ר' דוד רפאלי, מצניע לכת ומאיר פנים, עלה לישראל עם רעייתו טרייסי מקייפטאון, דרום אפריקה.

זה החל כמסע אישי, כמסע זוגי, כמסע לאומי. לא חף מהתלבטויות.

זה היה כמו מסעות רבים, של יהודים רבים לאורך הדורות, מסע נפשי, רוחני ופיסי. כי Our Story is Past Present Future

ר' דוד רפאלי נולד בקייפטאון למשפחה יהודית דרום אפריקנית. "הסבים מצד אבי נולדו בדרום אפריקה והיינו משפחה חילונית. אבל בדרום אפריקה חילוניים הם מסורתיים שמגיעים לבית הכנסת בשבת ובחגים אך לא שומרים שבת. היינו מאד מחוברים לחיים היהודיים, ליהדות שלנו, כי זו הדרך שלנו להיות מאוחדים כשמדובר בקהילה בת פחות מ20000 יהודים" הוא מספר.

האתר של בית התפוצות כותב על הקהילה כך:

"בשנת 1997 נימנו 106,000 יהודים בדרום אפריקה כולה, 21,000 מהם ישבו בקייפטאון, עדיין הקהילה היהודית השנייה בגודלה במדינה (ביוהנסבורג 59,000 יהודים). האוכלוסייה היהודית בקייפטאון אמידה ברובה, משכילה ובעלת מודעות ציונית מסורתית חזקה"

"זו קהילה קטנה שבה כל יהודי מכיר את השני. אחרי שחגגתי בר מצווה אחותי בחרה שהיא רצתה לשמור שבת ואז במשךח כמה שנים גם אבי וגם אמי שמרו עימה על השבת. המסע שלי אל יהדותי היה איטי ומהוסס. אני התחלתי לשמור שבת אחריהם כי התעניינתי, באותן שנים,בעוד כמה דברים שיש לעשות בשבת".

"הורי, משפחתי, היו ציונים בהשקפה שלהם. אני הייתי חניך בתנועת בני עקיבא בדרום אפריקה. באתי לישראל כתייר, בפעם הראשונה, בגיל 15. ושנתיים לאחר מכן אחותי נישאה לישראלי. באנו לחתונה של אחותי. הסיפור שלה היה במידה רבה מאיץ להחלטה. היא הגיע לארץ  מיד לאחר סיום לימודיה התיכוניים בדרום אפריקה לתוכנית MTA  ונישאה לישראלי שישה חודשים לאחר מכן. אחותי וגיסי נישאו לאחר הכרות של כמה שנים : החתן היה חניך בישיבה של קייפטאון ואחותי הייתה תלמידה. ברור שהעלייה שלה לישראל השפיעה על כולנו".

כמו כל צעיר שמגיע לגיל 18 גם לדוד וחבריו היו חלומות ותכניות .

"לי ולחבר הטוב ביותר שלי הייתה תכנית לבוא אחרי הלימודים בבית הספר התיכון לישראל כדי להתגייס לצה"ל. אבל החבר התקבל לעבודה בדרום אפריקה ואני הלכתי ללמוד שיווק. התכנית נדחתה כי התחלתי לעבוד  ואז החלטתי לשוב לישראל כדי להתגייס לצה"ל. באתי לישראל בגיל 22 כחייל בודד בנח"ל הלוחם".

במהלך התקופה הזאת אמו של ר' דוד חלתה בסרטן והוא שב לדרום אפריקה "עבדתי כמנהל עסקים, ביוהנסבורג, ובקייפטאון, ואז גם הכרתי את אשתי. אשתי היא מקייפטאון".

"אשתי חיפשה משמעות לחייה (אני הייתי מעורב אבל לא שמרתי שבת אז) ואז היא שאלה אותי: אולי תשמור שבת ביחד איתי? המשפחה של אשתי לא הייתה דתית באותה תקופה. אז, אנחנו-שנינו, התחלנו ללמוד יהדות ולשמור שבת"

הסיפור של טרייסי

הכרות עם האישה, טרייסי, מגלה סיפור מרתק לא פחות ואולי אף יותר.

"מאז ילדותי הייתי מאד ברורה : רציתי לטייל בעולם, להתנסות בתחומים שקשורים לעולם החי והצומח, וכשהכרתי את העולם של המחקר הזואולוגי התאהבתי בפעלה של החוקרת ג'ין גודול והלכתי ללמוד זואולוגיה. רציתי להתמחות בחייו של האריה הלבן ( חוקרת מסויימת בשםלינדה טאקר הייתה זו ששמרה על האריות הלבנים ולמדה עליהם בחלק הדרומי של אפריקה). עד אז, למדתי, וניסיתי להכיר את חייו של הקוף הכחול. זה מהלך החיים שלי : כל פעם שאני מהססת או חושבת על אפשרות כלשהי מגיעות לעברי שתי אפשרויות ואני צריכה לבחור" היא מספרת.

"ואז נסעתי עם הורי לבקתה שלהם לחוף הים כדי להתייעץ ואז החלטתי לנסוע לקניה כדי ללמוד על הקופים ומשם לצאת ללמוד עוד על הקופים בטנזניה (אולי עם ג'ין גודול). כשהייתי בקנייה עבדתי עם ילדים מקומיים והבנתי שאני רוצה לעבוד עם ילדים יותר מאשר עם חיות. החיות נחמדות אבל הילדים מעניינים יותר. והחלטתי להשלים תואר בחינוך ובהוראה. ובין לבין החלטתי לטוס להודו כי כזאת אני : מעת לעת, מתעורר אצלי הרעב לטוס ולהכיר מקומות חדשים. והייתי בהודו ובטיבט ובנפאל. והבנתי שהודו היא מקום קשה מבחינתי וחברה הציעה שאטוס בחזרה לדרום אפריקה להמשיך בהגשת החלום שלי. ובאותה עת, לא הייתי דתייה".

"כשהייתי בהודו בנפאל ובטיבט פגשתי בדרך ישראלים רבים. ולהפתעתי גיליתי שהם צמים ביום כיפורים אף שאינם דתיים וזה הפתיע אותי מאד.. שם אולי ננבט הגרעין הראשון לחזרה שלי בתשובה".

"ואז התקבלתי לעבודה כמטפלת בילדים (אופר) אצל אשה שהייתה ממש וורקוהוליק (ממוכרת לעבודתה) והתקרבה ליהדות.  ואני צפיתי בתהליך ולמדתי. ואולי זה היה הגרעין השני שקרב אותי ליהדות. היא שמרה שבת והבנתי שיש משהו מרתק בשבת. הלכתי ללמוד וכמובן שאלתי שאלות שנוגעות ליהדות ומדע, שכה עניין אותי, וענו לי תשובות שהתקבלו על דעתי".

"אחי פתח בית קפה באזור מיוער של דרום אפריקה ואני החלטתי להצטרף אליו לכמה שבועות. המעניין הוא שעוד בעודי בהודו איזה איש מגיד עתידות אמר לי שבחודש מארס אפגוש אדם שיהיה בן זוגי ואצטרך להיות עמו. כשחזרתי מאחי, במארס, פגשתי את דוד, שלימים נישאתי לו, אבל במפגש הראשון "רבנו" על סוגיה מאד עקרונית : אני אמרתי שיש אלטרואיזם בעולם והוא אמר שאין.  והתבוננתי בו והיינו כה שונים : אני חזרתי מהודו ולבשתי בגדים הודיים והוא היה "סטייליסט" עם משקפיים יקרות ומכנסיים וחולצה של סטייליסטים וזה לא נראה לי. ואז בן דודי שהיה נוכח שאל אם הוא יכול לתת לו את הטלפון שלי. ואני אמרתי שכן ומאז נפגשנו לקפה בבית קפה. ומכאן צמח רומן שהוביל לנישואינו".

"אחרי הנישואין הודיעו לי כי נוכל לקבל אשרת כניסה לבריטניה והסכמנו"

בני הזוג טסו בשנת 2009 ללונדון על מנת לעבוד שם. האשה לימדה מדעים (ביולוגיה) בבית ספר ולמדה יהדות עם הרבנית קירש. "הרבנית אמרה שאין זה טוב לנשמה שלי ללמד בבית הספר שאני מלמדת בו (ואכן היה זה בית ספר קשה) ועזבתי. הלכתי ללמד בבית ספר יהודי דתי, שאהבתי מאד ללמד בו. המנהלת של אותו בית ספר יהודי הייתה בתו של רבה של יהדות בריטניה באותה עת, הלורד יעקובוביץ" טרייסי מספרת.

"אני עבדתי שם ואשתי הייתה מורה. חיינו בשכונת גולדרס גרין בלונדון במשך שנה וחצי ובעצם הגברנו את הלימוד שלנו ביהדות, את המסע שלנו להכרת הזהות שלנו,  וקיבלנו החלטה לשוב לישראל. ההחלטה נבעה משתי סיבות עיקריות : קיבלתי אפשרות כלכלית ללמוד בישיבת "אור שמח" בירושלים ואשתי טרייסי רצתה להתגורר בישראל" מספר הבעל, ר' דוד.

                                                                                                                                                                                                                עלייה לישראל    

"איך עלינו לישראל? "תחילה הגענו להתגורר בקטמונים בירושלים. אשתי למדה בבית ספר ליהדות בשכונת הר נוף.  ואני למדתי בישיבת "אור שמח".

"מיד לאחר העלייה אני הלכתי ללמוד בישיבה ואשתי הלכה ללמוד בסמינר ליהדות. ואז בננו הבכור נולד. לאחר שהבן נולד עברנו דירה לשכונת מעלות דפנה בירושלים וכשאשתי עמדה ללדת את הילד השני קיבלנו החלטה לעבור לגוש עציון, כי אחותי והורי מתגוררים שם. חיינו, כל אותן שנים, בשני עולמות : העולם החרדי (ישיבה) והעולם הדתי לאומי (בבית). כשבני השני נולד הצטרפתי לתכנית בשם "אור לגולה" , שבה קיבלתי תאור רשאון וכשסיימתי את ההתחייבויות שלי במסלול הלימודים של הישיבה קיבלתי סמיכה לרבנות מהרב זלמן נחמיה גולדברג ותעודת הוראה ממשרד החינוך".

"כשסיימתי את לימודי הרבנות קיבלנו הצעת עבודה ללמד ולנהל היהדות בבית ספר בדרום אפריקה", מספר הבעל, "אמי אמרה לי שההצעה שקיבלתי בדרום אפריקה תהייה טובה לי והיא צדקה. ואכן, העבודה שם הייתה נהדרת
ומעט הסבר על המעבר החד הזה.

חוזרים לדרום אפריקה

"מאחר ותכנית הלימודים שלי בישראל הייתה כרוכה בחתימה על הסכם של שנתיים לימודים ושנתיים עבודה בקהילה יהודית בתמורה הייתי חייב להשיב לתכנית שנתיים בקהילה בעולם. ואכן, קיבלתי הזמנה לבוא לעבוד כרב של קמפוס בלידס וביורקשייר שבבריטניה. אבל קיבלנו החלטה אחרת : לצאת להיות מורה ורב בבית הספר "הרצליה בקייפטאון, דרום אפריקה".

"אני התקשרתי למחלקת כוח האדם של בית הספר שפרסם את המשרה המבוקשת ונאמר לי שהמנהל , שהיה המנהל שלי בכיתות הנמוכות של בית הספר כשהייתי תלמיד, נמצא בישראל והוא ישמח לפגוש אותי לראיון. הגעתי לראיון ונתקבלתי להיות מורה רוחני בבית הספר. מבחינתי זה היה סיפור מטורף : אני חוזר לקייפטאון, לבית ספר שאני מכיר היטב והם מכירים אותי היטב, אשתי בהריון מתקדם שלישי, ואנחנו שבים לקהילה שממנה באנו".

"הבן שלנו נולד סמוך לנחיתתנו בשליחות בקייפטאון. הפכתי להיות אחראי רבני בכל בתי הספר היסודיים ומנהל חטיבת היהדות בכל הרמות של בית הספר היסודיים. אשתי התקבלה להיות אחראית של יהדות של אחד מבתי הספר היסודיים.. לימדתי, שזה כשלעצמו לא יאמן, עם מי שהיו המורים שלי, שלא האמינו שאני רב עם סמיכה לרבנות בישראל! כי הייתי ילד שובב מאד בילדותי. אשתי, אף היא, למדה בבית הספר הזה כמה שנים מתחתי כי היא צעירה ממני. זה סיפור מאד מרגש אבל גם מאד יוצא דופן".

"היינו מאד מעורבים בקהילה ובית הספר אף בחר אותי להיות נציג באיחוד של בתי כנסת האורתודוכסים בקייפטאון. נדמה לי שהייתי הרב הראשון והיחיד שישב באיחוד הזה.. בנוסף הייתי במזכירות של בית הכנסת (שול) והשתתפתי בתפקידים נבחרים בבית הכנסת. במיוחד בקידום נושאי יהדות. היה לנו מאד מועיל ומעמיק לחיות בקייפטאון אבל רצינו להגיע לישראל" הוא אומר .

האישה טרייסי אומרת כי ההחלטה לשוב לישראל קרתה, כפי שתמיד קורה לה לפני קבלת החלטות:

"אחרי שנתיים באנגליה, שנתיים נהדרות, הלכתי רגלי , לבד, וכששבתי אמרתי לבעלי : בחופש הגדול של בתי הספר בישראל נשוב לישראל. שבנו לישראל ואני קיבלתי עבודה בבית הספר "ראשית" באלון שבות ובעלי קיבל עבודה בסוכנות היהודית" היא מספרת.

ר' דוד: "חזרנו לישראל עם שלושה ילדים ואשתי הייתה הרה עם הבת הראשון, ילד הרביעית והחדשה. הגענו לישראל בקיץ של שנת 2016".

הסיבוב המעגלי הזה : מדרום אפריקה לישראל, דרך בריטניה, דרום אפריקה ושיבה לישראל, מצביע על הקשר הזה עם ישראל.

ור' דוד רפאלי אומר שזה אכן מאפיין את התנועה של המשפחה – מעגליות של חיפוש זהות יהודית, התחזקות, והגשמה של החלום היהודי, שיבה לארץ.

עליה שוב.. לישראל

המשפחה הגיעה לישראל והשתקעה בנווה דניאל שבגוש עציון

"אשתי שבה לעבודתה כמורה ואני התקבלתי לעבודה עם תורמים בסוכנות היהודית. כששבנו לישראל ידעתי שאני רוצה לשוב לישראל ורציתי להגיע לסוכנות היהודית כי אני הייתי, בעצם, האיש שהביא את בתי הספר התאומים לקייפטאון. היתה זו בעבורי סגירת מעגל" הוא מסביר.

אשתו של ר' דוד על העלייה:

"החלטתי שעלינו לעלות כי הרגשתי שר' דוד היה אמנם מצליח מאד כמורה בדרום אפריקה, מצליח כאיש עסקים באנגליה אבל זה הרג את הנשמה שלו ורק כאן, בישראל, הוא חש מאושר. אני – למשל – יכולתי לחיות בכל מקום אבל גידול הילדים, החיבור לה', החיבור לארץ ישראל, מביא אושר רב למרות הקשיים. יופיה של ישראל הוא האנשים שסובבים אותנו והעושר הנפשי שצומח מהקשר הזה. בתוכך אתה יודע שאתה מחובר לכל אדם ברחוב, לכל איש ואשה, שמסביב לך, וזה לא קרה לנו בשום מקום שבו התגוררנו. ואין זה אומר שהיה קל לי להתחבר לישראל כיון שעברו שנתיים וחצי עד שהתחברתי למדינת ישראל, לישראל, ולאנשיה".

ר' דוד נזכר:

"אני יודע שקשר עם ישראל לא קורה מאליו . מאז שנת 2010, כשהגענו לישראל, אני הייתי מחובר מאד לישראל ואשתי פחות אבל אם תשאל את אשתי אם היא רוצה לעזוב היא תגיד לך : אין סיכוי שארצה לעזוב".

"בסיפור של המשפחה שלנו יש את כל האלמנטים שקיימים בעולם היהודי.

Our story is the past the present and the future

וכשאנו חיים בארץ אנו מרגישים עד כמה החיים כאן מדהימים. כשאני רואה שבקבוק "קוקה קולה" רשום עליו בשפה העברית אני חש שאני בישראל. כשאני קורא "פורים שמח" בעברית אני חש שאני בארץ ישראל. אני רואה את הילדים שלי, את ההתקדמות שלהם, ואני אדם שלומד חומש עם ילדי ורואה את הרמה שלהם, את האושר שהם חווים כאן".

"אני חי בארץ ישראל עם ילדי ואשתי ואני חש עד כמה הילדים שלנו חווים את היהדות שלהם כמו על מגש של כסף. אין משהו בכל העולם כולו שלא תוכל למצוא כאן כיהודי. ותחושה כזאת אי אפשר לחוש בשום מקום בעולם. בכל מקום אחר תוכל לקבל תחליפים אבל ישראל היא תמיד הבית".

"אני לא אומר שקל כאן, אינני אומר שהכל פשוט כאן, אבל זה המקום שאלוהים יעד לעם היהודי, המסע שלנו כיהודים לא הסתיים, ועלינו להתחבר בטבעיות לארץ האבות, המדינה שלנו" אומר ר' דוד.