• עם חניכי סל"ה מיר בצעדה

    עם חניכי סל"ה מיר בצעדה

    , הסוכנות היהודית ©
  • חניכי מרכז הקליטה בכרמיאל

    חניכי מרכז הקליטה בכרמיאל

    , הסוכנות היהודית ©
Aliyah

לבוא עם הלב לעבודה

"זו זכות גדולה לטפל בעולים" אומרת ציונה אייזנשטיין, מנהלת מרכז הקליטה בכרמיאל מזה 15 שנים. העולים החיים במרכז הקליטה שותפים בפרויקטים תעסוקתיים מצליחים מול חברות כמו סיסקו ומייקרוסופט ובוגרי המרכז זכו ליד מכונת והמשיכו לתואר ראשון שני ושלישי. כתבתו של נתן רועי על חייה של ציונה וציונות במיטבה. על ההתמודדויות המורכבות של מנהלי מרכזי הקליטה בארץ בהם העולים מקבלים - תעודת זהות ישראלית, מקצוע לחיים, דרך חשיבה, ובית חם.

 

היא מביאה, מדי יום ביומו, כבר עשרות שנים, את ליבה לעשרות אלפי העולים שטיפלה בהם, במהלך התקופה שבה היא עובדת בסוכנות היהודית.

שמה- ציונה אייזנשטיין והיא מנהלת את מרכז הקליטה של הסוכנות היהודית בכרמיאל. היא, אמנם, דמות ציבורית בגליל המערבי בכלל ובכרמיאל בפרט אבל היא אף פעם לא שוכחת שכל יום היא צריכה לשרת את הצעירים והצעירות שמגיעים למרכז הקליטה, את המבוגרים שחיים כאן, את תלמידי האולפן.
היא זכתה לתשבחות רשמיות על פעלה.

חניכי מרכז הקליטה בכרמיאל

היא מביאה, מדי יום ביומו, כבר עשרות שנים, את ליבה לעשרות אלפי העולים שטיפלה בהם, במהלך התקופה שבה היא עובדת בסוכנות היהודית.

שמה- ציונה אייזנשטיין והיא מנהלת את מרכז הקליטה של הסוכנות היהודית בכרמיאל. היא, אמנם, דמות ציבורית בגליל המערבי בכלל ובכרמיאל בפרט אבל היא אף פעם לא שוכחת שכל יום היא צריכה לשרת את הצעירים והצעירות שמגיעים למרכז הקליטה, את המבוגרים שחיים כאן, את תלמידי האולפן.

היא זכתה לתשבחות רשמיות על פעלה.

כשקיבלה את ציון השבח של עירית כרמיאל על פעילותה רבת השנים עבור העולים שהגיעו לגליל הייתה זו הפתעה עבורה. בעירית כרמיאל היה זה אך טבעי להעניק לה את התעודה. אל הטקס הגיעו עולים רבים וכן בני משפחתה שחווים את עבודת אם המשפחה שנים רבות, שעות ארוכות מאד עם העולים, מסביב לשעון.

היא מנהלת מרכז שהוא בעצם "משק סגור" שמכלכל את עצמו והיא עושה זאת עם מעט מאד אנשי צוות, שמטפלים מסביב לשעון בכל מחסורם של מאות העולים שמגיעים מדי שנה למרכז. זה מתחיל מהסדרת חדרים למגורים, ציוד בסיסי, ומגיע עד להסדרת מקומות עבודה, הכשרה לשינוי מקצוע, טיולים ברחבי הארץ, לימודי אולפן. מחוט ושרוך נעל ועד סידור עבודה.

על אהבת אדם היא איננה נהנית לדבר על עצמה והיא גם לא נהגה כך בעבר אבל לעיתים, כשדוחקים בה, היא אומרת:

"אני מנהלת שחושבת באורח לא קונבנציונלי ופועלת לפי קודים שהארגון, שבו אני עובדת, מטפח זה שנים :  אהבת אדם תביא להצלחות בקליטת העולים. והכלל הזה עובד".
"אילו לא הייתי אוהבת אדם וציונית לא הייתי שורדת. קשה לי לומר זאת אבל זו האמת : הקרבתי על  מזבח העבודה את המשפחה שלי. הקרבתי את הזמן שהייתי צריכה להיות עם הילדים שלי. בחמש השנים הראשונות שלי כמנהלת מרכז קליטה הייתי עם העולים בבתי חולים,  כי הם הגיעו חולים והייתי חייבת לקחת אותם לטיפול. זו זכות גדולה לטפל בעולים ועובדי הסוכנות היהודית משלמים מחירים כבדים על פועלם מסביב לשעון" היא מספרת.

"ממרכז הקליטה בכרמיאל אנשים המריאו לתואר ראשון שני ושלישי. יש לנו במרכז מאגר של צעירים שהפכו למנהלים בכירים, קצינים, עורכי דין. יש בין בוגרינו 2-3 שהם בעלי תואר שלישי. זו גאווה גדולה שיש ברשימת הוותיקים שהיו בכרמיאל אנשים בעלי רקע אקדמי מתקדם שמשתלבים במארג ששמו החברה הישראלית".

שורדת של ממש

ציונה, נחושה כמו שהיא, היא צברית שנולדה בזיכרון יעקב . בגיל 6 הוריה עברו לאילת. הנעורים והבחרות עברו עליה באילת עד גיל 18. היא התגייסה לצה"ל סמוך לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.

כשהמלחמה פרצה היא שרתה ברמת הגולן. "הייתי חיילת בגדוד 82 של חטיבה 7. התחלתי כמש"קית ח"ן - חינוך ושרתי בכל פינה ברמת הגולן ובמובלעת הסורית  שאליה הגיעו כוחות צה"ל בעקבות הקרבות. את הבנות – ובהן אני - השאירו בבסיס צמודות לטלפון ואת הבנים שלחו לחזית. ישבתי חלק מזמן בקונייטרה וחלק מהזמן בקצבייה ובחאן ארנבה וכל פעם הזיזו אותנו. כל החברים הטובים שלי נהרגו במלחמה הזאת. כתבתי להם מכתבים והתברר לי שנהרגו לאחר ששלחתי את המכתבים. אני זוכרת אותם, כי הם היו חברי הטובים, ועם התחושה הזאת אני קמה כיום לעבודה". ברמת הגולן שירתה שנה ושבעה חודשים והשתחררה מהצבא בשנת 1975. אז גילתה שאמה חולת סרטן והיא שבה לאילת כדי לסעוד את האם שנפטרה.

היא עובדת סוכנות ואולי אין זה מקרה שהרי אמה הייתה מן המעפילים היהודים שעלו ממרוקו בעלייה הבלתי לגאלית. קשיי העלייה הכריעו את האם ומצבה הבריאותי הורע. כשציונה הייתה בת 10 היא סייעה לאמה בגידול אחיה." מגיל צעיר לקחתי אחריות בבית" היא מספרת  "ומחוץ לבית הייתי מנהיגה. וכנערה הייתי הראש גדוד בשבט "עציון גבר" באילת".

בחייה הצעירים הייתה מטפלת להוריה ואחותה וכשבגרה נישאה למי שהיה חברה לשירות הצבאי." הוא היה בגדוד טייגר של קהלני ואחרי הצבא התחתנו, הקמנו משפחה, גרנו בכפר ורדים. הוא גידל פטריות במעונה ואני עבדתי מחוץ לבית. נולדו לנו ארבעה ילדים שהיום הם ילדים גדולים שראו את אמם מתרוצצת לסייע לעולים" היא מספרת.

קליטתם של 500 עולים "במבצע שלמה"

בין לבין השלימה תואר ראשון, ושלוש שנים בסמינר להדרכה. מי שמכיר אותה יודע שהיא למדה גם תקשורת באוניברסיטת חיפה והיא קשורות בעבותות לרדיו שבו גם שידרה בעבר ביחד עם חברה הטוב מתקופת הלימודים, משה קסטוריאנו, שהדביק אותה בחיידק האהבה לתקשורת ורדיו.

ב 1991, כשסיימה את לימודיה, והיא אף פעם לא הפסיקה ללמוד, היא ראתה מודעה לתפקיד מנהל מרכז קליטה ( שהוקם לאחר "מבצע שלמה") במעלות והיא התמודדה על התפקיד. זו לא הייתה התמודדות קלה : מולה עמדו  בוחנים שהיו מן המובילים בסוכנות היהודית באותה עת: אלוף (מיל) משה נתיב, מוטי רוז, אלי אלקלעי, אלי יצחקי, שוש צפת.

"אלוף (מיל) משה נתיב הציע לי את הניהול על מרכז הקליטה לעולי מבצע שלמה במעלות. הייתה זו עבורי משימה לא פשוטה :  לקלוט 500 עולים ב"מבצע שלמה" ב 175 דירות" היא מסבירה.

"ויום אחד הגיע למרכז מנהל המחלקה לעלייה וקליטה, ארנון מנטבר, שהודיע כי במרכז הזה, במעלות, יוקם המרכז הראשון לצעירים וזה אכן קרה תחת הנהגתי"  היא מספרת.
במחזור הראשון של הפרויקט היו 36 צעירים ויש מבניהם כאלה שהגיעו לתפקידים בכירים בחברה הישראלית. ”כשארנון מנטבר-מנכ"ל המחלקה לעלייה ואופיר פינס-סמנכ"ל המחלקה לעלייה הגיעו לראות את הצעירים היו קבוצות של  תנועת "יהודה הצעיר” שהיו מתנדבים וסייעו למשפחות בבמעלות ונוצר מרקם של שפות במרכז אחד: קלטנו, בשש שנים, קבוצות של מתנדבים ועולים. וזה קרה מדי שנה בשנה. נוצרו זוגות שנישאו והוקמו משפחות במעלות" היא מספרת.

מרכז הקליטה במעלות נסגר בשנת 1996 וציונה עברה למרכז הקליטה בנהרייה. שם היא החלה לקלוט משפחות צעירות שעלו מאתיופיה. ”הסוכנות פעלה על מנת לקדם אותם בהכשרות מקצועיות לעבודה".

"במקביל-נפתח כאן, בשנת 1997, המחזור הראשון של תכניות סל"ה. בהתחלה קראו לתכנית חלו"ם  (חניכים לומדים מקצוע) בנהריה והמחזור הראשון הסתיים בהנהגתי. המחזורים ארכו חצי שנה. ב 98 הוחלט הוחלט על הקמת תכנית אקדמית" היא מספרת.

מנהלת מעונות האלף

בשנת 1998, פנה אליה מנהל המחלקה לעלייה – מייק רוזנברג, והציע לה לנהל את מעונות האלף, בתים בחלק הדרומי של קרית האוניברסיטה בגבעת רם. התכנית הביאה לשם עולים חדשים שהיו משתתפים בתכניות של הסוכנות היהודית (סל"ה, תכניות לחיילים).

אבל זה לא הסתיים במעונות האלף כי בשנת 2000 היא עזבה לנהל את אולפן חניתה בחיפה – מרכז סטודנטים על שם קלמן לוין והיא העבירה אותו לשדרות פלי"ם בחיפה.
הניסיון הרב בניהול פרוייקטים עם עולים חדשים הוביל להתמודדות על תפקיד מנהלת מרכז הקליטה בכרמיאל. זה קרה בשנת 2001.

מאז, ציונה אייזנשטיין מנהלת את המרכז בכרמיאל ועמה מספר קטן של עובדים שמסייעים לעולים חדשים, למשפחות עולים, לחניכי קורסים בכל תחום שהם זקוקים לו. היא המקום שאליו הם הולכים כשהם זקוקים לסיוע, הן בתחום הלימודים והן בתחום שנוגע לחיים.

ניהול מרכז הקליטה בכרמיאל

מי שמגיע לכרמיאל לא יכול לחלוף על פני מרכז הקליטה מבלי להסיט את הראש. זהו אחד מן הבניינים המרכזיים בעיר. והפעילות, אף היא, מן המרכזיות בעיר קולטת העלייה.
בתוככי המרכז קליטה בכרמיאל היא מנהלת את תכנית מסע- סל"ה- מיר שהיא תכנית לצעירים וצעירות שמגיעים לישראל ללא הוריהם.

היא מוסיפה:"אבל יש לי את כל התכניות הקצרות שעוברות דרך המרכז כמו : תכנית למתנדבי מד"א- מד"א ארה"ב, תכנית חלוץ, תכנית עצמה, תכנית אביב . כל תכנית שעוברת דרך כרמיאל עוברת דרך מרכז הקליטה שלנו. היו תכניות רבות שעברו כאן מארצות שונות כמו תכנית מכבי אנגליה ובית"ר. היו אצלנו כל הקבוצות, שיש בהם צעירים מתנדבים, שהגיעו לגליל. חלק עושים את שנת ההפוגה לפני האוניברסיטה אצלנו ובעצם תכנית הדגל, משנת 1997 , היא סל"ה - מסע של בני הנוער שמגיעים ללא הורים ואנו מלווים אותם מגיל  16 ותשעה חודשים ועד גיל 21 ".

"אני מלווה את התכנית הזאת כמעט 20 שנה (עוד חצי שנה). זה 20 שנה שאני עובדת עם תכנית סל"ה לעולים מחבר המדינות ואצלנו הם מקבלים תעודת זהות ישראלית, מקצוע לחיים, דרך חשיבה, ובית חם".

בנוסף לכך, יש במרכז הקליטה תכניות לקידום תעסוקה לעולם. התכניות התעסוקתיות הינן מיועדות למשפחות מחבר העמים אך לא רק להן. יש משפחות שמגיעות לאולפן של עשרה חודשים, השמה, ומקום עבודה. "יש תכנית אחת שזכתה לפרסום כי היא כללה השמה של עובדים שעלו מחמ"ע במפעלי ישקר בתפן שבגליל. אוספים אותם לעבודה ומחזירים אותם ועבורם זה צעד ראשון בארץ" היא מספרת.

הפרוייקטים התעסוקתיים שמנוהלים במרכז הקליטה החלו מחברות כמו סיסקו ומיקרוסופט באורט בראודה "ההצלחה שלי היא בעיקר בגלל השותפות עם כל הגורמים, האמון והיושרה, שאני משתדלת ליצור סביבי" היא אומרת.

בשנים האחרונות נקלטו במרכז עולים משבט בני המנשה שהגיעו מהודו הרחוקה. היו כאן 2 מחזורים גדולים של בני השבט.

המנהיגה שורדת וממריאה

הדרך שעשתה ציונה אייזנשטיין מאז ילדותה ונערותה היא דרך חתחתים והיא לא שוכחת אף לא לרגע מאין הגיעה ומה היו קשייה וקשיי אמה, העולה החדשה.
מי שעובד עמה או מולה מקבל את התחושה של  אמא שהיא מנהיגה.

רק באחרונה נודע על הנערה שהייתה בתכנית סל"ה –מיר שהוריה נקלעו לאזורי הקרבות באוקראינה והיא סייעה, ביחד עם אנשי הסוכנות היהודית, לחלצם מן התופת, להעלותם .  לישראל, ולאחד אותם עם בתם.

אבל היו עוד מקרים של עולים שחולצו מאזורי הקרבות והגיעו למרכז הקליטה

" אני מודה שמי ששילם את המחיר הגדול ביותר על הדרך שלי הם בני המשפחה שלי שלא ראו אותי כי אני כאן בשבתות וחגים ואני לא הולכת לישון מבלי לדעת היכן נמצא כל אחד ואחד מן המשתכנים והמשתתפים בתכניות"

"צריך גם לזכור כי אני המנהלת הראשונה שעובדת עם משק כלכלי סגור ושורדת. זה מרכז קליטה שמתחזק את עצמו עם צוות קטן. יש לי 2 אנשי צוות ואת כל התכנית שלי עושה עם אנשי הצוות והרבה מאד נופל עליהם ועלי. לכן, אני עובדת משמונה ועד עשר בלילה מדי יום ביומו ואילולא ידעתי שההשקעה הזאת מסייעת לחיזוקה ולבנייתה של מדינת ישראל והעולים ספק אם הייתי מוכנה לשלם את המחיר הכבד שאני ומשפחתי משלמים כל כך הרבה שנים" היא אומרת.

 

11 אפר' 2016 / 3 Nisan 5776 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.