בימים אלה מלאו שבעים שנה למבצע של הסוכנות היהודית, עליית הנוער, וארגונים נוספים להצלתם של ילדים, שניצלו מהשואה ברומניה, ורוכזו מכמה מדינות ברחבי אירופה; הילדים הובאו ממזרח אירופה ומרכזה למחנה שהוקם על ידי הסוכנות היהודית באפלדורן, הולנד, בדרכם לישראל. מחקר ראשוני בעניין זה נערך על ידי ד"ר שרה רוזן מאוניברסיטת בר אילן.

על רקע הקרבות בנגב, באוקטובר 1948 , יזמה הסוכנות היהודית עם מוסדות עליית הנוער מיסודה של הסוכנות היהודית, ובשיתוף עם חברת הספנות הישראלית "צים", הפלגת בכורה של הספינה כשעל סיפונה עולים חדשים – 500 ילדים ניצולי שואה. למבצע היו שותפים ארגונים נוספים.
הפלגת הבכורה של אניית הנוסעים  השנייה, שנרכשה על ידי חברת הספנות הישראלית "צים", ושקיבלה את השם "נגבה" בשל הקרבות שניטשו בנגב באותה עת, יצאה מהולנד והיא מגוללת סיפור הצלה של ילדים יהודים שכמה מהם חיים ביננו ומספרים את הסיפור. זהו עוד סיפור הצלה שהסוכנות היהודית הייתה מעורבת בו במהלך התקופה של שואת יהודי אירופה ואחריה, ערב הקמת המדינה.

הילדים התגוררו, עד לעלייה, במחנה אפלדורן (אילניה) בהולנד, לשם רוכזו מרומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה וגרמניה. הם חיו שם מחודש ספטמבר 1947- ועד חודש אוקטובר 1948, תאריך עלייתם.

ד"ר שרה רוזן
חוקרת שואת יהודי רומניה וטרנסניסטריה
עמיתת מחקר במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן
ומראיינת מטעם יד ושם:

עם תום מלחמת העולם השנייה, קמו באירופה בתי ילדים רבים (בפולין, צרפת, בלגיה ועוד ) שמטרתם לאסוף את הילדים היתומים שנותרו ללא דואג, לשקמם ולהביאם ארצה לכשתקום מדינת ישראל

בחודש ינואר 2018, ערכתי תיעוד קבוצתי מטעם "יד ושם" ולצורך מחקר עליו אני שוקדת בימים אלה על כפר הילדים אפלדורן בהולנד. אף שקיים בארכיונים תיעוד נרחב על כפר ילדים זה, אולם למרות היותו כה מיוחד, הוא פחות מדובר וידוע בציבור הרחב. אני מקווה לפרסם את המחקר בהמשך.

ראשיתו של הסיפור בחודש ספטמבר 1947. בתחנת הרכבת בבוקרשט, נאספו כ-500 ילדים מכל קצווי רומניה. חלקם הובלו בידי הוריהם שנפרדו מהם מתוך אמונה כי ייטב להם לצאת מרומניה וכי בעתיד הלא רחוק אף יזכו להיפגש עימם בארץ ישראל. ילדים אחרים היו מקרב יתומי טרנסניסניסטריה  (גיא ההריגה הראשי של יהודי רומניה ) ללא הורים ולפיכך גם ללא מלווים. כל הילדים מגילאי 8-17, חברי תנועות נוער שקמו ברומניה מיד לאחר המלחמה.

ילדים אלה ביחד עם מדריכי תנועות הנוער השונות, חולצו מרומניה בחסות הג'וינט, הצלב האדום והסוכנות היהודית מתוך אמונה ומטרה כי לכשתקום מדינת ישראל הם יעלו לארץ ישראל. והם אכן עלו, עם הקמת המדינה, לישראל.

עצם הרעיון להצלתם של ילדים יתומים עלה כאשר ההולנדים, שנחשבו, בחלקם, כמשתפי פעולה עם הגרמנים, חשבו לכפר על מעשיהם בזמן המלחמה: בסיוע לילדים שנותרו יתומי מלחמה. לשם כך הקצתה ממשלת הולנד את מה ששימש לפני המלחמה כסנטוריום לחולי נפש ליד הכפר אפלדורן בהולנד והכשירה אותו למגורי הילדים. ממשלת הולנד אירחה את הילדים ומימנה את הוצאות השהות והפעילויות בכפר. לימים נקרא כפר זה בשם: "אילניה".

הרכבת שהובילה את הילדים מרומניה, נסעה במשך כשבועיים לכל אורכה של אירופה עד הולנד. בדרכה עצרה הרכבת בפראג, חלפה על פני גרמניה המדממת, שליקקה את פצעי תבוסתה, וגם עברה דרך בריסל. בדרך אספה עוד ילדים יתומים והעלתה אותם לרכבת זאת.

המכנה המשותף שחיבר בין הילדים היה היותם יתומים ששרדו את הגטאות והמחנות בטרנסניסטריה, כמו גם ילדים שחוו את מוראות השואה בתוך רומניה עצמה (חוו גירוש מבתיהם פרידה כואבת מהורים שנלקחו לעבודות כפיה, סילוק מבתי ספר וכו') מכנה משותף ומשמעותי נוסף היה השתייכות לתנועות נוער שקמו מיד אחרי השואה ברומניה (הנוער הציוני, גורדוניה, בית"ר, הפועל המזרחי ועוד).

במהלך שנה זאת, שהוגדרה על ידי הילדים דאז , כשנה המופלאה בחייהם. הם חוו חוויות ופעילויות חברתיות שונות כמו גם הכשרה בזיקה ציונית לקראת עלייתם לארץ ישראל.

הוצאתם של 500 ילדים יתומים מרומניה ושיקומם לאחר המלחמה, היה מפעל חשוב הן מן ההיבט האישי של הילדים אולם גם מפעל ציוני חשוב שהכשיר את הילדים לקראת עלייתם לארץ ישראל ושילובם בהקמתה של המדינה הצעירה שבדרך.

אחד הילדים שהיה במחנה הוא גדעון הופמן , שעלה לישראל באנייה "נגבה". הוא מספר :

"עבורי ועבור הילדים שעלו עמנו לספינה ה 18 באוקטובר 1948 הוא תאריך משמעותי . זה תאריך יוצא דופן גם בתולדות העליות לארץ אשר הסוכנות היהודית הייתה אחראית וגורם משמעותי ביוזמת העלייה ".
"ממשלת הולנד יזמה, בשנת 1947, אירוח 500 ילדים ניצולי שואה מרומניה. הסוכנות היהודית ארגנה זימון הילדים מרחבי רומניה (בהם יתומי הפוגרומים מגיא ההריגה של יהודי רומניה, בטרנסניסטרייה) לבוקרשט ומשם הם הועברו ברכבת מיוחדת לאורכה של אירופה עד היעד לעיר אפלדורן שבהולנד, מרחק של  3000 קילומטרים ממקום מושבם ברומניה".

"הארגון והביצוע של המבצע הזה היה של הסוכנות היהודית, בסיוע הג'וינט והצלב האדום הבינלאומי".

"שהינו, כל הילדים, בעיר אפלדורן במשך שנה ועלינו בתאריך 18.10.1948 באנייה "נגבה" לארץ ישראל, שהייתה נתונה אז בקרבות בנגב".

אחד הילדים, יוסי ואלד, כתב על המבצע שבו היה ניצול שותף ברשת חברתית שקמה לצורך תיעוד המבצע הזה שלא רבים שמעו אודותיו למעט הילדים וכמה חוקרים בראשן ד"ר שרה רוזן.

"האניה " נגבה" הפליגה בתאריך ה - 6 באוקטובר 1948 מאמסטרדם שבהולנד ועליה 500 ילדים ניצולי שואה שהגיעו מרומניה להולנד בספטמבר 1947 , כלומר 13 חודשים קודם להפלגה , שהו בהולנד ביער ליד העיירה אפלדורן תוך הכנה לעלות לארץ ישראל , כאשר תקום מדינה ויוכלו להפליג אליה .היינו שם ילדים שהשתייכו כחברים משמונה תנועות נוער ביניהן גורדוניה מכבי-הצעיר , בני עקיבא , השומר הצעיר , דרור-הבונים , ביתר , דרור , אגודת ישראל והנוער הציוני ".

"בזמן שהותנו למדנו לימודים כלליים כאשר הדגש המיוחד על לימוד השפה העברית על ידי מורים שליחים שהגיעו במיוחד מן הארץ ולימדו את השפה" .
"אני, כיליד העיר בוקרסט , יצאתי להולנד עם מזוודה קטנה וכינור שהחל מגיל שבע למדתי לנגן עליו עם הפסקה של כשמונה חודשים , כאשר ברחתי עם אימי לכפרים מחוץ לבוקרסט , שם מצאנו מיסתור מפני הרדיפות של משמרות הברזל הרומניים (כוחות פשיסטיים פרו נאציים בראשותו של הלאומן הרומני אנטונסקו)".

"כאשר הגעתי להולנד , קיבלתי שירון עם תוים של שירים עבריים מן המורה השליח שלימד אותנו עברית , המלים היו כתובות מתחת לתווים עם אותיות לטיניות .כך התוודעתי, בגיל 12  , לשירים העבריים ולמדתי אותם , מבלי להבין את את תוכן המלים . כאשר המורה בכיתה החליט ללמד שיר , היה מסביר את תוכן המלים ולאחר מכן היה קורא לי בזו הלשון : " יוסף ! בוא תלמד את התלמידים את הלחן . ! " וכך, עם הכינור, הפכתי למורה לזמרה בגיל 12" .