עיניה המחייכות של אילנית קורשייא, הרוח החייה מאחורי תכניות הקיץ של "החוויה הישראלית" בארצות אמל"ט , חמ"ע אירופה בכלל ודוברות צרפתית בפרט, אינן מסגירות את סיפור חייה. היא גם איננה מספרת אותו. מי שיודע יודע.
לכל אחד יש סיפור שהוא צופן בליבו ובמקרה שלה הוא מאיר על שליחותה, הבאת ילדים יהודיים מרחבי העולם כדי להכיר להם את מדינת ישראל האמיתית, שאיננה משתקפת מאקרני הטלוויזיה שלהם, ולחבר אותם לעם היהודי ולמדינת ישראל. מי כמוה יכול לעשות זאת.
"נולדתי בעיר ניס שבדרום צרפת להורים יהודים וציוניים מאד ממוצא אלג'יראי (אבי) ותוניסאי (אמי). הורי היו בתנועת נוער יהודית ידועה מאד בקרב יהודי צרפת בשם "דז''" . אני אחות בכורה לשני אחים קטנים ממני שנולדו בישראל".
"אני עליתי לישראל בגיל שלוש. כמה שנים לאחר מכן, ההורים שלי חזרו לשליחות של שלוש שנים בצרפת.אבא שלי היה שליח בתנועת הדז'. למדתי בבית הספר הישראלי בפריס והייתי בכל מחנות הקיץ והחורף של הדז', וגם הושפעתי מהפעילות בהם. הייתי בגיל ההתבגרות והושפעתי מהמוסיקה והתרבות הצרפתית" היא מספרת.
"מה בעצם עיצב את עולם החשיבה שלי? אני התוצר האנושי של תנועות הנוער בצרפת, הנסיעות לארץ של הורי במסגרת תנועת הנוער והחלוץ, כיון שהורי עלו לישראל עם חברים שעלו איתם לארץ מאותה תנועה וערכו את אותם טיולים שאני מתכננת ומבצעת, כמנהלת ב"חוויה הישראלית", היום ואני יודעת איך הטיולים הללו חיזקו את הזהות היהודית שלי ואת הפעילות החברתית המלכדת של הנוער היהודי בצרפת. בצד הישראלי הדרכתי ורכזתי הדרכה בתנועת הצופים בשבט דתי " היא מסבירה.
כל מהלך השיחה בנינו היא איננה מספרת את הרגע שבו היא הייתה תלויה בין החיים למוות.
בין החיים למוותבגיל תשע עשרה וחצי, לפני שנים, היא התגוררה בירושלים והלכה, בשעות הערב, לפגוש ידיד שלה מהצופים שם הדריכה , יובל, בטיילת ארמון הנציב. יובל שהיה מדריך בחסד עליון הביא לה מערכים לפעולות שלה בצופים עם חניכיה .
יובל, לימים קצין מודיעין בחטיבת הצנחנים, שייהרג בפיגוע הנורא בבית ליד, המתין לה.
מחבל ארב לה ודקר אותה בבטנה.
היא רצה חמישים מטר לעבר הכביש הראשי שבכניסה לטיילת ארמון הנציב וצעקה : "הצילו, דקרו אותי" ונפלה על שפת הכביש. היא הגיעה במצב בינוני עד קשה לבית החולים "הדסה".
בהוודע דבר מותו, כמה חודשים לאחר שניצלה בנס, יובל נהרג בפיגוע בבית ליד.
אילנית כתבה דברים לזכרו שקשורים לדקירה שלה, באותו ערב רע ונמהר, שחייה ניצלו בנס :
"לתאר כיצד הייתי מרגישה באותו ערב אילו לא הייתי באותם רגעים ואתה עוד נשארת כל הלילה עד שעתיים לפני הקורס...." ( יובל היה קצין מודיעין בחטיבת הצנחנים ומכתבים אליו וממנו מופיעים באתר חיל המודיעין)
כמה חודשים לאחר פציעתה הקשה יובל נהרג. מי שנפגש עימה במהלך עבודה איננו שומע מילה על כך. היא מחויכת ונרגשת כל פעם שהיא פוגשת את הצעירים והצעירות שמגיעים במסגרת "החוויה הישראלית" לישראל.
מסעי תיירות משמעותייםבפעם הראשונה פגשתי אותה בספינה ששחזרה חלק ממסלולה של אניית המעפילים הידועה "אקסודוס". היו שם מאות בני נוער מרחבי הארצות דוברות הצרפתית שהגיעו למסע שארגנה חברת "החוויה הישראלית".
היא הפיקה עם אנשי הצוות של "החוויה הישראלית" אירוע חוויתי שמשחזר עליה בימים קשים לעם ישראל, לאחר השואה. הצעירים והצעירות היו נרגשים מאד והיא ניצחה בחן רב על האירוע הזה ובמנהיגות חינוכית מעוררת כבוד. היא מביאה למסעי התיור הללו ערך מוסף שראשיתו בחינוך הציוני שהיא קיבלה ומהידע שלה כמי שגדלה בישראל ובצרפת.
"הטיולים החינוכיים שאנו מארגנים הם "חינוך בלתי פורמלי". ואני יודעת כמה מהפכות עושים בחינוך בלתי פורמלי. אני מאמינה בכוח של החינוך הבלתי פורמלי, יותר מאשר בכוח של בתי הספר, ככוח מניע ומדרבן שמעצב את זהות האדם ודוחפת אותו להישגים ועקרונות חיים (ערכים נוהגים לכנותם). ואנו עושים זאת בתקופה שבה פחות צעירים וצעירות, מגיעים לאירועי החינוך הבלתי פורמליים כי מדובר בדור ה Y ודור הz שהתמכר למסכים".
"תכלית הפעילות שלנו היא להביא את ישראל היפה לתיירים הצעירים ולחזק את הזהות היהודית שלהם וזאת בידיעה שיש לישראל מקום מרכזי בעיצוב הזהות היהודית של כל אחד ואחת מהם" היא אומרת.
"אני אוהבת להגיע לסיכומים של קבוצות ולשמוע איך הם חווים את התכנית החלומית שאנחנו בונים עבורם והמפגש הזה נותן לי כוח לכל שנת הפעילות שיאפשר לי ולצוות לבנות תכנית שנבנית בעבודה סיזיפית" היא מספרת.
"לעתים אני חוטפת "סטירות של הארה", כך אני קוראת לזה, כמו למשל אותו צעיר שדיבר על הביקור ב"יד ושם". הוא אמר : היה לי כיף אבל אני לא מבין למה להוביל אותי ל"יד ושם" כי זה גרם לי עצב ואני באתי כדי להנות . ואז אמרתי לאותו בחור צעיר: בעוד כמה שנים, כשתגיע לאוניברסיטה הצרפתית תפגוש אנשים שיגידו לך שהשואה לא קרתה ואתה תוכל לומר שלחצת את ידו של נח קליגר, ניצול שואה מכמה מחנות ריכוז באירופה. ואם יגידו לך, בהזדמנות אחרת, שהציונות היא תנועה חדשה אתה תוכל לומר שבעיר דוד ראית במו עיניך הוכחות מדעיות וארכיאולוגיות למרכזיותה של ירושלים בהיסטוריה של העם היהודי".
מדי שנה בשנה היא נוסעת, כמה פעמים, לפגוש לקוחות ו"למכור" את תוכניות "החוויה הישראלית". היא מבדלת את החוויה הישראלית שהיא ואנשי הצוות יוצרים מטיול תיירותי רגיל של תקופת החופשה המקודשת בארצות דוברות הצרפתית.
היא שגרירה של הגישה של "החוויה הישראלית".
מדריכי "חוויה ישראלית""הגישה שלי מתחילה בגישתי הבסיסית להדרכה בארץ ישראל. שרתתי כמדריכת טיולים ב"ארץ מורשת" (חברה לטיולי מורשת והיסטוריה) והגעתי "מורעלת" באהבה לטיולים. כשהגעתי כמדריכה לסמינר של איש המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית של ד"ר אמי בוגנים הבנתי דברים שונים ממה שחשבתי קודם לכן וזה עיצב במידה רבה את הגישה שלי".
ד"ר אמי בוגנים, תלמידו של פרופסור שלמה (סימור) פוקס, מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, ידוע בקרב דוברי השפה הצרפתית כאינטלקטואל, חוקר ואיש חינוך שעוסק בכתיבה ומפרסם את ספריו בעיקר בשפה הצרפתית. בקרב יהודים דוברי צרפתית הוא ידוע כסופר פרוזה מחונן שמספר את סיפורו של "המלאח" הרובע היהודי במרוקו אבל גם כאינלטקטואל שמתחבט בבעיות חינוכיות קיומיות.
" אני זוכרת את ד"ר אמי בוגנים אומר בסמינר למדריכים: לצעירים שאתם מדריכים לא אכפת מיהו הורדוס. התפקיד שלנו להעביר את הערכים של האתר שבו מבקרים ומי שרד לאורך השנים , הזרם הקנאי או הסובלני. יש לספר לצעירים ולצעירות מה הערכים שהאתר לפניו הם עומדים אומר להם, לחיים שלהם, לחיי היומיום שלהם. ואכן בתחום הזה אנחנו, בחברת החוויה הישראלית, טובים בגישה הזאת, הצגת הערכים שכל אתר מביא לצופה".
"זה מתחיל בבחירה של מורי הדרך שלנו וההכשרה שלהם. אלה מאד חשובים כי הם הצינור שלנו אל המשתתף. הקשר צריך להיות של הזדהות. מורי הדרך שלנו מעבירים ערכים שקשורים לאתר ולא רק את הסיפור ההיסטורי עמוס הפרטים. אנו מאד מעריכים את הידע שהאתר מביא אבל יותר מכך אנו מעריכים את הדרך שבה מעבירים את ההדרכה ומה ההערכה שהמשתתף לוקח עמו. המדריכים נותנים את ההיסטוריה אבל גם את הערכים לחיים של ימינו. זה חשוב מאד מבחינתנו".
הגישה של אילנית היא פועל יוצא של חינוכה האישי אבל גם מתוך ראיית הצרכים של קהל היעד.
להכיר את כל גווני החיים"אני מביאה לעבודה את הלב שלי, את הציונות של הורי, את האהבה שלי להיסטוריה ולגיאוגרפיה של ישראל ואת האהבה שלי לצעירים ולצעירות שמגיעים מן התפוצות לישראל" היא אומרת.
"זו אולי הסיבה שאני מנסה להביא למשתתפים את קשת הדעות בישראל, בכל טיול וטיול. אנו מסבירים שאנו חיים בישראל עם אנשים בעלי דעות וערכים שונים ועל כן יש לוודא שתפתח בכל לב הפתיחות לאחר ( זרמים שונים ביהדות, גישה שונה לישראל). אנחנו מנסים לערוך להם דיאלוג עם משהו שאינו אוחז בדעותיהם".
"אנו, למשל, רוצים לתרום להם גישה שאומרת ש"השולחן ערוך" של הרב יוסף קארו אינו הספר היחיד בארון הספרים היהודי ויש הרבה פילוסופים, בהם גם יהודים צרפתים, שכדאי לקרוא וללמוד אותם" היא אומרת.
" אנחנו מציעים להם שיפתחו ספר תלמוד נוסף, יקראו ספרים נוספים ויראו שגם הספרים האחרים הם רלבנטי לחיים שלהם. אנו רוצים להפגישם עם ההוגים הגדולים והם אינם מכירים אותם" היא מסבירה.
"אנו עושים הכל כדי להבהיר להם איך זה להתמודד עם דינמיקות קבוצתיות כשאתה נמצא רוב חייך – ביום יום -מול המחשב. איך זה למצוא חברויות שלא הכרת ולהבין שאתה חלק מהמשפחה הגדולה של העם היהודי. אנו עושים הכל כדי להפגיש אותם עם ישראלים ועם קהילות אחרות בעולם. מאתגרים אותם עם שאלות לא עם תשובות . זה לא יכול לקרות כשהם בבית ואפילו כשהם הולכים לתנועת נוער בצרפת".
כשאנו מדברים עם אילנית, אמא לילדים ובהם נערה בוגרת, אנו מבינים שהיא חיה את החיים של הצעירים, שאינם מכירים את הסיפור שלה שנפגעה בעת שהייתה בגילם, ועושה הכל, ביחד עם אנשי הצוות המוכשרים של "החוויה הישראלית", כדי שיהיה להם עולם טוב יותר.
לקראת סיום הראיון אנו שואלים אותה על תחושותיה מיהדות צרפת, זו שהיא נפגשת איתה דרך הצעירים והצעירות, ודרך בני המשפחה שלה.
יהודי צרפת – היום"מצב יהודי צרפת? הראייה שלנו, כישראלים, שהצרפתים לא צריכים אותנו כדי לעלות לישראל, ואני חושבת שיש יהודים, באזורים מסוימים של צרפת, שאפילו הצרפתים הגדירו אותם השטחים האבודים של הרפובליקה, ולהם חייבים לתת מענה דחוף בישראל ולהראות להם שישראל היא אופציה. ואני חושבת שצריך שזו תהייה אופציה טובה מבחינת חינוך, מגורים, ותעסוקה. תפקידנו כעולים ותיקים לדאוג שהצרפתים לא יופלו לרעה דווקא בגלל הסטיגמה שלהם כאוהבי ישראל .אני חושבת בעיקר על אלה מבין יהודי צרפת שהמצב הכלכלי שלהם לא טוב מבחינה כלכלית ומחפשים לעזוב את האזורים שבהם הם גרים- עבורם ראוי לצור מסגרת מתאימה".
"ראוי לומר שכתושבת המדינה שנולדה בצרפת וחיה בישראל שנים רבות אבל חיה את חוויותיהם של נוער יהודי שמגיע מצרפת, חשוב לי להגיע ליהודים שלא גדלו בבתי הספר היהודיים ולא זכו להגיע לתנועות נוער. אלה בני נוער שלא מתדפקים על דלתות תכנית "תגלית" שהיא תכנית בת עשרה ימי טיול בישראל במתנה ואנחנו צריכים לעשות ככל יכולתנו להביא אותם ".
"הייתי רוצה שהם יגיעו לישראל במסגרת "תגלית" כיון שאני חושבת שהתכנית תשנה את החיים שלהם. אני קוראת מכתבים של מי שהשתתף בתכנית באמצעותנו וזו, מבחינתם, חוויה מכוננת שמשנה חיים לרבים מהם. אני יכולה לספר שזכינו לעשות, בעקבות תכנית "תגלית" חתונות של מי שהכירו בתוכנית ובקיץ האחרון אף שמחנו בברית מילה של אחד המשתתפים שהחליט לעשות ברית בעקבות התכנית והבר מצווה שערכנו לו בירושלים בתכנית "תגלית" שה "חוויה הישראלית" משווקת זה שנים רבות".
0
