובה. כמה מבוגרי המחזור הראשון ישמשו כחונכים למחזור השני. כך אנו מרחיבים את מעגל המנהיגות והקרבה".
0
