כותרות העיתונים של ה – 19 במארס 2018 דיווחו בהרחבה על מותם של לוחמים שנהרגו בפיגוע דריסה בשומרון.

אלפים ליוו את סרן זיו דאוס וסמל נתנאל קהלני ז"ל בדרכם האחרונה . "מי יגיד לי עכשיו 'אמא, ברוך השם הכל טוב'?", שאלה בבכי אמו של זיו, גלית ואביו של נתנאל, דני, אמר על הקבר הטרי: "אהבתי אותך מאוד ואיבדתי אותך בשנייה. 20 שנה זה כלום, אבל תודה עליהן"

בבית החולים "בלינסון" שכב במצב אנוש , הלוחם מיכאיל וולפסון, שנפגע בראש ובכל חלקי גופו, ומגד עזאם מאבו סנין שמצבו הוגדר בינוני. "הנס שקרה היה שבני חזר לעולם הזה, ממצב של חוסר הכרה ארוך, ביום ההולדת העברי שלו" סיפרה האם ברשת החברתית שפתחה לעודד את בנה חסר האונים.

לחיים של מיכאיל וולפסון , היא קראה לדף שנפתח למענו

ברוב המקרים של פיגועי טרור אין שמים לב לאלה שנותרו בחיים, הלומים ופצועים, מדממים, וחסרי נשימה, נאבקים על חייהם.

זה סיפור הנס של מיכאיל וולפסון, עולה חדש מרוסיה, בן 21, שנפגע באורח אנוש, ובסיועה של המשפחה, צה"ל, והסוכנות היהודית בחיפה, שב לאט לאט לחיים.

היום הוא אומר :

"יש לי תכנית אחת לעתיד - לממש את עצמי."

"חיים קצרים מדי בשביל לא לחיות אותם כפי שאנו רוצים."

וכדי להבין את דבריו יש לקרוא מעתה ואילך את סיפורה של המשפחה וסיפורו של מיכאיל וולפסון , הבן ששב לחיים, והסיפור של הסוכנות היהודית עם המשפחה והמשפחה עם הסוכנות היהודית, לאורך כל הדרך.

משפחה של עולים

זה סיפור של משפחת עולים ממוסקבה, רוסיה, שהשתקעה בחיפה. האמא –אירינה, האבא - יבגני ושלושה ילדים – מיכאיל הבכור (שקרוי כמובן מישה), – אלונה, שהיא הבת האמצעית, והבת השלישית –אנייה.

האמא ושלושת הילדים עלו בשנת 2012. האב נותר ברוסיה על מנת לסיים את כל ההליכים שעדיין נותרו מאחור. הוא עלה לישראל בשנת 2015.

מיכאיל למד בפנימיית אלוני יצחק, וכך גם אחותו, אלונה, שסיימה את בית ספר התיכון בפנימייה והיא בת שמונה עשרה. הבת הקטנה היא בת 9 שנים

אם המשפחה היא מורה-מדריכה לקרמיקה והיא עובדת בעמותה לילדים עם צרכים מיוחדים "אלווין" כמדריכה טיפולית בקרמיקה. לאחר העבודה היא מלמדת בסטודיו שלה במרכז הכרמל שבחיפה כעובדת עצמאית. האב שעלה הוא מהנדס במקצוע ועובד במפעל בחיפה ולא בתחום שאותו למד.
הבת הקטנה, אנייה, לומדת בכיתת תקשורת בבית ספר בחיפה וזוכה לשעות טיפול בתחום המוסיקה והאמנות . "הילדה פורחת, מתפתחת, וכשהיא הגיעה כמעט לא דיברה" נזכרת אסיה ציירסקי, עובדת הסוכנות היהודית בחיפה, שמקורבת למשפחה.

ואז, ביום אחד רע ונמהר, הבן הבכור מיכאל, ששרת ביחידת חילוץ מובחרת,חטיבת החילוץ,נדרס על ידי מחבלים. מצבו הוגדר אנוש.

פציעה אנושה

בעת ששירת הוא לא סיפר מאום על פעילותו. האמא ציינה שהוא היה חיל קרבי שעוסק בחילוץ אנשים מהריסות, מציל בני אדם, והוא חבש כומתה אדומה.

ואז קרה הנורא , וכך מספרת האם :

"קיבלתי את ההודעה על הפציעה  ביום הולדת של הבת הקטנה. הייתה בבית עוגה, נרות, ולפתע נשמעו דפיקות בדלת. פתחתי את הדלת וראיתי שני אנשים במדי צבא, שהודיעו לי שבני בבית חולים ושאלו אותי: מי נוסע אתנו לבן? כמובן, שקיבלנו החלטה שכולם נוסעים".
"בבית שלנו, אין טלוויזיה ורדיו, כי זה הרגל שלנו. אני כמובן לא ידעתי מה קורה ואנשים לא סיפרו מה קרה פרט לעובדה שהוא בבית החולים. בדרך לבית החולים התחלתי לקבל הודעות והבנתי שהיא לא שולטת במצב. כתבתי פוסט בפייסבוק... ואז החלו ארבעה ימים של ריכוז שיחות עם אלוהים, שלי ושל כולם, ועימם התמיכה הבלתי נגמרת, בלתי פוסקת, של אנשים שהתקשרו וחיזקו. הייתה לי תחושה שכל מדינת ישראל מתפללת עבור הבן שלנו מיכאיל וב 20 במארס הוא שב לחיים, זה היום הולדת העברי שלו, וזה נס".

אנשי הסוכנות היהודית בחיפה לא עזבו את המשפחה לרגע.

"כשהאסון הזה נפל על המשפחה מיכאיל שכב בבית החולים ללא הכרה במשך ימים ארוכים. הוא נפגע בראשו קשה מאד והחל בעצם הקרב על חייו" מספרת אסיה ציירסקי.

היו דקות מאד מרגשות : האימא אירנה סיפרה, כי כשהוא היה ללא הכרה , היה נעור לרגעים ספורים, כשהוא מדבר עברית וערבית, ואז נרדם, ושוב נעור. "האימא, אירנה, שהיא אישה מאד אופטימית, עודדה ברשתות החברתיות בחיפה לאסוף, לעודד, ולתמוך בחיילים שמשרתים בדרום" מספרת אסיה.
"הפציעה הייתה קשה, וכשהוא נעור לחיים, החל הליך שיקום ארוך בבית החולים "בלינסון". הוא הועבר לשיקום, הצבא שכר למשפחה בית ליד בית חולים בלינסון בפתח תקווה כדי שיהיו קרובים לבן. וכך יכלו לבקר אותו. הגיעו לבקרו חברים מהצבא ואנשים טובים מהרחוב של מדינת ישראל, שבאו לעוד. הגיעו ליצנים רפואים, הגיעו אנשים טובים, והמשפחה חשה את החום הרב ששפע מהם אבל זה הליך שיקום על כל המשתמע מכך" אומרת אסיה.

לפני  מספר חודשים הם שבו לחיפה ומיכאיל ממשיך את תהליך השיקום והטיפולים. הוא מנסה לחזור לחיים. "לפני כמה זמן שלח אלי קורות חיים כדי שיוכל להתחיל לחזור לשגרה, הכל בצורה הדרגתית. הוא רוצה להתנדב עם צעירים עולים, לעשות צעדים ראשונים בלימודים, וזה מעורר הערכה עזה"

כך אסיה.

גם האמא מתנדבת.

התנדבות בסוכנות היהודית

"אירנה היא אישה סופר אופטימית. היא מתנדבת בסוכנות, עורכת תערוכות לעולים, ומשתתפת בפעילויות חברתיות למען עולים חדשים. מה שמאפיין אותה היא האופטימיות, וכי "נתגבר ונתמודד".  מה שעוד מאפיין אותה הרצון לעזור והאופטימיות, והיא מסייעת לעולים פוטנציאלים ועולים שהגיעו לחיפה" מספרת אסיה.

"במבצע האחרון בדרום היא הגיעה אלי ואמרה : חייבים לעשות מוקד איסוף חבילות ולהעביר חבילות וארגנה ופרסמה בכל המקומות, והיה מוקד לאיסוף לכל תושבי חיפה, אוכל, בגדים, ובסוף הגיעה משאית ואספה את כל הדברים שנאספו. זה נערך ביוזמתה ובביצועה" מספרת אסיה.

קישור לפייסבוק של מיכאיל וולפסון