• דבורה

    דבורה

    , הסוכנות היהודית ©
Israel In Your Community

גולדוביג דבורה

ליום האשה הבינלאומי בחרה רויטל פולג-ראש המשלחת של הסוכנות בברזיל את דבורה גולדוביג. ראיון ופרופיל שרויטל פולג כתבה שמהווה הצצה לחיים של היהודים בברזיל.

מאז ומתמיד הייתה דבורה גולדוביג בת ה- 29, מעורבת ופעילה בקהילה היהודית של סאו-פאולו. המודעות החברתית הגבוהה המקננת בה בשילוב עם הזהות היהודית המפותחת אותה היא ממשיכה תדיר לטפח -  הם המצפן שלה, עמוד האש המאיר את דרכה, בין אם מדובר בפעילות מקצועית, קהילתית-חברתית או אישית - פרטית.

"להיות אשה" אומרת דבורה  "פירושו שניחנת ביכולת התבוננות על החיים מבעד לעדשה פעלתנית ודינמית. זה אומר לאפשר לעצמך להתפתות להזדמנויות ולמאווים שהחיים מזמנים, וללכת אחריהם ולחפש תשובות".

כמי שהולכת שבי אחר אתגרים חברתיים ומחוללי שינוי, היא יזמה והקימה את פרויקט "אחים" – שחבריה חולקים ביניהם את ניסיונם ואת ההתמודדויות שהם חווים כאחים לאנשים עם סינדרום דאון. בוגרת לימודי שיווק ופרסום, ותואר שני בניהול שווקים בדגש על אינטליגנציה של השוק, היא עובדת כבר מספר שנים במקצועה,  במסגרת -    UNIBESארגון הסיוע והסעד הגדול ביותר בקהילת סאו-פאולו, המסייע לאוכלוסיות נזקקות, יהודיות ושאינן יהודיות, בדגש על צמיחה אישית, והענקת כלים לחיים במישורים החינוכיים, הבריאותיים והמקצועיים.

אבל זה ממש לא כל הסיפור! דבורה פעלה כמתנדבת בארגון הצעירים היהודים JJO, המתמקד בפעילות הסברתית של ישראל בקרב ארגונים וקבוצות לא-יהודיות. כמנהיגה צעירה, היא השתתפה במסע לישראל  "אסיפה בארץ" אותו מארגנת מדי שנה הפדרציה היהודית של סאו פאולו, וכולל מפגשים עם מקבלי החלטות בישראל, וסיורים לימודיים באתרים ופעילויות נבחרות, מתוך כוונה לחזק את הקשר בין המנהיגות היהודית של הקהילה להוויה הישראלית העכשווית. כיום, היא פעילה בקרב קבוצת צעירים חברי הקהילה המסורתית "בית-אל", הפועלת לחיזוק הקשר בין צעירים יהודים באמצעות פעילויות תרבותיות, מקצועיות וחברתיות, ובשנה שעברה השתתפה בתכנית "יוזמה" לפיתוח מנהיגות יהודית צעירה ועידוד תהליכי הובלת שינוי חברתי וחזון קהילתי עדכני, פרויקט של התנועה המסורתית הנתמך גם על ידי הסוכנות היהודית.

אכן דבורה עמלנית במיוחד!!

. ממקומך הנוכחי, איך את יוצרת שינוי בתוך הקהילה?

סביבת העבודה שלי תורמת ישירות ובאופן פעיל לקידום הפיתוח הקהילתי. באמצעות עבודת השיווק והתקשורת החברתית עליה אני אמונה,  יש לי אפשרות להביא בפני הציבור את יופי פועלו של ארגון UNIBES  והשינוי החברתי שהוא יוצר, וזה מאפשר לנו לגייס כספים לטובת הרחבת סל הפרויקטים התרבותיים המוצעים באמצעותנו לקהילה היהודית הרחבה כולה.
במקביל, אני מסתייעת בידע, בכלים ובקשרים שצברתי, על מנת לאפשר את הפעילות שלנו גם מחוץ לקהילה היהודית.

. איך ובמה משנה פעילותך ועבודתך למען הקהילה, אותך עצמך?

מאז ומתמיד אהבתי להתעמק בלימוד היהדות. לאו דווקא בהיבט הדתי אלא כדרך חיים ותפיסת עולם מבוססת ערכים של כבוד, אהבת הזולת, והיכולת להאבק על הזהות האישית שבה אני מאמינה.
בגיל 24, השתתפתי בפעילות ארגון הצעירים היהודיםJJO  שעוסקת בהסברה. מעבר להצגת טיעונים ומידע על ישראל בהקשריה הפוליטיים, שאפנו להציג את ישראל כמדינה מודרנית, משגשגת, וחיובית הרבה יותר מהדרך בה היא מוצגת בתקשורת העולמית. עבורי הייתה זו התנסות מלמדת ומעשירה ביותר. הכרתי אנשים מרתקים ולמדתי את חשיבות היכולת לטעון ולנהל שיח, גם אם נוקב. התנסות נוספת שהשפיעה עלי מאד היה מסעי השני לישראל (אחרי חוויית "תגלית") – במסגרת "אסיפה בארץ", יחד עם נציגים של כל מנהיגות הקהילה של סאו פאולו. נשיא הארגון בו אני עבדתי באותה העת, אמור היה לנסוע, ומסיבות אישיות נאלץ לוותר על כך. הוא המליץ על השתתפותי, במקומו, וכך הגעתי לזה. הנסיעה, המפגשים, הסיורים חשפו בפני ישראל אחרת לגמרי מזו שהכרתי,  וגרמו לי לחשוב לעומק על מכלול הנושא. זה גם מה שהוביל אותי בסופו של דבר לעבוד בארגון בו אני עובדת עד היום.

התחלתי להשתתף בקורסים ולקרוא יותר ויותר על התרבות היהודית תוך חיפוש אחר הזהות שלי עצמי. זה קרה כאשר התקבלתי לתכנית "יוזמה" – של התנועה המסורתית (בתמיכת הסוכנות היהודית), שהפגישה צעירים יהודים מכל ארצות אמריקה הלטינית, ועודדה חילופי רשמים, מחשבות ודיאלוג מפרה מתוך מטרה לחזק את ההמשכיות היהודית והנוהגים היהודים.
באמצעות פרויקט זה הכרתי את צעירי קהילת בית-אל ושם אני נמצאת כבר שנה וחצי, מרחיבה את רשת הקשרים שלי,  המיזם הבא שלפני הוא "מצעד החיים", בו אני רואה שלב נוסף של לימוד מקצועי ואישי.

 באיזו מידה, היותך אישה ויהודיה משפיעה על דרך עבודתך ומחברת אותך לעשייה?

אני סבורה שלאשה קל יותר לנהל מספר פרויקטים בו זמנית. אני חושבת שאנחנו יכולות להשיג כל דבר שאנחנו רוצות אם אנו מאפשרות לעצמנו "להתמודד עם הזמן". כפי שאמרה גולדה מאיר, "אני זו שצריכה לשלוט בשעון ואני לא מרשה לעצמי להיות מובלת על ידו."

להיות אשה, לתפיסתי, פירושו שניחנת ביכולת התבוננות על החיים מבעד לעדשה פעלתנית ודינמית. זה אומר לאפשר לעצמך להתפתות להזדמנויות ולמאווים שהחיים מזמנים, וללכת אחריהם ולחפש תשובות.
אני חושבת שהרוחניות הנשית פותחת דלתות. זה חלק ממני, מהמהות שלי. דבורה – שאת שמה אני נושאת, היא האישה היחידה המוזכרת בתורה אשר הגיעה לעמדה של נביאה, של השופטת הרביעית ומנהיגת העם כנגד שלטון הכנענים, אי-שם בסביבות המאה  ה-12 לפנה"ס. 

שתי דוגמאות קונקרטיות אותן חוויתי אישית באשר להשפעת הנוכחות הנשית בפעילות הקהילתית, קרו כאשר התנדבתי ב"קבוצת חברים" – הפועלת בקרב ילדים וצעירים עם מוגבלויות, והרגשתי כיצד החניכים מחפשים את קירבתי. בנוסף, כאשר ייסדתי את "פרויקט אחים" נעזרתי בתבונה הנשית כדי לסייע למשתתפים פוטנציאלים להתחבר ולהשתלב בפעילות זו.

. מנקודת ראותך, כמי שחיה בברזיל, כיצד את רואה את מעמד הנשים במדינתך? מה היית עושה על מנת לשפר את המצב הזה לו יכולת?

האישה הברזילאית, כיום, ממלאת תפקיד משמעותי בחברה הברזילאית. החל מהנשיאה עצמה, שבלי שום קשר לעמדתי הפוליטית, היא אישה. אני סבורה שאנו נמצאים בתהליך של התקדמות בתחום זה במכלול של תחומים. בתחום הדתי למשל – יש

כיום יותר ויותר בתי כנסת עם נשים בעמדות מרכזיות, דבר שבעבר נחשב אסור ובלתי אפשרי. יש יזמיות חברתיות מובילות, כמו מארה מוראו – במאית ויוצרת קולנוע מובילה (שהפיקה את הסרט החברתי  "למי זה אכפת", שהתפרסם בכל העולם ר.פ. , שחקנית הקולנוע והתיאטרון פרננדה מונטה-נגרו שזכתה בפרסים בינלאומיים רבים, קפטן נבחרת ברזיל לנשים – מרתה, מנהיגת ספורט מרתקת, המעצבת המובילה נטאלי קליין שהקימה אימפריית אופנה, השפית הלנה ריזו, שזכתה להכרה בינלאומית, ועוד נשים רבות נוספות מעוררות השראה.

אני חושבת עם זאת, שהמאצ'ואיזם עדיין נוכח מאד בחברה הברזילאית. עדיין יש הרבה מה לעשות בכל הנוגע לנחיתות הנשים, לניצול מיני, אפליה, במיוחד בהתחשב בעובדה שאנחנו נמצאים במדינת עולם שלישי. האמירות "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה גדולה" או "הגבר יכול להיות ברא, אבל האישה היא הצוואר הנושא אותו" מבטאות כי אנחנו יכולת להשיג הרבה באמצעות אהבה. אני חושבת שאנחנו צריכות לעשות את חלקנו כבני אדם מובילות שינוי, ולעשות שימוש באיכויות הנשיות. לנהוג בתבונה, להצמיח ולהעצים, לחנך את ילדינו בתפיסה אתית וערכית, בשקיפות ובמיוחד בכנות, בתוך עולם שיכיר כל פעם יותר ויותר באיכות הייחודית שלנו, כנשים, ובאמת שלנו.

5. יש הסבורים כי היום - העולם השתנה ומאחר ויש נשים המנהיגות את העולם המערבי,  כמו למשל הקנצלרית של גרמניה-אנגלה מרקל, ונשים העומדות בראש חברות עסקיות מובילות, נשים מובילות באקדמיה, אין צורך להמשיך ולחגוג את יום האשה . מה דעתך על כך?

תמיד חשבתי שצריך להיות "יום האדם", שהוא גם "יום האישה", "יום הילד" וכד'. אני חושבת שציון הישגים הוא דבר חשוב בפני עצמו בלי קשר למין. אני לא חושבת שכאישה צריכים להיות מוטלים עלי אותם חובות של הגבר. הגוף שלי, צורת החשיבה שלי, הפיסיולוגיה – הם שונים, אבל כולנו בני אנוש, לכל אחד מאתנו יש את האיכויות שלו, ואין צורך להתחרות אחד בשני אלא להשלים זה את זו.

מה שגורם לי לתקווה זה לדעת כי בחלק ממדינות כגון בלגיה, למשל, כבר מתחילים להביא מושגים אלו הלכה למעשה. בבריסל, למשל, חופשת הלידה היא של 3 חודשים, אבל ניתן לקחת חופשה נוספת של ארבעה חודשים נוספים עד שהילד מגיע 12 שנים. בנוסף קיימת גם חופשת הורות לאב או לאם של 10 ימים עם שכר, במפוזר, על פני 30 הימים הראשונים ללידת הילד. בברזיל בשלב זה ועד שיאושרו נוהגים חדשים, מותרת לאב חופשת לידה של 5 ימים בלבד, וחופשת לידה של עד 6 חודשים

רצופים, תלוי בעיסוק, ומתוך ראייה שאין לפגוע בתהליכי היצור של העסק בו עובד ההורה, מה שמעמיד בסיכון את העובד. אז איפה היא הראיה השוויונית של 360 מעלות?

6. לו היית ראש הממשלה בישראל, מהם הצעדים בהם היית נוקטת כדי לקדם את מעמד האישה? בקנדה למשל, החליט ראש הממשלה להקים ממשלה שוויונית המורכבת מ- 50% נשים ו-50% גברים, או להחליט שאנשים יקודמו על פי כישוריהם ולא על פי מינם.

בתפילת הבוקר אומרים הגברים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא עשני אישה", בעוד נשים אומרות: "שעשני כרצונו". זמן קצר אחרי הקמת מדינת ישראל, בשנת 1951 נחקק חוק שנחשב למהפכני בזמנו: חוק שיווי זכויות האישה, בו נאמר: "יקויים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים". חוק זה קבע עיקרון פשוט וברור: לאשה יש את כל הזכויות שיש לגבר, ולעיתים יותר (כמו במקרה של חופשת לידה). הייתה לנו גולדה מאיר, ראש ממשלה אישה, הרבה לפני אנגלה מרקל של גרמניה או דילמה רוסף בברזיל. מצד שני – בחברה החסידית, מוקמת האישה בשולי החברה ואינה יכולה להשתתף פוליטית בשונה מעמיתותיה הנשים בחברה המודרנית, דבר המבטא הדרה חברתית. מצב זה הרבה יותר חמור בחברה המוסלמית המתגוררת באותה מדינה, ובה לאשה אין כמעט זכויות.

הצעתי לכן, בהקשר זה היא לקבוע קריטריונים של כישורים ויכולות להערכת האדם המתאים ביותר לתפקיד כלשהו, ולא משנה כלל מהו. שוויון בתעסוקה צריך להיות על פי מדדי ההצלחה וללא קשר למינו של המועסק, גבר או אישה.
בנוסף, הייתי משלבת את נושא שוויון הזכויות והמיגדר כלימוד חובה בכל בתי הספר היסודיים הן לתלמידים והן כהדרכה להורים. בחומר לימודי זה הייתי כוללת את ההסטוריה של כל מגדר, ללא שיפוט ערכי. אני חושבת שזה יכול היה להביא לתובנה שכולנו הננו אותם בני המין האנושי, עם תחושות דומות ולכן עלינו לפעול ללא דיעות קדומות דבר המאפשר לנו לקבל החלטות קונקרטיות ללא שיפוט מגדרי.

. האם יש דבר נוסף שתרצי לומר?

במאה ה- 21 אנו חייבים ליישם את רעיונות ההשכלה שהניחו יסודות לעידן המודרני, על מנת שנוכל לממש הלכה למעשה את החופש. מי שצריך להוביל מהלך זה הוא דווקא  העם היהודי שפעמים רבות היה בעצמו קורבן לדיכוי מצידן של קבוצות רוב. אנו צריכים להיות אלו שנותנים דוגמא לסובלנות, דו-קיום ושיוויון.

המחול הישראלי הוא דוגמא טובה לכך, בעצם העובדה שהוא משלב סגנונות, מסורות ומקורות שונים, של קהילות יהודיות מכל העולם, ובכלל זה הריקוד הלטינו אמריקאי, וכן של הקהילות הלא-יהודיות שבישראל ובאזור, כמו הדבקה הערבית ועמים נוספים במזרח התיכון, ביטוי לסובלנות ולשוויון שלא פוסק מלהתפתח.

 

15 מרץ 2016 / 5 Adar II 5776 0
  •   הדפסה