מעיונים של נחמה ליבוביץ

יוסף

לז כח ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את- יוסף מן - הבור וימכרו את- יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את- יוסף מצרימה.

בפסוק זה המהווה את המפנה בחיי יוסף, בהשתלשלות כל הסיפור- ובתולדות ישראל, כי בו התחילה הירידה של בני ישראל מצריימה- בפסוק זה נחלקו הדעות מאוד בפירושו.

הדעת המקובלת היא של רש"י וההולכים בעקבותיו: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים": זו היא שיירה אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה. "וימשכו" : בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדיינים והמדיינים למצרים. נבין את דבריו: הופעת השיירה המדיינית מפתיעה אותנו.

לז כה וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים.

לז כז לכו ונמכרנו לישמעאלים.

ולא שמענו עד הנה על אורחת "מדינים סוחרים". וגם בפסוק כח,  אותו פסוק בו אנו עומדים, נאמר:

לז כח וימכרו את- יוסף לישמעאלים בעשרים כסף

כפי ההצעה שהציע יהודה ואשר כנראה נתקבלה על דעת אחיו (חז: "וישמעו אחיו")- ומה מקומה ותפקידה של אורחת המדיינים בפסוקנו? על קשיים אלה ניסה רש"י (בעקבות חז"ל) להתגבר בדרך המכירה המשולשת (האחים- לישמעאלים: הישמעאלים- למדיינים- למצרים). לפי זה כנראה מזהה רש"י את "המדנים" המופיעים בסוף פרקנו:

לז לו והמדנים מכרו אתו אל- מצרים

לפוטיפר סריס פרעה עם המדיינים. ואולם על הקושי המתעורר בפסוק הבא:

לט א ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים

איש מצרי מיד הישמעאלים אין בפיו מענה, וגם ר' אליהו מזרחי פרשנו הגדול של רש"י ונושא דגלו, הנלחם מלחמותיו נגד כל המשיגים עליו, נאלץ לומר כאן: אך לא ידעתי מה יעשה [רש"י] בפסוק: "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה". בשיטה זה, דהיינו, שנושא החלק השני של פסוקנו הוא "אחיו" המוזכרים בסוף הפסוק הקודם ("וישמעו אחיו"), הולכים כמה מפרשים, אם כי בשאלת השיירות משתדלים הם ליישב את הקשיים בדרכים אחרות. נביא בזה שניים מהם.

חזקוני :

"ויעברו אנשים מדינים סוחרים": בעוד שהיו מדברים ביניהם: "לכו ונמכרנו לישמעאלים" הבאים אלינו" ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם, ויעברו אנשים מדיינים וימשכו המדיינים ויעלו את יוסף מן הבור, שהרי קנוהו מיד אחיו. ובעודם מושכים אותו מן הבור באו הישמעאלים אליהם וימכרו המדיינים את יוסף לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדנים ומדנים לפוטיפר . הרי כאן ארבע מכירות, והא דכתיב לקמן (לט, א): "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים? "- כך היה המעשה : השבטים מכרוהו למדיינים, ומכירה זו לא נכתבה, הואיל ולא היתה רק לפי שעה: ומדיינים מכרוהו לישמעאלים : וישמעאלים למדנים - ומכירה זו שלישית לא נכתבה, לפי שבשלישית הישמעאלים מכרוהו בחפזון ובהצנע, כי אמרו, שמא יחזרו בהם המדנים מלקנותו: ומדנים מכרוהו לפוטיפר: כשראה פוטיפר את יוסף, שהיה יפה מראה, ביד מדנים , תמה בעצמו ואמר: בכל מקום גרמני מוכר כושי [רש"י גרמני לבן ביותר והישמעאלים שחורים. פירו מהרז"ו: מאנשי גרמניא שאנשיה לבנים, ועל כן כל איש לבן נקרא גרמני] וכאן כושי מוכר גרמני ? ! אין זה עבד! אמר להם: הביאו לי ערב, שהוא עבד ולא יתבענו שום איש ממני. הלכו מדנים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו. והיינו דכתיב (לט, א): "ויקנהו פוטיפר מיד והישמעאלים", פירוש מערבותם, (מג, ט): "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו" [סוף דברי החזקוני מן "ואמר: בכל מקום גרמני"_ על פי בראשית רבה פרשה פו].

רואים אנו שבדרך מסובכת וארוכה הלך. אלא ששתי מעלות לפירוש זה. המכירות הרבות במהירות ובהצנע מתיישבות יפה עם הווי של עסקים בסחורה גנובה. לא נראה יוסף לקוניו ולמוכריו כעבד והרגישו בו שאין כאן עניין של מסחר עבדים "הוגן", ולכן השתדלו להיפטר מסחורה זו, אף זה מתיישב יפה. וכן מתיישבים בדרך זו אותם קשיים שראינום כבר קודם, שלא מצא רש"י להם מענה. כי לפי פירוש זה של חזקוני אין סתירה בין פסוקנו, שבו נמכר סופית לישמעאלים לבין הפסוק האחרון של פרקנו (לז, לו):"והמדנים מכרו אותו אל מצרים", ובין פסוק ראשון של פרק לט: "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ". אלא שחסרונו של הפירוש הוא בצורך להניח שתי מכירות שלא הוזכרו בפסוק. ומפני שאולי לא תנוח דעתם של לומדים רבים בפירוש זה, נביא את דברי הרמב"ן, המיישב את הקשיים בדרך אחרת, בזהותו את שתי השיירות, של הישמעאלים ושל ה"אנשים מדינים סוחרים", כשיירה אחת, אשר בה המדינים הנם בעלי הסחורה. ה"סוחרים ", והם היושבים אולי בצל אוהל סוכך על הגמלים והישמעאלים אינם אלא גמלים (מעין נהגים של זמננו) ההולכים בצדי השיירה. ולכן ראו האחים מרחוק אורחת ישמעאלים וכשעברו עליהם ראו "אנשים מדינים סוחרים". וכך יפרש הרמב"ן את כל המשך העניין: "והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד": כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר לו יהודה: הנה האנשים האלה מארץ מרחק והולכים אל ארץ רחוקה: נמכרנו להם, כי לא יוודע הדבר. וכאשר קרבו להם [אליהם]. מצאו כי היו בעלי סחורה אשר להם, הנכאת והצרי, אנשים מדיינים סוחרים, ששכרו הגמלים מהישמעאלים, וימכרו את יוסף למדיינים, שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת ישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם: ואמר: "וימכרו את יוסף לישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם: ואמר: "וימכרו את יוסף לישמעאלים" כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים. וזה טעם (לט, א):"מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה", כי היה בידם, אבל המדיינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר (לז, לו): "והמדנים מכרו אותו אל מצרים".

וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו כמושל המצוה בו, ופעם כשליח שיעשנו בידו, שעניין שנאמר (דברים יא, ז) "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה", וכתוב אחר (דברים לד, יב):"ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", וכן אמר: (מל"א ז, נא): "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה" וחירם עשאה, כדכתיב (שם, יד): "ויבוא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו". וביוסף עצמו נאמר (בראשית לט, כב): "ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה"- נותן המעשה למצוה ולעושה אותו.

ור' אברהם אמר, כי המדיינים ייקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדיין (שופטים ט, כד): "כי ישמעאלים הם". ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר: "כי נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם", ירמוז על בני קדם נאספו יחדו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפלגשים אשר לאברהם אמר (בראשית כה, ו): "וישלחם מעל יצחק בנו - קדמה אל ארץ קודם". גם יתכן שיהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על ארץ מדיין, כי למה ייקראו מדיין על שם ישמעאל אחיהם!?

והנכון בפשט הכתוב ביוסף- מה שאמרנו בו. אבל רבותינו אמרו שנמכר פעמים רבות.

רואים אנו ששאלת הפסוקים הסותרים זה את זה, הפסוק" והמדנים מכרו אותו אל מצרים " והפסוק "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים" מתיישבת כאן בדרך נוחה, על ידי כך שמעשה נחשב לפעמים כעשוי על ידי סיבתו הבלתי אמצעית, הקרובה, ולפעמים על ידי הסיבה הרחוקה יותר, על ידי הסיבה העקיפה. והוא דבר שמצאנוהו בכתובים לא אחת. ההבדל בינו לבין הראב"ע אינו אלא ביחס שבין ישמעאל ומדיין, אם זהים הם או שבטים שונים הם זה מזה. ואולם עם כל ההבדלים שבין הפרשנים האלה המשותף להם הוא: האחים שאינם מוזכרים בפסוקנו כלל הם הנושא - הסמוי- לנשוא: "וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף". ולכאורה מתיישבת תפישה זו עם דברי יוסף עצמו בהתוודעו אל אחיו:

מה ד אני יוסף אחיכם אשר - מכרתם אתי מצרימה.

אבל הרבה קשיים מעוררת תפישה זו. בראש וראשונה לא יובן על פי פירוש זה, כיצד ראובן- אשר רצה להצילו ובוודאי שמר צעדי אחיו לבל יפגעו ביוסף- לא ידע במכירתו כלום. היכן היה בזמן המכירה? וגם אמנם משתדלים המדרשים להסביר את העדרו, לשולחו אל אביו בינתיים או להעסיקו בעניין אחר, אך נראה שהדברים דחוקים. וכן לא יובן למה לא ענו האחים אותו דבר בשאלו נדהם: לז ל הילד איננו ואני אנה אני - בא? ושתיקתם מורה שהיו הם נדהמים כמוהו. וכן יש לראות שהאחים חשבוהו למת וראיה לכך בכמה מקומות: לא רק בהשתדלם לנחם את אביהם, מבלי שיעשו פעולה לחפשו ולהחזירו, אלא גם באומרם מפורש:

מב יג והאחד איננו

מב לב האחד איננו.

ואין ספק שמלת "איננו" פירושה מיתה כמוכח מדברי יהודה החוזר על הנאמר כאן בפני יוסף:

מד כ ונאמר אל - אדני חש - לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת.

ואם לא היה פירוש "איננו"- מת, היאך יעיז יהודה לומר ליוסף, אמרנו לך שאחיו מת, אם לא אמר כזאת? ובפירוש מגלים האחים את אמונתם במותו בדברים בינם לבין עצמם:

מג כא אבל אשמים אנחנו על - אחינו— וראובן מוסיף:

מב כב הלוא אמרתי אליכם לאמר: אל- תחטאו בילד ולא שמעתם וגם- דמו הנה נדרש ואילו היה הדבר כרש"י וההולכים אחריו, שהאחים מכרוהו לאורחה היורדת מצריימה. למה לא יאמינו בחייו, למה לא יקוו, בהתחרטם חרטה מלאה ועמוקה, שעוד יצליחו למצוא אותו, לפדותו ולתקן המעוות? בגלל כל הקשיים האלה ועוד רבים בא הרשב"ם כראשון בין הפרשים ואחריו הלכו רבים- לכלל דעה אחרת לגמרי: "ויעברו אנשים מדינים סוחרים" : בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר, שהאחים לא ידעו.

ואף על פי אשר כתב (מה, ד): "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. שה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא: "ויעברו אנשים מדיינים" משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באת לומר: "וימכרו את יוסף לישמעאלים", כי אחיו מכרוהו, צריך לומר, שהם ציוו למדיינים סוחרים למושכו מן הבור ואחרי כן מכרוהו לישמעאלים. זו איפוא תפישה מהפכנית מאוד, לא האחים הם שהוציאוהו מן הבור, לא האחים הם שמכרוהו, אלא שלא בידיעתם נגנב יוסף. ומובן לנו עתה, למה אמר לשר המשקים ולשר האופים בהיותו יחד עמם בבור:

מ טו כי - גנבתי מארץ העברים

ואולם מה שהביאו לזה, כנראה אינו הפסוק האחרון הזה, אלא המבנה התחבירי של פסוקנו (לז, כח). הן בדבריו האחרונים ברצותו למצוא אפשרות כל שהיא לפירוש המקובל, שהוא גם פירושו של רש"י, יאמר- אע"פ שמתנגד הוא לפירוש:

ואף אם באת לומר: "וימכרו את יוסף לישמעאלים", שהאחים מכרוהו, צריך לומר שהם ציוו למדיינים למושכו [כלומר, לא האחים משכוהו]. וכל כך למה? מפני שבאמת אין כל זכר לאחים בפסוק זה, ומבחינה תחבירית הרי פסוקנו עד לאתנחתא משפט כולל אחד, שיש בו ארבעה נשואים: " ויעברו", "וימשכו ויעלו", "וימכרו", ונושא אחד ויחידי : "אנשים מדינים סוחרים".

וכל המפרש שהאחים מכרוהו, מפרש כך לא על סמך הנאמר בפסוק זה. אלא על סמך הנאמר לפני כן, בהצעת יהודה, והנאמר אחרי כן בדברי יוסף עצמו, בהתוודעו אל אחיו. ופסוק זה כבר מיישבו הרשב"ם יפה. פירוש זה- אשר על ידו מתיישבים כמה וכמה מן הקשיים שנערמו קודם על דרכנו בלכתנו אחר פירוש רש"י- קיבלוהו כמה וכמה מפרשים, ביניהם החזקוני (אשר פירושו שהבאנו לעיל הוא רק השני פירושיו). הוא מנמק את פירוש הרשב"ם בעובדה- שאין לה כל הסבר אם נלך בעקבות רש"י - שלא חיפשו האחים את יוסף גם לאחר שהתחרטו במכירתו.

כשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו, חשבו כולם "חיה רעה אכלתהו", ולא שיקרו לאביהם, שאילו מכרוהו לשום אדם, לא היה גוי וממלכה בארבע פינות העולם, שלא יבקשוהו, עד שידעו דבר ברור אם הוא חי או מת. והלך בדרך זו גם רבנו בחיי על התורה, גם הרמב"ן, גם ר' ש. הירש, גם המלבי"ם. וביותר הרהיב, העמיק וחיזק פירוש זה בן דורו של שד"ל

ר' שמואל חיים לאלי באגרת של שד"ל משנת תקפ"ט, והביאו שד"ל בפירושו לפסוקנו:

וירחקו מן הבור שלא לשמע זעקת יוסף בהתחננו אליהם, כעדות הכתוב (מב, כא): "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו". עודם אוכלים וישאו עיניהם ויראו אורחת ישמעאלים, ויאמר יהודה: "מה בצע.... וישמעו אחיו"- הסכימו כולם, כי אחרי כלותם לאכול ישובו אל הבור ויעלו משם את יוסף ויביאוהו אל הישמעאלים למוכרו להם (כי לא נמצא רמז בכתובים, ישמעאלים יהיו צריכים על פי דרכם להגיע עד אצל בני יעקב). ויהי עודם מדברים ביניהם, רחוק מהבור, והנה בלי ידיעת אחד מהם, "ויעברו אנשים מדיינים סוחרים" (במקרה אשר הקרה ה") אצל הבור, וימשכו המדיינים ויעלו את יוסף מן הבור ויביאוהו אל הישמעאלים וימכרוהו להם בעשרים כסף. ויביאו את יוסף מצריימה, והנה אחרי אוכלם וימהר ראובן לבדו וייפרד מאחיו בלא
ראותם וישוב בזריזות אל הבור להעלות את יוסף ולהשיבו אל אביו טרם יגיעו אחיו להעלותו ולמוכרו, אבל.... כהמס דונג מפני אש כן נמס לב ראובן בהביטו אל הבור ואין עוד יוסף שם, ויקרע בגדיו, כי חשב בדעתו שאין ספק, כי דוב או אריה טורף נשאהו חי אל מעונו למלא טרף חוריו ולכן לא נמצא שם דם או עצמות, וישב ראובן ביגון ובבהלה אל אחיו ויצעק כי הילד איננו כי נטרף ובעצתי נבערה.... כי אני אשם יותר מכולכם, כי בעצתי השלכתם אותו הבורה, וכאילו אני הסיבותי מיתתו . כן כל אחיו.... וייוועצו אחר כך מה לעשות, למען הציל גם את ראובן מתלונות אביהם, ולכן הכותונת בדם וישלחו לאביהם למען יאמין כי יוסף נטרף .... ומה שלא הלכו לבקש את יוסף, כי כולם האמינו באמונה שלמה שנטרף ואין עוד תקוה להחזירו
לחיים.

וממה ששתק ראובן כאשר שמע עצת יהודה למכור את יוסף היה בכוונה להסתיר מאחיו מחשבתו הטובה, למען לא ישגיחו בו אחיו בלכתו לבדו אל הבור להוציאו....ויובן גם כן, איך היה שלא השיבו דבר לראובן כשאמר: "הילד איננו", והיה להם לומר [על פי פירשו של רש"י ]:"אנחנו מכרנוהו". ואמנם לא השיבוהו דבר באשר לא מכרוהו, ולא ידעו מה היה לו יותר ממה שידע ראובן. ויובן גם כן למה אמר יוסף "כי גנב גנבתי", כי היתה כוונתו על המדיינים אשר באמת גנבוהו והרחיקוהו מארץ העברים... ומה שכתוב אחר כך (לז,לו): "והמדנים מכרו אותו אל מצרים"- הם הם הישמעאלים, כי "ישמעאלים" שם כולל לכל בני אברהם זולתי יצחק, ואפשר שיהיו מבני מדן בן אברהם (בראשית כה, ב): ואולם המדיינים המוכרים את יוסף לישמעאלים" אף שגם הם מבני אברהם, הם בוודאי אנשים אחרים, אשר לא היו באורחת הישמעאלים, ואי אפשר שיהיו אחד, המוכרים והקונים, ולכן נקראו בשם לוואי "סוחרים".

ועוד ממשיך הוא לתמוך בראיות שונות בפירושו זה. שהוא פירוש הרשב"ם. ולדברי יוסף: "אשר מכרתם אותי", הנראים סותרים כל הבניין, מעיר בנו יעקב בספרו שהזכרנוהו לעיל, שאין לראות במכירה רק את הצד של קבלת הכסף. יש והמכירה מדברת על הצד השני והוא מסירת הדבר בידי הזולת. וכן מצאנו "מכר" בהוראת שליחות לנכר, לגלות, ויש בשימוש זה לווי של צער ומרירות. לכן נאמר שה' ""מכר" את ישראל ביד אויביהם (שופטים ב, יד: ג, ל" ד,ב ועוד), ולכן יכול יוסף - גם אם תפישת הרשב"ם נכונה - לומר שהאחים מכרוהו, לא רצו עוד בקרבתו, מאסו בו, דחפוהו אל הנכר.

ומה שאומר רשב"ם, שגרימת מעשה אף היא נקראת עשייה. ראיה לנו מדברי יעקב: מב לח והורדתם את- שיבתי ביגון שאולה. שפירושו: אם תקחו את בנימין תהיו גורמים לכך. ואולם לדעת ב. יעקב עוד רמז שקוף ביותר, לא רק רמז אלא כמעט אימרה מפורשת בכתוב מוכיחה שלא האחים מכרוהו. אחרי שאמר יהודה: "לכו ונמכרנו לישמעאלים... "מסיים הכתוב את הפסוק במלים: "וישמעו אחיו".

רש"י מפרש שמיעה זו על פי תרגום אונקלוס בהוראת קבלת דבריו: "וקבילו מיניה אחוהי". ואולם ב. יעקב טוען: אילו היתה כוונת הכתוב לומר כן, היה מביא מיד אחרי המלים "וישמעו אחיו" תוספת של "אליו" או "בקולו" ועוד אחד מפעלי העשייה, להוכיח שסברו וקיבלו. ורבות ראיותיו: )בראשית כג, טז(: "וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף",

(בראשית ל, כב): "וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה", (שם לד, כד): "וישמעו אל חמור ואל שכם... וימולו", (שמות יח, כד): "וישמע משה לקול חותנו ויעש", (במדבר כא, ג): "וישמע ה' בקול ישראל ויתן", וכהנה וכהנה. ואם טוב הדבר שנשמע באזני השומעים, מוסף הכתוב: "וייטב בעיניו", ואם ממלא הוא את השומע זעם נאמר: "ויחר אפו". ואילו "וישמע" בלי כל תוספת- פירושו לא הסכמה, לא קבלת דברים, אלא אי רצון לשומעים, שתיקה שאינה הודיה, אלא שתיקה מתוך הרהורי מבוכה או מורת רוח. ומבין כל ראיותיו הטובה ביותר (בראשית לה, כב): "וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו וישמע ישראל".

ומכאן שאין המלים האחרונות של פסוק כז, זה הקודם לפסוקנו, מכינות את הרקע למכירת האחים את יוסף, להיפך: הן מוכיחות, שעדיין לא הסכימו האחים לקבל עצת יהודה, ועדיין הם שקועים בהרהורים. ובינתיים היתה שהות בידי אותה שיירה להתקרב לבור ולהוציאו. ואולם השאלה העקרית היא בוודאי זו: במה משתנית משמעות הסיפור כולו והלימוד אשר ילמדנו, אם נעבור מפירוש רש"י וההולכים אחריו אל פירושו של הרשב"ם ואל כל ההולכים אחריו עד לאחרונים, מלבי"ם ובנו יעקב?

וזו תשובת ב. יעקב בקיצור: לא התחייבו השבטים בעבירת "גונב איש ומכרו", כי אין כפרה לעבירה זו, "מות יומת" נאמר בה. הגונב איש ומכרו דומה להורג נפש (שמות כא, יב- יח), והסב ה' פני הדברים, ולא יצאה הגנבה לפועל. ויוסף נמכר בידי נכרים? אילו בידי אחיו נמכר, הן אין מכירתו לצמיתות: הן עברי שנמכר או שמכר עצמו, בין לישראל בין לעקר גולה תהיה לו, אך יוסף נמכר מידי נכרים , ושם בעולם הנכרים. הפרט במצרים, בבית עבדים , אין גאולה. ולכן גם ישתמש הכתוב בביטוי המשפטי: לט א ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים כדוגמת (ויקרא כה" יד):" או קנה מיד עמיתך". ולכן גם הודגש: 

לט א ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי להודיעך, שמי שנמכר מכירה כזו ונקנה קניינ כזו- לעבדות עולם הוא קנוי.

ואולם עזרת ה' מתגברת על מנהגיהם ואף חוקיהם של בני אדם ושוברת עול ברזל וגואלת אותו מעבדות לחרות. וזו אקדמות מלין למה שיקרה אחר כך לכל ישראל, לכל שבטי יעקב במצרים בבית עבדים אשר גם משם יוציאם ה' מעבדות לחרות.