ואתחנן [תש"ט]

 

ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

 

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ה ש נ ה    ה ש ש    ע ש ר ה

 


 

   פרק ה  פסוקים   כ  -  ל

 

א. שאלה כללית: פסוקים כ ל:

השווה לקטע זה את שמות כ, טו יט. ועיין רמב"ן שמות כ, טו ד"ה וכל העם.

שמות פרק כ פסוק טו: וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק:

רמב"ן שמות פרק כ פסוק טו: וכל העם   והנכון בעיני בפרשה ובסדור העניין, כי "וכל העם רואים ויאמרו אל משה" היה קודם מתן תורה, ומתחילה הזכיר כסדר כל דברי האלקים מה שצווה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדברות. ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה.

והסדר בדברים, כי בבקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט, טז) ועדיין לא ירדה שכינה, כעניין "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' "(מ"א יט, יא), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט, טז), ומשה חיזק לבם והוציאם לקראת האלקים ויתייצבו בתחתית ההר (שם יז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתייצבים, "ירד ה' על ההר באש" (שם יח), "ויעל עשנו עד לב השמים חשך ענן וערפל" (דברים ד, יא), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט, יח).   ונתחזק קול השופר מאד (לעיל יט, יט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק, יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כולם שלא ידבר עמהם האלקים כלל פן ימותו, ואם ישמעו הדבור ימותו, ומשה חיזקם ואמר להם אל תיראו (פסוק כ), ושמעו אליו ויעמוד העם מרחוק במעמדם (פסוק כא), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, ומשה נגש אל הערפל (שם), לא בא בתוכו, ואז דבר אלקים עשרת הדברות.

ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצוות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה,  כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו ל: אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו, כי שערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלקים, כי חשבו שירצה האלקים לדבר אליהם כל המצוותולכך אמרו: קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו (שם כד), והקב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו, כי כן היה החפץ לפניו שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו.

כיצד מוכיח הרמב"ן שאין מקומנו בדברים חזרה על הנאמר שם בשמות ?

ב. דברים פרק ה פסוק יט: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי:

אבן עזרא דברים פרק ה פסוק יט: את הדברים האלה: הטעם עשרת הדברים ולא הדבורים.

רש"י דברים פרק ה פסוק יט: ולא יסף: מתרגמינן ולא פסק (לפי שמדת בשר ודם אינו יכול לדבר כל דבריו בנשימה אחת וצריך להפסיק ומדת הקב"ה אינו כן לא היה פוסק ומשלא היה פוסק לא היה מוסיף) כי קולו חזק וקיים לעולם. ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי.

ועיין רש"י בראשית פרק לח פסוק כו ד"ה ולא יסף.

ועיין רש"י במדבר פרק יא פסוק כה ד"ה ולא יספו.

 

רשב"ם דברים פרק ה פסוק יט: ולא יסף: שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם לפי פשוטו כי כל יסף לשון תוספת.

לפירושו הראשון של רש"יולא פסק, שקולו קיים וחזק לעולם.

מעיר בעל גור אריה : קולו של הקב"ה הוא השפעת התורה מאתו והוא ית' נקרא מקור חיים המשפיע תמיד, רק אותה שעה אזניים כרה לישראל, כדי לקבל השפע של הדיבור עד שהיו כולם במדרגות הנביאים, אבל קולו של הקב"ה משפיע מאתו החכמה תמיד. זהו "לא יסף", כי אצלו אין שינוי, רק השינוי מצד המקבלים, אבל הוא ית' משפיע תמיד, לפיכך קולו חזק לעולם.

xx1. הסבר, למה לא הסתפק רש"י בראשון מפירושיו, מה הצריכו להוסיף עוד את ה-"ד"א" ?

x2. למה לא הביא את השני בלבד ?

3. מה בין פירושי רש"י לבין פירושו של הרשב"ם ?

4. מהי חולשת פירושו של הרשב"ם ?

5. ליודע לועזית כך תרגמו המתרגמים:

רמב"ן: אונד מעהר ניכט

ר' דוד הופמן: Und weiter nichts

בובר רוזנצווייג: Und nichts weiter

Revised Version: And he added no more  

האם הולכים המתרגמים בדרך רש"י או בדרך הרשב"ם או בחרו להם דרך שלישית ? מה המריצם לתרגם כך ?

ד. דברים פרק ה פסוק כא: ותאמרו הן הראנו ה' אלקינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי:

                                           כב: ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם יוספים אנחנו לשמע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו:

כג: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי:

בפירוש

באור לתלמיד ( בחומש "מקור חיים" עם ביאור הרמ"במן ותרגומו כתב את הבאור לתלמיד והוציאו בשנת 1833 בברלין, ר' ירמיהו בן הרב מיינשטר סג"ל המכונה ד"ר היינמאן ) דברים פרק ה פסוק כא:  היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי: מביא בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): והגאון החסיד ר' אלי' ווילנא פי' בדקדוק מילת האדם בפסוק זה ומילת בשר שבפסוק שאחריו, ואמר וז"ל: כי יש חמש מדרגות באדם: אדם, בן אדם, איש, גבר, אנוש. והחשוב שבמעלות הוא "אדם". על כן אמרו, "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי", שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקב"ה עמו וחי כמו שאנו היום במדרגת האדם, שעשינו שלושה ימים פרישה מכל העניינים, אבל "כי מי כל בשר ."(שם פסוק כג), מי יכול להיות פרוש כל ימיו ? וכשהוא "בשר" שהוא שפל, איך יכול לסבול שידבר עמו הקב"ה וחי ? על כן אמרו: "קרב אתה " (פסוק כד), שאתה נשאר בפרישות כל ימיך, כמו שאמר הקב"ה אליו: "ואתה פה עמוד עמדי" (פסוק כח). עכ"ל.

אברבנאל . כי מי כל בשר כמונו שאנחנו חומריים בטבענו, "אשר שמע קול ויחי", לכן "קרב אתה ושמע", אתה אשר עם היותך בשר אינך בשר כמונו, כי אתה אלוקי בטבעך "קרב אתה ושמע" ולא נצטרך אנחנו לשמוע אותם מפי הא-ל.

xx  1. מה הסתירה בדברי ישראל המתורצת בדברי הגר"א ?

xx  2. התוכל ליישב סתירה זו בדרך הפשט באופן אחר ?

xx  3. במה מסייע פירושו של אברבנאל לפירוש הגר"א ובמה הוא שונה ממנו ?

ה. שאלות סגנון:

דברים פרק ה פסוק כד: קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו:

xx  1.  הסבר את החילוף בין פעלי הדבור ולמה זה פתחו ב"אשר יאמר" וסיימו ב"אשר ידבר" ?

xx   2. בעל עקדת יצחק שואל: ולמה זה אמרו כאן "ושמענו ועשינו" הפך מה שאמרו (שמות כד, ז) "נעשה ונשמע" ? נסה לענות לשאלתו !

 

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב xx קשות ביותר, יענה כל אחד כפי חלקו, לא עליך המלאכה לגמור.

 


 

 

לגיליונות תש"ב תשי"ד לא נתחברו עלוני הדרכה, והבאנו שני גיליונות.

קטע משיר אשר נתחבר לכבוד מחבר הספר, באור לתלמיד.

 

שיר ידידות

 

 

 

 

גם באורך לתלמיד הנהו יפה

 

 

גם למורים נבערים יהי לתרופה

 

 

כי רבו כיום אשר לא ידעו לירות

 

 

נבער מלשון הלאה ממטרת התבונה

 

 

(והלשון הלא היא מסילה לאמונה)

 

 

נבער מדעת ימששו בקירות

 

 

 

 

 

זה יתנשא עלות בשבילי הגמרא

 

 

בעמק לא נסה ויעפיל ההרה ?

 

 

זה בוזה כל דבר ה' ותורתו

 

 

יאמר הדברים עתיקים והזמן שדפם

 

 

נחל הזמן נחל קידומים הלא גרפם

 

 

הוי מורה אויל מה אמולה לבתו !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר    

 


ואתחנן  [תש"ט]                                    פרק ה  פסוקים   כ  -  ל

 

א.         1. במעמד סיני היו: קולות וברקים וכו' נקרא להם חלק 1. "קודם מתן תורה", בלשון הרמב"ן. אחר כך היתה  התגלות ה' באמירת עשרת הדברות.  מה שקרה אחרי ההתגלות הוא חלק 2. הקרוי בפירושו של הרמב"ן: "אחר מתן תורה". הרמב"ן דן האם מה שנאמר בספר שמות פסוקים טו יט זהה עם הנאמר בדברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוקים כ ל; או שהדברים שנאמרו בשמות קדמו למה שאמר העם בואתחנן. בלשון הרמב"ן: בשמות נמסרו דברים שנאמרו "קודם מתן תורה (חלק 1 ), ובואתחנן נמסרו דברים שנאמרו ל"אחר מתן תורה" (חלק 2 ).

הרמב"ן מוכיח שאבחנה זו של שני חלקים 1 ו2- היא הנכונה. ואלה טיעוניו:

א.      כתוב בשמות פסוק טז: "ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים". זה נאמר "קודם מתן תורה", לו נאמרו הדברים ל"אחר מתן תורה" היו צריכים לומר: ואל ידבר עמנו אלוקים עוד , דהיינו, בנוסף לעשרת הדברות.

ב.      בפסוק יז בשמות אומר משה לעם: "אל תיראו " לעומת זאת, בדברים פסוק כה נאמר: "הטיבו אשר דברו" ! את חוסר הזהות מסביר הרמב"ן בעיתויים השונים שנאמרו הדברים, כמוסבר לעיל.

ג.        בשמות פסוק טו העם רואים את הקולות והלפידים ולא מובאת איזו אמירה הסתייגות שלהם. בדברים פסוק כב הם אומרים: "אם יוספים אנו לשמוע " כי הם חוששים מהמשך דיבור השכינה.

ד.      בשמות פסוק יח נאמר: "ומשה ניגש אל הערפל" זה היה "קודם מתן תורה", וההוכחה, שנאמר בשמות כד, יח: "ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר" עליה זו היתה ל"אחר מתן תורה", כי קודם מתן תורה נכתב שמשה ניגש לתוך הערפל ולא בא בתוך הענן ויעל.

ב.         דעת הראב"ע שעשרת הדברות המקוריים כתובים בספר שמות ואילו עשרת הדברות הכתובים במשנה תורה בספר דברים, הם חזרה של משה על עשרת הדברות שנאמרו ע"י ה'  בשמות ומשה שינה והוסיף. בכך הוא מתרץ את ההבדלים בין שתי הנוסחאות. הקושי של הראב"ע כיצד ייאמר בפסוק ה, יט: "את הדברים האלה דבר ה' " הרי ישנם הבדלים בין הנוסח בדברים לנוסח בשמות ?!  מתקן הראב"ע, הנאמר בשמות הם עשרת הדברות והנאמר בואתחנן הם עשרת הדיבורים, ובפסוק ה, יט: "את הדברים האלה דבר ה' " הכוונה לעשרת הדברות שבשמות. ואילו לגבי השינויים עצמם אומר הראב"ע, כי משה שמר הטעמים ולא הדיבורים. ועיין בראב"ע שמות כ, א: "ודע כי המילות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון, שישמרו הטעמים (הרעיונות) ואינם חוששים משינוי המילות (המילים) אחר שהן (המילים השונות) שוות בטעמן".

 

ג.         1. בשני מובנים פירש רש"י את הפועל "ולא יסף", הראשון לא פסק והשני לא הוסיף.

לפי הראשון דבר ה' היה בלא הפסק בקולו החזק (וכהסברו היפה של בעל גור אריה). אך אין זו המשמעות הישירה של הפועל יסף, אלא משלא הצטרך להוסיף "ולא יסף", אנו מסיקים שלא פסק ואין פירוש זה נוח לרש"י ועל כן הביא את הפירוש השני בו יסף בא במשמעות להוסיף.

2. לפירוש השני קשה כי לא מצינו יסף בבניין פעל קל, אלא בבניין הפעיל להוסיף, ועל כן גם לא הסתפק בו.

3. לדברי הרשב"ם הקול הוא נושא הפועל ולא יסף. לרש"י בשני הפירושים הנושא הוא הקב"ה הוא לא פסק והוא לא הוסיף. ופירושו של רש"י מעוגן יותר בפסוק כי כל הפעלים המופיעים בו הם נשואים של נושא אחד הקב"ה ! (עפ"י פירוש הרמבמ"ן).

4. כאמור לעיל חולשת פירושו שהנושא משתנה, הקול לא פסק ואח"כ שוב חוזר הכתוב לנשוא  ויכתבם, שנושאו ה', ולדעת הרמבמ"ן היה צריך לחזור ולציין ויכתבם ה'.

5. הם מסכימים עם רש"י שהנושא הוא ה' אך שונים ממנו שבחרו במשמעות השניה של רש"י - ולא הוסיף, אך רש"י הסביר ולא הוסיף להיראות והם תרגמו ולא הוסיף לדבר כאילו כתוב: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול, ולא הוסיף לדבר.

המריצם לתרגם כך, כי לפי רש"י יחסר שם הפועל להיראות שאותו יש להשלים במחשבה ולפי פירושם "דבר" מושך עצמו ואחר עמו. כלומר "דבר ה' " משמש למקומו וגם לאחר ל-"לא יסף" לא הוסיף לדבר" ! (ג"כ עפ"י רמבמ"ן על המקום !)

 

ד.         1. הסתירה היא, שבפסוק כא אמרו: כי ידבר אלוקים את האדם וחי, ואילו בפסוק כב הם אומרים: ועתה למה נמות !? ומתורץ עפ"י הגר"א (מובא גם כן בספר הכתב והקבלה על פסוק כג) כי בדרגת האדם לא ימותו, אך בדרגתם הרגילה כשהם בשר בלבד אינם יכולים לסבול שידבר הקב"ה אתם.

2. את "אנכי" "ולא יהיה" שרדנו,  אבל אם יוספים אנחנו לשמוע עוד יש חשש שנמות. פעם אחת ובזמן מוגבל יכלו לעמוד בזה אבל לא לאורך זמן, וכבר הוא פלא ונס גדול שנעשה לנו מה שלא נעשה לכל בשר, לשמוע קול אלוקים ולא יזיקנו, ועתה למה נסכן עצמנו יותר מדאי ?!  ובעל הביאור לתלמיד עצמו פירש: כי אם יוספים אנחנו לשמוע לא נעמוד נגד האש הגדולה והיא אשר תמית אותנו ולא הדיבור. ושעורו, ועתה למה נמות אם תאחזנו האש הגדולה בקרבת אלוקים בשומענו את קולו.

3.  האברבנאל עושה גם כן את ההבחנה בין דרגת "כל בשר" ודרגתו של משה. אך לדעת האברבנאל הם נשארו כל הזמן בדרגת "בשר" אלא שהקב"ה בחסדו השפיע עליהם שפע לרגע ההתגלות ומכאן בפסוק כג "כמונו" מתייחס ל"מי כל בשר" כמונו, שיוכל לשמוע את דבר ה'. לדעת הגר"א, שעלו בדרגה ממדרגת החומר בשעה ששמעו את דבר ה', "כמונו" מתייחס ל"אשר שמע כמונו ויחי ".

 

ה.         1. למשה אמרו לשון אמירה, ולעצמם לשון דבור ?! כך שואל בעל הכתב והקבלה. ומשיב: ההבדל בין אמירה לדיבור הוא, שהדיבור הוא עניין גשמי - החיצוני שבדיבור והוא הדבר הפשוט. והאמירה היא העניין הרוחני שבדיבור, שהיא הכוונה המכוונת בו. לכן נאמר בכל מקום: וידבר ה' אל משה לאמר, שהדיבור הוא פשטות העניין , לאמר להסביר להם שיבינו. הנה משה לדרגתו הגדולה, מיד בבוא הדיבור אליו  הבין תוכן עניינו, אבל ישראל לא הבינו בדיבור לבד עד שמשה הסביר להם. לכן אמרו אליו בזה, קרב אתה ושמע את אשר יאמר כפי שאתה מבין מדיבור של מעלה, אבל אנחנו כעת במדרגה קטנה שאתה תדבר אלינו הדברים כפשטן אף שלא נבין אותם על עומקם, ובכל זאת אף שלא נשמע טעמי התורה ומצוותיה נשמעם ונעשם וזהו ושמענו ועשינו. (עפ"י הגר"א)

המלבי"ם מפרש באריכות את ההבדל בין אמירה לדיבור, עיין אות ג בתורה והמצווה בספר ויקרא.

ובבאור לתלמיד הביא פירוש מעניין. ושמע את כל אשר יאמר ה' אלוקינו היינו אם יסכים לדברינו זה ואח"כ הוסיפו: ואת תדבר את כל אשר ידבר ה' אלו המצוות. ומביא ראיה שבפסוק כה אכן באה הסכמתו של ה' היטיבו כל אשר דברו  - על המצוות.

2. הנה בסוף הדברים בתשובה הקודמת ניתנה התשובה לשאלה זו:           , ובכל זאת אף שלא נשמע טעמי התורה ומצוותיה נשמעם ונעשם וזהו ושמענו ועשינו. (עפ"י הגר"א)

[(להבנת תשובה ד/ 1 ותשובה ה/ 2 ) הנה סיכום פירוש הגר"א מתוך הספר אדרת אליהו מפירושי הגר"א על התורה. "את כל אשר יאמר ה' ואת תדבר וגו'", הוא כפל במילות שונות, וכן מה שנאמר "וידבר ה' אל משה לאמר" הוא כפל. והפירוש הוא כך: יש הבדל בין דיבור לאמירה. דיבור: המילים שיצאו מן הפה. אמירה: הסבר, הבנה.

ישראל אמרו: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' ". אתה,  משה, תשמע ותבין דיבור של מעלה, אבל אנחנו נקבל הדיבורים כמשמען, ואע"פ שלא נבינם לכל מלוא עומקם והיקפם נשמע להם ונעשם. ודרגתם זו, שקבלו עליהם לקיים הצווים אף ללא הבנת טעמם, דומה לדרגתם בשעה שאמרו: "נעשה ונשמע" העשייה קודמת להבנה. ]

המלבי"ם: כששמעו הדיבור מפי הקב"ה בעצמו, היו כמלאכי השרת מופשטים מחומר ועל כן הקדימו נעשה לנשמע, כמו שאמר במלאכי השרת: עושי דברו לשמוע בקול דברו, כי משיגים הכל מעצמם, ועתה נשוב להיות בני בשר מלובשים בחומר שתחילה נשמע ואח"כ נעשה.

 

נספח לתשובות לגיליון ואתחנן תש"ט.

מתוך פירוש הגר"א לתורה, אדרת אליהו:

דברים פרק ה פסוק כא: היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי. ואחר כך אמר כי מי כל בשר וגו' כמוני ויחי. והוא תמוה בתחילה אמרו והסכימו. היום הזה ראינו וגו' את האדם וחי. ואח"כ אמרו כי מי וגו' אבל נראה שיש ה' מדרגות באדם. אדם. בן אדם. איש. גבר. אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם ע"כ אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי כמו שאנו היום במדרגת האדם שעשינו ג' ימים פרישה מכל העניינים אבל מי כל בשר וגו'. מי יכול להיות פרוש כל ימיו וכשהוא בשר שהוא שפל איך יכול לסבול שידבר עמו הקב"ה וחי ע"כ אמרו קרב אתה וגו' שאתה נשאר בפרישות כל ימיך כמו שאמר הקב"ה אליו ואתה פה עמוד עמדי.

אדרת אליהו לפרשת ואתחנן על שמע ישראל. (בקיצור)

 

שמע ישראל - בפרשה זו נכללו כל עשרת הדברות:

ה' אלוקינו אנכי ה' אלוקיך

ה' אחד לא יהיה לך אלוהים אחרים

ברוך שם כבוד לא תשא ולכן אומרים בשכמל"ו

ואהבת זכור את (שבת דרגת אהבה ולכן אומרים בשבת: באהבה וברצון הנחלתנו)

והיו הדברים האלה כבד את אביך (שמכבדו בד"ת)

ושננתם לא תרצח (כל מי שאינו מלמד לבנו תורה כאילו רצחו)

ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך לא תנאף (מזימה תשמור עליך, בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך)

וקשרתם לא תגנוב פירוש לא תגנוב בהם

והיו לטטפת לא תענה, עדים זוממים בראיה תליא

וכתבתם על מזזות ביתך לא תחמוד בית רעך, אשת רעך ואשר לרעך .


 

 ג ל י ו נ ו ת         ל ע י ו ן         ב פ ר ש ת            ה ש ב ו ע

 

ע ר ו כ י ם    ב י ד י    נ ח מ ה    ל י ב ו ב י ץ  -   ש נ ה    ת ש י ע י ת

 



ואתחנן  [תש"י ]                                                פרק  ד  פסוק יט

 

דברים פרק ד פסוק יט: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים:

התקשו החכמים והמפרשים בהבנת פסוק זה ואלה מקצת דבריהם:

מסכת

מגילה דף ט ע"א וע"ב: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסם בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסם. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. (תרגמו לי תורת משה ליוונית.) נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו: אלקים ברא בראשית (בראשית א, א). (רש"י: שלא יאמרו "בראשית" שם הוא, ושני רשויות הן וראשון ברא את השני).

אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו). (שלא יאמרו שתי רשויות הן) (וכן הלאה, מונה הגמרא את כל המקומות ששינו לתלמי המלך.) וכן "אשר חלק ה' אלוקיך אותם להאיר  לכל העמים" (דברים ד, יט).

 

שב"ם דברים פרק ד פסוק יט: אשר חלק: להאיר. ולפי עיקר הפשט, אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם, כי אינו חושש בהם. אבל אתכם לקח ה' ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה ולעובדו, והוא יהיה לכם לאלקים.

 

זקוני דברים פרק ד פסוק יט:  לכל העמים: להאיר להם ואפילו להדיוטות, ועלוב הוא מי שמשתחווה לדבר שנברא לתשמישו.

 

מב"ם יד החזקה - הלכות עבודת כוכבים פרק ב: הלכה א:  עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלקים והוא עובד הנברא הזה, על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה, הרי זה עובד כוכבים. ועניין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה: "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' כל צבא השמיים ונידחת והשתחווית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים",  כלומר: שמא תשוט בעין לבך ותראה שאלו הם המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם, ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדם, ובעניין הזה צווה ואמר "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם" כלומר: שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.

 ספורנו דברים פרק ד פסוק יט: חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים: סידר אותם על סדר נאות לצורך כל אחד מחלקי הארץ כפי השתנותם והשתנות העם אשר בם, וזה הסדר המוחש יורה על הפך דעות התועים, כי אמנם יורה בהכרח שיש איזה נמצא מסדר לתכלית מכוון מאתו, אשר המציאם לסדרם למען יושג תכלית מציאותם וסדרם, כי לא יהיה כל זה במקרה בלי ספק.

שד"ל : אשר חלק ה' אלוקיך אותם: הניחם לחלקם, כלומר שדבקו בהם העמים ולקחום לחלקם, כי דרך העברים לייחס כל דבר אל הא-ל.

(להבנת דברי שד"ל האחרונים עיין דבריו לשמות ז, ג ד"ה ואני אקשה את לב פרעה. הועתקו גם בגיליון וארא תש"ב)

שד"ל שמות פרק ז פסוק ג: ואני אקשה את לב פרעה: אפשר לפרש כדברי הראשונים (רמב"ם ורמב"ן ואחרים) שהעניין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה. (עיין רמב"ם הלכות תשובה פרק ו); ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, הוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סיבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפני יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלימה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר גם כן לפרש כדעת רמ"במן, שלא היה בזה עונש אלוקי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים יוחסו אל הא-ל בצד מה, כי הוא הסיבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקודש אל הא-ל הם המעשים הזרים שסיבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי עורפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים, הוא דבר זה ומתמיה, על כן ייוחס אל הא-ל; וכיוצא בזה "ולא נתן לכם ה' לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה" (דברים כט, ד), וכן "כי ה' אמר לו קלל את דוד" (שמואל-ב טז, י) .

ר' ש. ר. הירש: דברים פרק ד פסוק יט: חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים: לא נאמר כאן: "אשר חלק להם ה' את כל העמים" וגו', שאילו נאמר כן, היה משתמע מכאן שה' מסר להם כח שלטון על העמים; אך כמות שהדברים כתובים, הרי כאן היפוכו של דבר. הם חלק העמים והם נמסרו לעמים: בכח השלטון של רוח האדם ישלטו העמים בגרמי השמים וישעבדו את השפעת כוחותיהם הפיסיים לבניין חיי הפרט והעם, וה' אלוקיך הוא שמסר אותם לעמים לצורך מילוי ייעוד חייהם, ולפיכך היה עליהם לבקש את חסד ה' לבדו. לשם כך היה עליהם לקיים באורחות מוסר את מעמדם בעולם, ובדרך זו היו ממלאים את ייעודם בהצלחה. אך הם שכחו את ה', וכך ירדו ממעלת המעמד שנועד להם, ובמקום לשלוט בעולם בחירות מוסרית עבדו לטבע ועשאוהו לאלוהים ועבדו לו בלא חירות. כאשר האדם שומר על טהרת מעמדו בעולם, הרי כוחות הטבע הם החלק שנמסר לאדם; בשעת החטא - האדם הוא החלק, שנמסר לכוחות הטבע.

ר' דוד צ. הופמן: דברים פרק ד פסוק יט: (עמ' עב-עג): אבל המטרה שה' התכוון אליה במסירה זאת של צבא השמים אל העמים, היא, שעל ידי דרגה ממוצעת זאת יעלו לאט לאט באמצעות ישראל לידי הכרת האמת של הא-ל העליון. בין עמים שאין להם הכרת אלהות כלל, או העובדים אפילו לכוחות היצר החושניים, לא היתה לעולם שום אפשרות שישראל ישמשו ביניהם בתור דוגמא המקרבת להכרת אלוקים אמת. לעומת זאת, קל ללמד את העובד לשמש, שהשמש אינו אלא משרת לכח עליון ונעלה המושל על הכל, אשר רק הוא לבדו אלוקים אמת.  בצורה דומה אומר הרמב"ם (הלכות מלכים) שהנצרות והאיסלם באו לעולם בהשגחה מאת ה', כדי להכין את העולם לקראת ביאת המשיח.

1. הסבר משום מה שינו השבעים את פסוקנו לתלמי ? מה הקושי שבפסוקנו ?

2. כיצד תרצו כל הנ"ל את הקושי הנ"ל, סדרם בקבוצות .

x 3. הסבר במיוחד את פירושו השני המובא בדברי הרמב"ם.

X 4. הסבר את סוף דברי שד"ל המסומנים המודגשים.

5. הסבר במה רואה הופמן את עבודת השמש והכוכבים כדרגת ביניים.

x x 6.  מה יש ללמוד מדברים כט, כה להבנת פסוקנו ? למי מן הנ"ל הוא מסייע ? דברים פרק כט פסוק כה: וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם:

 

השאלות המסומנות ב- xקשות והמסומנות ב xx קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

 


 

ת  ש  ו ב  ו  ת         ל ג  ל  י  ו  נ  ו  ת         ל  ע  י  ו  ן       ב  פ  ר  ש  ת    ה  ש  ב  ו  ע 

 

 

ע  ר  ו  כ  ו  ת        ב  י  ד  י             י  צ  ח  ק           ר  י  י  נ  ר    

 


 

לגיליונות תש"ב תשי"ד אין עלונים להדרכה, והבאנו שני גיליונות לעיון.

ואתחנן  [תש"י ]                                                פרק  ד  פסוק יט

א.         1.  הפסוק שלנו קשה מאד, מפני שנשמע ממנו כאילו ה' חלק נתן לעמי העולם את הכוכבים והשמש וכו' שישמשו להם לאלוהות. והלא התורה אינה רוצה שעמי העולם יעבדו עבודה-זרה ! הלא ע"ז אסורה לפי תורתנו לכל אדם, זו אחת ממצוות בני נח, ומן הפסוק הזה נראה כאילו ה' בכוונה נתן להם ("חלק" להם) את כוחות הטבע כדי שיעבדו להם, והרי זה דווקא נגד רצונו. בזה מתחבטים כל המפרשים. על כן שינו השבעים והוסיפו - להאיר להם - לפי פירוש זה חלק ה' את צבא השמים לעמים, כדי שישמשו את האדם, יאירו לו, אבל לא כדי שיהיו לו לאלוהות ח"ו.

2. הירש, ספורנו, חזקוניהם כלים בידי ה' לשמש את האדם ולא שבני אדם יראו בהם אלוקות. (לפי הירש- כל כוחות הטבע ניתנו לעמים כדי שישתמשו בהם ליצור חיי מוסר. אבל העמים שכחו את ה' וירדו לדרגת פולחן אלילי-טבע.)

הופמן אלוקים חלק את גרמי השמים לעמים, ככלי ביניים, כהכנה להכרת הא-ל, ישראל יהיה המדריך שלהם. וכך כתב: "אבל המטרה שה' התכוון אליה במסירה זאת של צבא השמים אל העמים, היא, שעל ידי דרגה ממוצעת זאת יעלו לאט לאט באמצעות ישראל לידי הכרת האמת של הא-ל העליון".

רשב"ם לפי פשוטו ה' הניח את גרמי השמים באופן כזה, שאם ירצו העמים לבוא לידי טעות, שיטעו !

שד"ל הוא מפרש אשר חלק ה' להם אשר מרצונם לקחו אותם  להם לאלוהות, כי כל דבר שאדם עושה אותו מרצונו התנ"ך יכול לייחס אותו  לה' אשר נתן את הבחירה החופשית לאדם. כמו: וה' הקשה את לב פרעה הרי, פרעה הקשה את לבו !

הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב פרק ה מבהיר את גישתו לפסוק זה: ודע כי כל הפילוסופים מסכימים שהנהגת העולם הזה השפל נעשית בכוחות השופעים עליו מן הגלגל וגם זה אמרה התורה באומרה: אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים", כלומר שהוא עשאם אמצעים להנהגת הברואים, לא שייעבדו , ואמר בפירוש "ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל וכו' " (בראשית א, יח), ועניין המשילה - השליטה בהנהגה, והוא עניין נוסף על עניין האור והחשך אשר הוא העילה הקרובה של ההויה וההפסד. (עיין שם)

3. אולי כוונת השאלה היא שלא נטעה בדעתו של הרשב"ם כאילו ה' מעוניין שעמי העולם יטעו, או שלא איכפת לו, אלא כאמור לעיל, גם לעמים ישנה בחירה וכוחות הטבע עומדים לפניהם להצלחה בבחירה  נכונה או כישלון אם פנו לבחירה מוטעית. אלא שלישראל שהם נחלתו, עשה להם נסים והקים להם מנהיג שיובילם בדרך האמונה בו ואילו את העמים הניח לבחירתם.

הופמן מסביר את הרשב"ם כך: אבל הרשב"ם ואחרים מפרשים את כוונת הפסוק, שה' הניח אותם לכל העמים לעובדם. (או אפילו נתן להם כוחות כאלה, עד שעובדי האלילים, ששכחו את ה' ועזבו אותו, יימשכו אל עבודת צבא השמים, וירוצו לבאר שחת.

4. ה' הוא הסיבה הראשונה לכל דבר, בגלל שנתן לנו את הבחירה החופשית ועל כן מייחסים כל פעולה אליו.

5. העובדה שאדם מאמין בכח עליון כל שהוא מקרבת אותו לקראת האמונה הנכונה. היא רחוקה מן האמונה הפרימיטיבית בפסלים, ועל כן יכולה לשמש כשלב מעבר לקראת אמונה צרופה בכח עליון.

6. הפסוק בדברים כט, כה: וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם:

הכתוב מוכיח את עם ישראל על שעבדו אלוהים אחרים אשר להם לא חלק ואילו לעכו"ם חלק, מכאן ראיה לדרכו של הרשב"ם אשר פירש שחלק להם - לעובדם.

מכאן שפסוק זה משמש בהוראה של מסירה לגויים לשם אלוהות. האלוהים האחרים הם חלקם של האומות.

 

 
 

 

 

שיתוף:           PRINT   
11 נוב' 2007 / 1 Kislev 5768 0