• שמעון פרס מתבונן בשמעון פרס הצעיר בתערוכה של ארגון לימוד, ירושלים

    שמעון פרס בתערוכה של ארגון לימוד

    נתן רועי, הסוכנות היהודית ©
  • שיח בין שמעון פרס לנתן שרנסקי

    שיח בין שמעון פרס לנתן שרנסקי

    דויד שכטר, הסוכנות היהודית ©
Inside the Jewish Agency

שמעון פרס וחזון העולם היהודי

"להיות יהודי זו מתנה ענקית לחיי אדם" נפרדים מנשיאה התשיעי של מדינת ישראל, מר שמעון פרס זכרונו לברכה

באפריל 2016 ציינו 20 שנה לשותפות ביחד מבית הסוכנות היהודית ונתקבצו לאולם אחד נציגי הקהילות היהודיות מרחבי העולם ויו"ר הסוכנות היהודית מר נתן שרנסקי, יחד עם נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, מר שמעון פרס לשיחה על עתידו של העם היהודי. בצער רב אנו מביאים כאן היום שוב כלשונם את דבריו של מר שמעון פרס זכרונו לברכה, יום לאחר לכתו מהעולם.  

"איך נראה עתידו של העם היהודי?"

איך נראה העתיד של העם היהודי? אם כן, אני רואה לפני שני נרטיבים לעולם היהודי. האחד – של העולם היהודי והשני – של מדינת ישראל.

העם היהודי הוא בן 4,000 שנים, מהעמים העתיקים בעולם שחולל מהפכה בניסיון האנושי. משה היה מהפכן שפעל נגד דיקטטורים שבראש מעייניו היה לאמץ את כללי עשרת הדיברות ולא בנייה של פירמידות.

וזה הסיפור היהודי.

ההמשך ידוע: נוצר העולם המערבי. מה שאנו, בני העם היהודי, עשינו הוא : הצבת עשרת הדיברות בראש סדר היום הציבורי של העם. הרי ידוע שבניית עגל הזהב הייתה אטרקציה אבל מול אטרקציה זו עמדו עשרת הדיברות.

והעובדה שהעם היהודי אימץ את עשרת הדיברות, שהינם תורת חיים ומוסר, הוביל לשנאה כלפי היהודים במרוצת הדורות. היהודים שילמו מחיר כבד וגבוה על אימוץ עשרת הדיברות. הם הוגלו ושנאה גדולה הופנתה כלפיהם. התחלנו כעם קטן ושמרנו על המשכיות יהודית ואנו היחידים מבני אומות העולם שלא שינו את האוריינטציה שלהם : כל שנות הגלות לא הפסקנו להתפלל בעברית, להאמין באל אחד, והיום – אנו מדינה שאין לה מדינה אחות לדת ואחות לשפה . אנו חיים במזרח התיכון מוקפים ולא אהובים . מרבית בני המשפחות שלנו נקפדו בשואה, הרגו רבים מאיתנו, אבל לא הרגו את עשרת הדיברות. זה לא קל להתנהל כך כעם.

מה זה אומר להיות בגלות ללא חברים ובלי מדינה בגלות? אחד הדברים שאני אינני אוהב במציאות הגלותית שבה חיו אבותינו הוא הכלל : דינא דמלכותא דינא ( תרגום : דין המלכות, השלטון המקומי, הוא הדין שקובע ). בני עמנו אימצו את החוק הזה בגלות. ואז היה עם יהודי אבל לא הייתה מדינה יהודית.

היום, יש מדינה יהודית והיא בת 67 שנים, אחרי 2,000 שנות גלות. העם בן 4,000 שנים. למדינה שלנו אין הרבה אדמה ואנו פרומיל משטח המזרח התיכון. היו לנו ביצות טובעניות בצפון הארץ, אדמת טרשים וסלעים בדרום הארץ, לא הייתה לנו ארץ טובה משופעת במים. יש לנו נהר, נהר הירדן, אבל הוא מפורסם מאד אבל אינו כולל שפע מים. יש לנו שלושה אגמים, אחד ממילא מת (ים המוות, ים המלח), השני (ים כנרת) נלחם על חייו, ואחד שהושבו לו המים, ימת החולה.

"המשאב האנושי הוא העתיד"

אני מניח שיש רבים שבאים בטענות למשה רבנו מדוע הוא בא לישראל ולא לערב הסעודית. בנוסף מאז הגענו הותקפנו שבע פעמים על ידי צבאות ערביים למרות שהאומות המאוחדות (האו"ם) החליטו להקים 2 מדינות לשני העמים. מעטים יודעים אבל מדינות השלישיה (הטרוייקה), ארה"ב בריטניה וצרפת, הטילו אמברגו על מדינות המזרח התיכון מאז הקמת מדינת ישראל והן לא סייעו למדינת ישראל הצעירה ורק בריה"מ סייעה לישראל כשבמדינת ישראל היו 650,000 איש. ארה"ב שהכירה בנו באסיפת האו"ם לא סייעה לנו בשל האמברגו עד ראשית שנות השישים. לא יכולנו לרכוש ממנה נשק עד ראשית שנות השישים.

ואז היה לנו גילוי שהוא הגילוי של חיינו כעם במולדת מתחדשת :  כשאין לך כלום, במשאבים, יש לך משאב אחד חשוב ביותר, המשאב האנושי.  כן, זה סיפור של אנשים שבנו מדינה.  עולים חדשים ממדינות רבות שהגיעו לכאן והפכו ליוצרים מדענים ועובדים.  הפכנו את המדינה שלנו,שאינה משופעת במשאבים,למדינה ש 95 אחוז מהתעשייה שלה מבוסס על תעשייה ותעשיית היי טק והשאר על חקלאות.

מי שבוחן את ישראל ותעשייתה יודע שאנו הראשונים בעולם שניהלו חקלאות ללא מים או שפע מים. התוצר הלאומי הגולמי של ישראל (GNP) של ישראל בעשר השנים הראשונות שלה גדל 10% מדי שנה. הענף החקלאי החזיק חמישים אחוז מכלכלת המדינה.

לכן, אני שמח שמשה לא הקשיב למבקריו ולקח אותנו לערב הסעודית. אנו מייצרים מאין. והכלל הוא שאם אתה חי הרבה זמן, וארבעת אלפים שנות היסטוריה יהודית זה הרבה זמן, ואתה חכם קיימת אפשרות שתהיה חכם יותר. וזה מה שקרה.

"אין לחשוש מחידושים"

כלל נוסף שעלינו לאמץ בעקבות כך : אין לחשוש מחידוש. אתה חייב להיות מאד צעיר ברוחך אם ברצונך להיכנס לענפי המדע. ובהקשר היהודי, יש אלמנט נוסף שעובד עבורנו : יהודי איננו יכול להיות שבע רצון ממעשיו ועל כן עליו לגלות כל יום דבר חדש כדי להיות שבע רצון מעצמו. חוסר שביעות הרצון היא קו אופי. אנשים בדרך כלל פסימיסטיים וכשאתה מסתכל עמוק אזי ההיסטוריה האנושית היא אופטימית. העולם מתקדם קדימה והחלטנו שעלינו להיות בצד של זמן עתיד, בין המחדשים והמתחדשים. כי מה שבטוח הוא שלעבר אין אין עתיד. המומחים לעבר רבים ואין מומחים רבים לעתיד והרי לעתיד אין עבר רחב מאד אלא בעיקר עתיד.

אם תרצו להתבונן עמוק תגלו שארה"ב של אמריקה עושה טוב יותר מאשר האם אירופה.

ואם תרצו להתבונן עלינו, על מדינת ישראל הקטנה, תגלו כי המדינה הקטנה שלנו שחיה על תרומות וסיוע, עוזרת היום למדינות העולם. היה זה החלום הגדול שלי – לעזור לעולם - והוא התגשם בימי.

ראו את משפחת גייטס שהקימה קרן לסייע לעולם ב 11 מיליארד דולר דולר כדי להאבק במלריה מתוך 60 מיליארד דולר שהותירה בקרן הסיוע שלה. לנו  כמדינה אין 60 מיליארד  דולר אבל המדינה הקטנה, ישראל, עזרה למדינה "קטנה" סין לעבור לחקלאות מפותחת. סין היא מדינה צעירה כמו ישראל מבחינת עמידתה כמדינה. הם נחלצו מן המקום הנמוך –עוני ויאוש- לכלכלה שהינה מספר 2 בעולם ללא סיוע של דולרים אמריקנים או רובלים רוסיים. והרבה מכך באמצעות טכנולוגיות מתוחכמות ובהן גם טכנולוגיות ישראליות. היום, למשל, פגשתי קבוצה של בכירים מסין וחשבתי לעצמי מה יש למדינה שמונה 8 מליון אזרחים כישראל לסייע למדינה ענקית , מעל למליארד ושלוש מליון סינים, לסייע. הודו, מדינה גדולה אף היא, מסתייעת בטכנולוגיות הישראליות. והקשרים עימם נהדרים.

נעזוב לרגע את הפוליטיקה. עלינו להמיר את דגם החשיבה , אהבה של העבר, ולחשוב על העתיד. בניגוד למאבק על טריטוריה במדע אינך נלחם על טריטוריה כיון שאתה יכול להיות מדען גדול בלי להרוג איש.

"חזון הנביאים"

ואם נחזור להיסטוריה של העם היהודי. מה שמוביל אותי לחשוב על הדרך המוזרה שהעם עשה מאז יצא למסעו אל המדבר. המנהיגים האמיתים, כך התברר, לא היו המלכים העשירים אלא דווקא הנביאים העניים. הם לא היו בעלי שררה אלא אלה שנהנו מאמון הצבור. והמילה נבואה או נביאים מיוחסת לעתיד. והחזון של העם שלנו הוא חזונם של הנביאים, אנשי העתיד.

אני לא רוצה לדבר על מה שחוללו נביאים שיצאו מחלצי העם היהודי כמו קרל מרקס למשל. כי לא לנבואה שכזאת אני מתכוון.

בכל מקרה אנו, כבני העם היהודי, בעלי עבר משותף ואנו בעלי עתיד משותף שבתוכו קבועים עשרת הדיברות שהעם קיבל במדבר. מדע או עתיד ללא עשרת הדיברות הוא עני. אני חושב שהליכה ברוח עשרת הדיברות אל עבר הנצח הוא משהו שאני מאמין בו יותר מאשר בשעון שוויצרי מדוייק ככל שיהיה.

ובמחשבה נוספת : האם מוסר הוא יותר מאשר מספר יהודים, דמוגרפיה? אני סבור שהמוסר עולה על המספר של היהודים ואם נתמיד במוסריות יהודית שהנחלנו לעולם נחייה לנצח. מכאן, שעלינו לכבד את כל אחד גם אם הוא זר כי אנחנו ציבליזציה.

מה עלינו לעשות כדי לשמור על עתידו של העם היהודי? עלינו לשמור על עשרת הדיברות ולאמצם בדרכנו אל העתיד. ויש להוסיף יותר ויותר מדע ופיתוח לחיינו כי הוא חשוב אולי יותר ממספרנו בעולם. ומה זה להיות יהודי בעיני ? עשו כל מה שביכולתכם שילדיכם יהיו יהודים – כי להיות יהודי זו מתנה ענקית לחיי אדם – ואם אינכם גרים בישראל התנהגו כישראלים.

ואני חושב שהמוסר עולה על כל שיקול. אתן דוגמא. כשאומרים לי שאפשר להתמודד עם האלימות בנשק ולהרוג עוד ועוד מחבלים אני אומר שאת הבעיה הזאת לא נפתור ברובים אלא בהמתה של הסיבות לאלימות.

מי שרוצה לשנות את העולם, והעם היהודי הגיע לשנות את העולם, יש לחלום חלומות גדולים ולהתהלך עם עשרת הדיברות בצקלונך.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם, נציגי העם היהודי על עבודתכם הבלתי מתפשרת לחיזוק הקשר בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל. זוהי עבודה לא קלה ומלאה בעיות בדרך אבל אתם עושים אותה ללא לאות".

בתמונה: מר שמעון פרס מתבונן בתמונות של שמעון פרס הצעיר בתערוכה שאורגנה  על ידי ארגון Limmud FSU  צילום: נתן רועי, הסוכנות היהודית  

 

28 ספט' 2016 / 25 Elul 5776 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.