מעיונים של נחמה ליבוביץ
הן קרבו ימיך למות
פרשה קצרה זו, וילך, שאינה אלא סיום לדברי משה רבינו בפרשת נצבים וגם סיום לכול דברי משה במשנה תורה- מתמיהה בפסוקה הראשון.
לא א וילך משה וידבר את- הדברים האלה אל- כל ישראל.
מקשה דון יצחק אברבנאל (הספק הראשון): הנה קודם לזה כתוב (כט, א): "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם: אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו", והמשיך אחריו פרשת אתם נצבים- "אתם נצבים" וכול דברי הברית, והרי כולם היו לפניו באותו פומבי, ואיך אם כן אמר כאן, שהלך משה לדבר אליהם... כי כיוון שהיו כולם מקובצים יחד לעניין הברית, היה לו לדבר אליהם שם ולא יצטרך ללכת לכול שבט ושבט לדבר אליהם?
ויישבו הרמב"ן (לא, אא): כאשר השלים כול דבריו אז הלכו כול הניצבים לפניו הטף והנשים איש לאוהליו... ויאמר ה כתוב עתה כי משה הלך ממחנה לוייה אל מחנה ישראל לכבדם, כמי שירצה להיפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו.
וביתר הרחבה פירשו ר' ש. ר. הירש: בדברי הברכה והקללה והפסוק הבא אחריהם תם ונשלם כול מה שהיה על משה רבינו להעיד בעם בשם ה', זה היה בעיניו כגמר שליחותו, ומכאן ואילך שם הוא את לבו אל צורכי שעת הסתלקותו ובהתחשבותו עם תולדות השליחות. ואלה דבריו: פרידתו מהעם (פסוקים א- ו), הצגת ממלא מקומו בדברים מעודפים לפני העם (פסוקים ז- ח') ולבסוף מסירת התורה הכתובה לכוהנים ולזקנים וציווי לקראה במועד שנת השמיטה (פסוקים ט- יג). הנה כי כן לא קרא משה את העם לבוא אליו, לא הקהיל אותם לאסיפה כפי שהיה רגיל לעשות בזמנים שהיה עליו לדבר אל בני ישראל בשם ה', אלא "וילך" - בעצמו הלך אל העם כדי להיפרד ממנו בפשטות גמורה המתאימה לאופיו של מי שהכתוב מעיד עליו (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" . על כול הפרשה חופף משהו מעצבות הפרידה. מי שנאמר בו (לד, ז): "לא כהתה עינו ולא נס לחה", מי שעלה למרום והיה כמלאכי השר, מי שקרן אור פניו, מי שנאמר בו שדיבר ה' אתו פה אל פה - מתוודה לפני קהלו ואומר (לא, ב ): "בן מאה ועשרים שנה אנכי היו לא אוכל עוד לצאת ולבוא". ואם כי יש המפרשים "לא אוכל " על דרך שמצאנו מלה זו לא אחת בספר דברים במובן של "אינו רשאי". הנה רוב. המפרשים פירשוה כמשמעה : "לא אוכל עוד לצאת ולבוא", אם כדעת ראב"ע: "במלחמה", ואם כדעת רש"י :"שנסתתמו ממנו מעיינות החוכמה". ולדעת הרמב"ן מדגיש משה רבינו את חולשתו לפני העם ברגע זה כדי לנחמם: "כלומר: אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני".
עצבות כזו של סוף כול אדם מרחפת על פני כול הפרשה ומודגשת ביותר על ידי המדרשים, המעטרים את פסוקי הפרידה האחרונים ואת דברי ה' אל משה (לא, יד ): "הם קרבו ימיך למות". דברים רבה ט, ב:
דברים רבה ט, יא: "שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עש וגם לא ליודעים חן. כי עת ופגע יקרה את כלם". אמר ר' תנחומא : המקרא הזה מדבר במשה. כיצד? "כי לא לקלים"- אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר (דברים ג, כז ): "כי לא תעבור את הירדן הזה". "ולא לגבורים המלחמה" - אתמול היו המלאכים מרתתין לפניו, ועכשיו הוא אומר (שם ט, יט): "כי יגורתי מפני האף והחמה". "וגם לא לחכמים לחם" (לחם זו תורה) - אתמול (משלי כא, כב): "עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה" מן השמים (אל השמים, מושב המלאכים, עלה משה החכם ויורד לנו משם את התורה, עז ומבטח), ועכשיו ניטלה ממנו וניתנה ליהושע בן נון. "וגם לא לנבונים עשר" - אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב, יב): "שוב מחרון אפך "? (במדבר יד, יט): "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש (שם ג, כג): "ואתחנן" - עשה עמי חינם. "וגם לא ליודעים חן" - אתמול היה יודע היאך לרצות את בואו (במדבר י, לה- לו ): "קומה ה'": משנתחנן כול שבעת הימים - לסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים לא, יד ): "הן קרבו ימיך למות"?--- ושוב בדברים רבה (ט, ד) באותו נושא - סופו של אדם:
אמר לו משה: ריבונו של עולם: אחר כול אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת? אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה: (תהלים פט, מט): "מי גבר יחיה ולא ירא המות"? - מי גבר כאברהם, שירד לכבשן האש וניצל, ואחר כך (בראשית ככה, ח): "ויגוע וימת אברהם" : מי גבר כיצחק, שפשט צווארו על המזבח, ואחר כך אמר (שם כז, ב): "הנה נא זקנתי, לא ידעתי יום מותי": מי גבר יעקב , ששרה עם המלאך ויוכל, ואחר כך נאמר בו (שם מז, כט): "ויקרבו ימי ישראל למות": מי גבר כמשה, שדיבר עם בוראו פנים בפנים, ואחר כך (דברים לא, יד): "הן קרבו ימיך למות".
וביותר מובלטת הרגשתו של משה רבינו, אביהם של כול הנביאים, זה אשר ראה באספקלריה המאירה את אשר ראו שאר הנביאים רק באספקלויה שאינה מאירה, שנסתתמו ממנו מעייני החוכמה. שימו נא לב: בכול מקום שמצווה משה במינו יהושע כממלא מקומו נאמר:
במדבר כז יח ויאמר ה' אל- משה: קח- לך את -יהושע בן-נון איש אשר- רוח בו וסמכת את- ידך עליו, כז יט ןהעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל- העדה וצויתה אתו לעיניהם.
דברים ג כח וצו את- יהושע וחזקהו ואמצהו כי - הוא יעבר לפני העם הזה------
ורק במקומנו נאמר: לא יד ויאמר ה' אל- משה: הן קרבו ימיך למות קרא את- יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו - - ---ההבדל הוא שבפסוק האחרון נאמר כי ה' עצמו (בגוף ראשון- "אצונו") יצווה את יהושע. לפי הפסוק נראה משה כמיותר אפילו בתפקיד של העברת הסמכויות. על כך, שאף תפקידו של משה כמוסר התפקיד ליהושע ניטל ממנו, בונה מדרש רבה (ט, ט, )את דבריו:
אמר משה: ריבונו של עולם, יכול יהושע ארכי שלי (שלטון שלי) ואהיה חי? אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לו כדרך שהוא עושה לך (לך וקבל על עצמך להיות תלמידו) ? מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע. אמר לו משה ליהושע: רבי, בוא אצלי. יצאו להלוך, הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור ? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ואמר : מאה מיתות ולא קנאה אחת: וקיבל עליו למות.
ובשינוי לשון, בתנחומא ואתחנן ו: אמר לו (הקדוש ברוך הוא): כך מנהגו של עולם: דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו: עד עכשיו היה חלקך לשרת לפניי ועכשיו אבד חלקך והגיעה שעה של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו : ריבוני, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כן, לך עשה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע. היה יהושע יושב ודורש ועמד משה וכפף קומתו והניח ידו על פיו, ונתעצמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער (משה) וישלים עצמו למיתה. הלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו : משה רבינו, היכן הוא? אמרו להם: השכים והלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו: מה עלתה על לבך, שמשה רבינו עומד ואתה יושב? כיוון שתלה עיניו וראהו מיד קרע בגדיו וצעק ובכה ואמר: רבי, רבי אבי, אבי, ואדוני, אמרו ישראל למשה: משה רבינו, למדנו תורה, אמר להם: אין לי רשות, אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם : לימדו מיהושע: ישב יהושע בראש ומשה בימינו ובני אהרן משמאלו והיה יהושע יושב ודורש בפני מש... ניטלו מסורות (כללי) חוכמה ממשה וניתנו ליהושע - ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה אמרו למשה: סתם לנו )יהושע (את התורה)רוצה לומר : אין אנו מבינים ממנו כמו שהיינו מבינים ממך. אמר להם )משה(: איני יודע מה אשיב לכם. והיה משה רבינו נכשל ונופל.
באותה שעה אמר: ריבון העולמים : עד עכשיו ביקשתי חיים - עכשיו הרי נפשי נתונה לך. כללו של דבר: אין חז"ל רואים את משה רבינו כיצור על אנושי. אין הוא חלילה אלוה ולא בן אלוהים, ולא לחינם שמו חז"ל בפיו כמלים אחרונות בתנחומא (שם): נטל שתי ידיו והניחן על לבו ואמר לישראל: ראו אחריתו של בשר ודם.
PRINT 
0