ג  י  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן        ב  פ  ר  ש  ת         ה  ש  ב  ו  ע

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה

                          פרק  מב

א. מדברי המדרשים:

בראשית פרק מב פסוק א: וירא יעקב כי יש שבר במצרים ...

1.  בראשית רבה פרשה צא, א: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", (תהלים קמו, ה): אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו, "וירא יעקב כי יש שבר במצרים".

א. מה בפסוק תהלים קמו ,ה  שהניע את הדרשן לדורשו כפי שדרשו ?

xx ב. למה חזר הדרשן על פסוקנו (בראשית מב, א) בסוף דבריו שוב, מה פירש בו לאחר הסתמכו על תהלים קמו, ה ?

2.  בראשית רבה פרשה צא, א:  (איוב יב, יד) "הן יהרוס ולא יבנה" (הבי"ת בקמץ), משהרס הקדוש ברוך הוא עצתן של שבטים עוד לא נבנה, (שם איוב יב) "יסגור על איש ולא יפתח" (הפ"א בקמץ), אלו עשרת השבטים שהיו נכנסין ויוצאין למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים וליעקב נתגלה שיוסף קיים, שנאמר: וירא יעקב כי יש שבר במצרים. 

א.מהי "עצתם של שבטים" שנהרסה ע"י הקב"ה ?

xx ב. כיצד דורש בעל המדרש את הפסוק באיוב, במה הוא מוציאו מידי פשוטו ?

ג. מהי התמיהה על פסוקנו (בראשית מב, א) שמביאה את הדרשן לדורשו כפי שדרשו ?

ד. בעל יפה תואר על מדרש רבה: (ר' שמואל יפה אשכנזי, במאה הרביעית לאלף הששי) מקשה לדברי המדרש הנ"ל: הלא מכמה כתובים בתורה נראה, שחשב יעקב את יוסף למת, ואיך יאמר הדרשן "וליעקב נתגלה שיוסף קיים" ?

- מהם הכתובים בתורה שלהם יכוון ?

- איך אפשר ליישב דברי המדרש "וליעקב נתגלה..." על אף הכתובים הללו ?

3. בראשית רבה פרשה צא, א: (איוב ט, ז): "האומר לחרס ולא יזרח", זה יעקב, "ובעד כוכבים יחתום" (שם), אלו עשרת השבטים שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים. וליעקב נתגלה שיוסף קיים - וירא יעקב כי יש שבר במצרים. 

א.האם דורשים כל שלושת המדרשים את פסוקנו על דרך אחת אם לא ?

ב. מה הקושי בפסוקנו שהביא כל אחד מהם לדרוש אותו כפי שדרשו ?

ג. מה הביא את הדרשן לדרוש את הפסוק באיוב ט כפי שדרשו ?

xx ד. הקשו מפרשי המדרש: לכאורה נראה שתחילת מדרש זה סותר את סופו, פתח ב"ולא יזרח, - זה יעקב", וסיים "וליעקב נתגלה שיוסף קיים" ?! ישב תמיהה זו !

ב. בראשית פרק מב פסוק ז: וירא יוסף את אחיו ויכירם ...

בראשית פרק מב פסוק ח: ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו: 

רש"י בראשית פרק מב פסוק ח: ויכר יוסף...:  לפי שהניחם חתומי זקן.

והם לא הכירוהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן. 

ומדרש אגדה: ויכר יוסף את אחיו: כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו ורחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחווה.

רמב"ן בראשית פרק מב פסוק ח: והם לא הכירוהו: כלל, ולא הוצרך עוד להתנכר אליהם. ואמרו רבותינו (יבמות פח, א): בטעם ההכרה לפי שהניחם חתומי זקן, והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן. והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם. 

ועוד: היה מכירם, מדעתו שיבואו שם, והם לא הכירוהו, שלא נתנו לבם שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ.

xx 1. מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון והביא גם את דברי מדרש האגדה ?

2. איך אפשר לפרש את הכפל של ויכר יוסף בפסוק ז ו- ח ?

3. האם הרמב"ן בדבריו אחר דברי חז"ל עד "ועוד" מתקיף את רש"י או מגן עליו ?

4. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן בסיבת ה"ויכר יוסף ... והם לא הכירוהו"? 

xx 5. לדברי מדרש האגדה המובא ברש"י מקשה בעל נפש הגר:וקשה להבין, מאי "וריחם עליהם", הלא נהפוך הוא "ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" והוא היפוך מן הרחמים שהוא בכעס ?!

ישב קושייתו !

ג. שאלות ברשב"ם:

1. רשב"ם  בראשית פרק מב פסוק א: למה תתראו: כמו "לכה ונתראה פנים" (מלכים-ב יד, ח) דאמציה, שהגיס דעתו להראות גדולתו ליואש מלך ישראל. אף כאן למה תתראו בפני בני אדם כמו האנשים שיש להם תבואה כל צורכם שאתם מתעכבים כאן ואין לכם תבואה וכל העם יורדים מצרימה לקנות תבואה ואתם יושבים ומתראים כאילו יש לכם.

א. כיצד מפרש הרשב"ם את הפסוק ממלכים ומהו הפירוש הרגיל הניתן לפסוק ההוא ?

ב. היכן מצינו המקרא התפעל בהוראה זו הניתנת לו כאן בפירושו של הרשב"ם ?

2. רשב"ם  בראשית פרק מב פסוק ט: ערות: פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש. כדכתיב: "ערות יסוד" (חבקוק ג, יג); "ערו ערו עד היסוד" (תהלים קלז, ז); "ערות על יאור" (ישעיהו יט, ז). ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה כל שעה ביחד, ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר, אמר להם מרגלים אתם.

xx למה לא פירש מילת "ערות הארץ" כפי שפירשו סבו רש"י: 

ערות הארץ: גילוי הארץ, מהיכן היא נוחה ליכבש, כמו (ויקרא כ, יח) את מקורה הערה, וכמו (יחזקאל טז, ז) ערום ועריה. 

3. רשב"ם  בראשית פרק מב פסוק יא: כולנו בני איש אחד נחנו: לכך אנו הולכים יחד ולא בשביל עצה רעה כמרגלים.

מה הקושי אותו הוא מיישב ?

4. רשב"ם  בראשית פרק מב פסוק יב: ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות: שאם כן, איך לא נשאר אחד מכם את אביכם, כלומר אצלו. ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן. והם השיבו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וגו'. וכן כתוב לפנינו (מג, ז) "שאול שאל לנו האיש ולמולדתנו".

א. מה הקושי בפסוק יב שרצה הרשב"ם ליישב ?

ב. מה הקושי בפסוק יג שרצה הרשב"ם ליישב ?

ג. לשם מה מביא הרשב"ם הנה את   פסוק מג, ז ?

ד. מהו הקושי בפסוק ההוא (מג, ז) המיושב כאן דרך אגב בדברי הרשב"ם ?

ה. היאך ניתן ליישב את הקושי ההוא (מג, ז) בישוב אחר משה של הרשב"ם כאן ?

5.רשב"ם  בראשית פרק מב פסוק כא: הצרה הזאת: מידה כנגד מידה. אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבית השבי.

היכן מתבטא עניין "מידה כנגד מידה" בלשון פסוקנו ?

השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג י ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ " ו 

מקץ ] תשכ"ו [                          פרק  מב

למבנה הפרק כולו עיין גיליון מקץ תש"ך.

פרקנו פותח בלקח הגדול שנותן יוסף לאחיו. מתוך יסורים ומצוקת נפש לומדים הם את לקחם ועולים אט אט שלב אחר שלב מן הבושה, החרטה על שעבר עד לתשובה שלימה.

כל המסופר בקומפלקס הסיפורי הארוך הזה המשתרע על שלוש הפרשיות וישב-מקץ ותחילת ויגש, מתרחש על שני מישורים. על פני המישור התחתון הגלוי, שבו מתרחשת עשייתם של בני אדם מתוך נימוקים נפשיים טבעיים, עשיות המודרכות ע"י חוקי הפסיכולוגיה האנושית; ועל המישור העליון הכמוס מעינינו, שבו פועלת ההשגחה האלוקית המלווה ומדריכה בני אדם ופעולותיהם בכל צעד וצעד לקראת מטרותיה היא.

לכאורה בהשקיפנו על פני המישור התחתון נדמה שבני אדם שולחים ונשלחים לצורכיהם, הולכים ובאים, כושלים ונופלים, עולים שוב, פועלים, מתכננים ומוציאים לפועל. אך למי שניתן להציץ לנעשה למעלה, רואה שהקב"ה הוא השולח, מוליך, משפיל אף מרומם ומביא את הכל למקומו הראוי לו על פי תכניתו. את הנעשה על פני השטח התחתון מספרים לנו הכתובים בפרוטרוט ובדרמתיות רבה, את הנעשה במישור העליון מגלה לנו המדרש בלשון סמלית.

מפרק מב ואילך מסופר אף הנעשה במישור התחתון מזוויות ראיה שונות. מזווית ראות יוסף היודע את אשר לפניו והמוליך את אחיו  דרך יסורים וצער, דרך ישיבה במשמר ואחר תפישתם בידי רודף להתעלותם ולפדות נפשם. מזווית ראות האחים המגששים באפילה, אין מבינים את אשר לפניהם, ואשר כפעם בפעם מאיר להם איזה זיק, איזה הבהוב של הכרת האמת עד שלבסוף הואר לפניהם כל מלוא האופק, עד לדברי יהודה: "האלוקים מצא את עוון עבדיך"; ויוסף: "לא אתם שלחם אותי הנה כי האלוקים". ומזווית ראיה של יעקב השרוי באבל והרואה לפניו את השאול אשר אליה ירד באפס תקווה והיודע בכל זאת באיזו ידיעה עמומה שלא כך יגמר הכל, ושלא כמראה עיניו כן האמת כולה. ראיה זו של יעקב, שהיא "ראה ואינה ראיה", היא המתוארת במדרשים המובאים בשאלה א, והיא גם שאליה ירמוז המדרש הבא. המדרש גילהו בשוני שבין פסוק א המדבר מצד הכתוב "וירא יעקב, כי יש שבר במצרים" ובין פסוק ב המדבר בלשונו של יעקב: "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים".

בראשית רבה פרשה צא, ו: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים, שאמר הכתוב: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" ? והלא אמר לבניו: "ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים" (מב, ב), אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה  רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע.

כן יש להבין את הסתירה בין מה שנסתם מיעקב בדברו על בנו "המת" (מב, לח), הנטרף, אשר לא האמין כי עודו חי (מה, כו);  ובין יעקב אשר נאמר עליו "וירא..." [שאלות א2 -ג; א3 -ג] לשאלה ב4  הנוגעת בראיה הפסיכולוגית של הרמב"ן 

עיין  גם בראשית ד, יב רש"י ד"ה נע ונד; 

רמב"ן יד, אי ד"ה ארור אתה מן האדמה (ביחוד החל מן "והשלישית שיהיה נע ונד"); וכן השווה רש"י לז, ג  ד"ה  בן זקונים; 

רמב"ן שם ד"ה כי בן זקונים הוא לו. 

וכן בראשית מו, כט רש"י ד"ה וירא אליו; ד"ה  ויבך על צואריו עוד; 

רמב"ן שם ד"ה וירא אליו. 

(ועיין גיליון ויגש תשי"ח א).

בשאלה ג4  יש לתת את הדעת על ההבדלים שבין סיפור הכתוב על שיחת יעקב עם בניו ובין הדברים שמסרו הבנים לאביהם, הן מיד עם שובם מצרימה (בסוף פרק מב),  הן לאחר זמן ברצותם לרדת שנית מצרימה (בפרק מג).

עמדנו על עניין זה

בגיליון מקץ תש"ד שאלה א. וכן בגיליון מקץ תש"ט. ואילו לשאלה ג4 -ג, עיין במיוחד בגיליון מקץ תש"י שאלה ג (דברים נחמדים !). להלן הקטע מגיליון זה.

{גיליון מקץ תש"י,}שאלה ג: פרק מג פסוק ז: ויאמרו שאל שאל האיש לנו ולמולדתנו ...

אברבנאל: והנה יעקב חשב שהם כאנשים דברנים אמרו לו, מה שלא היה שואל מאתם וזהו אומרו: "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" (פסוק ו), כי חשב שאת נפש הילד היה מבקש בשאלו אותו. והם לא ידעו להתנצל מקושיית דבריו, כי אם בשנותם מאמיתת הדברים. וזהו אומרו: "שאל שאל האיש לנו ולמולדתנו, לאמר העוד אביכם חי, היש לכם אח" - ומפני שהוא שאל עליך ועל אחינו, הגדנו לו על פי הדברים האלה.

רמב"ן פרק מב פסוק לד: ואת הארץ תסחרו

1. מה הקושי בפסוקנו ?

2. באיזה דרך מיישב את הקושי אברבנאל במקום הנ"ל ?

3. באיזה דרך מיישב את הקושי הרמב"ן במקום הנ"ל ?

4. היכן מצאנו בפרשתנו שוב קושי ממין זה ומהו הדרך לפתרונו שם ?

5. התוכל להכריע בין דעת הרמב"ן לדעת האברבנאל ביישוב הקושי על פי פשט הכתובים ? }

נחמה  ליבוביץ

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת      ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת     ב  י  ד  י     י  צ  ח  ק    ר  י  י  נ  ר   

מקץ [ תשכ"ו ]                          פרק  מב

א.         1.         א. כאן "שבר" ושם "שבר", דמיון המילים והצליל הניעוהו לדרשה. בתהלים במובן של תקווה וכאן במובן של אוכל. וכן כתוב: "וירא יעקב..." הלא הוא לא ראה פיזית אלא בעיני רוחו, זאת אומרת, ה' היה בעזרו ויעקב בטח בו שימצא "שבר".

ב. למעשה אין חזרה על הפסוק אלא הדרשן קורא עכשיו את הפסוק בהתאם לדרשה ואת המילה "שׁבר" קורא סבר מלשון תקווה, ובזאת השלים את דרשתו. אם בתחילה פרשנו וירא שמע והבין עתה וירא  שהראה לו ה'.

2.    א. "עצתם של שבטים" - כשבקשו להורגו, פרק לז, כ: "ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות", ןהקב"ה הרסה.

ב. נראה לפרש את המדרש כך: משהרס הקב"ה עצתם של שבטים, שבקשו להרוג את יוסף, אבדה מהם חכמתם - ה' סגר את דלת שכלם שלא הבינו כשראו את וסף - שזהו יוסף העומד מולם. אם כן הוא דורש "ולא יבנה" מלשון בינה, ולא בנין.

ג. מהו "וירא" ? היה מתאים יותר לכתוב "וישמע", אלא ראה שיש לו "שבר" במצרים - ולא היתה נבואה ממש שדע בפירוש שיוסף נמצא שם אלא "ראה ולא ראה".

ד. שהיתה הרגשה עמומה שלא מת רואים מן הפסוק לז, לה: "וימאן להתנחם" ואומרים חכמינו כי על המת כל אדם בסוף מתנחם, אבל אם יש לו איזו מחשבה או תקווה שעדיין לא מת - אין הוא מתנחם. ועוד דורשים את הפסוק בפרק מג, יד: "ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין" מכיוון שלא כתוב את אחיכם האחר, דורשים את הפסוק: ושילח לכם את אחיכם (שמעון), אחר (יוסף), ואת בנימין. ועיין רש"י שם.

3.    א. גם המדרש השלישי מפרש "וירא יעקב" שנתגלה ליעקב כי יש סבר במצרים - ישנה תקווה. נראה שהמדרש השלישי שיעקב ראה בבהירות יותר שיוסף קיים, ומסביר את הפסוק באיוב: האומר לחרס" ["חרס" פירושו כאן - שמש, מתוך ההקשר: חרס ולא יזרח] "ולא יזרח - שלא יודיע לאחרים. ובעד כוכבים - הם האחים (הדימוי לקוח מחלום יוסף. השמש - יעקב, הכוכבים - האחים) יחתום - לא יגלה. כאן משתמע שיעקב ידע בבהירות אלא שאסור היה לו לגלות לבנים.

ב. עיין בתשובה א2 -ג. בעיקרון שלושת המדרשים דורשים את פסוקנו בדרך אחת.

ג. כאמור לעיל ( א3 - א) הדימויים, שמש וכוכבים לקוחים מחלום יוסף בפרק  לז פסוק ט.

ד. כפי שהוסבר בשאלה א3 -א לעיל. לא יזרח - לא יזרח להם, להם לא גילה אבל לו ליעקב עצמו - נתגלה.

ב.         1. כבר בפסוק ז נאמר שיוסף הכירם ?! ועוד די היה לכתוב "ויכר אותם" ומדוע חזר על המילה "אחיו". תמיהות אלה מתפרשות על ידי המדרש.

2. ראב"ע מפרש: בתחילה הכיר שהם אחיו, ואח"כ הסתכל בכל אחד והבחין ביניהם.

3. הרמב"ן מונע קושיה על רש"י, שאמר שהאחים יצאו בחתימת זקן והרי יששכר וזבולון לא היו בחתימת זקן כשיוסף ימכר ? והרמב"ן מיישב, שלא כולם אלא רובם ומתוך שהכיר את רובם, הבין שהצעירים הקרובים לגילו הם גם אחיו.

4. בכמה מקומות אנו מוצאים את הרמב"ן מפרש מניעים מסיבות פסיכולוגיות. גם כאן שב ומסביר הרמב"ן שכאשר מצד האדם קיים מערך התכוונותי בו הוא מניח  ומתכונן שיפגוש במישהו הוא יכיר בו מיד, מה שאין כן באדם שלא מעלה על דעתו שבמקום זה נמצא אדם פלוני. אם לא ראהו זמן רב לא יבחין בו - גם כאשר יעבור על פניו. הרמב"ן נותן אם כן הסבר פסיכולוגי ואילו רש"י הסבר פיסיולוגי.

5. הוא אמנם "דבר אתם קשות" אך כל זה היה רק כלפי חוץ ולתכנית ידועה - אולי ריחם עליהם בזה שעשה את כל ההצגה הזאת ועל ידי כך הביאם לחזור בתשובה, להתחרט על המכירה - אך בתוך לבו רחם עליהם, הרי גם סיפק צרכיהם. 

ג.          1.         א. הרשב"ם מסביר שאמציה מעמיד פני חזק. והפירוש הרגיל: ניפגש פנים אל פנים.

ב. בגיליון וישב תשכ"ב בשאלה א2 -א הבאנו מספר פעלים כמו: מתחלה, מתחסד, מתחכם, מתגדל. והספורנו שם מסביר: מתנכל - מעמיד פני נוכל. בשמואל-ב יג, ה: שכב על משכבך והתחל - העמד פנים כאילו אתה חולה.

בבראשית מב, ז: ויתנכר - עשה עצמו כאילו הוא נכרי.

במשלי יג, ז: יש מתעשר- ואין כל: עושה עצמו כאילו הוא עשיר ובאמת אין לו.

2. יתכן שנח לרשב"ם לפרש כפי שפירש מכיוון שכתוב לראות את ערות הארץ, ואת הפרצות אפשר לראות. ואילו הפועל המתקשר לערוה כפי שרש"י פירש הוא גלה, "ערות ... לא תגלה". אם היה הפירוש כפי שרש"י פירש היה צריך להשתמש בפועל גלה.

3. כיצד העובדה שהם "בני איש אחד" סותרת את האשמה שהם מרגלים ?!

4.        א. לטענתו של יוסף ולהוכחה שהם מרגלים, ענו האחים: זה שאנחנו הולכים ביחד זה בגלל שאנו אחים. אם כן סתרו את הוכחתו. מדוע אם כן חוזר יוסף וטוען: אתם בכל זאת מרגלים, במה סתר את תשובתם ?

ב. מה מוסיפה העובדה שהם שנים עשר ושהקטן עם אביהם על טענתם הקודמת, שהם אחים. במה הם סותרים  את האשמתם בריגול בטענה זו. לא טיעונו ברור ולא תשובתם ברורה.

ג. כהוכחה לפירושו מה היתה כוונתו של יוסף כשחר והאשימם בריגול. לפי פירושו של הרשב"ם לא המציא דבר אלא כך הבינו את שאלתו של יוסף

ד. הרי לא מצינו שיוסף שאל את השאלה הזו.

ה. הרמב"ן בפרק מב פסוק לד אומר: שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע להם לשלוח אתם את בנימין: "וכן שאל שאל האיש לנו ולמולדתנו" - התנצלות לאביהם - התגוננות.

ג.          5. אשר ראינו צרת נפשו ... בהתחננו אלינו על כן באה אלינו הצרה nהזאת !