בהר - בחוקותי [תשכ"ג]

 

 

 

ג  ל  י  ו  נ  ו  ת     ל  ע  י  ו  ן    ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  -  ש נ ת    ה ע ש ר י ם   ו ש ת י ם 


 

פרק כ"ו,  פסוקים א - ב

א. שאלה כללית:

ויקרא פרק כו פסוק א: לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא  תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלקיכם: 

ויקרא פרק כו פסוק ב: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה': 

ספראויקרא פרק כו פסוק א: ... כי אני ה' אלקיכם: 

 ויקרא פרק כו פסוק ב: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה': 

תורת כהנים, פרשת בהר פרק ח ס"ק ו: כי אני ה' אלוקיכם את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו: כנגד הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר, שלא יאמר הואיל ורבי עובד כוכבים אף אני אעבוד עכו"ם. הואיל ורבי מחלל שבתות אף אני אחלל השבתות, תלמוד לומר "לא תעשו לכם אלילים את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" - הזהירו הכתוב על המצוות.

"אני ה' " אני נאמן לשלם שכר.

אברבנאלויקרא פרק כה פסוק נה: כי לי בני ישראל עבדים ... ולמה אם כן הגר או העקר ירדה בעבדי בפרך ?! ואם יעמוד עברי עם הגר או העקר, אולי שיצווהו לעשות אלילים ולהקים מצבה ולתת אבן משכית ולחלל את השבת. ומפני זה סמך לזה איסורי עכו"ם, כי בלי ספק הישראלי הנמכר לגר או לעקר לא ישמור את השבת כראוי ולא ילך לבית המקדש להשתחוות לה'.

ואמר "לא תעשו" ו"לא תקימו" ו"לא תתנו", כאומר לא תהיו סיבת זה ולא תניחו לעשותו בארצכם, כי אם  תניחו למכור בני ישראל לגר ולעקר, הרי בית דין וישראל יהיו סיבה לכל התועבות האלה, ואינו מן הראוי, "כי אני ה' אלוקיכם", ואין לעבוד  לזולתי. וכן אמר אחר זה: "את שבתותי תשמורו, אני ה' " - שבראתי את העולם בששה ימים ונחתי ביום השביעי מכל מלאכתי.

ואפשר לפרש: "לא תעשו לכם אלילים" שהכתוב מדבר כנגד זה הנמכר לגר או לעקר, שבהיותו עמו לא יעשה כמעשיו בעבודת הפסילים, ולא יחלל את השבת אע"פ שהגר או העקר יעשה זאת, ושיעלה על כל פנים למקדש שלש פעמים לחוג בשנה.

ספורנוויקרא פרק כו פסוק א: לא תעשו לכם: אף על פי שתשתעבדו לאומות, כמו שעשה זה שמכר עצמו לגוים - לא תמירו כבודכם בלא יועיל. וזה שלא יטעו, כמו שהזכירו חז"ל *): (סנהדרין קה ע"א) שטעו רבים בעת הגולה שאמרו לנביאים: "עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום"?! וזה כי אפילו אחר כל שעבוד אתם עבדי, כמו שהזכירו ז"ל (שם) שהשיבו הנביאים על זה כאומרם (אמר ריש לקיש, מאי דכתיב) "דוד עבדי (שמואל-ב, ג, יח) נבוכדנצר עבדי (ירמיהו כה, ט), - עבד שקנה נכסים, עבד למי ? נכסים למי ? "

כי אני ה' אלוקיכם: אפילו בימי השעבוד, כאמרו "ואף גם זאת... לא מאסתים... כי אני ה' אלקיכם" (להלן פסוק מד).

ויקרא פרק כו פסוק ב : את שבתותי תשמורו: אף בימי השעבוד, אף על פי שהמנוחה בהם זכר לחירות.

ומקדשי תיראו: המקומות המקודשים בגלות, והם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אף על פי שחרב בית המקדש כאמרו "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל יט, טז) ואמרו ז"ל: (מגילה כט ע"א) "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות (שבבבל)".

כלי יקרויקרא פרק כה פסוק מח: אחרי נמכר גאולה תהיה לו: וכי סלקא דעתך שיגאלו קודם שהוא נמכר ? מה ת"ל "אחרי נמכר" ? כי יש לומר: מדקאמר "לא ירדנו בפרך לעיניך". סלקא דעתך אמינא שזה עיקר הטעם לגאולתו, ואם כן - אמתין עד שאראה הנהגתו (של הגר תושב או העקר שקנה את העברי) עמו, אם ירדנו בפרך או לא; קמ"ל, שתיכף אחרי שנמכר, אף על פי שלא עבד בו, עדיין חייב אתה לגאלו, כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר "הואיל ורבי מגלה עריות, ועובד עבודה זרה, ומחלל שבת, אף אני כמותו"!

באור: (ר' נפתלי הרץ ויזל) פרק כו פסוק א: לא תעשו לכם אלילים: מילת "אלילים" נופל על עבודה זרה ועל כל ענייני הבל, ואחשוב שגם במקום הזה (כמו שבאר בפרק יט פסוק ד) אינו מדבר בעבודה זרה גמורה, שאינו עניין לכאן, ולכן נאמר "אלילים" שכולל כל מיני מעשה הבלים ודמיונות של עובדי עכו"ם, אע"פ שאינן ע"ז, כגון הצורות הדמיוניות שהיו נוהגין לעשות כמו התרפים.

ופסל: שורשו פסל ועניינו על צורה הנפסלת מעץ או מאבן, כמו "פסל לך" (שמות לד,א); "ויפסלו בוני שלמה" (מלכים-א ה, לב); וגם זה אינו לע"ז לעבדו, אלא פסל של מלך וכיוצא בו, כדרך שעושים הגויים בארצותיהם לזיכרון ולנוי, וכן מצבה שהיא אבן אחת, שנאסרה אפילו לשמים, וכאומרו "לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך" (דברים טז, כב), כלומר אפילו לשמים. וכן פסל, גם אם נעשה לכבוד ה' אסור, על דרך משל לפסול מאבן תבנית משה רבנו עם הלוחות בידו ותבנית אהרן וקטורת בידו, לפאר בפסילים אלה רחובות העיירות ודרכי הרבים, כדרך שעושים האומות בארצותם, כל זה אסור לנו לעשות בארצנו... .

ואבן משכית: אסורה גם היא לתת אותה בארצנו להשתחוות עליה אפילו לשמים לפי שהמעשים הללו מרגילים מחשבות הבל ומקרבין לע"ז, ולכן נסמך לכאן שלא יקימו הדברים הללו בארץ הקדושה, לפי שהפרשה כולה מדברת בקדושת הארץ, שתנהוג בה שביעית ויובל ושלא תמכר לצמיתות, "כי לי הארץ" חתם העניין באזהרות הללו שמדרך הגויים לפאר בהן טירותם ועריהם, שלא יעשו כן ישראל בארצם. זהו לפי פשוטו.

1. מהי השאלה העיקרית שבה עוסקים כל הפרשנים הנ"ל ?

2. מהו ההבדל בין שני פירושי האברבנאל ?

3.  מה ההבדל בין פירושי כל הפרשנים דלעיל (פרט לבאור) ובין הבאור ?

4. מה ראה ספורנו לפרש "מקדש" בפסוקנו כבתי כנסיות בגולה ?

ב. ויקרא פרק כו פסוק א: ... ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה ...

תרגום אונקלוס:  ויקרא פרק כו פסוק א: ... ואבן סגידא לא תתנון בארעכון למסגד עלה ...

תרגום יונתן: ויקרא פרק כו פסוק א: ... ואבן מצייר (מצויר) לא תתנון בארעכון למגחן עלה  ... 

xx 1. כיצד הגיע אונקלוס לתרגומו ? (בעל נתינה לגר, ר' נתן אדלר, תקס"ג- תר"ן ) מיישב: "תרגומו על שם התכלית שהיא ההשתחוויה".

 ואינו נראה, שתתורגם מילת "משכית" בהשתחויה על שם התכלית הכתובה במפורש בצידו - "להשתחוות עליה"!)

x 2. כיצד הגיע תרגום יונתן לתרגומו ?

ג. ויקרא פרק כו פסוק ב: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה': ויקרא פרק יט פסוק ל: את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה':

ספרא פרשת קדושים פרק ז, ס"ק ז: ... אמר שבת משם שמירה ואמר מקדש משם מורא. יכול יהא ירא מן המקדש ? ת"ל "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" - מה שבת לא מן השבת אתה מתיירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש - לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש. ...

x 1. הסבר את מובנה של ההוה אמינא: "יכול יהא ירא מן המקדש" - הלא הוא בעצמו אמר: "אמר מקדש משם מורא" !

xx 2. הסבר לפי דברי הספרא דלעיל, למה אם כן נאמרה שמירה אצל שבת ונאמר מורא אצל המקדש - מאחר שלפי דעת הספרא שייך מורא גם בשבת ?


השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

*) לדברי חז"ל אלה עיין בעלון ההדרכה.


ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה    ת ש כ" ג  


 

בהר - בחוקותי   [ תשכ"ג ]                    פרק כ"ו,  פסוקים א - ב

בסוף פרשת בהר  באים באופן  מפתיע שני פסוקים בהם עוסק גיליוננו. הם תמוהים הן מבחינת היותם נטולי קשר בולט בינם לבין הפסוקים הקודמים להם, (דיני עבדים וגאולת עבדים) והן מבחינת היותם חזרה על פסוקים שכבר נאמרו לפני כן (בפרשת קדושים).

ר' דוד הופמן בפירושו לויקרא מקדים לפסוקים אלה:

לפני התוכחה והאזהרה לשמירת מצוות ה', באו עוד חמש דרישות חשובות שאפשר לראותן בהוספה על החוֹמֶש הראשון של עשרת הדברות וכיסוד לכריתת הברית שבאה אח"כ .בדומה לכך באה בשמות לד, יא-כו, לפני כריתת הברית עשיריה של מצוות:

א. איסור עשיית אלילים, (השווה לעיל יט, ד) זה אוסר עבודת אלילים ואפילו עשייתן;

ב. איסור פסל ומצבה.

ג. איסור אבן משכית

ד. שמירת שבת (ראה לעיל יט, ל)

ה. מורא מקדש (שתי מצוות חשובות אלו חזרו ונשנו כאן, כדי להניח אותן ליסוד כריתת הברית. המילה שבתותי כוללת כאן בוודאי גם שמיטות ויובלות)

פרשנינו רצו להדק את הקשר בין פסוקינו לא עם התוכחה שלאחריהם אלא עם העניינים שלפניהם, ובזה עוסקים כל הפרשנים המובאים בשאלה א.

לדברי הספורנו הרומז לדברי חז"ל השווה:

מדרש תנחומא נצבים פרק ג: דברים כט, יג-יד: ולא אתכם לבדכם אנכי כורת ... . כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו... . אתה מוצא כשבקשו ישראל לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם ? (יחזקאל כ, א) "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' ". אמרו לו: "כהן הקונה את העבד מהו שאוכל בתרומה ? א"ל אוכל. אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו ? אמר להם: הן. אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו נהיה ככל האומות ! א"ל יחזקאל לישראל: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות...". ואומר: "חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ, לב-לג).

כי בשבועה אתם עמדי ולכן נאמר: "למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך" (פסוק יב), שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם, "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ..." אלא אף הדורות העתידים לבוא היו שם.

שאלה ג חשיבותה בכוון האנטי-מאגי. מושווים בדברי הספרא - הקדושה במקום והקדושה בזמן. השווה לזה דברי אברהם השל מתוך ספרו (באנגלית) *) "השבת ומשמעותה לאדם בן זמננו". 

תמצית רעיונותיו בפרק ראשון:

כל ציויליזציה טכנית שאיפתה לנצח את החלל, לשלוט בחלל, להגדיל את מספר העצמים השייכים לנו הממלאים את החלל, להרבות את היש התופס מקום, להרבות בכוח ובשלטון - ויחד עם זה לברוח מפני הזמן. רוצים אנו להרבות את רכושנו ומפסידים אנו בהווייתנו. והלא לא כמותם ואיכותם של העצמים אשר ברשותנו מגבירים את עוצמת הווייתנו, אלא שעות ורגעים הם הם שבהם קונים אנו את עולמנו. היהדות מעונינת יותר בזמן מאשר בחלל.

המילה "קדוש", אחד המושגים החשובים ביותר בתורה, המייצגים את סודו והודו של האלוקים - מופיעה לראשונה בסוף מעשה בראשית, ולא התייחסה לא להר ולא למזבח ולא לשום עצם מן העצמים שנבראו. ולא נקבע שום מקום מן המקומות להיות קדוש,

אלא מה נאמר שם ? "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב, ג).

רחוקה היא תפישה זו מכל המיתולוגיות, שהרי בכל אותן אמונות ודעות היו מסיימים מעשה בריאה, כגולת כותרת - בקביעת מקום קדוש, הר או מעיין, עץ או גיא - ואילו תורתנו לא קידשה את המקום, כי אם את הזמן, את השבת. בבריאת עולם רק קדושה אחת נקבעה, והיא קדושת היום. לאחר זמן, לפני שניתנה תורה לעם הנבחר, נדרש מעם זה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"; ורק לאחר שנכשל העם הזה ודרש אלוהים אשר יראום  בעיני בשר ונטמאו בעגל, אז ניתן להם - לבל ילכו אחרי התוהו - גם מקום קדוש והושמו בו כלים למען יוכלו לעבוד את ה' בטהרה, ועם זה ניתן אף לחושיהם הנדרש להם. ורבות הודגש במדרשים, שלא ניתן להם הצו לבנות את המשכן אלא לאחר שנכשלו בעגל, ושלא ניתן להם אלא מפני שדרוש היה להם מתוך חולשתם.

יושמו דברים אלה על לב ויעזרו למציאת הפתרון של שאלה ג / 2 .

                                                                                                                                נחמה ליבוביץ

 

A. J. Heschel, The Sabbath, its meaning for modern man,
New York
1951

 

 

 

 

שיתוף:           PRINT   
11 נוב' 2007 / 1 Kislev 5768 0