אחרי שבע שנים בישראל, לפי החוק אילן בן אור (25) כבר לא עולה חדש. ״אני עולה ותיק עכשיו״, הוא אומר בחיוך, ״בהתחלה דואגים לך לביטוח לאומי ולדירה, ואז זה נגמר. עכשיו אני כבר ישראלי״.
את הדרך מאמריקה לישראל עשה בן אור יד-ביד עם הסוכנות היהודית. בילדותו השתתף במחנה שלהם לקהילה יהודית בארצות-הברית. לאחר מכן עלה לארץ כחלק מגרעין צבר – פרויקט ייחודי הנתמך על ידי הסוכנות היהודית ומציע לבני ישראלים לשרת שירות מלא בצה”ל – וכסטודנט לקח חלק בתוכנית ״בוחרים מחר״ של הסוכנות היהודית שמטרתה להוביל שינוי חברתי ולחזק קהילות מקומיות בפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל. "'גרעין צבר' ו'בוחרים מחר' הן שתי תכניות שהיו בשבילי כמו משפחה", מספר לנו בן אור. "משפחה זו מילה גדולה אבל בן-אדם צריך שייכות, הכוונה, וביטחון בחיים – אלה דברים שאנחנו מקבלים בדרך-כלל מהמשפחה. וכחייל בודד אלו בדיוק הדברים שהיו חסרים לי. 'גרעין צבר' תמך בי בכל התהליך של העלייה, הגיוס והקליטה באזרחות אחרי הצבא".
לדבריו, "כשהגעתי לאוניברסיטה חיפשתי להיות חלק מקהילה של אנשים עם סיפור דומה לשלי ו'בוחרים מחר' היה בדיוק זה. זאת קהילה של עולים חדשים מכל העולם שחווים את הקשיים ואת החיים בארץ שונה מצברים. בזכותם שוב הרגשתי שייך לקהילה וזה עזר לי מנטלית לעבור את הקשיים שעולה חדש מתמודד איתם".
"למדתי עם כל האחים שלי בבית ספר יהודי: הרבה ציונות ותרבות ובמבה במכולת" (תמונה: אילן בן אור)
ילדות ישראלית באמריקה
בן אור מגדיר את עצמו כבן למשפחה קלאסית של הקהילה היהודית בלוס אנג׳לס. "למדתי עם כל האחים שלי בבית ספר יהודי: הרבה ציונות ותרבות, במבה במכולת, סניף שהוא חיקוי של שופרסל וקפה של ארומה. ממש ישראל באמריקה".
סיפורם של אביו, ישראלי לשעבר, ואמו, עולה חדשה שחזרה לארצות-הברית, חושף את הפער הגדול בין יהדות בחו״ל ויהדות בישראל. ״אכלנו שם כשר עם כלים נפרדים, הייתי שם יותר יהודי מפה״, הוא מעיד על עצמו. ״שם אתה צריך להיאחז ביהדות שלך. פה אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. מרוב שרצינו לשמור על היהדות, הלכנו בכל קיץ למחנה יהודי של הסוכנות והתחברתי מאוד עם המשלחת של בוגרי הצבא שהגיעו אלינו. עד היום, החברים הכי טובים שלי בארץ הם אלה שפגשתי במשלחת הזאת. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני יכול לראות את עצמי חי בישראל. היו לי הרבה חברים אמריקאים, אבל עם הישראלים הקליק היה מידי והרבה יותר חזק".
"הזמנתי את נטע לדרינק, החיבור היה מיידי"בן אור הוא הצבר האולטימטיבי: דירה במרכז הארץ? יש – עם שותף בכרם התימנים בתל-אביב. עבודה ולימודים? בהחלט – לימודי תואר בהנדסה באוניברסיטת באר-שבע ועבודה באינטל בקרית גת. בת זוג? אחת – נטע ברזילי. יכול להיות ששמעתם עליה, הזוכה הגדולה של האירוויזיון ואחת מהזמרות הלוהטות באירופה כיום.
"לפני ארבעה חודשים בערך הסתובבתי בתל-אביב והגעתי לבר", הוא נזכר. "ראיתי אותה, ידעתי מי היא ותמיד הזדהיתי עם המסר שלה ועם מה שהיא מייצגת. היא מאוד עניינה אותי. רציתי לדבר איתה ולא סתם לעשות סלפי. אז פשוט ניגשתי, הזמנתי אותה לדרינק והתחלנו לדבר. היה חיבור ממש מיידי והרגשתי את הכימיה. שנינו מאוד יצירתיים, לשנינו יש השקפה והסתכלות קצת שונה על העולם ומאוד התחברתי אליה בפן הזה״.
צריך הרבה אומץ כדי לגשת לאחת הכוכבות הגדולות בארץ כרגע ולהתחיל איתה בבר.
"היא אישה מאוד מעניינת ואינטליגנטית. אז למה לא לגשת? לא חשבתי שהיא כוכבת או שהיא מפורסמת, אלא שהיא אדם מעניין שאני רוצה לדבר איתו".
אתם מצליחים להיפגש בכלל?
"מוצאים את הזמן. כשהיא מגיעה לארץ אז הימים שלנו מאוד אינטנסיביים ביחד. אני מצטרף אליה להופעות ומחכה לה מאחורי הקלעים. אנחנו ביחד כל הזמן. יש הרבה תמיכה הדדית בינינו".
מתי היא תחליף את השותף שלך בדירה?
"חכה, יש עוד זמן. לאן אתה ממהר?".
"אני מצטרף אליה להופעות ומחכה לה מאחורי הקלעים. אנחנו ביחד כל הזמן" (תמונה: אילן בן אור)
איך ההורים קיבלו את זה שהחלטת לעלות לישראל?"המשפחה הייתה אחד הוויתורים הגדולים שלי. אבא שלי אמר לי שהוא עזב את ישראל לאמריקה כדי שאני לא אצטרך להתגייס, והנה אני הולך לצבא. אבל צריך לדעת ששנה לפני זה הייתי קרוב מאוד להתגייס למארינס, כבר הייתי צריך לצאת לטירונות אבל ברגע האחרון הבנתי שזה לא המקום בשבילי. באימונים קראו לי כל הזמן 'היהודי'. אמרתי שאם כבר אני הולך להילחם, אז נעשה את זה על משהו שבוער בי בלב".
בסופו של דבר ההורים התרצו. ב-12 באוגוסט 2012, ערב לפני שעלה על המטוס לישראל, הוא התבשר באירוע הפרידה מההורים שיתגורר בקיבוץ ניר יצחק – על גבול רצועת עזה. ״ההורים היו בטירוף״, הוא נזכר, ״לא הבינו איך שולחים את הילד שלהם לעזה. אבל זו הייתה ההחלטה הכי נכונה, וזכיתי להכיר את האזור הזה. התאהבתי בו ממש. היו איתי על המטוס 350 עולים. ראש הממשלה נתניהו פגש אותנו בנתב"ג ולחץ לי את היד. זה היה מאוד מרגש. הביאו אותנו ישר לקיבוץ כדי להתחיל את האולפן ואת החיים בישראל. אחר כך הסוכנות המשיכה ללוות אותי גם כאן, עם ימי כיף ומתנות לחגים. לא משנה לאן אתה הולך, הסמל של הסוכנות שם. החיבוק החם מהם עזר לי מאוד להיקלט בישראל".
"עבדתי מאוד קשה על המבטא"אחרי שלושה חודשים הוא התגייס לצנחנים. "ברור שרציתי להיות טייס או בסיירת מטכ"ל כמו כולם", הוא אומר, "אבל לא התקבלתי, אז אמרתי לעצמי שכל הזמן הזה החלום שלי היה בכלל להיות צנחן. זו הייתה גאווה גדולה בשבילי. בשלוש השנים שלי היינו בגבול סוריה כמעט שנה, אחר כך בחברון במבצע 'שובו אחים', בצוק איתן היינו בעזה ואחר כך תפסנו קו בחברון יותר מחצי שנה וחזרנו לעזה, ואז השתחררתי".
במארינס כל הזמן קראו לך 'היהודי', איך קראו לך כאן?
"האמריקאי. יש כאן קונפליקט זהויות, אבל אני מעדיף להיות אמריקאי בישראל מאשר היהודי באמריקה. זאת שאלה של איך אתה מקבל את הזהות החדשה שלך. יש כאלה שלא רוצים להתאמץ וללמוד עברית ונשארים בקהילה האמריקאית שלהם, ויש כאלה שמתאמצים מאוד ורוצים להפוך לישראלים. אני אמרתי שזה מבאס שישר שומעים את המבטא ויודעים שאני אמריקאי, אז עבדתי מאוד קשה על זה. הייתי יושב בשמירות בצבא ופשוט מתאמן על המבטא שלי, מנסה לשפר אותו".
כמו ישראלי אמיתי, עם סיום הצבא יצא בן אור לטיול בדרום אמריקה. אלא שאז גם הגיעה הדילמה הגדולה של חייו – לחזור ולגור בצד השני של העולם או להישאר בישראל. "לא באמת חוויתי את ישראל כי מתוך השלוש וחצי שנים שלי כאן, שלוש ביליתי בצבא וסיימתי את התקופה הזאת עם קצת טראומה", הוא מודה. "אתה חייל בודד, עזבת את כל מה שאתה מכיר, החיים שלך השתנו לחלוטין ועוברות בך המחשבות שאולי כדאי לחזור. במשך השירות – במסגרת 'גרעין צבר' והתמיכה של הסוכנות היהודית – גרתי בקיבוץ עם שאר חברי הגרעין. הקיבוץ היה בשבילי בית, משפחה, וגם מעבר: חדר-אוכל, מכבסה, חברים ובעיקר משפחה מאמצת". אחרי הצבא נשארתי חצי שנה בארצות-הברית, וזה חידד בי את התובנה שזה לא מה שאני רוצה. נלחמתי שלוש שנים על המדינה שאני אוהב, ואני צריך לחזור אליה".מאז הוא כאן, מחלק את זמנו בין הדירה בתל-אביב, הלימודים בבאר-שבע, ההתנדבות בכפר הבדואי בנגב והעבודה במשרדי אינטל בקרית גת. "היום אני מתנדב עם חיילים בודדים, כמו שאני הייתי, וזה נותן לי הרבה מאוד סיפוק. אני גם פותח עכשיו עסק של שיווק בדיגיטל ומתמקד ביצירת סרטונים. אני רוצה להיות עצמאי, ומרגיש שיש בישראל הרבה הזדמנויות להצליח".
ויתר על המארינס בארה"ב לטובת הצנחנים בישראל (תמונה: אילן בן אור)
ההורים כבר הבינו שאתה נשאר כאן?
"עד היום בכל שיחה הם שואלים מתי אני חוזר, אבל אני חושב שהם הבינו שאני נשאר כאן. לא מזיק לשאול, למרות שהם יודעים את התשובה. הייתי מת שההורים שלי יבואו לארץ ואני לא מוותר, למרות שהסיכוי קלוש. זה יעשה להם רק טוב. אני רוצה שהבסיס שלי יהיה בתל-אביב, ומפה אני אלך ליהנות מהעולם".
איפה האוכל יותר טעים?
"פה, ברור".
ואיפה יותר טוב לגדל ילדים? בלי לחץ כמובן.
"אני עוד לא חושב על זה. אני מבין את אבא שלי, למה הוא בחר לעזוב ולגדל אותי באמריקה. החיים שם מאוד טובים ונוחים, אבל צריך לגדל ילדים איפה שהלב שלך נמצא, והלב שלי כאן. הישראלים גדלים עם הרבה יותר עצמאות ונחישות, ויודעים לשאול שאלות. את זה אין לאמריקאים, הם עובדים לפי המערכת והכללים".
0
