ג  ל י  ו  נ  ו ת      ל  ע  י  ו  ן      ב  פ  ר  ש ת     ה  ש  ב  ו  ע

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  -  ש נ  ת   ה ש ל  ו  ש י ם

פרק י"ג      

א.  שאלה כללית

רשב"ם פסוק ב: אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם אלא המדרש של חכמים וחקותיהם וקבלותיהם מפי החכמים הראשונים הוא העיקר.

1.   מהי דעת הרשב"ם בטעם כל הדינים האלה?

2.   הסבר את המושג "בקיאות דרך ארץ" שבדבריו. העזר בדבריו בראשית  לד, כה  ד"ה  בהיותם כואבים ויקרא  יא, לד  ד"ה  אשר יבוא עליו מים

ב. בטעם המצווה כולה:

ראב"ע  פסוק ב: אדם… ולא אמר איש מבית ישראל להכניס הגרים… והכניס הגר שלא יטמא אחר, כי הצרעת היא מהחוליים הנדבקים מהחולה אל השלם.

חזקוני  פסוק מה: ועל שפם יעטה: להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.

            פסוק מו: מחוץ למחנה מושבו: שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.

ספר החינוך - מצוה קסט מצוות עניין טומאת מצורע:

לטמא אדם מצורע, כלומר שמצווה היא עלינו, שכל מי שיהיה מצורע שיבוא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו, והוא יתנהג על פי התורה הכתובה כאשר יצונו הכהן. ולא יקח הדבר כחולי הבא במקרה, אלא יתן לבעליו וידע כי גודל עוונו גרם אותו, ...

משרשי המצווה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב (איוב לד, כא) "כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה", ולכן הוזהרנו לתת לב אל החולי הרע ולחשוב כי החטא גרם אותו, וכבר אמרו זכרונם לברכה (ערכין ט"ו ע"ב) כי בחטא לשון הרע יבוא ברוב, ולא ניקחנו דרך מקרה. ויש לנו לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים, ועם חברת המכפר אולי יהרהר בתשובה ויוסגר קצת ימים כדי שישיב אל לבו ענייניו במתון, ויפשפש במעשיו. ולפעמים יוסגר שני הסגרים, שמא הרהר תשובה ולא תשובה שלמה לגמרי, כאילו תאמר על דרך משל שחשב להחזיר מחצית גזלתו, ואז יחדש בו השם קצת סימנים שיוסגר שנית אולי ישלים תשובתו ויטהר לגמרי.

וכל עניין הסגרים אלו יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת, ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא, והרבה מצוות להורות על העניין, מהיותו פינה גדולה בתורתנו. שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינים בפרט, בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו (בעלי השקפה זו) כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו, שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי החיים, והיא דעת הכופרים, רע ומר.

ואנחנו בעלי הדת האמתית, מאמינים שהשגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינים הנבראים בעולם יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו, כי העניין כן.

ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החולי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשוב מיד כי עוונותיו גרמו, וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרוחק מרוע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא, ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו עניין ההסגרים, כמו שאמרנו.

1. מה בין שני הראשונים לבין דעת ספר החינוך בטעם הסגר מצורע?

2. שים לב לפרטי הדינים הבאים:

מועד קטן (ז, א):  ר' מאיר אומר: רואים את הנגעים להקל אבל לא להחמיר… (רש"י: כלומר: רואה הכוהן נגע צרעת במועד לטהר, לא להחמיר: שאם רואה הכוהן שהוא טמא, אינו אומר כלום, שאם מטמאו, נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים  טז) "ושמחת בחגיך").

מועד קטן ז'  ב':  והתניא (ויקרא  יג, יד) "וביום הראות בו" – יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו. מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע, נותנים לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו. (רש"י:  לכסותו: אם נראה הנגע בכסותו). לאיזה משתי הדעות הנ"ל בטעם המצווה יש להביא ראיה מפרטי הדינים האלה?

3. מה הקשר שמצא ספר החינוך בין השקפתו על ההשגחה הפרטית לבין נגע הצרעת?

4. היכן מצינו בתנ"ך סימוכין לכך שצרעת באה כעונש על חטאים?

5. השווה את דברי בעל ספר החינוך על ההשגחה כאן לדברי

ר' משה חפץ בספרו מלאכת מחשבת בגיליון נח תש"ח על ההשגחה. מה ביניהם ומה הם נימוקי בעל מלאכת מחשבת נגד דעת בעל ספר החינוך?

השאלות המסומנות ב– X קשות והמסומנות ב– XX קשות יותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.