יש לעיתים שמגיעים לפגוש אדם צעיר ואין יודעים את הסיפור של חייו. כך קרה כשפגשנו את זאב (סטיב) גאלסורקר, עולה חדש ממומביי שבהודו, שהגיע למחזור החדש שנפתח במרכז הקליטה בית קנדה – קמפוס אולפן עציון
קשה היה להאמין שהצעיר שעומד לפנינו הוא יהודי הודי, מתלמידיו של שליח חב"ד שנרצח עם רעייתו ואחרים על ידי מחבלים מוסלמיים מפקיסטאן בעיר ההודית מומביי,שאיננו שוכח את המורה שנרצח עם רעייתו ובנו הקטן ניצל על ידי הודית שטיפלה בו.
מנהל מרכז הקליטה, זיו אברהמי (זאה), אמרה רק שהוא אחיה של גרייס גאלסורקר שסיימה את המחזור של האולפן בחודש יוני האחרון. והינה הוא הגיע אחריה.
"כל חיי הרגשתי שאני יהודייה בנשמתי ונמשכתי לישראל" היא אמרה ולא סיפרה אז על מה שקרה בקהילה והשפיע על חייה ועל חיי בני משפחתה וקהילתה.
זאב גאלסורקר (23) היה, כאמור, תלמידו של שליח חב"ד למומביי שנרצח בבית חב"ד במומביי בשנת 2009 והוא אינו שוכח.
בבית חב"ד היו, באותן שעות רעות, הרב גבריאל הולצברג, אשתו רבקי(ה) ועוד שישה אורחים. הבן של בני הזוג הולצברג, מוישי בן השנתיים, ישן במיטתו. מדיווחים שלאחר הרצח הנורא נמסר כי השכנים שמעו מבעד לקיר את מה שקרה כשהתייצבו המחבלים מול הרב הולצברג ואשתו.
הקלטות, שחשף לימים, סמוך למשפטו של המחבל היחיד שנותר בחיים, ערוץ הטלוויזיה הבריטי "צ'אנל 4", מציגות את מה שאירע שם וחולל כאב נורא בלב המשפחות ובליבם של אזרחים בכל רחבי העולם.
"הייתי ילד קטן שלמד אצל הרב ולא הבנתי מה קרה אבל כשהבינותי זה פער כאב גדול בלב על אבדן נורא" הוא נזכר היום.
"אני נזכר במרחק של שנים מספר כי כשהיה פיגוע ונרצחו הרב גבריאל ורבקי היינו תלמידיהם. אני הייתי תלמידו הקטן ואני לא שוכח. אחרי הרצח היינו בשוק ולא ידענו מה קרה, כפי שאמרתי, כי היינו קטנים מאד אבל איננו שוכחים".
"לימים הבנו כי זו הייתה פגיעה והתקפה על יהודים כי הם יהודים אף שאין אנטישמיות בהודו. זו התקפה של קיצוניים איסלמיים".
זאב הוא אדם דתי שלומד באולפן שמכבד את חובשי הכיפה כמו גם את החופשיים והליברלים.
בית יהודי"גדלתי בבית דתי במומביי שבהודו. קיימנו את ההלכה היהודית בלי לשאול ואחרי הבר מצווה התחלתי לשאול : למה מקיימים את ההלכה הזאת או האחרת. הן אני והן אחי שאלנו את השאלות הללו כיון שלמדנו אז בבית ספר חילוני. הכל היה מבולבל בחיינו : קיימנו הלכה בבית, למדנו בבית ספר חילוני".
"על מנת לגשר על הפער בין הלכה ליומיום קיבלנו החלטה : לפני שאנו מתחילים ללמוד לימודים גבוהים אנו נרצה לצאת לישראל, לישיבה, למשך שנה, כדי ללמוד כאן את ההלכות והסיבות שהובילו לחקיקתן".
"כך הגענו, בשנת 2016 , לישיבה בעיר העתיקה של ירושלים. למדנו כשרות , הלכות שבת, מילה. הייתה לנו אופציה להישאר, הן אני והן אחי, אבל חזרנו כי רצינו לסייע לקהילה במומביי. אחי החל להתעסק בשחיטה כשרה לקהילה ואני הכנתי צעירים לבר מצווה וגם נתתי שיעורים ועניתי על שאלות בנוגע להלכות. הייתי מדריך לצעירים בקהילה".
לעלות לישראל"ברגע מסוים בחיי הבנתי שזה קשה להיות יהודי בהודו. ואז החלטתי לעלות ורציתי להגיע לאולפן עציון בירושלים. אחותי הייתה כאן וחברי היו כאן והבנתי שאולפן עציון בירושלים הוא מקום נהדר ללמוד בו את השפה העברית. אני פחות מחודש כאן וחש היטב את האיכויות של מקום זה".
"אבל מעל לכל : כשאתה גר בירושלים אתה לא רוצה לחיות במקום אחר. זו התחושה שלי כמי שגר כאן וחי כאן".
הוא מדבר בערגה על הקהילה היהודית במומביי שנותרה מאחור.
"זו קהילה קטנה – 3000 איש שהם בעלי אמונה חזקה. הם מלוכדים בכל תחום של החיים. הם בעלי מודעות קהילתית. בתי הכנסת פועלים לפי ההלכה, יש חזנים מקצועיים, ואם לא הייתה לי ירושלים שבלב, ברקע של חיי, ספק אם הייתי עוזב את הקהילה הנפלאה במומביי".
"היום, כשאני כאן, באולפן עציון, אני יכול לומר שאני לא הייתי עוזב את הודו אם ישראל לא הייתה אופציה. יש הכל בהודו, אנשים טובים, משפחה, ואינך צריך לפחד ממשהו, הייתי יהודי בהודו באין מפריע, הלכתי לבית הכנסת באין מפריע- עד לאותו רצח בבית חב"ד - ואף אחד לא העיר או הפריע אבל כעת, כשאני כאן, והגעתי לישראל, אני יכול לדבר עברית, לאכול אוכל כשר, ולהיות יהודי".
"עד ליומי האחרון בהודו עבדתי כמשגיח כשרות בחברת התעופה, עבדתי שנה וחצי באותה חברה, עד לשבוע האחרון לעלייתי לישראל, והתפרנסתי מכך.מה התכניות שלי? ה' יעזור. אני יכול לעבוד קשה אבל עם שפה עברית שגורה על לשוני ורצון להקלט הכל יקרה לטובה" הוא אומר.
0
