מעיונים של נחמה ליבוביץ

הברית

כט יג ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת-האלה הזאת עמד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה-עמנו היום.

פסוקים אלה מעמידים אותנו בפני שאלה חמורה: כיצד נכרתת ברית כאן עם כול הדורות העתידים לבוא ? בכוח מה מחייבת אותם הברית הזאת אשר נכרתה עם הדור ההוא? ומספר לנו דון יצחק אברבנאל (פרק כט, הספק הראשון) כיצד : נתעצמו להילחם בו חכמי דורנו זה במלכות אראגון על עניין הברית הזה ומאמר הכתוב שאמר (כט, יד): "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת.... כי את אשר ישנו פה.... ואת אשר איננו פה עמנו היום". ואומנם ניתן כאן בדברי חכמי אראגון ניסוח מעניין לשאלה זו: כי מי נתן כוח לדור המדבר שעמדו רגליהם על הר סיני לחייב את אשר יקומו מאחריהם במה שאמרו "נעשה ונשמע" ולעוברם בברית השם יתברך.... עד שיחייבו אותם בכול דברי התורה והברית אשר כרתו ולהעניש לזרעם אחריהם כמו שייראה מזה הכתוב ובכול מקום שנמצא בפיהם ז"ל (שבועות כב, ע"ב ועוד): 

"מושבע ועומד מהר סיני הוא", שזה לא ייתכן מן הדין. ומנסה אברבנאל להתיר הספקות ואומר (כט, ט): עם היות שכפי הדין (גיטין יא, ע"ב במשנה): "זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו" וכן (שבועות מז, ע"א): "אין אדם מוריש שבועה לבניו", רצונו לומר: לחייבם בשבועה אשר הוא עשה בימיו לבניו -אין ספק שאם אדם קיבל הלוואה מאחר, שחייב בפרעונה הוא ובניו עד עולם. כי כמו שהבנים זוכים בירושת נכסי אביהם, ככה הם מחוייבים לפרוע חובותיהם, וחיוב (חובות) האבות.... מוטל על הבנים, אף על פי שלא היו עדיין בעולם. וידוע שה' יתברך זכה בישראל, מפני שהוציאם מכור הברזל ממצרים מבית עבדים והם ומקניהם וקניינם היו מאתו ומידו, כמו שכתוב (ויקרא כה, נה): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". ולפי שזכה בגופותיהם כעבדים כנעניים וזכה גם כן בנפשותיהם לפי שהשלימם שלימות נפשיי במתן תורתו, לכן הכניסם בברית הראשון בהוציאו אותם ממצרים.... ולכן אמרו בעת ההכנסה באותו ברית "נעשה ונשמע", רצונו לומר: בגופותינו נעשה ונעבוד כעבדים אל אדוניהם, ובנפשותינו נשמע ונאמין כתלמידים לרבם. ולפי שעתה רצה
השם יתברך לעשות עמהם חסד אחר, והוא בירושת הארץ הקדושה, הביא הצורך שייכנסו בברית חדשה, לפי שהראשון היה על שעבוד גופם והכנעת אמונתם והשנית היא על ירושת הארץ. והיה עניין זה הברית וכוונתו, "שלא בחרבם ירשו ארץ" (תהלים מד, ד) ולא הורישוה (קיבלוה בירושה) מאבותיהם, אבל ה' יתברך נתנה להם לא במתנה, כי אם בתורת הלוואה, כמו שכתוב (ויקרא כה, כג): "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ": ושיתחייבו לעבוד בה את אדוני הארץ, ושלא יעבדו אלוה אחר זולתו, כי יהיה זה מרד וקשר גדול אליו. הנה התבאר מזה צורך הברית הזה ותכליתו. והתבאר עם זה גם כן שהאומה הזאת היא לפניו יתברך כעבדים נרצעים עד עולם, ושבניהם ובני בניהם הם כעבדים כנעניים שלא יהיו חופשים בשום צד.... ועל כן אמרו חז"ל, שכול בר ישראל מושבע מהר סיני, לפי שאז נכנסו לעבודת האל יתברך, וכול זרעם היוצא מהם הוא באותו חיוב ועבדות, לא יצא חופשי. הרי לך שמפאת הגוף ומפאת הנפש ומפאת ארץ מגוריהם אשר גרו בה, היו הבנים מחוייבים ונכללים בברית שקיבלו אבותם, לא מצד השבועה שעשו, כי אם מדין העבדות אשר קיבלו בהוציאו אותם מארץ מצרים, ומפאת התורה שקיבלו בפיקדון, והארץ הנבחרת שקיבלו בהלוואה. ואל זה בוודאי כיוונו חכמינו זכרונם לברכה במדרש תנחומא בפרשה זו (נצבים ג) באומרם, שהיו הנשמות כולם בשעת הברית.... לפי שהיה הברית ההוא כולל לכול העתידים לבוא בכול הדורות. ולהיות יסוד הברית והשעבוד הנצחי כולו יציאת מצרים, היה תמיד נזכר בפי השם יתברך ןבפי נביאיו. והיו מועדי ה' כולם "זכר ליציאת מצרים", כי זה מורה על ההשתעבדות הנצחי.

רואים אנו שהיסוד שעליו רוצה אברבנאל לבנות את חיובנו לשמירת תורת ה' ולשמיעה בקולו הוא יציאת מצרים, אשר אותה אנו מזכירים בתפילותינו יום יום. ככה גם פתח נותן התורה את דיברותיו במעמד סיני, וכבר ביאר ר' יהודה הלוי את כול חשיבות הפתיחה הזאת, שלא אמר בה: אנכי ה' אלקיך אשר בראתי שמים וארץ, אלא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ, ב : דברים ה, ו). ואולם בתחילת דברי אברבנאל נמצא גם את חולשת פירושו. הוא משווה את חיובם של כול הדורות בקבלת עול תורה ומצוות - והוא הוא תוכן הברית כאן - לבן שזכה בירושת אביו החייב משום כך גם לפרוע את חובות אביו. אך נראה שמשל זה לא יקדם אותנו בהבנת חיובם של כול הדורות, שהרי הבן יכול לוותר על הירושה וממילא הוא נפטר מכול החובות של אביו ואין בכך כול פסול. לא כן החובה של קבלת עול תורה ומצוות, הברית אשר נכרתה עם אשר ישנו פה עמנו היום, זאת לא תיבטל ואין בידינו להשתחרר ממנה. רעיון זה מצוי בנבואת יחזקאל, והדרשן במדרש תנחומא משתמש בו בהסברת פסוקינו. אלה דברי נבואת יחזקאל הנביא:

יחזקאל כ לב והעלה על-רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים: נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן.

כ לג חי-אני נאם ה' אלקים אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.

ואלה דברי מדרש תנחומא נצבים ג :וכן אתה מוצא כשביקשו (ישראל) לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם? - (יחזקאל כ, א): "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' ". אמרו לו: בן כוהן הקונה את העבד, מהו שיאכל בתרומה? אמר להם: אוכל. אמרו לו: אם חזר כוהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו? אמר להם: הן. אמרו לו: אף אנו יצאנו מרשותו. נהיה כאומות העולם. אמר להם יחזקאל לישראל (שם שם , לב) : "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ה' אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". [כי בשבועה אתם עומדים: ולכן נאמר] (דברים כט, יב-יד): "למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".

הנבואה הזאת של יחזקאל המורה לנו שאין אנו בני חורין להיפטר מן הברית אשר נכרתה בינינו ובין ה' ושלא נוכל להשתחרר ממנה מתוקף היותנו בעלי ברית אתו יתברך, אמר עליה דון יצחק אברבנאל בפירושו ליחזקאל כ, לב : הנבואה הזאת עצומה היא מאד, ראוי לתת לב עליה, כי רובה קרה אותנו וראינו בעווננו בגלות המר והנמהר הזה שאנחנו בו בתוך בני אדום. עניינה אין ספק שלא נתקיימה בגלות בבל, אלא בגלות רומי אשר אנחנו בו, שבני ישראל מפני צרות הגזירות והשמדות ומפני חרבות האוייבים יצאו מכלל הדת וחשבו להיות כגויי הארצות ועשו זה בחושבם שבזה תסור מהם השגחת השם יתברך ויצאו מחובת שמירת תורתו.... ויהיו מוצלחים במעשיהם כהצלחת העמים ההם ולא יהיו עוד עם השם וצאן מרעיתו, ולא ייזכר שם ישראל עוד עליהם.... וכנגד המשומדים והאנוסים שיצאו מכלל הדת אמר: "ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". שהחמה היא מפני שעברו על דת. ורמז בזה שאף על פי שישתדלו הם וזרעם אחריהם להיות כגויים גמורים, הנה לא יהיה כן, כי תמיד יקראו אותם משפחות הארצות "יהודים" ובשם "ישראל" יכנו אותם בעל כורחם, ושיחשבו אותם ליהודים ויעלילו עליהם שהם מתייהדים בסתר ובאש שרוף ישרפו אותם על זה. וכול זה נכלל באומרו: " ובחמה שפוכה אמלוך עליכם", שאף על פי שהם ירצו להראות עצמם גויים, הנה בעל כורחם יהיו נחשבים ליהודים, כי המלך ה' צבאות ימלוך עליהם בעל כורחם.

אלה הדברים כתבם אברבנאל בתקופת האינקוויזיציה, בעת רדיפת האנוסים, בזמן שהוכח שהברית שנכרתה לא על נקלה תופר, וכול ההשתדלות להפר אותה ולהידמות לגויי הארצות לא תועיל. כך קרא אברבנאל את פסוקי התורה ואת פסוקי הנביאים, כמורים כולם באצבע אליו, אל דורו, אל המעשים הנעשים בקרב יהודי ספרד. האם לא נלמד לקרוא את דברי התורה כמדברים אלינו ואל דורנו ?