ג  י  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן        ב  פ  ר  ש  ת         ה  ש  ב  ו  ע

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה

                    פרק  ב,  כה - ג'                                    האכילה מעץ הדעת

א.  בראשית פרק ב פסוק כה: ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו.

1. רש"י בראשית פרק ב פסוק כה: ולא יתבוששו,  שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע (ב"ר) ואע"פ שנתנה בו דעה לקרות שמות לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע (ב"ר).

ר' אליהו מזרחי:לדברי רש"י הנ"ל: "טוב ורע" הם הנאה והמגונה, שעדיין לא אכלו מעץ הדעת שבו נכנס בהם יצר הרע, שהוא סיבת ההסתבכות לענייני ההמון ובמנהגותיהם הנקראים "טוב ורע" ולא ידעו להבחין בין טוב ורע, אע"פ שהיו יודעים להבחין בין אמת ושקר.

ר' מרדכי יפה בעל לבוש האורה לדברי רש"י הנ"ל: נראה לי דלא דק רש"י בלשונו, שאמר "לא היו יודעים דברי צניעות", כי ודאי היו יודעים כל שאר דברי צניעות ומוסרים טבל הכוונה (=של רש"י), שלא היו צריכים לכך , כי אם אין יצר הרע, מה צריך לצניעות זה, כי בלא יצר הרע מה הפרש בין גילוי ערווה לגילוי הפנים או הידיים, שהם כולם צריכים להוויות האדם וקיומו הוא או קיום מינו ? אלא שדיבר רש"י בהעברת לשון.

   א. האם יש סתירה בין דברי שני פרשני רש"י אלה ?

   ב. מפני איזו תפישה לא נכונה של דברי רש"י רצו שני פרשניו להצילנו ?

   ג. מה פירוש דברי לבוש האורה שדיבר רש"י "בהעברת לשון" ?

2. אברבנאל:... אמנם לפי הפשט אפשר לבאר הכתוב הזה, שהיתה אהבת אדם ואשתו כל כך, שהיו שניהם בעיניהם לבשר אחד, עד שהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, כי כמו שהאיש בהיותו יחידי לא ייבוש מעצמו אע"פ שיהיה ערום, ככה להיות שניהם כאיש אחד ובשר אחד לא היו מתבוששים זה מזה לגודל אחדותם וצדקותם,

ואפשר לפרש עוד ... כי הבושה בדברים כאלה אינה אלא לפי הסכמת בני אדם, ומשום שאין המנהג ללבוש, לא תיפול בושה בערום ולא חסרון.

     א. האם מסכים אברבנאל באחד משני פירושיו עם פירוש רש"י דלעיל ?

ב. מה הרמזים בלשון הפסוקים לפירושו הראשון של אברבנאל ?

ב. בראשית פרק ג פסוק א: והנחש היה ערום ...

אור החיים: צריך לדייק לאיזו סיבה הודיענו הכתוב, כי הנחש היה ערום ? עוד נתתי לבי לתור הערמה אשר הערים בעניין, ולא ראיתי אלא דבר רשעות. אכן יתבאר העניין בהבין כוונת דבריו באומרו "אף כי אמר א-לוהים לא תאכלו מכל עץ הגן", שנראים דבריו כדברי הוללות (=טיפשות וסתם דברים בדויים), אשר על כן קדם הכתוב להודיע כי הנחש היה ערום, כדי להתבונן באמריו שבהם השיג להסית ולהדיח..

והנה בא להודיע אותה ידיעה אחת, כי כיון שלא השיגה לאכול מעץ הדעת, יהיה הדבר בעיניה כאילו אינה אוכלת מכל עץ הגן. הכוונה בזה, כי כולן כאין נגדו (=בהשוואה לעץ הדעת) והיו כלא היו לגודל מעלתו וחשיבותו. והוא אומרו: "אף כי אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן" - "יהיה בעיניך כאילו נצטווית על כל". נתכוון בזה, להגדיל חשקה בו (=חשקה לאכול מעץ הדעת) ולהבזות כל תאוותיה בכל עצי הגן.

וזו המידה אשר מתנהג בה היצר הרע עם הנשמעים לו, שיסיר מהם תאוות ההיתר, וימאסנו בעיניהם ויגדיל בעיניהם תאוות האסור עד אין כמוהו.

   ×1. היכן מצאנו בתשובתה של חוה הוכחה לנכונות פירושו של בעל אור החיים, כי "נתכוון להמאיס בעיניה המותר ולהגדיל בעיניה תאוות האסור עד אין כמוהו" ?

××2. לשם מה הקדימה התורה והודיעה לנו איפוא - לפי פירושו - שהנחש היה ערום ?

ג. בראשית פרק ג פסוק ז: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ..

רש"י בראשית פרק ג פסוק ז: ותפקחנה וגו', לעניין החכמה דבר הכתוב ולא לעניין ראיה ממש וסוף המקרא מוכיח.

רש"י בראשית פרק ג פסוק ז: וידעו כי עירומים הם, אף הסומא יודע כשהוא ערום אלא מהו וידעו כי עירומים הם מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה (ב"ר).

בראשית פרק ג פסוק יא: ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה ...

רש"י בראשית פרק ג פסוק יא: מי הגיד לך, מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום:

 1. מה קשה לרש"י בד"ה ותפקחנה ?

×2. הרא"ם מקשה על דברי רש"י "לעניין החכמה דיבר הכתוב" שהרי רש"י עצמו אמר (פרק ב פסוק כה):ד"ה ולא יתבוששו, דמכתחילה ניתנה בו דעה, שהרי ידע לקרות בשמות לבהמות ועופות, ומהי חכמה שנתווספה לו עתה?

והוא מיישב את קושייתו בדברי מדרש רבה:

מדרש רבה בראשית פרשה יט, ו.  "ותפקחנה עיני שניהם":  וכי סומים היו ? רבי יודן בשם ר"י בן זכאי ורבי ברכיה בשם ר"ע אמר: "משל לעירוני (=בן עיר קטנה ואיש מסכן, ויש גירסא "משל לעוורוני =לעיוור) שהיה עובר לפני חנותו של זגג והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין (יוונית: כלי זכוכית חרותים מגוש של זכוכית ונראים כמעשה רשת), ותפשם במקלו ושיברן. עמד הזגג ותפשו ואמר לו: "ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום (=שאין אני משתלם ממך מאומה, "מהני = מתהני) אלא בוא ואראה לך כמה טובות איבדת !"

הסבר מה תשובה יש בדברי מדרש אלה לקושייתו של הרא"ם ?

3. מפרשי רש"י רובם ככולם מקשים על ד"ה וידעו ...: מה ראה רש"י לפרש "מצווה אחת היתה בידם ונתערטלו ..." ולמה לא יפרש ידיעתם כמו שפירש הוא עצמו לפסוק יא. שידעו בבושת שיש בעירום? ומיישבים כל אחד לפי דרכו.

×× התוכל ליישב קושיה זו?

   4. מה הקושי שמיישבו רש"י בד"ה מי הגיד לך ?

   5. מה ראה לשנות לשון הכתוב "מי הגיד" ל"מניין לך לדעת" ?

×6. בעל גור אריה מקשה: ולמה לא פירש מי הגיד לך "שערום אתה מן המצווה" כמו שפירש לגבי פסוק ז. 

      ישב קושייתו !

ד. בראשית פרק ג פסוק ז: ... וידעו כי עירומים הם ..

שד"ל : אין תחילת הוראת עירום על העדר בגדים אלא על גילוי מה שראוי להכסות. (ועיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ז). (ועיין עלון הדרכה!) והנה אחר אכלם מן העץ התבוששו מגילוי גופם, והבינו שראוי שיתכסו.

1. מה הביאו לפרש מילת עירום שלא כפי שרגיל לפרשה ?

2. המסכים שד"ל עם דברי רש"י דלעיל אם לא ?

ה. שאלות ודיוקים ברש"י:

השאלות המסומנות ב-× קשות והמסומנות ב-××  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו. 

שאלות וגם תשובות יש לשלוח לנחמה ליבוביץ, רח' הצבי 10 ירושלים. 94386

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ז  

בראשית  [ תשכ"ז ]                   ב', כה. - ג'        האכילה מעץ הדעת

מעשה גן-עדן (פרקים ב'-ג') קשה להבינו ורבו בו דעות הפרשנים ויש ביניהם רחוקים מאוד זה מזה. ומסכימים רוב רובם על כך שיש בסיפור גן עדן רמזים ומשלים וסודות ושיש לפרשו פירוש אליגורי  (הנקרא בלשון פרשני ימי הביניים "לעשות לו צורה") , אך בזה עדיין לא נדע מה פירושו ובצדק מקדים לו אברבנאל 

                אך אמנם מהו הרמז אשר ירמוז עליו הסיפור הזה, מלבד אמיתות פשוטו (=מה שנקרא אצלו "פשוטו אף הוא אינו משמעותן המילולית של דברי הכתוב), כבר התעסקו בו חכמי ישראל ויודעיו חדשים גם ישנים. אם הראשונים שהלכו בו בדרך דרש ... אבל בדרך חכמה מחקרית בקשו אחרוני חכמינו רמזים בסיפור זה. והראשונים שהתחילו בו היה הרב המורה *) בספרו, והראב"ע בפירושו לתורה, אבל באו דבריהם כל כך מהקיצור כאילו התהלכו על הגחלים ביראה ורעד, נוגעים ובלתי נוגעים, ובא הרלב"ג רכיל מגלה סוד וביאר הסודות כולם כפי מחשבותיו...

                 סוף דבר שאני תמה מאוד מהאנשים - שלמים הם אתנו - איך ... בחרו ברמזים וצורות האלה, שהם בעיני יותר קשים ויותר זרים כפלי כפליים מהפשט אשר ברחו ממנו.

ולאחר דבריו אלה פותח אברבנאל בפירוש אליגורי אחר, המסתמך בחלקו על דעת רמב"ם, הבאתי דברים אלה רק לשם הדגמה, מה רבו התלבטויותיהם של פרשנינו בפענוח לשונה הסמלית של פרשתנו.

עסקנו בגליונותינו בכמה עניינים מתוך סיפור גן עדן (באיסור לאכול מעץ הדעת, בגליון בראשית תש"ו; בדברי הנחש והאשה בגליון תשט"ו; בתפישתו מיוחדת של אברבנאל את חטא האדם בגיליון תש"ך ובמהות עץ הדעת בגליון תשכ"ד).

הפעם עמדנו בייחוד על השינוי שהתהווה באדם לאחר אכילתו. יש להיזהר מתפישה רווחת - הנראית אמנם בקריאה שטחית כדעת הכתוב - כאילו זכה האדם ע"י חטאו במתנה גדולה, (אור השכל, הבנת האמת, "ההתקדמות") וכדומה; והלא כוונת הפרק כולו היא היפוכה של תפישה כזו, הן בא הפרק לספר על ירידה, על התרוששות, על אבדן כל טוב וכדברי חז"ל "מצווה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה".

עניין העירום אשר בתחילה "לא התבוששו" בו ולבסוף "ידעו" אותו, שעוסק בו גליוננו בשאלות א, ג, ד, - טוב להקדים לו את דברי חז"ל במדבר רבה יא (י):

                אמר ר' שמעון בן יוחאי: עד שלא יחטא אדם נותנים לו אימה ויראה, משהו חוטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול דיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא היה שומע קול הדיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו, משחטא היה שומע קול הדיבור ומתחבא, שנאמר (ג' ח) "ויתחבא האדם ואשתו".

לשאלה ד נביא בזה דברי שד"ל שלהם הוא רומז בפירושו:

שד"ל: בכורי עתים (תקפ"ז עמוד קפ"ח)

                "ערום" הוא משורש ערם לפי הדקדוק והנה אין לו עניין כלל עם לשון ערמה אשר משורשו; אבל המדקדקים יאמרו, כי הוא עניין בפני עצמו, ועצם הוראתו על העדר הלבושים. והנה מזה נמשך, כי הדבר הכתוב על אבותינו הראשונים, "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" קוץ מכאיב היה בעיני המפרשים כולם, כי איך תהיה פקיחת עיני אדם סיבה לידיעתו היותו ערום? וגם העיוור יודע, אם עירום הוא, אם לבוש. ואולם אם נפקח עינינו להביט גזרת המילות, אז נדע כי עירומים היינו עד הנה מידיעת מילת ערום.

                שורש המילה הזאת איננו ערם, כי אם ערה , שורש מונח להורות על גילוי הדבר אשר דרכו להיות מכוסה, שממנו שם "מערה", כי קרב הארץ אשר דרכו להיות נעלם מעיני כל חי, פתוח וגלוי במערות.

                ישעיהו בהינבאו על מפלת מצרים אמר, כי היאור המשקה אותה ייבש... ושם אמר (ישעיהו יט ז) "ערות על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו". הטעם: לא זו בלבד שלא יעלה היאור וישקה את כל             מצרים, כי גם סביבות היאור יהיה חורב: "ערות על היאור..." גם על יד היאור, האדמה אשר היתה דרכה להיות מכוסה בכל מיני דשא, זרעים ונטעים תהיה מגולה ... וכן (תהלים קל"ז) "ערו ערו עד היסוד בה" - כי זה משפט היסוד להיות מכוסה ונסתר, וכן חומות בבל ערער תתערער, יגלו יסודותיה המכוסים... וכן            באדם יאמר על גילוי איברים אשר משפטם להתכסות (ישעיהו ג יז) "וה' פתחן יערה". ומן השורש הזה השם "עריה" על גלוי אברי הבושת,... ומשקל אחר "ערוה" בראשית ט) "ויכסו את ערות אביהם...".

                והנה מילת "עירם" גם הוא משורש ערה , ואין עצם הוראתה העדר הלבושים, כי אם גלוי מה שראוי            להתכסות, גלוי המביא לידי בושה. הידיים והפנים לא יאמר עליהם "ערומות", כי אין בגלוייהן בושה. ובהפך יקרא "ערום" גם אדם לבוש, אפס כי מדיו קרועים, ובשרו נראה כה וכה (ישעיהו נח ז) "כי תראה ערום וכיסיתו". וכן ישעיה הלך במצוות הא-ל "ערום ויחף", ואם היה עניין "ערום" שלא היה עליו לבוש כלל - מה טעם להוסיף "יחף" ? והנה מצוות הא-ל אליו היתה "לך, ופתחת השק מעל מתניך ..." לא נאמר לו "ופשטת השק", כי אם "ופתחת", שיתירנו עד שלא יהיה חבוש ואדוק על בשרו כמשפט, ומתוך כך יהיה בשרו נגלה לרגעים, וזה מביא לידי בושה והוא "ערום"..

                ואחרי דברים האלה, נבין מה הדבר אשר ידעו אדם וחוה כאשר נפקחו עיניהם. ידעו כי עירומים הם, כי      מגולים הם במקומות הראויים להתכסות. ידעו כי היה בגלויים - בושה.        

                                                                                                                .עד כאן דברי שד"ל

לשאלה ה1-, יש לשים לב לכך, שאין רש"י רגיל להביא פסוק כראייה מנביאים ומכתובים אם יש בידו להביא ראייה מן התורה עצמה. ואם מביא הוא ראייה "ממרחקים", משמע שאין הפסוק "הקרוב", היינו הפסוק הנמצא בתורה, או אפילו הפסוק הנמצא בסמוך, באותו חומש, מתאים - מאיזו סיבה - לצורך אותה ראייה, שלשמה מובא הפסוק הכתוב.

(ועיין רש"י בראשית כ"ג, ח.  ד"ה ופגעו לי,          שהביא ראייה מרות ולא מבראשית כ"א.

 ועיין רש"י בראשית מו, כט. ד"ה ויבך על צוארו, שהביא ראייתו מאיוב ועיין גליון תשי"ח

 ועיין רש"י במדבר א, נ.       ד"ה ואתה הפקד,     שהביא ראייתו ממגילת אסתר ולא הביאה מספר בראשית מ"א )

רש"י בראשית פרק כג פסוק ח:

ופגעו לי, לשון בקשה כמו (רות א) אל תפגעי בי :

רש"י בראשית פרק מו פסוק כט:

ויבך  על צואריו עוד,  לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד) כי לא על איש ישים עוד לשון רבוי הוא אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע :

רש"י במדבר פרק א פסוק נ:

ואתה הפקד את הלוים, כתרגומו מַנֵי לשון מִני שְררה על דבר שהוא ממונה עליו כמו (אסתר ב) ויפקד המלך פקידים :