האזינו [ תשי"ט ]

 

 
 

ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

 

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

 


 

          ה פ ט ר ה    ל ש בת    ש ו ב ה               הושע פרק יד

 

שבת זו שבין ראש השנה ליום הכפורים נקראת שבת שובה מפני שמפטירין בו (הושע יד) "שובה ישראל", והעם קורין לו שבת תשובה, מפני שהיא בתוך ימי התשובה ... ואין נער אומר את ההפטרה אלא קורין איש חשוב.

                                                                                    ש.י. עגנון ימים נוראים קפ"ט

א. הושע פרק יד פסוק ב: שובה ישראל עד ה' אלקיך ...

 

מסכת יומא דף פו ע"א: אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלקיך".

מסכת יומא דף פו ע"ב : אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: "... הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי - נאם ה' "(ירמיהו ג, א)

רש"י יומא דף פו ע"ב: לא תעשה שבתורה: "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה" (דברים כד, ד).

 

רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ו: גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלקיך". ונאמר: "ולא שבתם עדי נאם ה' (עמוס ד, ח), ונאמר: "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב" (ירמיה ד, א) כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק.

מלבי"ם ד"ה שובה עד: מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום. מילת "עד" מציין שה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם, ר"ל שיעזבו את עוונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר, שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה'.

ומוסיף אח"כ (פסוק ב) "ושובו אל ה' "- ושובו שנית אל ה' והיא התשובה מאהבה. והשווה לדבריו דברים פרק ל:

פסוק ב: ושבת עד ה' ושמעת בקולו, ככל אשר אני מצוך היום ... בכל לבבך ובכל נפשך.

פסוק י: כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך

הכתב והקבלה:ד"ה כי תשוב אל ה':פסוק י: "תשוב אל ה' " ולמעלה פסוק ב אמר: "ושבת עד ה' ". וטעם שינויים אלה, נראה לי שהוא בשינוי סיבות המביאות אל התשובה: אם התשובה היא מיראת העונש שאין החטא נמחק לגמרי, ורושם החטא עדיין מחיצה מבדלת בין האדם למקום, בזה מחובר מילת "עד" עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב אדם גם כן אל ה', בכל זאת רושם החטא עדיין נשאר מסך מבדיל בינו לבין המקום, ועניין התשובה "עד" ה' כעניין "בא עד הבית", שטעמו ההתקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת.

אמנם אם התשובה היא מאהבת ה', שבזה יתעלה מעלת השב, עד שאמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", כי יתעלה השב בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעולה זו תחובר תמיד מילת "אל ה' ", ובמאמר "בא אל הבית", שהטעם בו ההגעה אל תוך הבית ופנימיותו.

המלבים ד"ה "כי תשוב אל ה' ": שאז יבואו למדרגה גדולה כזו מפני שהתשובה תהיה "אל ה' ". לא כהתשובה בראש הפרשה שהיא רק "עד ה' אלוקיך".

1. האם מתחשבים האמוראים (ר' לוי ור' יוחנן) בהבחנה הלשונית שמבחינים בעל הכתב והקבלה והמלבי"ם שבין "שיבה עד" לבין "שיבה אל" ?

2. האם מבחין הרמב"ם בהלכות תשובה בהבחנה לשונית זו ?

3. היש להביא סעד להבחנה לשונית זו מן הפסוקים הבאים ביואל:

יואל ב, יב: וגם עתה ... שובו עדי בכל לבבכם ...

יואל ב, יג: וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' ...

(לכל שאלה א עיין גם בדברי הרב קוק מתוך "אורות התשובה" פרק יז שהובאו בגיליון נצבים תש"ה שאלה ד )

ב. הושע פרק יד פסוק ב: ... כי כשלת בעונך:

רש"יבאו לך מכשולים בעד עווניך.

רד"קכי אתה דומה שכשלת בעווניך, לפיכך יש לך לשוב אל ה' ית', כי אין מקימך ממכשולך אלא תשובתך אליו.

באורכי רואה אתה שעוונותיך הם הכשילוך והורידוך.

xx1. כמה דעות נאמרו בשלושה הפירושים האלה ומה ביניהן ?

(שים לב: ההבדל הוא בפירוש המילה "כשלת" ובפירוש ה-"ב" של "בעווניך" ! )

2. כמי מן המפרשים מתרגם בובר: 

 Ueber deinen Fehl ja bist du gestrauchelt 

 

ג. הושע יד, ד: "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד "אלוהינו"! למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום."

1. כמה מפרשים רואים בדברי וידוי אלה גם חרטה על שבטחו באשור וגם חרטה על שבטחו במצרים. היכן הרמז למצרים בפסוק זה ?

x2. מהו הקשר בין חלקו הראשון של פסוקנו ("אשור ... לא נרכב") לבין חלקו השני ("ולא נאמר עוד ... ידנו") ומהי ההדרגה בו ?

x3. למה באה הפנייה אל ה' בפסוק זה בתואר של מרחם על יתום ?

ד. הושע פרק יד פסוק ה: ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו:

מסכת יומא דף פו ע"ב: תניא היה רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר: "ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו", מהם - לא נאמר, אלא ממנו.

1. על איזו תמיהה תחבירית בפסוקנו בנויים דבריו ?

2. הידועה לך צורה תחבירית זו ממקומות אחרים במקרא ?

 x3. הסבר את הרעיון שבדברי ר' מאיר, כיצד אין הוא סותר את דרישת הצדק ?

ג מ ר   ח ת י מ ה   ט ו ב ה  !

 


 

 

ע  ל  ו  ן     ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת      פ   ר   ש   ת   ה   ש   ב   ו   ע

 

 

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -  ש נ ה   ת ש י " ט 

 

 


האזינו  [ תשי"ט ]                      ה פ ט ר ה  ל ש בת  ש ו ב ה           הושע פרק יד

לשאלה א העוסקת בדרגות של תשובה, בתשובה "עד" ובתשובה "אל" נביא את דברי הרב קוק מתוך אורות התשובה פרק י"ז, שהבאנום בגיליון נצבים-וילך תש"ה.

דברים ל, פסוק ב: ושבת עד ה' ...

דברים ל, פסוק י: כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך "תחיית האומה היא היסוד של בנין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה.

כשרוצים באמת לשוב - אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כח או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו - אף על פי שהעיכוב גדול מאד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את פגמיו, מכל מקום כיוון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ אע"פ שאין בכוחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את הארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז, מפני העיכובים של אי השלמת התשובה מכל רוממות ומכל עליה רוחנית ... כשם שזהו כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הציבור בכללותו, הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה, באמת הדבר מתבטא בבירור גמור בביטויה של תורה: (דברים ל, ב): "ושבת עד ה' אלוקיך", (דברים ל, י): "כי תשוב אל ה' אלוקיך" - התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים - ואין כח בשום עיכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.

גם מתוך החול יגלה הקודש. וגם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב. עבותות זהב ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החפשנית. תשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית. זאת תהיה הפליאה העליונה של חזון הגאולה, יגמל הציץ, יפרח הפרח, יבושל הפרי, וידע העולם כולו, כי רוח הקודש מדבר בכנסת ישראל בכל תנועות רוחה וסוף הכל הוא לתשובה המביאה רפואה וגאולה לעולם.

                                                                      עד כאן דברי הרב קוק זצ"ל

בשאלה א2  יש להדגיש עד כמה אין הפסוקים המובאים ברמב"ם רק גיבוב הדגמות או הסמכות על כתוב אלא שיש בכל פסוק מובא מה שאין בחברו. ואם מובאים שניים או שלושה פסוקים, הרי שיש בהם פנים נוספות על מה שהיה לו הביא רק פסוק אחד !

עיקר השיעור צריך להתרכז בשאלה ג , ביחוד ג 2 , 3 . אמירת "א-לוהינו" למעשה ידינו (או: לפרי רוחנו, לשרירות לבנו) היא שורש כל עבודה זרה מימי עבודת "עץ ואבן" בימים ההם ועד לכריעה והשתחוויה למכונה בעולם הטכנולוגי אשר המכשירים נהפכו בו מאמצעים לתכלית.

לשאלה ד יש להשוות את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה ד.

                                                                                    נחמה ליבוביץ

 

   ב ב ר כ ת  ג מ ר  ח ת י מ ה   ט ו ב ה

 

 

 

 

שיתוף:           PRINT   
11 נוב' 2007 / 1 Kislev 5768 0