מעיונים של נחמה ליבוביץ

חלום יעקב

יעקב הבורח מפני חרב אחיו, העוזב את ארצו, מולדתו ובית אביו, הנודד בלילה בדרכים, הישן על האדמה בלי גג לראשו ואבן למראשותיו, נתגלה לו הקב"ה בפעם הראשונה בחלום הלילה.
החוקר  Benno Jacob  בספרו  Genesis   אומר על החלומות המרובים ביותר שבספר בראשית, מתחלקים לשני סוגים: (א) חלומות שבהם מדבר אלוהים אל בני האדם (כ, ג; לא, כד). (ב) חלומות אשר באמצעותם מדבר אלוהים אל בני האדם, כמו חלומות יוסף, חלומות שר המשקים, שר האופים וחלומות פרעה. סוג שני זה אשר התגלות השם בו מתבטאת בציורים , בתמונות, בסמלים זקוקה לפתרון. חלום יעקב מכיל את דיבורו המפורש של ה' ומקדים לו גם תמונה: ואם מראה יש כאן. אם באמצעות תמונות ידבר החלום, הן זקןקים אנו לפתרון. ואמנם רבו הפתרונים.

תמונה זו של

כח יב והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים וירדים בו.

כח יג והנה יי נצב עליו

העסיקה פשטנים ודרשנים, הוגים וחוזים, סופרים ומשוררים בכל הדורות ועד ליצירה הספרותית הגדולה של בר- הופמן "חלום יעקב" בזמננו.

נסתכל כאן בפתרון אחד מני רבים שבמדרש תנחומא ויצא, ב אשר בו בחר גם הרמב"ן לפענוח החלום:

אמר ר' שמואל בר' נחמן: "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים "- אלה שרי אומות העכו"ם… שהראה לו הקב"ה ליעקב אבינו שר של בבל עולה שבעים עוקים [שלבים] ויורד, ושל מדי – חמשים ושניים [ויורד], ושל יוון מאה [שלבים ] ויורד, ושל אדום עולה ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה (ירמיה ל, י ): "ואתה אל תירא עבדי יעקב… ואל תחת ישראל"- כביכול אפילו אתה רואהו עולה ויושב אצלי- משם אני מורידו; שנאמר (עובריה א, ד): "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'".

ובהתאם למדרש זה יפרש את החלום גם הפרשן ר' ע ו ה ד י ה ספורנו:

"עולים ויורדים" : כי אמנם יהיה לבסוף, ששרי האומות אחר עלייתם- ירדו, והאל יתברך הניצב לעד, לא יטוש את עמו, כאומרו (ירמיה ל, יא): "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה".

לפי מדרש זה ולפי פרשן זה פירוש החלום ושיברו אינו אלא תמונת ההיסטוריה האנושית, עלייתם וירידתם של עמים ותרבויותיהם עד סוף כל הדורת. ואם נשאל מה למראה הזה וליעקב אבינו בשעה זו ולמצבו המיוחד כבורח מפני אחיו וכהולך לשאת אשה ולהמשיך הקיום זרעם של אברהם ויצחק?- הרי תשובת המדרש, שלא ליעקב האיש היוצא מבית יצחק ידובר בחלום הזה, כי אם אל יעקב- ישראל, אל האומה הנודדת מארצה ומהלכת מדור לדור בין עמי ענק, גולה מארץ לארץ, וחוזה בעלייתם וירידתם של עמים וממלכות, של מצרים, אשור, בבל, פרס ויוון. את ירידתה של רומא אשר אותה לא חזה עוד הדרשן החי בתקופת שלטון הרומאים ואת ירידתם של צאצאי רומא- הלוא הם כל עמי העולם הנוצרי- המכונים בספרות המדרשים של חז"ל ובדברי הוגים ופייטנים, משוררים ודרשנים של ימי הבינים בשם "אדום"- אשר אותה לא ראתה עוד האומה: את ירידתה של אדום בסוף הימים מבטיח המדרש בנחמו את יעקב הנבהל ונחרד למחזה זה והשואל לקיץ הימין, בפסוק הלקוח מעובדיה הנביא (פסוק ד) שנתנבא למפלת אדום: "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך_ נאום ה' ".

אותו סולם- הזמן, אשר כל עלייה בו מותנית בירידה של משהו אחר, אשר בו כל בניין נבנה רק על חורבנו של קודמו, אינו סולם שאין לו קץ- אלא ה' ניצב בראש הסולם. הוא, אדוני ההיסטוריה, מבטיח, שכל נישא ורם ישפל, והתמונה של אחרית הימים אינה עוד תמונת סולם אשר בו מתחלפים העולים והיורדים, כי אם תמונת הר ה' הנכון בראש ההרים ואשר אליו נוהרים באחוה כל העמים (ישעיהו פרק ב).

ומה שונה מדרך זו דרכו של רש "י. אין הוא חורג ממסגרת סיפורנו, לא במקום ולא בזמן .

הוא רואה את יעקב אבינו, עוזב את כנען ללכת פדנה ארם ובורח מפני חרב אחיו. ולחלומו של יעקב מוסיף רש" י הערה פרשנית.

למלים "עולים ויורדים" מעמיד רש"י את השאלה: "בתחילה עולים ואחר כך יורדים"? (כלומר, הלוא מלאכים הם, יושבי מרוב, וסדר המלים הנדרש היה צריך להיות: "יורדים ועולים") והוא עונהK

… מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ: ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.

לאמור: אין דומים דרכי אדם, קשייו, צרותיו ונסיונותיו בשבתו בארצו לקשייו, צרותיו ונסיונותיו בצאתו מארצו וממולדתו ושבתו בין זרים. למלאכים אחרים זקוק הוא כאן וזקוק הוא שם, אך תמיד ניתנים ליעקב מלאכים לשמרו. וכמה מתאימים דברים אלה לפרשת ויצא כולה הכוללת את חיי יעקב, קורות סבלו מרגע צאתו מבאר שבע (כח, י) עד שובו, אחרי ישיבה של עשרים שנה בנכר, למחנים (לב, ג) והנה בתחילת הפרשה הוא רואה מלאכים ובסופה: (לג, ב) "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים".

והושפע מפרשתנן המשורר האלוהי באומרו- והפעם לא אל יעקב האיש החד פעמי, כי אם אל בן יעקב הבוטח בה':

תהלים

צא יא כי מלאכיו יצוה – לך לשמרך בכל- דרכיך.

צא יב על – כפים ישאונך כן- תנף באבו רגלך.