אנה גמזינובנה (23), פנים נעימות ודיבור מהוסס, היא צעירה עולה מחבר המדינות.
מי שיושב מולה, ומאזין לסיפור חייה, מתקשה להאמין עד כמה שהיא יכולה לרגש את השומע, בעת שהיא מגוללת את סיפור חייה.
"סבתי שינתה את שמה, בתקופה הקומוניסטית, מסופיה דוידובנה לסופיה דימיטרובנה. לאביה קראו דוד ובתקופה הקומוניסטית לא איפשרו ליהודים לשאת שם יהודי. אני לא שאלתי את הורי מה המשמעות של להיות יהודי באוקראינה. ורק ידעתי שאני יהודייה. לא ידענו ולא דיברנו על שבת, על החגים" היא מספרת.
"בגיל צעיר מאד החלטתי שאני רוצה ללמוד בישראל. ידעתי שאני יהודייה ותהייה לי הזכות לעלות לישראל. באתי לבניין הסוכנות היהודית בקייב ואמרתי שאני רוצה לבוא ללמוד בישראל. המדריך שהיה שם שאל אותי : את יודעת משהו על ישראל? אמרתי לו : אני אינני יודעת איפה זה על המפה. זו הפעם הראשונה שאני כאן, בבניין הסוכנות היהודית".
"המדריך אמר לי : צאי לתכנית "תגלית", והבנתי שמדובר בסיור בישראל במשך עשרה ימים אבל לא ידעתי במה המדובר. מן הרגע שהגעתי לישראל הבנתי שהגעתי הביתה. לא ידעתי איפה זו מדינת ישראל אבל כשנחתי כאן הרגשתי בבית".
"אינני יכולה להסביר אבל כשהייתי ב"תגלית" חשתי שהאנשים שעימי, האנשים שאני פוגשת, הם המשפחה שלי. כששבנו לקייב, אחרי עשרה ימים, התגעגתי, ולמחרת הנחיתה, ביום חמישי, הגעתי לאולפן עברית בבית הסוכנות היהודית בקייב. באותו יום, ששבתי הביתה, אמרתי להורי שאני רוצה לעלות לישראל כי אני מרגישה בישראל כמו בבית. ביתי כאן. וזה לא פשוט לומר דברים כאלה להורים שלי, שאני הבת היחידה שלהם, והנכדה הכי קטנה של סבתי. וההפתעה הייתה שהורי הסכימו שאעשה את הצעד הזה".
"החלטתי להצטרף לתכנית "מסע" כדי לראות אם אכן אני יכולה לחיות בישראל. וכשהייתי כאן הבנתי שיש מרחק בין להיות יהודי ובין לחיות כיהודי. ועל כן, ביקשתי להגיע לתכנית "מסע" לבנות דתיות. אתה מתאר לעצמך אותי, בלי שום ידע ביהדות, מגיעה לתכנית "מסע" של בנות דתיות ? למדתי באולפנא, וכשהתחלתי ללמוד חשבתי שאולי עשיתי טעות כשביקשתי להגיע לתכנית דתית של "מסע". התחלתי לבכות כי התלבטתי מאד".
"הגעתי לישראל עם מ.א בשפות שרוצה להתגורר בירושלים כי חשתי כאן כמו מי שהגיעה לארמון עם המון סמלים. אני חשה כאן שזה המקום שלי אף שלפעמים קשה לי. אני לא מרימה ידיים. חיה מיום ליום כמי שחייה מלאים משמעות. ואם צפים הזכרונות על הבית או חושבים על בית אז המשפחה והבית זה אולפן עציון".
"באתי לישראל לבד. אין לי קרובי משפחה כאן. ומשפחתי היחידה היא התלמידים באולפן עציון בירושלים".
"המצב של העדר משפחה לא ארך זמן רב. הגעתי לאירוע "על האש" בירושלים ושם פגשתי את החבר שלי, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא פיסיקאי, שהוריו עלו מחבר המדינות, והוא מדבר איתי רוסית אבל הוא למד את הרוסית שלו מהוריו".
"החיים שלי השתנו ואני שמחה שזה קרה לי כי להיות יהודי זה להיות חלק משבט, ממשפחה, ואני זוכרת את הפעמים הראשונות שהגעתי לכותל המערבי וחשתי התרגשות גדולה".
"אני זוכרת שבאתי לכותל המערבי לבקש הצלחה, לבקש בן זוג, לבקש אהבה, וכל מה שביקשתי קורה, וזה נס, שאני חיה בישראל, עם אהבה, ורגשותיי עולים על גדותיהם, כי אני מגשימה את מה שהלב רוצה והוא רוצה להיות כאן, ולבנות כאן בית".
0
