כתב וצילם: רועי נתן הסוכנות היהודית

הזמן בין ראש השנה לבין יום כיפור ידוע כ"עשרת ימי תשובה". לפי המסורת, זה הזמן לכל אחד לעשות חשבון נפש, לבקש סליחה, ולסלוח אלה שמבקשים ממנו. 

הרבה מחכמינו הציעו תהליכים לתשובה. אציין כמה מהם ואיך הם מתפרשים לפי תפיסת העולם של היהדות הרפורמית, שמפעילה כ-50 קהילות ומוסדות בישראל, ואלפי הקהילות ומוסדות ברחבי העולם.

כתוב במשנה (במסכת יומא ח:ט) לפני אלפיים שנה: "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו."  זאת אומרת, יותר חשוב איך בני אדם מתנהגים אחד עם השני מאשר כל פולחן או סממני הדת שהם מקיימים. 

נביאי התנ"ך מדגישים את המסר הזה שוב ושוב, כמו הנביא ישעיה שנקרא את דבריו בבית הכנסת בהפטרה של יום כיפור שהנביא אומר שה"צום" שה' מבקש הוא מעשי צדק חברתי כגון "פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" ו"עֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת." 

מצוות בין אדם לחברו

בהשראת הנביאים, תנועתנו- התנועה הרפורמית- דוגלת בהדגשה של המצוות בין אדם לחברו כקודמות לכל מצוות אחרות והן מחייבות יותר מכל דבר אחר ביהדות. 

חשוב לציין שלמרות שאני כותבת בזכר, כפי שנהוג, אני מתכוונת שכל מה שנכון לגברים נכון לנשים באופן שוויוני.

אנחנו גם מאמינים שעיקרון חשוב הוא התחושה של רלבנטיות ומשמעות של קיום המסורת. 

אנחנו רוצים לא רק לשנן הלכות ולקיימן כי "כך עשו" אלא אנחנו מאמינים ביכולת שכל אחד להכיר את החכמה של העבר ולשלב אותה עם החכמה הבינתחומית של היום ולהגיע להחלטה בעצמנו.

קיום החברה

האתגר של כולנו הוא קיום החברה. 

בספר איכה כתובה הבקשה לה' : "חַדֵּש יָמֵינוּ כְּקֶדֶם".

על פניו, האמירה הזאת סותרת את עצמה.  אבל אני אומרת שאפשר להבין את הפסוק כך:  עלינו לחדש את המסורת כך שהיא תישאר רלבנטית. 

למשל, אנחנו אולי מכירים את ארבעת השלבים של תשובה שהרמב"ם (משה בן מיימון שחי בספרד/מצרים במאה ה-12) מציין בספר ההלכות שהוא חיבר "משנה תורה".

(הלכות תשובה ב:ב(

1. "...שיעזוב החוטא חטאו ...

2. ...יתנחם על שעבר...(יביע חרטה)

3. ...ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם

4. זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה (ב:א)

הוא מציין ש"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר...." (ב:ו)

אני חושבת ששלבי הרמב"ם צריכים לעבור תרגום לעולם שלנו כדי לעשות את ה"עבודה" של עשרת ימי התשובה.

לעשות תשובה זה סוג של חידוש.  בתקופה הזאת בין ראש השנה ליום כיפור, אנחנו יכולים לעסוק בשני השלבים הראשונים שמביא הרמב"ם בהלכות תשובה. 

חשוב להתבונן בחטאים ובטעויות אבל נכון אף יותר לעשות סקירה כללית של כל המעשים וכל החוויות של השנה היוצאת. 

תהליך התשובה

אני מציעה כשלב ראשון לתהליך של עשרת ימי התשובה שנשחרר מה שהיה בשנה שעברה – הדפוסים והפיספוסים - ולהוריד מעצמנו את העומס.

אי אפשר להביא את הכל מהעבר אל תוך העתיד.  לפעמים, יש רצון להיפרד מחוויות טראומטיות.  אבל גם אפשר להיפרד מדברים חיובים, לפנות מקום לחוויות שיבואו בעתיד.

אני מציעה כשלב שני: לקחת זמן להרגיש ולדבר.

אנחנו חברה שכמעט ותמיד נמצאת בתנועה.  המסורת הרי מורָה לנו: נעשה ונשמע - כלומר קודם לעשות, אחר כך לחשוב על המשמעות והפירושים.

אולם, אנחנו לא מגיעים להתבוננות מרוב מעשים (שאנו עושים). ובסוף היום אנחנו כה עייפים מהעשייה שאין לנו כוח לעבודה הזאת וכל מה שאנחנו מסוגלים לעשות הוא להתבטל מול המסך.  

תפילות ועיוני המחזור הם הצעה למילים והזמנה לשפה משותפת. תפילות המחזור מחברות אותנו לנושאים חשובים, אבל גם נחוצות לנו שיחות הנפש: ביני לבין עצמי - אפשר לרשום, אפשר להקליט. 
אפשר לשבת ולחשוב.  מתי פעם אחרונה ישבתם חמש, עשר דקות

והקדשתם רק לשקוע במחשבות?

שיחות בין אדם לחברו

גם שיחות בין אדם לחברו חשובות בתהליך התשובה. 

לפי סקר שקראתי, כששאלו אנשים למה הם לא אוהבים את העבודה שלהם, 62% דיווחו שזה בגלל בעיות תקשורת.^[1]

נדמה שהיה עוזר אם היו מדברים על זה יותר (ולא בוואטסאפ).  לזכור שהמילה תמיד קדמה למעשה.

לומדים מהתלמוד (מגילה לא:ב) שאומרים בראש השנה "שתִכלה השנה וקללותיה". 

אני חושבת שהאמירה הזאת היא לא מדויקת.  החיים שלנו הם דינמיים ומורכבים. הרבה יותר נכון לומר, "כלתה שנה וקללותיה וברכותיה".

עכשיו אנחנו אומרים שלום לקללות ולברכות של תשע"ח.  עשרת ימי התשובה מציעים לנו הזדמנות חשובה להתבוננות אישית בחוויות העבר, להרגיש אותם, לקרוא אותם בשם, לתת להם חיבוק ולשלוח אותם לארכיון. 

ברוח זו נקיים את הברכה, כשטובלים את התפוח בדבש, ש"תחדש עלינו שנה טובה ומתוקה."