עד גיל 16 התנהלו חייו של רוברט גאיידה (27) מהעיר גדנסק שבפולין כקתולי.

ואז, ברגע אחד, התברר לו שהוא יהודי מצד אמו. הסבא הסתיר את יהדותו ולא גילה שהוא יהודי שעבר את השואה. סיפור רווח בקרב פולנים רבים שמסתירים את יהדותם. את רוברט גאיידה פגשנו בסמינר "מנינים" מיסודה של הסוכנות היהודית.

"אמי לא חשבה שהיא יהודייה. אמה סיפרה לה. ומאותו הרגע התחלתי לחקור אחר השורשים שלי. אמי תומכת במחקר שלי ואחר חיפוש זהותי. אבי, שהוא נוצרי – פולני, (קתולי, רומן קתוליק) הוא קתולי מאד".

"הסיפור החל, כאמור, באקראי. כשאני הייתי בן 16 אמי סיפרה לי שאביה יהודי. נודע לה על כך כשהיו לה שני ילדים כבר (אני ואחי). אמה סיפרה לה. ואז אמי חשבה שהיא תספר לבניה כשהם יהיו בני 18. היא סיפרה לי את זה לפני".
"כשאני הייתי בן 19 נודע לי שלסבי יש דוד בחיפה. הוא הגיע בעליית גומולקה ( 1957) והם איבדו את הקשר בניהם מאז עלייתו לישראל באמצעות הסוכנות היהודית. בשנות התשעים הם התחברו שוב. בשנות התשעים היו בחיים: הדוד מחיפה ודודה שחיה בוורשה ולסבי היו שני קרובי משפחה. כשאני הייתי בן 16 סבי חי אבל שנתיים לאחר מכן הוא נפטר".

"כשנודע לי הייתי בבית הספר התיכון ולא הייתי מעוניין לשאול שאלות. התבררו לי פרטים אלה : המשפחה של סבי היא מפרושקוב (  , ( Pruszków      עיר נפה במחוז ורשה שבה חיו 1300 יהודים לפני השואה. רוב חייו חי בוורשה. ולא היה לי את מי לשאול שאלות לגבי המשפחה שלו".

"פגשתי את הדודה היהודייה בשנת 2008 ואז נפתחה מערכת יחסים ביני לבין הדודים  באמצעות דוא"ל, שיחות. קשה לבנות מערכת יחסים עם משהו בן שמונים אבל עשיתי הכל כדי להבין מה בעצם המורשת המשפחתית של סבא שלי".

"סיימתי את בית הספר התיכון והלכתי לאוניברסיטה. השלמתי את לימודי הארכיטקטורה (אני ארכיטקט וכך גם אחי). סיימתי את התואר הראשון בארכיטקטורה ואני והחברה שלי אז נסענו לברלין לתקופה של התמחות. כששבנו משם אמרתי שאלך לבית הכנסת האורתודוכסי בגדנסק כדי להכיר את המורשת של סבא שלי".

תגלית

"בעקבות המפגש הזה שאלתי את עצמי כמה שאלות. בהן : מה אני אוכל לעשות כעת, כשנודע לי שאמי בת לאב יהודי ? היו שתי אופציות : ללכת ל"תגלית", להצטרף לתנועת "מכבי". בשנת 2014 הגעתי לישראל עם  "תגלית" והטיול הזה היה החוויה הראשונה שלי עם ישראל ועם יהדות".

"באמצע טיול "תגלית" נפגשתי עם הדוד שלי בחיפה. היינו שעתיים ביחד בלובי של בית המלון שבו התגוררתי. היו לו את העיניים של סבי ושל אמי. זה היה כמו להכיר את סבי לאחר שסבי מת. הדוד נפטר באותה שנה, בחודש דצמבר.  שמו היה אלכסנדר זואבסקי (רוזנבלום). זה היה כמו לפגוש את סבא שלי".

"עד למפגש הזה לא ידעתי את הסיפור של המשפחה. הדוד מחיפה סיפר לי חלקים של הסיפור. התברר שאחרי ששניהם הגיעו לגטו, גרו יחד, ואז הם הופרדו. הוא סיפר לי את סיפורו. הוא כתב ספר שהוא שלח אלי. וזה היה מאד מרגש. החברה שלי עודדה אותי לחקור ואני כמובן מאד התעניינתי ורציתי".

"איך פענחתי את סיפור המשפחה שלי? כשעברנו על המסמכים של סבי גילינו הסכם שלו עם מכון שפילברג מכון לעשות עמו ראיון. היה הסכם עם המכון שעדותו תשודר ב- 2015. סבי נתן את העדות הזאת בשנת 1994. אנחנו, בני המשפחה, לא ידענו שעשה כזה הסכם. גילינו זאת אחרי מותו".

"ב 2015 הבנתי שיש באיזשהו מקום בבית הקלטה של הראיון עם הסבא שלי. בינואר –פברואר 2015 עברתי על המסמכים ומצאתי את הטייפים שלו. הפכתי את הטייפים לטייפ דיגיטלי ושמענו לראשונה את הסיפור של הסבא שלי, מאז נולד ועד לשנות התשעים. זו השיחה שתמיד רציתי לשמוע מפיו של סבי".

"דבר אחד זה לפגוש את הדוד של סבא שלי בחיפה ועניין אחר לשמוע את הסבא שלי מספר את הסיפור שלו ואיך זה היה בפולין לפני המלחמה. סבא היה בן של רופא. אמו הייתה נדבנית וסייעה לארגון "לסקי" לילדים עיוורים. משפחה של חסד. להקשיב לזה מפיו של סבי מרגש מאד ובלתי נתפש כשזוכרים מה קרה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה".
"הראיתי את השיחה הזאת של סבי לסבתי ולאמי וכן לדודה שלו בוורשה. כולן לא ידעו על השיחה, על העדות שסבא שלי נתן על החיים שלו".

"הדודה של סבי הייתה צעירה בחצי שנה מהדוד אלכסנדר שגר בחיפה. הוא זוכר הכל והיא לא זכרה כלום. זה כמו לדחוק את הסיפור ממוחה. וזה מעניין כל כך לצפות בסיפור החיים של סבא שלי בקלטת עדות שנותרה אחרי מותו ולשמוע את העדות האחרונה של דודו בישראל, אלכסנדר, שחצי שנה אחרי השיחה שלו איתי, הוא נפטר בישראל. זה כמובן סייע לי מאד להמשיך להתעניין".

"כדי להעמיק את ההכרות עם היהדות הלכתי לסמינר "לימוד" –פולין, פסטיבל "לימוד" פולין. ואז הייתה לי חוויה להכיר מקרוב את הסיפור שמאחורי הנושא ששמו יהדות. הכרתי חברים חדשים. למדתי דברים שלא הכרתי".

מניינים

"באותו "לימוד" היה  סמינר על תכנית "מניינים". סיפרו לנו על התכנית ונתנו לנו את הקישור לעניין זה ונרשמתי. התקבלתי והתחלתי את תכנית "מניינים".

"אני משתתף בתכנית "מניינים" משנת 2015 . מצדי היה זה ניסיון להכיר מי אני ומה זה "יידישקייט" (יהדות)  בשבילי. הסמינר הראשון של "מניינים" התקיים בפראג, בודפשט ואז בישראל. כמו כל מחזור של "מניינים". זה סמינר בינלאומי".

"לפני שהגענו לישראל היינו צריכים להיפגש כדי לבלות ביחד בשבת שלפני הנסיעה. באותה עת, החל בישראל טרור הסכינאים. המארגנים שינו את התכנית והוצע לנו לישון בעיר החרדית בני ברק.  לאחד מחברינו היה רב שאירח אותנו בביתו. וזה היה מצב של מפגש עם חרדים ("אולטרה אורתודוכס") בבני ברק . היינו בקבלת שבת, הבדלה, טיש (שולחן) עם הראבע (האדמו"ר), עם כל החסידים. וזה היה מדהים. היינו שלושה חבר'ה עם ג'ינס וכיפות מאד מצוירות ונראינו משהו אחר מהם. הם קיבלו אותנו ושאלו אותנו שאלות. בשבילם זה היה משהו מדהים לפגוש יהודים כמונו מפולין. זו היתה חוויה מדהימה".

"בסיום  הסמינר הבינלאומי של "מניינים" בשנת 2015 ביקשו שאהיה מתאם לתכנית (קוארדינטור לפרוגרם) ומי שיהיה בעתיד מי שירכז קבוצה בינלאומית חדשה. אמרתי שאעשה מאמץ. והנה אני שנה שנייה מתאם ומרכז של סמינר "מניינים" וזו השנה השלישית שלי כמשתתף".

שינוי בחיים

"חיי השתנו : מילד שגדל כקתולי כמעט כל חייו הצעירים עזבתי את הכנסייה בגיל 21 . היום אני יותר יהודי מסורתי ולא דתי. אני מקיים שבת, עורך הבדלה, הולך לבית הכנסת בגדנסק, בחגים, ומנסה להיות בבית הכנסת בשבת. לא תמיד".

"מה התכנית נתנה ונותנת לי? נותנת לי בטחון בקהילה שלי. בערים הגדולות קל לאנשים לגלות שהם יהודים כי יש להם מוסדות לאן לשלוח את הילדים אליהם. אבל בקהילה שלי, שבה 90 איש, זה קשה יותר. יש בית כנסת ולא יותר מכך. אבל מסביב לבית כנסת מנסים לאגד את האנשים. ואתה יכול לבנות על זה. הם מכירים אותך. ואתה יכול להביא שינוי מרענן למצב".

"היום, גם בזכות "מניינים", אני היחיד במשפחתי שעושה משהו עם הזהות היהודית שלו.  אחי המבוגר ממני בשנתיים איננו מתעניין בעבר. הוא חילוני. הוא ארכיטקט פולני".

"אני בזכות "מניינים" זכיתי במשפחה : ב- 2016 פגשתי את הבנות של אלכסנדר ובנותיו בישראל. הכרתי, אם כן, את דודיו של סבי, הכרתי את הילדים והנכדים, וכעת יש לי 11 איש חדשים במשפחה. ואני בקשר עימם".

"את השינוי שערכתי בחיי אני מעביר לחיים שלי בפולין, בקהילה שלי, בפעילות שלי ב"מניינים" שמאפשרת לי להיות מחובר לזהות שלי".