• יונה וויסיד

    יונה וויסיד

    נתן רועי, הסוכנות היהודית ©
Aliyah

יונה עלתה מסן פאולו

לעלות מברזיל, מיד לאחר העלייה של הילדים, זו משימה לא פשוטה ויונה וויסיד –שניידר, עושה זאת באומץ ובאמונה החזקה שהיא סוגרת מעגל ומתבוננת אל עבר עתיד טוב יותר במדינת ישראל. פגשנו אותה זמן קצר לאחר העלייה שלה במרכז הקליטה תפוז בנהריה ושמענו סיפור של אשה חזקה, נחושה מאד, ואוהבת ישראל. כתב וצילם נתן רועי


המסע של יונה iona veisid sznajder , הוא במידה רבה הגשמת חלום של צעירה שרצתה תמיד לעלות לישראל ועכשיו היא מגשימה זאת. היום, היא כאן כי היא חלמה להיות כאן.

היא עולה חדשה מברזיל, שגרה בסן פאולו, וניהלה בנייני דירות. שם, גידלה את הילדים ואצרה בתיקה את התמונות של ההורים- אביה, שעלה לישראל לאחר השואה, והיה חבר בארגון "ההגנה", ואמה.

היא עלתה לישראל ב 28 בנובמבר 2018 ורואה בחייה במדינת ישראל התחלה חדשה.

מדוע חלמה לבוא לישראל? "רציתי להגיע לישראל, כשהייתי בגיל 15. אז הייתה תכנית בשם תפוז ואמא שלי לא הסכימה שאגיע לישראל. אבי הסכים ואמי לא. ואני נכנעתי, למדתי באוניברסיטה, נישאתי, ונשארתי".

סיפור חייה מספר סיפור היהודי הנודד.

הצלה בימי השואה

אביה יליד סופיה בולגריה. סבא שלה היה פרטיזן במלחמת העולם השנייה. הסבתא שלה הייתה אומנת שהניקה את בן מלך בולגריה. 

מי שמכיר את קורות מלחמת העולם השנייה בבולגריה יודע שהמלך של בולגריה, בוריס, לא מסר את היהודים  לידי הנאצים.

אביה היה במחנה פליטים בבולגריה, עד סוף המלחמה, ועלה לישראל אחרי המלחמה עם הסבא והסבתא.

הסבא ישעיהו ניניו נולד ב 2.4.1905 והיו לו שלושה אחים. בתקופת המלחמה הגרמנים חשבו שניניו איננו שם משפחה יהודי והחליטו להחליפו לוויסיד (יהודי לבן ) ומכאן שם המשפחה של יונה.

"הסבתא שלי הייתה אסתר לוייה וויסיד, והיא נולדה באיסטנבול, ב 19.8.1913 . לאבי הייתה אחות בשם מדלינה וכולם חיו במחנה פליטים. הגברים במשפחה נשלחו לעבודות כפייה ובשנת 1944 הם נשלחו לארץ ישראל ועל גופם בגדים שהיו סמרטוטים" מספר יונה מסיפורי המשפחה.

"סבתא שלי הייתה מחממת מים עם מסמרים ואבנים כדי להכין מרק, כי במים היה ברזל מהמסמרים. אני זוכרת שאבי סיפר שהפעם היחידה שסבתא הרביצה לו הייתה כשהיא גנבה ביצה והוא לא רצה לאכול אותה".

"לסבא שלי היו היו 3 אחים , שניים מהם נשאו את שם המשפפחה ניניו ושניים שמרו על שם המשפחה שהגרמנים נתנו להם : וויסיד (יהודי לבן). אבי סיפר שהוא זוכר את אבא שלו עם הטלאי הצהוב אבל לא הבין מה זה".

עם היסטוריה משפחתית כזאת קשה לפסוח על הסיפור הציוני

קרובי משפחה בישראל

שניים משלושת ילדיה של יונה עלו לישראל.

כשהיא החליטה לעלות היא הגיעה למשרדי הסוכנות היהודית בברזיל ושם המתינה לה הפתעה.

אחת הפקידות אמרה לויוי, פקידת הסוכנות ברזיל, שיש מועמדת עליה ששם משפחתה ניניו. וויוי שאלה: מה זה השם ניניו? ואז היא גילתה שסבא של יונה הוא אח של סבא של וויוי. ומאותו היום אני קוראת לה: בת דודה וכך גם היא".

"מדוע החלטתי לעלות ? החלטתי לעלות לחא עליית בני ובתי עלתה בעקבותיו"

"הבן שלי עובד בתל אביב וגר בחיפה והוא אדריכל. הבת שלי רצתה לעלות והיא פתחה תיק עליה כי רצתה לשרת בצבא. היא חיילת. היא הגיעה לכאן בגיל 18 ועכשיו היא בת 20. יש לי בן נוסף בברזיל שהוא נשוי ועורך דין על פי השכלתו ומקצועו".

כשהייתה צעירה בימים, נערה, רצתה לעלות. היום, כשהיא אמא לשלשה ילדים גדולים היא החליטה לעלות.

עתיד חדש

"מה אני רוצה לעשות כאן ? אני רוצה להמציא את עצמי מחדש. אני לא רציתי לעלות כאשה מבוגרת אלא כאשה שיכולה ליצור ולעשות. בברזיל, הייתי מנהלת וועד הבית של 600 דירות. שם, בהנהלה של בית דירות יש עובדים ויש אדם שגר שם וישן שם 24 שעות ביממה" היא מסבירה.

במרכז הקליטה תפוז בנהריה היא מוכרת מאד. יונה היא בשלנית נפלאה והיא ערכה חוג בישול במרכז הקליטה ולימדה את העולים לבשל מאכלים טעימים. היא מקווה מאד להשתלב בשוק העבודה, להתגורר ליד הילדים שלה.

"בהיסטוריה של המשפחה שלנו הנשים חזקות מאד ואני מגייסת את כל כוחי להצליח בחברה הישראלית ביחד עם ילדי" היא אומרת.

השיחה עימה נערכה בנוכחות של מתנדבת שעלתה מברזיל לפני  שנים בשם גלדיש גירש.

המנהלת של המרכז , חווה מיימון, ועובדי המרכז בנהריה, עושים מאמצים לסייע לכל העולים וגם ליונה שמתגוררת במרכז הקליטה ולומדת עברית, וזאת על מנת להצליח בחברה הישראלית.

כן, היא נחושה להצליח, כי להגשים חלום עליה זה גם להצליח בקליטה.

 

14 פבר' 2019 / 9 Adar 5779 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.