ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

פרק ל ג  פסוק ג

דברים פרק לג פסוק ג:

אַף חֹבֵב עַמִּים      כָּל קְדשָׁיו בְּיָדֶךָ

וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ     יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ:

א. רש"י דברים פרק לג פסוק ג

אף חובב עמים: גם חיבה יתירה חיבב את השבטים. כל אחד ואחד קרוי "עם", שהרי בנימין לבדו היה עתיד להיוולד כשאמר הקב"ה ליעקב: גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית לה, יא):

כל קדשיו בידיך: נפשות הצדיקים גנוזות אתו כענין שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך (שמואל-א כה, כט).

והם תכו לרגלך: והם ראוים לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגליך בסיני. תוכו לשון פעלו הִתְוַכּוּ לתוך מרגלותיך.

ישא מדברותיך: נשאו עליהם עול תורתך.

מדברותיך: המ"ם בו קרוב ליסוד כמו:  וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, צט) ואשמע קול מדבר אלי (יחזקאל ב, ב) כמו מתדבר אלי. אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם tes pourparlers)) בלע"ז (זיך בעשפרעכען, זיך אויפריידען).

ואונקלוס תרגם, שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שימוש משמשת לשון מן.

ד"א אף חובב עמים: אף בשעת חיבתן של אומות העולם, שהראית לאומות העולם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם.

כל קדושיו בידך: כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם.

והם תכו לרגלך: והם מתמצעים (נמצאים באמצע) ומתכנסים לתחת צלך.

ישא מדברותיך: מקבלים גזירותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם: תורה: אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה.

רמב"ן דברים פרק לג פסוק ג

 והם תכו: כמו הכו, כאשר בא תרגלתי לאפרים (הושע יא, ג) במקום הרגלתי, וכאשר הומרה ה"א הנקבה בתי"ו באם אתן שנת לעיני (תהלים קלב, ד), עושה רע מאת (קהלת ח, יב), וכן רבים יאמר שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך, לא יחושו לרעב ולצמאון ומכת נחש ועקרב, רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו וזה כענין שנאמר (ירמיה ב, ב): זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

אבן עזרא דברים פרק לג פסוק ג

אף חובב: מגזרת ארמית, מלשון: והייתם לי סגולה (שמות יט, ה), (סגולה תרגם אונקלוס: חביבנון); ועמים - הם עם ישראל, כמו: אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה, יד); וכמו: עמים הר יקראו (דברים לג, יט).

וכל קדושיו: בני לוי.

בידך: שהם סביבות הארון.

והם תכו לרגלך: ילכו על דרכך. וטעם "בידך" – שתשמרם.

ישא מדברותיך: כי הם ילמדו התורה, והם המעתיקים של תורה שבעל פה.

רשב"ם דברים פרק לג פסוק ג

אף חבב עמים: גם אומות העולם, כגון ערב רב ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב"ה וקבלם ושכן עליהם (=שהוא פירושו של "בידך" ושל "תוכו לרגליך"), כדכתיב במזמור (תהלים סח): "יקום אלקים ויפוצו אויביו", דכתיב ביה (שם)

פסוק יח: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:

פסוק יט: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:

תרגום יונתן תהילים פרק סח פסוק יט:

ברם סרבניא די מתגיירין ותיבין בתתובא (הסרבנים המתגיירים ושבים בתשובה) שרת עליהון שכינת יקרא דה' אלהים (שורה עליהם שכינת יקרו …).

ספורנו דברים פרק לג פסוק ג

אף חובב עמים: ואע"פ שאתה חובב עמים, כאומרך: והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות יט, ה), ובזה הודעת שכל המין האנושי סגולה אצלך כאומרם ז"ל (אבות ג, יד): חביב אדם שנברא בצלם. מ"מ "כל קדושיו בידך". הנה אמרת שכל קדושיו של קודש, של אש דת, הם "בידך" כצרור הכסף, שהם חביבין משאר עמין [המין האנושי], כאומרו: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו), כאומרם זל שם (באבות): חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.

והם תכו – נשברו, התפללו ברוח נשברה להדום רגליו בסיני.

ישא מדברותיך - תורה צוה לנו משה: אמרו אל הא-ל ית': ישא אלינו משה את מדברותיך, שהם התורה שצוה לנו … שהיא למורשה לקהילת יעקב – מקובלת לנו ולבנינו למורשה.

1. מי הם "העמים" לפי כל הפירושים הנ"ל ? סדרם לקבוצות !

xx 2. מקובלנו מפי מפרשי רש"י, שאין רש"י מביא פירוש שני (דבר אחר) אלא אם כן לא הניח הראשון את דעתו. הסבר מהי החולשה בפירושו הראשון של רש"י, שהצריכה אותו לפרש פירוש שני ומה תיקן בפירושו השני ?

x 3. מה ראה רש"י לפתוח פירושו במילים "גם חבה יתרה חבב את השבטים" 

– מה ראה צורך להוסיף מילים אלה על הנאמר בכתוב ?

4. מה ראה להוסיף מילים "ראויים הם לכך" ?

5. למה תרגם בפירושו הראשון מילת "ישא" ללשון עבר "נשא עליהם" ובפירושו השני ללשון הווה "מקבלים גזירותיך" ?

6. למה הוסיף מילת "עול תורתך" ?

7. מה ראה רש"י – בפירושו השני – להוסיף לפסוק ב שלוש תבות "אחזנוה לא נעזבנה" – מה תיקן בזה ?

8. במה שונה ספורנו מכל הפירושים ?

ב. דברים פרק לג פסוק ג: …      יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ

רש"י דברים פרק לג פסוק ג

מדברותיך: המ"ם בו קרוב ליסוד (מ"ם קרוב ליסוד= שאינו שימוש לשון מן כי אם לסימן הבנין) כמו וישמע את הקול מדבר אליו ואשמע קול מדבר אלי כמו מתדבר אלי אף זה מדברותיך - מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם. טיש פורפליר"ש בלע"ז.

ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך והמ"ם בו שימוש משמשת לשון "מן".

מה בין רש"י לתרגום אונקלוס, ולמה נמנע ללכת בעקבות התרגום ?

עקידת יצחק - שער קד

ואמר אף חובב עמים כל קדושיו בידך וגו' תורה צוה לנו משה וגו'. ירצה, נוסף על החיבה הראשונה ונמשך אליה, הנה נמצאה להם סגולה נפלאה אצל זאת התורה, והיא קבלתם עולה ומסרם את נפשם עליה, מה שלא נמצא ליותר שלם שבאומות. והסב דבריו כלפי הא-ל יתעלה ואמר: אף כשתהיה חובב קצת מאישי העמים זולתה, הנה נמצא שכל קדושי עם ועם מהם, ואם הם מעטים אשר נתקדשו להתגייר גרות של צדק, כמו שהיה הענין בקצת שנתפרסמו בישראל, הנה היו בידך כלומר, שנתת להם יד וסייעת אותם לעשות חיל ולקנות שם בישראל. כענין אונקלוס, שמעיה ואבטליון וחבריהם, עליהם השלום.

אבל "הם", רצוני, כלל אישי האומה הזאת הנבחרת - "תוכו לרגלך", כלומר: בעטת בם ורמסת אותם ברגלך, ועם כל זה הוא (עם ישראל) סובל ו"ישא מדברותיך" - ולא יסור מאומרו: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ! כלומר: או יהודי, או שרוף, או צלוב, וזה נתבאר ענינו מאוד מדורו של שמד.

[ילקוט שמעוני דברים - פרק לג - רמז תתקנא תנא משמיה דר' מאיר: מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין. [תנא דבי ר' ישמעאל] מימינו אש דת למו, [אמר הקב"ה]: ראוין הללו שניתן להן דת אש. ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא, שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם, והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. ]

מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ט

אמר רב יקים: ג' חצופים הם: חצוף בחיה – כלב; בעוף – תרנגול; ובאומות – ישראל.

אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי: אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן: או יהודי או צלוב ! (כך היה אומר היהודי כשבאים להעבירו על דתו והוא מוסר עצמו למיתה על קידוש שם ה'.)

אברבנאל (עמ' שכב) ומה נמלצו דברי המדרש בפסיקתא שזכר רש"י בפירוש הכתוב הזה. והוא שישראל היו ראויים לברכה לפי שהם סובלים צרות הגלות ורואים כשהקב"ה נושא פנים שוחקות אל העמים ומסר אותם בידיהם. והוא אמרו: אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך. רוצה לומר, אף על פי שהקב"ה אוהב ומחבב את העמים והאומות, לא מפני זה ישראל סרו מאחריו, אבל צדיקיהם וחסידיהם שהם "כל קדושיו בידיך", רוצה לומר: בין ידיו בקדושתם, ואע"פ שמקבלים מכות וצרות הרבה, הם תמיד דבקים בו ית', תוכים לרגליו כעבדים אל רגלי אדוניהם, ועם כל זה, בתוקף המכות ההן, "ישא מדברותיך: תורה צווה לנו משה". יאמר: שתמיד התורה לא תמוש מפיהם, והוא על דרך (תהלים מד, יח) "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך".

1. היש הבדל בין שני הפירושים האלה ?

2. לאיזה מכל הפירושים שהובאו בשאלה א קרוב אברבנאל ומה ההבדל בינו לבין הפירוש שאליו הוא קרוב ביותר ?

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב - xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש י " ט – ת ש " ך

וזאת הברכה [תשי"ט – תש"ך]              פרק ל ג  פסוק ג

במקום עלון הדרכה, עיין בעיונים לספר דברים עיון: "ה' מסיני בא",  עמוד 365 עד עמוד 370 .

תמצא שם דברי השלמה לגיליון זה וגם את רוב השאלות שבגיליון זה -במדור "שאלות לעיון ולהעמקה" (אך לא התשובות !).

                                                                                                            העורך

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר   (שנה שלישית) 

וזאת הברכה [תneשי"ט – תש"ך]              פרק ל ג  פסוק ג

א.         1.  עמים:

עם ישראל – רש"י (שבטים), רמב"ן, ראב"ע.

גויים -            רש"י (ד"א), ספורנו.

גרים והנאספים על ישראל מאוה"ע – רשב"ם

2. לפירוש הראשון המילה "אף" = אפילו אינה מתפרשת כפשוטה ורש"י נצרך לפרשה במובן של "גם". מילת החיבור "גם" גם היא אינה פשוטה כאן כי לא כל כך ברור למה היא מתחברת. (האם לומר שבנוסף לנתינת התורה להם הוא גם מחבבם, אין זה ממין הדבר. היה מתאים שיאמר: גם נתן להם את המן, למשל, ואז נתן זה וגם נתן זה). ועוד בהקשר לנאמר לעיל "אשדת למו" יכול היה לומר "אף חובב למו", (אף כי מצא סימוכין לעמים = שבטים). קשיים אלה תוקנו בפירוש השני: אף = אפילו; עמים = הגויים. לפירוש השני קשה התוכן הכללי שהרי כאן מדבר על זכותם של ישראל וזכייתם בתורה ומדוע נכנס לדבר בשעת חובתם ? כמו כן היה צריך לכתוב "אף כי… " שכם יש להתחיל כאן את משפט הוויתור.

3. בכך רצה רש"י להסביר להיכן מתחבר משפט זה הגיונית, דהיינו, בנוסף לזה שנתן להם את התורה גם חיבב אותם. רש"י יצר חיבור רעיוני לנאמר לפני כן כאילו אמר הכתוב: גם נתן להם את התורה ובנוסף לזה גם חיבה נוספת חיבב אותם … .

4. אין הווי"ו כאן ווי"ו החיבור הרגילה כי אין כאן המקום לשבח את ישראל כי הכתוב מדבר כאן בשבחו של מקום, אלא הווי"ו היא ווי"ו המסבירה, המנמקת – כי הם תוכו לרגליך, לכן ראויים הם לחבתך.

5. "ישא מדברותיך" הוא המשכו של "והם תוכו לרגליך" ולפי הפירוש הראשון הוא המשכו של משפט הסיבה: מפני שתוכו לרגליך (ומפני) שנשאו מדברותיך, יש כאן התאמה של זמני הפעלים והגיוני שיהיו בזמן עבר כי הסיבה היא בעבר. לפירוש השני מסביר רש"י את הפועל "תוכו" בזמן הווה והם מתמצעים (!) אם כן המשכו מותאם אליו בזמן והם נושאים.

6. "ישא" לשון נשיאת משא ומהו ? עול התורה. ולא ישא דברו – ידבר בתורתו למשל. בזה הסביר רש"י כי משמעות הפועל נשא במקום קיים.

7. המילה מורשה במשמעותה הראשונית אינה שייכת לכאן, שהרי הם קבלו אותה, לא ירשו אותה. מסביר רש"י את המילה מורשה במובן מושאל, כשם שהירושה מוחזקת במשפחה כך התורה מוחזקת מבחינת קיומה אצל עם ישראל – אחזנוה ולא נעזבנה, וזו המשמעות של מורשה. (וראה בתרגום שמתרגם: ירותא" ומפרשיו נאלצים למצוא מקור מהספרי: דבר אחר, תורה ציווה לנו משה וגו' לא ממשה לבד אנו אוחזים את התורה שאף אבותינו אחזו בה, שנאמר: מורשה קהלת יעקב. וכמו דאמרי חז"ל (מוסיף בעל נפש הגר) יומא כח ע"ב, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכן יצחק וכן יעקב.)

8. ספורנו שונה כאן מכל האחרים בגישתו ההומנית – אוניברסלית למין האנושי בכללו. כל העמים חביבי הקב"ה ועם ישראל רק יותר. שאר המפרשים סוברים שעם ישראל לבדו הוא עם סגולה חביבו – בחירו של הקב"ה. ועוד, הנושא של "ישא" אינו העם אשר תוכו לרגליך, אלא נושא חדש – משה !

ב. לפי רש"י אין המ"ם קיצור של "מן" (מ"ם מקצתית), אלא היא מ"ם השייכת לפועל בבניין התפעל כמו וישמע את הקול מדבר (במדבר ז, פט). לאונקלוס היא מ"ם השימוש לשון מן. רש"י אינו יכול לפרש את המ"ם כחלק מן השלם שהרי מדבר בשבחם שהחזיקו בתורה ובכולה ולא במקצתה.

ג.         1. אין הבדל. וידוע שבהרבה מקומות שאב האברבנאל סברותיו מספר עקידת יצחק.

2. קרוב לפירוש השני של רש"י אך שונה ממנו הפירוש למילה "תוכו לרגליך".