• שף אפרת דוויט

    שף אפרת דוויט

    באמצעות אדיס עלם, אדיס עלם ©
  • שף אפרת דוויט

    שף אפרת דוויט

    באמצעות אדיס עלם, אדיס עלם ©
Blog

אדיס עלם

"העולם של אדיס" הוא מטבח אתיופי שנושא את שמה של אם יהודיה שהלכה לעולמה באתיופיה כשבתה- שף אפרת (אספה) דוויט (זנה) הייתה בת שמונה שנים. לאם קוראים אדיס ז"ל. היום - באשדוד - כשהיא אמא לארבעה ילדים , לאחר שליחות ציונית של בעלה פנטהון דוויט , במשך חמש שנים, בסידני שבאוסטרליה, היא מפיחה חיים, כבר מספר שנים, במטבח של אמה המנוחה. שמם של המאכלים שהיא מכינה, לרבות הקייטרינג המרהיב והטעים שלה, הגיעו לכל רחבי ישראל. מי שעלתה ב"מבצע שלמה" עם אחיה ואביה ז"ל מכפר קטן ליד גונדר היא שם דבר למטבח ביתי לעילא ולעילא. "כן, אני יודעת שאמא שלי מסתכלת עלי מלמעלה", היא אומרת. סיפור מרגש.

כשהגענו ביום גשום למסעדה שלה, "אדיס עלם", ברחוב הבנאים באשדוד, אספה (אפרת) דוויט בדיוק שבה מהגשה של ארוחה במסגרת קייטרינג שהוזמן אצלה. "עבדתי מן השעות המוקדמות של הבוקר, כדי שאוכל להביא לאנשים את המיטב של המטבח האתיופי כשהוא טרי ומלא בטעמים כמו שאני מכירה מאז שהייתי ילדה קטנה", סיפרה.

דוויט עלתה במסגרת "מבצע שלמה" יחד עם אביה ואחיה. המסע נמשך כמעט יממה - מכפר קטן במחוז גונדר שבאתיופיה. היא, הילדה-נערה, הועלתה על אוטובוס שלקח אותם למסע ארוך, לאילת, בשל היעדר מקומות לינה במרכז הארץ. "לא ידענו לאן אנו נוסעים וחששנו מאד", היא נזכרת בנסיעה הארוכה.

שנתיים לאחר שעלו, נפטר אבי המשפחה, והיא נותרה לבדה עם אחיה ו"גידלה" את שניהם. "הכינותי לי דף נייר שבו רשמתי מה התכנית שלי. מה אעשה בכל שנה. ידעתי שאסיים את בית הספר התיכון עם בגרות מלאה, רציתי להתגייס כבת שירות וזה מה שקרה, רציתי ללמוד לימודים גבוהים וזה מה שקרה - למדתי, סיימתי ועבדתי בתחום הטכנולוגיה של המכשור הרפואי", היא מספרת.

כל אותן שנים, בעת שהיא דואגת לעצמה ולאחיה, חשבה על התקדמות ועבדה במקביל ללימודים. היא עבדה במרכז קליטה בצפת וכשנפתח מכרז לאם בית היא הגישה מועמדות ונבחרה. ההיכרות שלה עם מי שהיה לבעלה - פנטהון דוויט, הייתה מקרית אבל מיד לאחר נשואיה לפנטהון, בוגר הטכניון, הם קיבלו הצעה לצאת לשליחות באוסטרליה מטעם קרן היסוד. היא ילדה את בנה השני והמשפחה הקטנה יצאה לשליחות בת חמש השנים. "זו הייתה אפשרות בלתי רגילה להכיר את העולם היהודי ואת הקהילה שלא הכרתי. בעלי פנטהון הצליח מאד ושלוש השנים של השליחות הפכו לחמש שנים של שליחות שבמהלכה למדתי המון והכרתי קהל מאד מגוון של קהילה יהודית מדהימה", היא מספרת.

 עם שובה של המשפחה לישראל גמלה בליבה ההחלטה להקים יד לאמה אדיס ז"ל, שנודעה ברבים בידי הזהב שלה - המוות הכואב, הצריבה שבלב, והבקשה המתמדת שלה מהשמיים לאפשר לה להגיש ארוחה יהודית אתיופית כשרה וטעימה שתהייה מזכרת מאמה ז"ל, ממנה למדה בגיל צעיר מאד איך להכין את המאכלים הכה אהובים עליה, ליוו אותה כל הזמן והיא החליטה לעשות מעשה. הרצון הזה אף עורר אצל אחיה התרגשות רבה והדרישה לאוכל שהכינה הלכה ותכפה.

עד מהרה נודע שמה ברבים וכשראיתיה בפעם הראשונה, בעת טקס הצגת סידור תפילה שיצא לאור בתרגום לאתיופית ב"היכל שלמה" בירושלים, לא האמנתי למראה עיני : הקרואים עמדו בתור ולא הותירו פרור מן המזון שהיא הכינה במו ידיה לתפארת.

המטבח, מזכרת מבית אמה, כמו גם הקשיים שתכפו לאחר מותה האם, לא הניחו לה. היא חיה את הבישול ואתה יכול לחוש בכך. למי שטעם ממטעמי המטבח האתיופי יודע שזה מטבח מפתיע שיכול להיות צמחוני או בשרי עם מוצרים טבעיים. במסעדה שלה שאליה עולים לרגל מכל רחבי ישראל יש גם מאלה וגם מאלה.

אבל אין אלו רק המאכלים הטעימים והטריים, אלא גם טיב השירות, המאכלים שמוגשים בסבר פנים יפות וחיוכה של אספה הם חוויה בפני עצמה. פניה של אשה זו , שפית צנועה מאד, הם כמו ציור של צייר אבל הצניעות שלה ואהבת האדם שלה שובת לב.

המלחמה האחרונה ב"צוק איתן", נפילת הטילים, לא הקלו עימה, אבל למרות אלה היא מתעוררת מוקדם מאד בבוקר לבשל לבד ולהכין את מטעמיה, ובין לקוחותיה ארגונים גדולים וגם קבוצות פרטיות. היא עושה חסד בתחומה כשהיא מחלקת מנות לבני העדה באמצעות עירית אשדוד שמסייעת במימון ההכנה. והיא לא חוששת לטרוח אם היא חייבת להוסיף מנות.

משלחות מחו"ל מגיעות אליה כדי לטעום מטבח אותנטי אתיופי והיא יכולה להציג בפניהן את המגוון הרב שקיים במטבח הזה. בעת שהות המשפחה באוסטרליה, היא אירחה משפחות יהודיות מאוסטרליה כדי שיטעמו מן המטבח האתיופי וזה נחל הצלחה רבה ואף פתח בפניה את הרצון העז לבשל לקהל רחב יותר.

היום כשהמשלחות הללו מגיעות למסעדה שלה, מתהלכת ביניהם בכבוד רב כי מעשי ידיה להתפאר מדברים בעדה והיא ממש לא צריכה לעשות לעצמה יחסי צבור, הגם שהיא רחוקה מכל אלה ושמה, כמו גם שבחם של מאכליה, עוברים מאוזן לאוזן.

מבחינתה המטבח האתיופי הוא סמל למטבח בריא ללא טיגון עמוק, עם מעט שמן, הרבה שום וג'ינג'ר טבעי וללא חומר משמר. קמח הטף שמגיע אליה למסעדה, עובר בדיקה קפדנית של משגיח כשרות, כמו גם שאר המוצרים ואין איש שמהין לומר שאינם מקומיים. התבלינים, הטף, הקפה שמשמש להכנת בונה (קפה אתיופי) הינם אותנטיים לגמרי. בקמח הטף שגדל באתיופיה יש עושר בברזל וסידן והוא נעדר גלוטן.

לכל פריט שמתלווה לארוחה אפרת מספרת סיפור. "אתה יודע שבמסעדה שלנו יש תמונות ויש כלים שמביא לי צדיק אחד שאולי אתה מכיר אותו, מיכה פלדמן היקר באדם, שהיה שליח מרכזי של הסוכנות באתיופיה במבצע שלמה, ואני מספרת לסועדים על המזון ועל התרבות שעומדת מאחוריו. אתה בוודאי יודע שהאוכל האתיופי נאכל מסביב לשולחן כשעל האינג'רה, הלחם האתיופי, מונחים הרטבים הטעמים, וזוהי ארוחה מאד חברתית בעיקרה כי כולם אוכלים מאותו מגש ומטעמי כבוד אף מאכילים זה את זה. הארוחה מסתיימת בטקס הבונה, הכנת הקפה, מפולי קפה ירוקים שנקלים לנגד העיניים ועוברים טחינה ואחר כך הכנה מסורתית".

יש לה לקוחות מדרום הארץ שמגיעים אליה אבל גם מיקנעם וכרמיאל ומכל קצה של העולם והיא מקווה שקהל האוהדים יגדל כי יש לה חלום להפוך את המסעדה והקייטרינג הכשר שלה לקייטרינג שיוגש בחתונות של יהודי אתיופיה אבל לא רק שם אלא גם בקרב תושבי ישראל שיכירו את המטבח הזה שכולו אומר בריאות.

יש למי שאינו יודע אוכל מוקפץ אתיופי שנעשה מרצועות בשר, פרוסות שום, בצל פרוס לרצועות, פלפל שחור גרוס, מעט שמן, קורט אבקת הל ואם תאמרו "טבס" תוכלו להכיר אותו.

לאפרת יש גם מנות אחרונות שהיא מכינה וכוללות עוגיות מיוחדות שהיא אופה והן טעימות להפליא. הכל בענווה ובצניעות גדולה.

השיחה עם אפרת עוברת, באופן טבעי, לשמה של המסעדה ולאם אדיס ז"ל. "אתה יודע שאמא שלי הייתה ידועה מאד בידי הזהב שלה ורבים אומרים לי זאת ואני כל מקווה, אני כל כך מתפללת, שאכבד את שמה ואת זיכרה באוכל שבא מן הלב ומהנשמה ונותן תחושה של בית של ממש".

תהליך פתיחת המסעדה, שנולד לאחר שזרם הבקשות למאכלים שלה הלך וגדל, התבצע בעזרת הקרנות לעידוד עסקים של הסוכנות היהודית: הקהילות היהודיות משקיעות ביזמים הישראלים. אפרת מודה לקרן פדרציית ניו יורק לישראל על הסיוע בפתיחת המסעדה. בייחוד על ההזדמנות שניתנה לה לחוות את עולמה של אמה דרך עולם הבישול ולהחזיר אותה לטעמי הילדות הטובים, ואף לחלוק אותם עם הלקוחות הישראלים.

קרן פדרציית ניו יורק לישראל, הקרן לעידוד עסקים נוסדה בשנת 2002 במטרה לחזק עסקים ולפתח הזדמנויות תעסוקה עבור עולים חדשים, יוצאי קווקז, בני העדה האתיופית, המגזר החרדי והערבי. כמו כן מסייעת הקרן לעסקים ליזמים בגליל. הקרן ביוזמת פדרציית ניו יורק ,UJA בשיתוף עם הסוכנות היהודית, מסייעת בקבלת הלוואות לעסקים חדשים ולעסקים קיימים. כחלק מתהליך אישור ההלוואה, נדרשים בעלי העסקים והיזמים לעמוד בפני וועדה ציבורית, המנהלת את הקרן.

27 נוב' 2014 / 5 Kislev 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.