ג  י  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן        ב  פ  ר  ש  ת         ה  ש  ב  ו  ע

ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה

    פרק כב     ה ע ק ד ה

א. בראשית פרק כב פסוק א: ... ויאמר הנני:

ר' אברהם בן הרמב"ם: ... ומה רב החילוק בין מאמר "הנני" ומאמר זקנו, אדם: "ואירא כי ערום אנכי ואחבא"! (ג, י).

הסבר מהו "החילוק" !

ב. בראשית פרק כב פסוק ב: ... והעלהו שם לעולה...

רלב"ג - באור המילות: ... ועניין זה הניסיון לפי דעתי היה שבאתהו הנבואה בלשון          מסופק והוא שאמר אליו ה' ית' על יצחק "והעלהו שם לעולה". וזה המאמר יתכן שיובן, שיזבח אותו ויעלהו עולה; ויתכן, שיעלה אותו שם להעלות עולה כדי שיתחנך יצחק בעבודת ה' ית'. וניסה אותו ה', אם יקשה בעיניו לעשות שום דבר שיצווהו ה' עליו עד שיהיה זה סיבה שיבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון, ר"ל שיובן ממנו שיעלה שם עולה אחרת, לא שיזבח את בנו.

רלב"ג - באור דברי הסיפור: ... והנה כיוון ה' בזה המאמר שיעלהו שם בעבור עולה, רצוני לומר, שיראה יצחק שם הקרבת עולה לה', כדי שיתחנך בעבודת ה' ית' ויגיע לשלמותו באופן שיאות שיהיה ממנו הזרע הנבחר, שיעד ה' ית' לאברהם. ולפי שהמובן מזה המאמר יהיה - המובן ממנו לפי הנהוג בו, שיעלה את יצחק בנו שם לעולה כשיזבחנו וישרפנו, הנה נשלם לה' ית' נסיון אברהם בזאת הנבואה, אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיזדמן לכבוד ה' , וזה, שאם יקל זה בעיניו לא יחזור להבין מזה העניין זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. ואם יקשה עיניו יבקש לזה המאמר כוונה אחרת זולת מה שיובן ממנו בתחילת העיון. והנה בין אברהם זאת הנבואה לפי מה שיובן ממנו בתחילת עיון.

1. במה שונה פירושו את הפסוק "והעלהו שם לעולה" מן הפירוש המקובל ?

       xx2. במה מגדיל הרלב"ג את עצמת הניסיון ע"י פירושו זה ?

ג. בראשית פרק כב פסוק ד: ... וירא את המקום מרחוק

פסוק ה: ... ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה...

מדרש תנחומא וירא פרק כג :  וירא את המקום מרחוק: אמר ליה ליצחק: רואה אתה מה שאני רואה ? אמר לו: "אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו". אמר לנעריו: "רואין אתם כלום ?" אמרו לו: "אין אנו רואין אלא מדברות". אמר להם: שבו לכם פה עם החמור - הואיל והחמור אינו רואה ואינכם רואין כמותו - עם הדומה לחמור, שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו.

רש"י בראשית פרק כב פסוק ד :  וירא את המקום: ראה ענן קשור על ההר.

רמב"ן בראשית פרק כב פסוק ד : וירא את המקום מרחוק: ראה ענן קשור על ההר (ב"ר נו א), ונתקיים בזה "אשר אומר אליך". ויתכן על דרך הפשט: "וירא את המקום מרחוק", שראה ארץ המוריה כי כל הארץ ההיא היה יודע.

רמב"ן בראשית פרק כב פסוק ט : ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים: עתה, הוא הר המוריה, שאמר לו "הנה זה ההר אשר אמרתי לך".

1. מהו הקושי שרצו רש"י ורמב"ן ליישבו ?

2. מהו ההבדל העקרוני בין דרכו של רש"י לדרכו של הרמב"ן ביישוב קושי ממין זה ?

והשווה: שמות יד, יב "אשר דברנו אליך"

רש"י שמות פרק יד פסוק יב : אשר דברנו אליך במצרים:(מכילתא) והיכן דברו ? "ירא ה' עליכם וישפוט" (שמות ה).

רמב"ן שמות פרק יד פסוק י : ... והנה לא אמרו "לקחתנו למות במלחמה", אבל לקחתנו למות במדבר, וממותנו במדבר, כי טרם יראו מלחמה לא היו חפצים לצאת אל המדבר פן ימותו שם ברעב ובצמא. ויתכן שאמרו לו כן בצאתם ועודם בארץ מצרים כאשר הסב אותם אלהים דרך המדבר ים סוף. או שאמרו לו מתחלה אנה נצא, אם דרך פלשתים - ילחמו בנו, ואם דרך המדבר - טוב לנו לעבוד את מצרים ממותנו במדבר ...

xx3. פרש את דברי הרמב"ן "עתה הוא הר המוריה".

xx4. מהי האחיזה הלשונית לדרשן לדרוש את דברי אברהם "שבו לכם פה עם החמור" כפי שדרש ?

x5. מהו הרעיון הכללי המסומל בדו-שיח שבין אברהם ונעריו במדרש ? 

ד. הרב א. י. הכהן קוק: עולת ראיה:(בפירוש לעקידה בתפילת שחרית עמ' פו) ד"ה וירא את המקום מרחוק: סתומים וחתומים הם הדברים, המאורעות הנפשיים הנפלאים אשר עברו על האב במשך הזמן של שלושת ימי ההליכה, אי-אפשר שיבוארו מצפוני קודש הקודשים הללו.

              אמנם מה שהופיע ביום השלישי שבא אור הקודש למרום עוזו, ובמקום שהיה צריך לבוא דיבור אמירה לייחד את ההר, באה ההופעה בחזון הראיה, כי כבר עלתה הנשמה למקום העליון אשר שם כל ההשגות מתאחדות, וגם הדיבור והראיה, ככל שאר ההופעות הרוחניות. עומדים הם בתפיסה אחת. האמירה היתה בתכונת ראיה, והראיה החזיונית הנבואית כל כך חדרה בנשמה הקדושה של האב האיתן, עד שעיניו גם עיני הבשר נעשו לנושאי ההוד הנבואי. ועד אשר לא בא קרוב אל המקום מלא הוד הקודש, כבר חובר הריתוק אשר קשר את הנשמה העליונה אל יפעת הקודש אשר למקום, אשר כבר עלה במעלתו - באופן שאי-אפשר כבר לסמנו על פי הסימון החיצוני הטבעי שלו בתוך "אחד ההרים", כי אם המקום המיוחד שריכוז כל קודש בחיים, בעולם ובהוויה מתקשר עמו. "וירא את המקום מרחוק" - ראה כבר הוד הכבוד העליון המעולף בענני ערפל לרדת ללב בני אדם להחיותם חיי עד. "מה ראה ? ראה ענן קשור בהר".

1. מהי הפליאה הסגנונית בכתוב שעליה מבוססים דברי הרב, נוסף על הקושי שביישובו עוסקים רש"י ורמב"ן ?

2. הרב מסיים דבריו בהבאת המדרש (כפי שהביאו גם רש"י), מהו יחסו למדרש זה ?

ה. בראשית פרק כב פסוק יט: וישב אברהם אל נעריו ...

בראשית רבה פרשה נו ד"ה וישב אברהם אל נעריו: ויצחק היכן הוא ? רבי ברכיה בשם רבנן דתמן: אביו שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שנתעשרה מפילכה (פלך לטווית חוטים), אמרה: הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, עוד אינו זז מתחת ידי לעולם. כך אמר אברהם: כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. 

מדרש הגדול כב, יט: ויצחק היכן הוא ? אלא שאמר ר' אלעזר בן פדת: אע"פ שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גב המזבח, לכך נאמר: "וישב אברהם אל נעריו". ד"א: שהכניסו הקב"ה לגן עדן וישב בה שלוש שנים ... וי"א: הלך לו אצל שם בן נח ללמוד תורה.

ראב"ע:בראשית פרק כב פסוק יט: וישב אברהם אל נעריו ...: ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו ואחר- כך חיה, אמר היפך הכתוב.

רד"ק: בראשית פרק כב פסוק יט: וישב אברהם : ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו, אלא זכר אברהם שהוא העיקר.

אבן כספי: וישב אברהם : כי הוא הראש ואין צריך לזכור הנטפלים לו, כמו יצחק בנו. ומזה המין בתורה למאות ולאלפים. האמנם בהיותי בעיר וולנציאה זה שנים היה מחסדי השם עלי, כי פגע בי  חסיד אחד זקן וגדול, ולו (עם) זקן גדול כולו לבן, ואמר אלי כי לא שב יצחק, כי בשכר מה שסבל להשחט, שלחו השם בגן-עדן ועמד שם עד שנשא הנעימה רבקה. ולכן לא נזכר שמו בכתוב במיתת שרה ולא בשליחות אליעזר עד ששב עם רבקה. אמרתי לו: תנוח דעתך שהנחת את דעתי !" ... וכתוב שם (כד, סב): "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי", בא בגימטריה ג' ".

הרב א. י. הכהן קוק עולת ראיה (עמ', צו): וישב אברהם אל נעריו: אחרי כל ההתרוממות הנשגבה, אשר עברה על נפשו, לא פעל עליו שום דבר להפרד מאותה המידה הגדולה של השפעה על העולם על הסביבה, עם כל חמריותה. הוא שב אל נעריו, על פי מצבם, אותם הנערים אשר הניחם עם החמור, שב אליהם להדרש להם, להעלותם ולשכללם.

                                         1. מה ההבדל העקרוני בין המדרשים לבין שלושת הפרשנים בישוב הקושי "ויצחק היכן הוא ?

2. הסבר מהו הבדל בין שלוש התשובות הניתנות במדרש ?

3. מהי השאלה אשר עוסק בה הרב  קוק בדבריו (שאינה כלל השאלה שעסקו בה כל הנ"ל ) ?

                                              4. הרב קוק מוצא (בהמשך דבריו שלא הובאו לעיל) סיוע לדעתו עוד בסוף פסוקנו כיצד ?

השאלות המסומנות ב-x קשות והמסומנות ב-xx  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

ע  ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה     ל  ה  ו  ר  א  ת     פ   ר   ש   ת      ה   ש   ב   ו   ע

ע ל  -  פ י   ה ג ל י ו נ ו ת    ש ל      נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  - ש נ ה    ת ש " ל 

וירא    [ תש"ל ]      פרק כב     ה ע ק ד ה

בשאלה הכללית: מה משמעות הניסיון לגבי מנסה, ה"יודע יצר כל יצורים" מבלי שינסה אותם, לראות אם יעמדו בנסיונותיו, בשאלה זו עסק גליוננו לפרשת וירא שנת תש"ז. (בעימות דעות הרמב"ם והרמב"ן ואחרים) וכן עסק בשאלת הנסיון גם גיליוננו וירא תשי"ט.

בהשוואת פרקנו למדרשי חז"ל עסק גיליון תש"ח, ובשאלת המבנה הספרותי עסק בחלקו גיליון וירא תשט"ו. *)

שאלה ג ושאלה ה נוגעות שתיהן בבעיה פרשנית כללית, המתעוררת במקומות רבים ושונים. האם יש ללמוד מן החיסורים שבסיפור המקראי, שאותם הפרטים החסרים בסיפור לא הובאו, מפני שנעדרו באמת, או יש לראות בחיסורם השמטה לשם קיצור, לשם האצה בדהירת העלילה לקראת סופה, לשם ריכוז המחשבה בעיקר, וכד' ? על בעיה זו 

כותב יצחק הינמן:  דרכי האגדה: 

האגדה דורשת לא את "היתרות" בלבד אלא גם את "החסרות". כלומר: היא שואלת: מה היתה כוונת המקרא כשהוא עובר בשתיקה על ענייני מסוימים שלכאורה מן הראוי להזכירם. ואמנם יש להבין שרבותינו תמהו על כך שאברהם נפטר בלי  לברך את בניו ...

בכמה מקומות [ במקרא ] נמצא האב מייצג את כל המשפחה, ... רק אברהם נוסע מצרימה (בראשית יב, י) ; רק הוא שב מהר המוריה (בראשית כב, יט). הפסוק הראשון מוכיח (לפי בראשית רבה מ, ה) שאת שרה נתן אברהם בתיבה ונעל בפניה, כלומר עשה מה שהיה ביכולתו די למנוע מאשתו כל סכנה. 

[ועיין  רש"י בראשית פרק יב פסוק יד:  ויהי כבוא אברהם מצרימה:  היה לו לומר כבואם מצרימה ? אלא למד שהטמין אותה בתיבה, ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה. ]

הפסוק השני מורה שאברהם שילח את יצחק לבית מדרשו של שם ללמוד שם תורה, (ב"ר, נו, יא) כלומר שהלך מחיל אל חיל. **)

רש"י הולך ברוב המקרים האלה בדרך האגדה ומחפש סיבה להעדר אותו פריט שצריך היה להזכר בכתוב ולא נזכר. ואילו הרמב"ן שיטה אחרת לו בעניין זה ובמקרים רבים הוא מתנגד לרש"י מתוך שהוא מסתמך על אופיו הספרותי של הסיפור המקראי המקצר בהרבה, וביחוד בפרטים המובנים מאליהם או מוזכרים במקום אחד ואין צורך להזכירם במקום השני. ועיין למשל דבריו: 

רמב"ן בראשית פרק לא פסוק ז:  ואביכן התל בי והחליף את משכורתי :  זה היה אמת, ואם לא ספרו הכתוב מתחלה, וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מא), וכזה במקומות רבים בתורה.

וכן השווה דברי רש"י לדברי רמב"ן בשמות לב:

רש"י שמות פרק לב פסוק כז: כה אמר וגו': והיכן אמר, (שמות כב ,יט) זובח לאלהים יחרם, כך שנויה במכילתא:

רמב"ן שמות פרק לב פסוק כז: וטעם כה אמר ה' אלהי ישראל : איננו ממצוות "זובח לאלהים יחרם" (לעיל כב יט), כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין, אבל היא מצווה שנאמרה למשה מפי הגבורה ולא כתבה, כי כאשר נחם השם הנכבד על הרעה צווה אותו כיון שאין אתה רוצה שאכלה אותם תהרוג אתה את עובדיו בסייף, כדרך קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישוב חרון אף ה' מישראל (במדבר כה ד). והנה זאת המצווה כמצוות זה הדבר אשר ציווה ה' מלא העומר ממנו (לעיל טז, לב). וכבר הזכרתי (לעיל י, ב, יא א) כיוצא בהם.

בעיה זו היא בעיית שאלה ג : היכן אותה אמירה מובטחת לאברהם: "על אחד ההרים אשר אומר אליך "? ומופיעה בשאלה ה : "ויצחק היכן היה ? "

בשאלה האחרונה ובתשובות השונות ובהשתלשלות המוטיבים המדרשיים אשר נתלו בשאלה זו עסק בבקיאות עצומה ובחדירה מעמיקה שלום שפיגל במאמרו "מאגדות העקדה": פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא.  ***)

אגדה זו שהובאה בגיליון מן המדרש הגדול שלקחו הקב"ה לגן-עדן ולכן לא נזכר בשיבת אברהם

לבאר-שבע - אגדה זו מופיעה בהשלמה מוזרה: "והמלאכים הוליכוהו לגן-עדן, שם שהה ג' שנים, לרפאותו עבור אותה החבורה שעשה בו אברהם בשעת העקדה". (שם עמ' תע"ג, והערה 16 ) מתוך ילקוט ראובני פרשת וירא 

ועוד מביא שפיגל בשם ריב"א (ר' יצחק בן אשר הלוי, מראשוני בעלי התוספות באשכנז 1130 - 1050) "מצא מדרש, שנטמן יצחק בגן עדן שתי שנים כדי להתרפאות מן החתך שחתך אביו כשהתחיל לשחטו"

(ומוסיף שם עמ' תע"ג: ונתפשטה האגדה בימי הביניים, שמצאנו גלגוליה עד לספרד בימיו של ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף על התורה עמ' 63 , אבן כספי מן העיר ארגנטיר (עברית: כסף) בחבל לנגדוק בצרפת, ביקר ספרד בעיר וולנציאה בחודש אלול שנת צ"ב לאלף השישי, היא שנת 1332 לסה"נ עי"ש בהערה 19 ).

( אגדה דומה קלט בנדודיו גם הראב"ע בפירושו לבראשית כב, יט)

והדה של אגדה זו בדברי ראב"ע וביותר בדברי אבן כספי שהובאו בגיליון.

מה ראו בעלי המדרש להכניס לסיפור פרט הנוגד ניגוד גמור את כתוב במקרא ("ואל תעש לו מאומה!" כדרז"ל אל תעש לו מומה, לשון חבלה ומום. ב"ר פנ"ו, ז ועיין רש"י לבראשית כב, יב).

מעניין שהרב קוק אשר מצא תשובה עמוקה כל כך לשאלת "החיסור, של אמירת ה' - (שאלה ג) לא עסק כלל בחיסור של הזכרת שם יצחק בשוב אברהם הביתה (שאלה ה), ויותר מן הנעדר בכתוב - יצחק - היה מפליא בעיניו הנמצא בכתוב - אלה שני נעריו.

לשאלה ג5  מתאימים מאד דברי הרב קוק מתוך מאמרו על שיר השירים ****) (שנאמרו שם בהקשר אחר) :

מה נמוכים הם הגמדים, שהם גם כן בעלי עיניים טרוטות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל ורושמים את קומתו אשר לא תגיע רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה. ואם מראש המגדל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד, אז מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר.

                                                                        נחמה  ליבוביץ

*)  בגיליון ההוא (תשט"ו) הובאו גם דברים חשובים על נסיון העקדה בכללו כפי שהבינו הרב קוק. דבריו שם לא מתוך פירושו לסידור, כי אם מתוך אגרות הראיה כרך ב במכתב לד"ר משה זיידל, עמ' מג.

**) דרכי האגדה מהדורה שניה, עמ' 98 

***) ספר היובל  לכבוד אלכסנדר מארכס למלאת לו שבעים שנה, נ"י,  תש"י בימ"ד לרבנים באמריקה, עמ' תע"א - תקמ"ז

****) מאמר זה נדפס פעמים מספר, לאחרונה בקובץ "אלומה" ירושלים תרצ"ו, ואחר-כך בקובץ "מעינות", כרך "פסח" תשי"ג, המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ההצה"ע.

ת ש ו ב ו ת   ל ג ל י  ו נ ו ת       ל ע י ו ן     ב פ ר ש ת    ה ש ב ו ע 

ע  ר  ו  כ  ו  ת     ב  י  ד  י     י  צ  ח  ק    ר  י  י  נ  ר    

וירא [תש"ל ]     פרק   כ"ב       ה ע ק י ד ה

א.  אדם הראשון בורח מפני קריאתו של הא-ל, ולפחות לשאת באחריות למעשיו בעבר; ואילו אברהם מתייצב לקריאתו ומוכן למלא ציוויו.

ב. .1פירוש המקובל הוא שיצחק עצמו יהיה העולה, הקרבן; ואילו הרלב"ג טוען לאפשרות נוספת - העלה את יצחק אל ההר ולמד אותו, חנך אותו לעולה, להקרבת קרבן עולה.

2. רלב"ג מגדיל את עוצמת עמידתו של אברהם בניסיון בכך שמראה שאברהם עמד בפיתוי לפרש את צו ה' פירוש בכלל לא מכאיב - הפירוש השני,שבלשון הרלב"ג יבחר בו "אם יקשה בעיניו...", ובחר לקיים את הצו עפ"י הפירוש המחמיר, התובעני - הפירוש הראשוני - "אם יקל זה בעיניו...".

ג.           1.   מנין ידע אברהם שזהו ההר - המקום, הרי לא כתוב שאמר לו ה'; ועוד שה' אמר לו "אשר אומר אליך" ולא מצינו שאמר לו: "זהו ההר".

2.   לרש"י אם לא כתוב שה' אמר אין להניח שה' אמר. לרמב"ן יתכן והדברים נאמרו אף על פי שלא צוין בפירוש. מעבר ל זה מוצא הרמב"ן רמז לכך שאמר לו היכן המקום, בפסוק ט: "ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים".

3. רק "עתה" כלומר כשהגיעו, אמר לו ה' - ואף שלא נאמר בכתוב אבל יש להניח שהיתה אמירה כזו - זהו הר המוריה שאליו התכוונתי כשאמרתי ארץ המוריה.

4. "עם" בניגוד ל"אתו", "אתך". "את" פירושו בלא שוויון, "עם" מציין קרבה יתירה. ועיין רש"י במדבר כב, כא: וילך עם שרי מואב: לבו כלבם שווה. ועוד, מה חשיבות מצאה התורה לציין שהנערים התבקשו להישאר עם החמור ?

5. כל אדם רואה את המציאות, רואה את אשר לפניו כפי עומק נשמתו, כפי יכולתו "לראות", שני בני אדם רואים את ירושלים, אחד רואה את "יפה נוף משוש כל הארץ", את עיר הקודש, אחר רואה את הלכלוך בצדי הרחוב שטדי קולק לא דואג לפנותו. (נחמה)

ד.           1. הרב הבחין בשינוי הסגנוני שבין צו ה' לאברהם: "על אחד ההרים אשר אומר אליך" ובין הביטוי: "וירא את המקום מרחוק" ולא: את אחד ההרים. וכן שלא נזקק שיאמר לו : "הנה זה אחד ההרים" אלא מעצמו הבחין במקום.

2. הרב מבין אותו לא רק במשמעות סמלית שמשמעה ההבחנה שבמקום זה שרויה עתה השכינה אלא הענן מסמל את כל עומק האמונה, את כל הפלאים הנסתרים שביחס אברהם לאלוקיו. יש כאן ביטוי לדרגת הנבואה, עומק הנבואה, ע"י הבנת הוד המקום וקדושתו. כמו כן המשמעות של המקום הזה לא רק לאותה שעה אלא לדורות 

ה.         1. הפרשנים אינם מייחסים חשיבות לאי הזכרת יצחק, הם אומרים שהכתוב התייחס בעיקר לדמות המרכזית, שהיא אברהם, והדמויות האחרות לא מוזכרות למרות שהיו בשטח.

הדרשנים מתייחסים לשאלה "איפה יצחק" ?? למה לא הוזכר, מה קרה לו ?

2. לקחי העקידה:

לימוד התורה הוא שהציל וקיים והוא שיציל ויקיים בעתיד.

גן עדן - גמול אישי.

אפר המזבח - סמל לדורות לגודל של קידוש שם שמים והמוכנות להקרבה.

3. יצחק לא מוזכר ואילו הנערים כן ??? מה חשיבותם ?! אם אין צורך להזכיר את יצחק כדעת ראב"ע ורד"ק קל וחומר שמיותר לגמרי להזכיר את הנערים ! אם כן למה הוזכר פרט צדדי ??

4. שנאמר: "ויקומו וילכו יחדיו", הלך אתם בשווי.