לאחר הקמתה של מדינת ישראל נפתחו שעריה לעולים מכל ארצות תבל. "חוק השבות" מ - 1950
אישר את זכותו של כל יהודי לעלות ולהשתקע בארץ. עלייה חדשה זו, לאחר קום המדינה,
סימנה את ראשית הגשמת החזון של "קיבוץ גלויות" בהיסטוריה היהודית החדשה.
 
הראשונים שזכו להיכנס לארץ, לאחר עזיבת הבריטים וההכרזה על הקמת המדינה ב - 14 במאי
1948, היו המעפילים ששהו במחנות המעצר בקפריסין. עוד בעיצומם של קרבות מלחמת
העצמאות, ממאי 1948 ועד לאוגוסט אותה שנה, הגיעו ארצה 33,000 יהודים. לאחר מכן
הקצב הואץ. בחדשים ספטמבר 1948 - דצמבר 1948 עלו 70,000 נפש, מרביתם ניצולי שואה,
ששהו במחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. בארבעת החודשים הראשונים של 1949
נכנסו לישראל 100,000 איש. סך הכל, בשנת העצמאות הראשונה, הגיעו לארץ 203000
נפש.
 
בעלייה ההמונית הועברו קהילות יהודיות בשלמותן (או כמעט בשלמותן) לישראל. בפרק זמן
זה עלו 37000 (מתוך 45000) יהודים מבולגריה, 30500 (מתוך 35,000) יהודים מלוב, רובם
המכריע - כ - 45,000 במספר - של יהודי תימן, למעלה מ - 121,000 (מתוך 130,000)
יהודים מעיראק, שני שליש - 103,732 - מיהודי פולין, ושליש - 118,940 - מיהודי רומניה.
  
העולים מארצות אירופה, אסיה ואפריקה הובאו ארצה במבצעים מיוחדים. מבצעי העלייה
הדרמטיים ביותר היו "על כנפי נשרים" או "מרבד הקסמים", שבו הועלו ארצה כמעט כל
יהודי תימן, ומבצע "עזרא ונחמיה", שבו הועלו למעלה מ - 120,000 מיהודי עיראק. מיום
הקמת המדינה ב - 14 במאי 1948, ועד לסוף 1951 הגיעו 684,201 איש. במילים אחרות,
תוך שלוש וחצי שנים הגיעו לישראל יותר עולים מאשר מניינו של היישוב היהודי בא"י
לפני קום המדינה.
 
העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה מפעל חסר תקדים בישראל ובעולם
כולו. קליטתה של עלייה זו הפכה למשימה לאומית עליונה. בהגשמת אתגר ציוני ראשוני
במעלה זה נטלו חלק יהודי מדינת ישראל ויהודי התפוצות, שתרומותיהם הקלו על הנטל
הכספי העצום, שהוטל על המדינה הצעירה בשל העלייה ההמונית.
 
בפרק הזמן שבין מאי 1948 ועד מאי 1949 עלו 393,197 איש. עבור למעלה משני שליש
מביניהם נמצא פתרון דיור קבע: 123,669 יושבו בבתים שננטשו על ידי הערבים, 53,000
שוכנו ביישובים העירוניים והכפריים, 35,700 הועברו למושבי עולים שהוקמו במקומות
שונים בארץ, 16000 פנו לקיבוצים. 6,000 ילדים נקלטו במגרות עליית הנוער.
 
עבור כשליש מן העולים לא נמצא פתרון של דיור קבע. באביב 1950 , כשכל המחנות ואמצעי
הדיור היו מלאים עד אפס מקום, הותוותה דרך חדשה: הוחלט להוציא את העולים מהמחנות
ולהעבירם לשיכונים זמניים. וכך באה לעולם המעברה, ששמה מעיד על תפקידה - שיכון
זמני, לתקופת מעבר בלבד. ברחבי הארץ החלו לקום במהירות מעברות - שורות ארוכות של
צריפים, פחונים ואוהלים- שסיפקו לעולים דיור ותעסוקה. עד לאביב 1952 התגוררו ב 111
מעברות כ - 250,000 עולים.

העלייה בשנים  - 1952-1967

לאחר תקופת שיא בעלייה בסוף שנות ה - 40 ובתחילת שנות ה - 50, חל דלדול דרסטי
בעלייה. בשלוש השנים  - 19,521,954 עלו רק 51,463 איש. ב - 1955 החל גל עלייה
חדש.. תוך מעט יותר משנתיים הגיעו ארצה 162308 עולים, מרביתם ממרוקו, תוניסיה
ופולין.
 
בשנים  - 19,551,957 הגיעו למעלה מ - 70,000 עולים ממרוקו ולמעלה מ - 15 אלף איש
מתוניסיה. העולים מצפון אפריקה באו כתוצאה מהתגברות הלאומנות ומתן עצמאות לארצות
אלו. השינויים הפוליטיים בפולין הביאו לעלייתם של 34426 איש. בעקבות המהפכה
בהונגריה ב - 1956, נמלטו אלפי יהודים לאוסטריה. הסוכנות היהודית העלתה ארצה 8682
איש. ממצרים הגיעו ארצה 14562 יהודים אחרי מבצע סיני.
  
בשנים  - 19581960 העלייה הצטמצמה. סך הכל עלו בשלוש שנים אלו 72781 איש. הקבוצה
הגדולה ביותר של העולים - 27500 במספר - הגיעה מרומניה. לאחר תקופת שפל בעלייה,
בא גל חדש של עולים בראשית שנות השישים. בארבע השנים  - 19,611,964 עלו 215,056 נפש.
ממרוקו הגיעו למעלה מ - 80 אלף איש וכ- 80 אלף מרומניה. לאחר 1964 שוב הידלדל זרם
העלייה. סך הכל בשנים  - 19,521,967 עלו ארצה 502,770 איש.
  
ההתאוששות הכלכלית של המשק הישראלי הקלה על קליטתה של העלייה הגדולה שהגיעה ארצה
בשנים  - 19,551,957. בתקופה זו קמו שתי צורות התיישבות חדשות: עיירות הפיתוח,
שבבנייתן ובאכלוסן נטלו העולים חלק מכריע, ו"ההתיישבות האזורית", שהדוגמא הבולטת
שלו היא "חבל לכיש".
 
מ - 1956 החל גידול במספר העולים בעלי המקצועות האקדמיים - רופאים, מהנדסים,
כלכלנים ומורים. כדי לקלוט את העולים האקדמאים ובעלי המקצועות החופשיים הקימה
הסוכנות היהודית מרכזים בהם התגוררו משפחות העולים עד לשישה חודשים. הסדר זה אפשר
לעולים, בראשית דרכם בישראל, ללמוד עברית באולפן, כמו גם לחפש דירה ותעסוקה הולמת.
  
בשנים  - 19611964 הואץ תהליך חיסול המעברות והעברתם של העולים מן המעברות למבני
קבע ברחבי המדינה. בשנים  - 19,651,967 שבהן, כזכור, נחלשה העלייה, הפנתה הסוכנות
משאבים רבים לקליטתם של העולים מארצות המערב. הוקמו מרכזי קליטה שסיפקו לעולה, עם
 הגיעו ארצה, שירותי דיור, כמו גם שירותי רווחה ותרבות.