"ללמוד להעריך את המובן מאליו"

תחילת נובמבר, שש וחצי בבוקר, וברחבת מועצת פרדס חנה-כרכור מתקבצים אט אט 11 נשים וגברים מפרדס חנה-כרכור ומחדרה, מצפים ונרגשים לקראת נסיעתם לשלוש קהילות בארה"ב – ריצ'מונד בוירג'יניה, נאשוויל בטנסי וג'קסנוויל בפלורידה. נסיעה זו מהווה עבורם נקודת שיא בדרך בה עברו במהלך השנה במסגרת תכנית מנהיגות צעירה של "שותפות (ביחד) חדרה-עירון", מבית הסוכנות היהודית.

מסכם את מסע שותפותא מנהיגות צעירה L2G 2019 , אליהו קרב.

כך הכול התחיל:

לפני כשנה נפלה בחלקי הזכות לקחת חלק בפרויקט מנהיגות צעירה של הסוכנות היהודית Partnership 2Gether  חדרה עירון.

כאשר נעניתי לקול קורא להצטרף לתוכנית פרט לסקרנות לא באמת ידעתי לאן אני נכנס. ממפגש למפגש גיליתי עולם שלם של עיסוק בסוגיות של יהדות בתפוצות בראיה חברתית קהילתית, הכרתי פסיפס של אנשים מדהימים מכל הקשת החברתית שיכולתי רק לעלות בדעתי. השיא בעיני היה הכרות עם אנשי הקהילה מהפדרציות בארה"ב. חולקנו לזוגות (ישראלי ואמריקאי) ויצאנו למסע גילוי תרבויות ומדינות אשר בהמשך טבעי הפך למסע לגילוי עצמי מרתק. במשך כמה חודשים ישבנו ביחד באמצעות סקייפ ללמוד ולדון בסוגיות מהמשנה והתלמוד, נושאים חברתיים בוערים וכל מה שקשור לענייני זהות ויהדות. לאט לאט, למדנו להכיר אחד את השני ונוצר קשר אישי עמוק מעבר לאוקיאנוס. השיא הראשון היה ביקור העמיתים בישראל. אחרי כל כך הרבה זמן בשיחות והתכתבויות זכינו להיפגש פנים מול פנים וכל זה תוך כדי פעילויות התנדבות ופנאי שונות ומגוונות. במהלך הביקור של האמריקאים בארץ גיליתי כמה הערכה ואהבה יש להם לדברים השונים ביהדות שלנו כביכול נראים ברורים מעליו ורגילים לגמרי.

ואז לאחר כמה חודשים הגיע השיא השני- נסיעה של משלחת צעירים מישראל לארה"ב. עכשיו הגיעה תורנו לחוות את החיים שלהם שם-מעבר לים.

מסע לגילוי עצמי :

לאחר טיסה ארוכה ומתישה למדי נחתנו בשדה תעופה ניו יורק ארה"ב ומשם התפצלנו לשתי קבוצות. עצם הפיצול כבר התחיל לעלות סימני שאלה רבים, האם אני שובצתי עם האנשים הנכונים עבורי? האם היעד שלי הולך להיות מספיק מעניין? ואיך בכלל אני הולך להעביר שבוע ימים אינטנסיביים מאוד איתם? התשובות לא התעכבו מלהגיע. הופתעתי כמה מדויק ואיכותי היה השיבוץ שלי עם אנשים מדהימים.

תוך כדי תנועה אמרנו שלום לחברים שהמשיכו לריצ'מונד והעלינו את עצמנו למטוס לעבר נאשוויל-טנסי. בנאשוויל זכינו לקבלת פנים חמה ולבבית. התחלקנו לזוגות של מארחים ונסענו להשלים שעות שינה.

אני אישית מאוד אוהב את הקונספט של אירוח ביתי. בעיני זו אחת הדרכים היותר טובות להכיר את חיי היום יום של האנשים, הקהילה, העיר והמדינה. בזכות בריינה (המארחת שלי) וחבריה האמריקאים בהחלט הכרנו וחווינו כמעט את הכול.

התעוררנו לבוקר שכולו התרגשות וסקרנות שמהר מאוד הפך למפגש מלמד ומרגש עם הפדרציה היהודית של נאשוויל. במהלך הביקור בפדרציה והמרכז הקהילתי שלה נחשפנו למגוון עצום של תכניות ופעילויות שונות שניתנות לקהילה היהודית. אנשי הפדרציה שתפו אותנו באתגרים שיש לקהילה בעיקר בסוגיות ההתבוללות ושימור היהדות. אחד המפגשים המרתקים והמרגשים היה עם עו"ס המרכז הקהילתי. היא פרסה בפנינו את התוכניות השונות והמענה שהיא והצוות שלה משתדלים לתת. לדעתי עבודתה היא דוגמא ומופת לעבודה סוציאלית קהילתית. המחשבה על כל נפש ונפש, איתור צרכים ויצירת מעניים רלוונטיים ותפירת חליפה אישית לכל מי שזקוק.

בדיוק שם באותו בוקר התחלתי להבין שלהיות יהודי בעיר קטנה יחסית בארה"ב זה לא פשוט בכלל!

משם המשכנו לפעילות התנדבות משותפת שלנו עם עמיתינו האמריקאים בניקיון פארק עירוני.

בבוקר למחרת יצאנו לסיור בתי הכנסת ברחבי העיר. קשה ומאתגר לתאר את החוויה הכול כך עצמתית שהיה לנו שם. להיכנס לבית כנס רפורמי עצום ממדים ולגלות מסכים בכל מקום, כלי נגינה וציוד הגברה על במה – זו בהחלט חוויה לא רגילה. עבורי לפחות. אינסטינקטיבית התעוררה בי מעין התנגדות. האם זו באמת יהדות? הרי שונה בתכלית ממה שאני מכיר. אז כן אחת התובנות שהיו לי שם לאחר שיחה עם הרבנית של בית הכנסת, זו כן יהדות. אך יהדות שונה וגם לגיטימית בתפוצות. היחס של האמריקאים ליהדות הוא שונה ומורכב יותר ממה שנדמה לנו. בעיניהם חשוב להיות עם זהות יהודית קודם כל, העיסוק בהלכות ומנהגים זז הצידה במטרה לאפשר לכל אחד ואחת להתחבר.

המפגש הזה לימד אותי להתייחס להקשיב לכבד ולקבל משהו מאוד שונה ממני, גם אם אני אישית לא מתחבר אליו.

מבית הכנסת הרפורמי המשכנו לבית הכנסת הקונסרבטיבי. עד שלא נכנסתי לשם, חוויתי את האווירה והבנתי את ההבדלים – או יותר נכון את כל הדברים הדומים והמשותפים, לא באמת ידעתי מה היא יהדות קונסרבטיבית. היהדות הקונסרבטיבית היא מעין אי של שפיות באמצע האוקיינוס של הזרמים ביהדות. אם הזרם הרפורמי "בעט" את ההלכה והמנהגים מהבמה, והזרם האורתודוקסי לכאורה מקדם אותם, הקונסרבטיבים מכבדים את ההלכה והמנהגים אך נותנים שוויון ביחס לנשים. "כולנו ביחד עובדים את השם" כך ציין הרב במהלך ההסבר על בית הכנסת.

גברים ונשים שווים לא רק בחוק ובזכויות אלא גם ביהדות שלהם, אמירה זו היא מקסימה בעיני.

לקינוח בקרנו בבית הכנסת האורתודוקסי. מה כבר יש לראות שם? שאלתי את עצמי ובכל זאת בחרתי ללכת. הרי אין כמו טעימה של משהו מוכר וידוע לאחר כל כך הרבה שוני ומגוון.

להפתעתי גילינו בית כנסת שמיישם הלכה למעשה את הביטוי "אור לגויים". מכיוון שהקהילה היהודית בנאשוויל היא קטנה יחסית ועל מנת להיות רלוונטי רבה של בית הכנסת בצעד אמיץ ונבון למדי, בחר להיות שותף, מחבר ומקרב בין הזרמים השונים ואף יותר מכך- מסייע ככל הניתן ועובד בשיתוף פעולה עם הדתות השונות. עם רגישות, הכלה והבנה נוצרים מענים וחלופות שתואמות את רוח התקופה לצד שימור המסורת וההלכה. בדיוק כך הייתי רוצה לראות את המוסד הדתי כאן אצלנו בארץ.

ערכנו סיורים במקומות היסטוריים של העיר, בקרנו בבית הנבחרים של המדינה, עסקנו בגזענות והיחס למיעוטים, ניהלנו ויכוחים בינינו לבין עצמנו על מנת להבין איפה אנחנו בכל זה. שאלנו את השאלות שלא תמיד רוצים או מעיזים לשאול בהקשר של יהדות בכלל ובתפוצות בפרט.

לצד כל אלו ביקרנו במקומות מיוחדים, יצאנו לבילוי לילי עם עמיתינו האמריקאים, התחברנו ופתחנו לבבות.

סופ"ש זהות יהודית בפלורידה:

בביקורינו בפלורידה פגשנו את חברינו מריצמ'ונד ומהר מאוד התחלנו בהחלפת החוויות. אך החלק המרגש עוד יותר היה לפגוש את עמיתנו האמריקאים שאת חלקם ארחנו בישראל. בלי רגע דל יצאנו כולנו לביקור וארוחת צהריים עם ראשי הפדרציה בפלורידה ושם התחלנו את המסע הזהות היהודית שלנו ושל חברינו. התבקשנו להגיד את עצמנו, להציג עמדות ודעות ובעיקר להעמיק את הן על עצמנו והן על חברנו למסע. לא יכולתי להעלות בדעתי שאמצא את עצמי יום אחד עושה קידוש ומתחבר לשורשים בנוכח עשרות אנשים שלפני כשנה היו זרים עבורי והיום הם חלק מהזהות שלי. במהלך השבת עסקנו בסוגיות שונות ומגוונות שדרשו מאתנו בחלק מהמקרים לנוע באי נוחות בכיסא לצד הזדהות והתרגשות עד דמעות. בסופו של דבר התחבקנו, בכינו, צחקנו וארזנו את עצמנו הביתה עם "מזוודה" מלאה בתובנות וחוויות שיישארו עמנו לתקופה ארוכה.

אניח כאן כמה מהתובנות העיקריות שלי. הנני בטוח שבחלוף הימים יגיעו תובנות נוספות ומי יודע אולי בהזדמנות אצליח לשתף גם אותן.

• נדרש לעבור אוקיינוס שלם על מנת לחזור הביתה- המסע חיבר אותי חזק יותר לשורשים שלי. ליהדות שלי ולמסורת שלתוכה גדלתי.
• ללמוד לקבל ולכבד את השונה – פנים רבות יש ליהדות, וכולן לגיטימיות כל עוד אנחנו מצליחים לשמור על כבוד הדדי וצלם אנוש.
• להעריך את המובן מאליו – לא קל להיות יהודי ולשמור על הזהות בתפוצות. כל אותם הדברים שנראים לנו מובנים מאליהם יכולים להפוך בין רגע לסוגיות מאתגרות. חופש הביטוי, הזהות, הכשרות והפעולות השונות ביום יום קבלו אצלי אישית מעמד יותר גבוה בסולם הערכים.
• חשוב ביותר לסייע ככל הניתן ליהודים בתפוצות לשמור ולשמר את יהדותם. גם אם זה בדרך שונה ממה שמוכר לנו.

כך שאם יתמזל מזלכם, ותיפול לידיכם הזדמנות לקחת חלק בפרויקט כמו השותפות, חבקו אותה בשתי הידיים ועשו כל ביכולתכם לקחת בה חלק! הרווחים עצומים. זוהי דרך נפלאה ליצור עולם טוב יותר עבורנו ועבור הדורות הבאים.

להתראות בהמשך,

אליהו קרב