חבריו לקבוצה שקמה לאחר מלחמת העולם השנייה בקרב יהודי צרפת היו: הפילוסוף עמנואל לוינס, והרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו).

הגעתי אל כתביו של נהר במקרה כשלמדתי פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והוא לימד בה. שבתי אליו שנים לאחר מותו, כשקראתי דברים שאמר על חייו בירושלים, שאליה עלה עם רעייתו ההיסטוריונית ד"ר רינה נהר, בגיל 60.  בעיניו, החיים בירושלים המורכבת של מטה, מכריחים אותך להתגעגע תמיד לירושלים של מעלה. רק לאחר מכן, צללתי בספרו החשוב "משנתו של המהר"ל מפראג", שבלעדיו קשה לאדם מן הישוב לקרוא את המהר"ל, אולי העמוק בהוגי הדעות היהודיים בכל הזמנים, ולהבינו.

 

דבריו של נהר, תחושתו, מציפות את ה"צבע" של ההתחדשות היהודית היומיומית שעושה כל יהודי, בירושלים שלו, בעולמו הפנימי.

יהודי חי בעולם של מטה ומתגעגע לעולם של מעלה. זה משהו בגן היהודי, יאמר לך משהו, ויצביע לך על "המחפשים" הרוחניים של האנושות שרבים מהם יהודים ובהם: הפילוסופים אנרי ברגסון, קרל פופר, שלמה מיימון, פרנץ רוזנצוויג, הרמן כהן ועוד.

ליהודי צרפת הוא היה "מחדש יהודי" לאחר השואה. הוא היה ליהודי צרפת מה שמרטין בובר, מחדש יהודי גדול אחר, היה ליהודים בארצות דוברות השפה הגרמנית.

קשה לאפיין את דמותו רבת הפנים של אנדרה נהר אבל קו אחד הינו ועודנו המסעיר ביותר מבחינת "התחדשות יהודית".

אנדרה נהר שרד בעור שיניו את השואה של יהודי אירופה. ואז נחת בתוך החברה הצרפתית שהשמיעה קולות על "האדם הנעזב", "האדם הבודד", שבקעו מכתביהם של הפילוסופים אלבר קאמי וז'אן פול סארטר.  

הוא מודה כי בעת חופשה עם רעייתו בהרים הגבוהים של שוויץ קרא את קריאתו של אברהם יהושע השל  Man is not alone ואת God in search of man , שמות שני ספריו המפורסמים והחשובים של אברהם יהושע השל שיצאו לאור לאחר השואה.

"אין האדם בודד. בהיסטוריה פועלים שני שותפים ושנים אוחזים בטליתו של ספר ההיסטוריה, ספר התנ"ך, האדם ואלוהים".

(אנדרה נהר, "ממורי דרכי" בתוך "ובכל זאת", הוצאת דני מס)

נהר ראה במקרא, בתנ"ך, במורשת היהודית הרחבה, הים שאיננו אכזב וסנה שאיננו אוכל, כי הם מעיינות מים חים.
 
דבריו אלה, מבהירים כי הוא תלמידו של אברהם יהושע השל אף שלא ישב מעולם בשיעור שלו וראה אותו פעם אחת בחייו. "הוא הראנו לדעת" כותב נהר "כי בן אדם מסוגל לשיר בעת ובעונה אחת שיר יהודי ושיר אנושי, שירת הבראשית "לה' הארץ ומלואה" ושירת האחרית "מזמור שיר ליום השבת", שירת המציאות, על כל הקשיים, על כל האתגרים, על כל "שלח את עמי הכרוכים בה, ושירת הגאולה- על כל התקוות, על כל הבשורות, על כל "נחמו נחמו עמי" התלויות בה".

לך דומיה תהילה

פעם שניה שפגשתיו היה בעת שקראתי את התנגדותו של המסאי ז'אן אמרי  ("מעבר לאשמה ולכפרה"), בן לאב יהודי ואם קתולית, שעונה במחנות ריכוז ולימים התאבד. הוא התנגד לעמדתו המתפשר של אנדרה נהר בהקשר ליחס אל אלוהים לאחר השואה.

כאן ,אומר אנדרה נהר, יש להתבונן במערכת היחסים שבין אלוהים לאדם שהיא יכולה לנוע על ציר גלוי ועל ציר של דממה, הסתר קול. בבחינת : "לך דומיה תהילה". דומיה טרנס-דנטית.

במקרא, הוא אומר, יש דמויות רבות של "יורדי דומה"  (שאול, דממה), ואחד מהם הוא שאול, ששמו רומז על "שאול" .

והרי בספר שמואל א פרק כ"ח , יום לפני מות שאול, הוא הולך אל בעלת האוב בעין דור. ונאמר שם:

"וישאל שאול בה' , ולא ענהו ה', גם בחלומות וגם באורים, גם בנביאים". בסיום – דומיית הלילה: "ויקומו וילכו בלילה ההוא".

ובאמצע הפרק: קולו של שמואל הנביא, של אדם מת שעלה מן השאול, מדומיית הדומה של מלכות המוות.

ראו למשל שירו האחרון של יוסי בנאי, שאותו שר כמה ימים לפני מותו, ונושא את השם: תרנגול כפרות.

יוסי, אהוב ליבי, מספר בשירו (מוסיקה נפלאה של מיכה שטרית) ,על אביו שבא אליו מעולם הדממה. הוא מספר על הליכתו אליו. הקשיבו היטב שירו של אדם ששר דממה, עולם דממה, זיכרון והתבוננות על החיים שחלפו.

זו המציאות שעליה מדבר אנדרה נהר, השתיקה של האל, עולם הדממה, מחד גיסא והאמירה היומיומית בנסים, במעשים מאידך גיסא. 

את עיקרי דבריו על הדומיה, על שתיקת האל, אפשר למצוא בספרו החשוב ביותר שעוסק ב"שתיקת האל" באושוויץ, גלות המילה (כפי שכינה זאת).

הספר נושא את השם :
The exile of the Word (L'Exil de la parole. Du silence biblique au silence d'Auschwitz, Ed.: Seuil, 1970)

מהר"ל

המצב של האל במלוא עוזו והאל במלוא שתיקתו היא המציאות שעליה מדבר אנדרה נהר בעת שהוא מבאר את משנתו של המהר"ל.

"השניות איננה בבחינת תאונה הקורעת את ההוויה אלא צידה השני והמבורך. ככל שגדול יותר הקרע כך ממשית יותר הקרבה; ככל שעמוקה יותר הפרידה, כך אמיתית יותר היא הברכה. כל דבר מכיל את צידו האחר המשלים והוא חורת בו מתוכו ומגלף את תוויו האמיתים", כותב אנדרה נהר.

(אנדרה נהר, משנתו של המהר"ל מפראג, הוצאת ראובן מס בע"מ ירושלים )

הנה כאן, בתוך המורכב שביהדות, מבהיר אנדרה נהר, למי שמתעניין ביהדות כי יש ביהדות רזי רזים שיכולים להתפרש בקלות מסוימת אך המפתח לכך היא פתיחות וקירבה.

רבים מאד הלכו אחרי הדרך הזאת, של התקרבות ופתיחות, ובהם גם כאלה שלא שיערו שהמטבע (היהדות) מצויה ממש מתחת לפנס.

הוגים, כמו אנדרה נהר, גילו להם זאת.