אם היו אומרים לעמית שמעוני, לפני כמה שנים, בעת שלמד בבית הספר לאמנות "בצלאל", שאיורים היפסטרים שלו ילוו מסע בחירות של מועמדת לראשות הממשלה בנורבגיה ומסע לעידוד הצבעה בקרב צעירים במכסיקו, הוא היה מרים גבה או עונד לעצמו עגיל על האוזן.
"זה החל בעבודת גמר ב"בצלאל", שבמהלכה הצגתי את המנהיגים הישראלים, לאורך ההיסטוריה של ישראל, בקווים היפסטרים. זו הייתה, בעצם, הדרך שלי ושל בני דורי, תלושים – בחלקנו – מן ההיסטוריה שקרתה כאן לפני שנולדנו, להתקשר, בשפה שלנו, היפסטרית ככל שתהייה, וליצור גשר בין ההווה שלנו לבין העתיד" הוא אומר.
ומאז הכל היסטוריה, אף שחלפו מאז רק ארבע שנים.
אבל לפני שנספר עליו ועל עבודותיו ננסה לברר לרגע את המונח "היפסטר".
וויקפדיה:
היפסטר (באנגלית: Hipster) הוא מושג גמיש המשמש לעיתים לתיאור תת-תרבות של צעירים מהמעמד הבינוני ותושבי מרכזי ערים גדולות הנוטים לאמץ באופן אקלקטי ומודע לעצמו אספקטים מודרניים של תרבות הנגד כגון הקשבה למוזיקת אינדי וחוש אופנה כביכול נון-קונפורמיסטי.
מקור הביטוי הוא בתרבות הג'אז של שנות ה-40 של המאה ה-20, אך הוא הופיע מחדש בשנות ה-90 של המאה ה-20 ומאז הוא נמצא בשימוש חדש עד היום. ישנה טענה לפיה המושג הוא מעין טיפוס שיצרה תקשורת ההמונים ואשר נועד לסווג ולמסחר את תרבות הצריכה האלטרנטיבית, ולא מצביע על קבוצה חברתית
מי האיש שמאחורי ההיפסטרעמית הוא בוגר המגמה לתקשורת חזותית בבית הספר לאמנות "בצלאל", או כפי שהיא נקראת, באורח רשמי : "אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל".
היום – הוא הבעלים של סטודיו עצמאי ששוכן ב"בית האדום" בשכונת שפירא בתל אביב, גר ביפו, נשוי לנוגה ואבא של הכלב שעונה לשם "אדם".
מה שהחל, כאמור, כפרויקט גמר שמציג את המנהיגים הישראלים, האידאולוגים של האומה, מתוך רצון ליצור מראה "לעצמי ולדור שלנו", יוצג בדוכן של הסוכנות היהודית באסיפה של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה שתתכנס בגני התערוכה בתל אביב מה- 22 באוקטובר ועד ה 24 באוקטובר 2018.
מה אתה מציג באסיפה של הקהילות היהודיות על הקיר ?
"המארגנים בסוכנות היהודית, אנשי היחידה לשיווק, בחרו את המגוון של המנהיגים הישראליים שאיירתי בצורה היפסטרית מתוך רצון ליצור מעין מיקס".
"הסדרה של המנהיגים הייתה פרויקט גמר, בעיקר דור המייסדים. מי שנבחר : בן גוריון גולדה בגין דיין חיים ויצמן. מנהיגים מפעם. מהעת האחרונה, לא איירתי".
היפסטרים לאן ? גרוטסקה או הראש היצירתי שלך ?
"המטרה של האמנות שאני מביא – זה פחות להציג את ה"אני" מול המנהיגים ויותר הקטע – ההתבוננות, במילה מדויקת- של הדור שלי, בני העשרים, מול המנהיגים והאידאולוגים".
"הרעיון הראשוני היה לקחת מנהיגים פוליטיים מההיסטוריה, שהקדישו את שנותיהם לאידאולוגיה ומעשה, ולהפוך אותם לסוג של דמויות נגישות כדי לקרב אותם לדור ה Y".
"כך נולדה הבחירה שלי בהיפסטרים".
"אולי אין יודעים אבל אנחנו – הדור שלנו – הוא עלה נידף במובן של חוסר הקשר שלנו לעבר . אנחנו, דור ה Y , מחפשים את הקשר והשפה לעבר ולעתיד".
"כשעשיתי את עבודת הגמר הייתי בן 26 או 27 ואני מרגיש שהעבודה שלי עדיין רלבנטית. ברור ש"הקטע" שאנחנו עלה נידף הוליד את הבחירה בהיפסטרים ואין זו אופנה ספציפית".
"המטרה שלי הייתה לא לדבר על משה דיין עצמו אלא על אידאליסט שהשקיע מיטב שנותיו בצבא, וכשאני הופך אותו למשהו שנראה כמו השכן שלי המטרה היא להראות שהוא די דומה לשכן שלי".
"אנחנו רגילים לראות את המנהיגים בחליפות, בשחור לבן, שמלאות במראה שמקרין סוג של פאתוס, והאיור נותן לדמות מראה אחר, עכשווי, שמדבר עם כל אחד ואחד גם היום"
"בתחילת דרכי כאמן המטרה הייתה ליצור מראה לאנשים מסביבי , אייקונים באו בחשבון, והבחירה הייתה בסוף בדמויות הפוליטיות כי זה היה נוח. היה ברור שאנשים אלה לא היו עלה נידף , הם היו אנשי אידאולוגיה ודרך חיים, ולהביא אותם- באמצעות האיור העכשווי- אלינו, להראות שאנחנו, הדור שלנו, עלה נידף בהשוואה אליהם, יצר קונטרסט מסקרן, מוזר ומצחיק. מצחיק - לכמה מהמתבוננים- לראות שגולדה מאיר יושבת בתל אביב ושותה קפה "אמריקנו" כמונו. וזה הופך אותה מאיקון לבשר ודם".
איך הפרויקט גמר התפתח ופרש כנפיים לעולם הרחב ?
"זה, כאמור, פרויקט של ארבע שנים, שהתפתח להרבה מקומות בעולם, ולשמחתי לא התפתח לא רק לדור ה Y, שאני כיוונתי אליו, כקהל שמתבונן. ועצם זה שזה הפך קמפיין פוליטי בנורבגיה או קידמו הצבעה, באמצעותו, במכסיקו , היה מבחינתי סוג של השג, כי הפוליטיקאים זיהו שהאיור ההיפסטרי יכול ומהווה גשר בינם לבין הדור הצעיר, כי לדור הצעיר קל לקרוא את האיור הזה, הם מתחברים אליו, זה מדבר את השפה שלהם וזה דומה לאיך שהם נראים".
הבנתי שזה המריא למחוזות נוספים, ללקוחות נוספים.
"כן, אותי משמח שבאמצעות הדמויות מלמדים בבית ספר. מלמדים את צ'רצ'יל, וההיסטוריה שלו, דרך דמות ההיפסטר שאיירתי. הדמות מדברת יותר מאשר הדמות המצולמת בשחור לבן, רשמי ומרוחק, והופך למי שמדבר אל הדור בצורה הרבה יותר ידידותית ונגישה".
"מפה, מהגישה שהצגתי, נולד החיבור עם הקהילות היהודיות והסוכנות היהודית". "במהלך השנים האחרונות הבנתי שהפדרציות משתמשות באיורים שלי בחמרי תוכן מול הקהילות בחו"ל, וזה מביא ליהודים מחו"ל הצצה לאמנות ישראלית עכשווית ולוקחת משהו שהם רגילים לשמוע עליו וכעת הם צופים בו".
"גולדה מאיר הייתה דמות ידועה אבל משהו מרוחק ופתאום רואים את זה במרשתת ובבית וזה מחבר אותם לישראל ולמנהיגים".
זה סוג של פופ ארט
"כן, בסוף האיור שלי הוא פופ ארט. באמנות הפופ יש מגמה לקחת דברים, שהוכיחו את עצמם ולהוסיף להם חידוש. גם אנדי וורהול לקח את אלביס הידוע, בצילום המענטז, והציג אותו כדמות עם טוויסט (שינוי)".
אנדי וורהול השפיע על עבודותיך?
"יש לו השפעה על התפישה שלי לאמנות פופולרית וכמוהו יש רבים אחרים שהשפיע עליהם אבל לא רק הוא".
אולי תוכל להרחיב מעט על הקמפיינים שהיית שותף להם בעולם הרחב
"לשמחתי הרבה אני יודע בוודאות, שיש השפעה של עבודותי. פרויקטים שונים בעולם הרחב ביקשו ממני לתרום מן האמנות שלי. למשל, המועמדת לראשות הממשלה בנורבגיה ביקשה שאאייר אותה בצורה היפסטרית, וזה יצר אימפקט מצופה".
"במכסיקו קידמו אחוזי הצבעה בקרב צעירים באמצעות האיורים שהוזמנו ממני. אני יודע שהאיורים, בקמפיין במכסיקו, יצרו השפעה בשטח. הקמפיין היה במכסיקו, בחודש יולי, והוא פנה לצעירים . ובאמת, בבחירות הללו נרשמו אחוזי הצבעה גבוהים של צעירים. הם פנו כדי להגדיל את ההצבעה של הצעירים וזה עבד. הייתה זו חברה מכסיקנית, שבאה אלי עם הרעיון הזה, ואני ביצעתי אותו".
האם נכון לומר שאתה מדבר מדור ה Y לדור של פעם ?
"מאז העבודות הראשונות שלי חלפו ארבע שנים ועברתי הרבה תהליכים".
"היום האיורים מגשרים בין סבתא לנכדה. הנכדה יודעת שסבתא שלה העריצה למשל את מנחם בגין והיום היא יודעת מיהו. יש סבתא ששואלת מה העגיל הזה שהיה לאריאל שרון באוזן ואז הנכדה אומרת שקוראים לעגיל "ספטום". אם אריאל שרון היה בלי עגיל איך הנכדה תספר על העגיל שתקוע לה באוזן. לכי, הסבירי לסבתא מה זה עגיל "ספטום" וזה מגשר בין תרבויות גיל".
מה המטרה הסופית? לאן אתה רואה את עצמך מתפתח בשנים הבאות?
"זו שאלה לא פשוטה. אני מאוד רוצה להמשיך וליצור פרויקטים אמנותיים שבאים במגע עם הקהל הרחב ויוצרים איזשהו אימפקט".
"אני חושב שהיום תרבות הפופ מוצפת בתכנים, רק שרובם לא מוצלחים במיוחד".
"לי באופן אישי חשוב ליצור אמנות מיינסטרים איכותית, אמנות שאנשים יצליחו להבין, להתרגש ממנה, ובעיקר להסתקרן ממנה".
"המטרה היא ליצור אימפקט. זו מכירה של פופ ארט שמדבר לקהל הרחב . אני לא מייעד את האמנות שלי לגלריות ומוזיאונים ואם זה יהיה במוזיאונים זו תהייה מבחינתי הצלחה נוספת וזה יכול לקרות".
"אם אתה רוצה שאנשים יעצרו ליד תמונה אתה חייב לתת להם משהו, מתאבן, מעצור . ומה אתה נותן להם ? אם בהתחלה הייתי צריך לדבר על דור ה Y ואבדן השייכות שלו לעבר, היום לדימויים האלה יש כוח גדול יותר ואינני צריך להכתיב לאן תיקח את האמנות שאתה רואה".
"אני כאמן יוצר את הדימוי, רוצה לגעת דרכו באנשים, אבל אם אדם מחליט לקחת את זה למקום שנוח לו, אם מורה רוצה ללמוד עם זה היסטוריה, ואם מועמדת לראש הממשלה בנורבגיה רוצה לדבר, באמצעות האיור שלה, עם הדור הצעיר, מבחינתי זה בסדר. כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו וזו ההצלחה שלי: אני יוצר דמוי שיוצר אימפקט, חיוך ועוד הרבה דברים".
אני יודע שאיירת גם דמויות תנ"כיות שאין לנו שום מידע על איך הם נראו.
""אברהם הוסטל", בית מלון לצעירים, ביקשו לאייר את אברהם אבינו. אין תיעוד שלו ואני יצרתי את הדמות. איך הגיבו לאברהם אבינו ? זה היה מאד מעניין וזה הפך פרזנטור (מציג) של המקום ושלט ענק של המקום בירושלים".
איזו דמות ממתינה לידיך המאיירות בעתיד הקרוב ?
"כל האנשים שאני מאייר הם אנשים מוכרים. אני עובד, כעת, על סדרה לא פוליטית, של אמנים ידועים ובהם : ואן גוך, פרידה קאלו, אנדי וורהול, ועוד".
"העיקרון שלי: לקחת אייקונים בתחום שלהם ולקרב אותם אלינו. אם אני אקח דמות מוכרת היא תעשה את האימפקט אבל הדמיון היצירתי שלי יכול לעשות את ההבדל ולהפוך את הדמות המוכרת למישהי או משהו שתזכור במשך שנים".
0
