• לא ידוע

    לא ידוע, הסוכנות היהודית ©
  • רוני חובב וסורפל טפסהון

    רוני חובב וסורפל טפסהון

    לא ידוע, הסוכנות היהודית ©
Blog

סורפל טפסהון רוצה להיות טייס אזרחי

אחרי שזכה בתעודת הערכה על זכייתו בפרס הסיפור המצטיין במחוז הצפון אומר סורפל טפסהון,שמתגורר עם בני המשפחה במרכז הקליטה בבית אלפא,כי הוא רוצה להיות טייס אזרחי וכי החברות שלו עם רוני חובב,ילד ישראלי שמתגורר במגדל העמק,סייעה לו רבות בקליטה.סיפור אנושי שזכה בפרס.

הראיון עם סורפל טפסהון,דייר במרכז הקליטה גלבוע,נערך לפני כמה ימים עם הוודע הידיעה על זכיה בפרס הסיפור המצטיין במחוז הצפון.הוא היה נרגש מאד וכשנשאל מה החלום שלו שהוא ישמח להגשים כשיהיה גדול הוא הפתיע באמרו: אני רוצה להיות טייס אזרחי.מיד פנינו לחברות התעופה כדי לנסות לבדוק אפשרות שיוכל לשמוע מהטייסים איך מגיעים למקום מאחורי הקבינה של הטייס האזרחי.

במלאת שלושים שנה למבצע משה נתבקשו הילדים לכתוב סיפור קצר על החיים שלהם ועל הקשר שלהם לארץ המוצא שלהם.

החיבור של סורפל טפסהון בן ה 12 חשף את המשפחה ואת הארץ והמקום שממנה הגיעו."גרתי ברחוב קבלה 18 בעיר גונדר. היו לי הרבה חברים ובשבילי היו כמו אחים.למדתי בבית ספר נוצרי בשם פלג ביוד,בו היו תלמידים ומורים מדתות שונות. בית הספר הזה היה מרוחק והייתי צריך ללכת אליו רגלי. אחר הצהריים עבדתי כי הייתי צריך לסייע בפרנסת המשפחה שלי." הוא כותב

"המקצועות שהיו בבית הספר היו השפה האמהרית , אנגלית, מדעים, ספורט ושיעורי חברה. השיעור האהוב עלי היה ספורט מכיון שאני מתחבר למקצוע הזה ולמורה שלי באתיופיה. המורה לספורט קראו לו מוחמד" הוא כותב בחיבורו

העלייה של סורפל לישראל מובאת בחיבור כחווה רוחנית ופיסית ."אני ומשפחתי מאד רצינו לעלות לארץ ישראל מכיון שזו ארץ הקודש וארץ אבותינו.אמי סיפרה לדודים שלנו.בערך שבוע אחרי שאמא סיפרה להם על כוונתנו לעלות לארץ הם באו אלינו שוב וישבנו ואכלנו ואיתם ואז הם אמרו שיש לנו אישור לעלות לארץ.שמחנו מאד על האישור מכיון שמאד רצינו לעלות אבל הפרידה הייתה קצת עצובה מפני שהיינו חייבים להפרד מחברים ומבני משפחה קרובים וקרובים אחרים. יום לאחר שנפרדנו מהם ,דודים שלי התקשרו אלינו ואמרו לנו שמחר תגיע לביתנו הסעה כדי לקחת אותנו לשדה התעופה באדיס אבבה."

"ההמתנה לעלייה למטוס ארכה כמה זמן ובינתיים רקדנו ושמחנו.היו שם עוד אנשים שהיו צריכים לעלות לישראל.לאחר כשעתיים המטוס נחת בשדה התעופה ואני ומשפחתי עלינו עליו וגם עוד אנשים מהקהילה שלנו.כל הנוסעים במטוס היו מתוחים ונרגשים מפני שזה היה חלום שלנו ושל אבותינו לפני בערך 2300 שנים.הטיסה מאתיופיה לישראל ארכה שלוש שעות ואז נחתנו בשדה התעופה בן גוריון.כולם נישקו את האדמה וגם אני הייתי חלק מאלה שנישקו את אדמת ארץ ישראל.לילה שלם חיכינו בנמל התעופה בן גוריון.למחרת בבוקר,הגיעו למקום מדריכים שליוו אותנו במשך חודש.הם ידעו את השפה שדיברנו ולאחר שבוע העבירו אותנו לקיבוץ בית אלפא הסמוך לבית שאן" הוא כותב.

"התקבלתי ללמודים בבית הספר האר"י במגדל העמק.התחלתי ללמוד בבית הספר הזה ועימי חלק מאלה שעלו עימי לישראל.בהתחלה היה לנו קצת קשה כיון שהשפה והכתב שלנו שונים אבל כולנו יהודים.בבית הספר האר"י למדנו בכיתת אולפן לא בגלל שאנו אתיופים אלא בגלל שהיה לנו קשה בהתחלה עם השפה העברית והכיתה שאני וחברי למדנו בה נקראת כיתת יש"י".

הנער שאליו סורפל התחבר כחבר היה רוני חובב,שעימו גם כתב יחד את החבור שזכה בפרס.

" שהגעתי לבית הספר רוני היה בכיתה ד וגר במגדל העמק.הוא בן 12 שנים והתחביבים שלו הם:ללמוד ובעיקר לשחק כדורגל.יש לו עוד שלושה אחים.לאבא שלו קוראים שרון והוא עובד במשטרה ואמא שלו עובדת בקופת חולים כללית במגדל העמק.היום אני כבר לומד עם רוני באותה כיתה,כיתה ו.אנחנו חברים מאד טובים ואני יודע לדבר עברית.אנחנו לומדים ביחד בחוג לאופניים,חקר מדעי,משחקים ביחד ולפעמים אני בא אליו וצופים בסרטים.רוני מארח אותי בביתו כהכנסת אורחים באוהלו של אברהם אבינו.יש משפט שאני מאד אוהב ומתאר את רוני:כן ירבו כמותו בישראל"

---

תודה מיוחדת לשירה עמאן-רכזת החנוך והתרבות במרכז קליטה גלבוע על הסיוע .

05 מאי 2015 / 16 Iyar 5775 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.