ע  ר  ו  כ  י  ם    ב  י  ד  י    נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ  - ש נ ת    ה ש מ ו נ ה   ע ש ר ה

                                                פרק   מה,   טז - כח

גליון זה הוא המשך גליון ויגש תשי"ד, שעסק בחלק הראשון של פרקנו.

א.  בראשית פרק מה פסוק טז: ... וייטב בעיני פרעה ...:

            השווה את שני המדרשים הבאים:

            מדרש שכל טוב: על שנתן עצה להחיות יושבי הארץ. זה שאמר הכתוב:"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים             אתו" (משלי טז), שאפילו שר הטבחים והחרטומים הודו לדבריו.

    בראשית פרק מה פסוק טז: ... וייטב בעיני פרעה ובעיני ...

            מדרש הגדול: אמרו: מה זה שהוא אחד - הורידנו מגדולתנו, הללו עשרה - על אחת כמה וכמה.

            1. מהו ההבדל בין גישת עבדי פרעה ליוסף לפי שני המדרשים האלה?

       ××      2. לכאורה דברי המדרש הגדול סותרים את דברי הכתוב, מה רמז מצא המדרש לדעתו בדברי הכתוב ?

ב.  בראשית פרק מה פסוק טז: והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף
 וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו:

רמב"ן בראשית פרק מה פסוק טז: וטעם באו אחי יוסף: כי היה יוסף מגיד לבית פרעה, כי יש לו אחים נכבדים  בארץ העברים, כי גנב גונב משם,  ועתה שמעו כי באו אחי יוסף כאשר אמר: "וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו", כי היה הדבר להם לחרפה, שימשול בהם איש נכרי, עבד מבית האסורים יצא למלוך; ועתה בבוא אליו  אחים נכבדים, ונודע כי הוא הגון להתייצב לפני מלכים, שמחו כולם בדבר.

ספורנו בראשית פרק מה פסוק טז: וייטב בעיני פרעה, שחשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על הארץ לא כהשגחת גר מנהיג, אבל בהשגחת אזרח הושב לשבת בארץ הוא וזרעו - ולזה ישגיח בכל לב להטיב לארץ וליושביה.

            1. מהו ההבדל בין דעת שני הפרשנים האלה לבין דעת מדרש הגדול בשאלה א ?

         × 2. מה ההבדל בין הרמב"ן לספורנו בפירוש ה"וייטב" ומה סמך מצא לכל אחד משני הפרשנים לפירושו  בלשון הכתוב ?

ג. בראשית פרק מה פסוק כו: ויפג לבו כי לא האמין להם

רש"י בראשית פרק מה פסוק כו: ויפג לבו, נחלף לבו והלך מלהאמין, כי לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון "מפיגין טעמן" בלשון המשנה. וכמו (איכה ג) "מאין הפוגות" (ירמיה מח) "וריחו לא נמר" מתרגמינן: "וריחיה לא פג" .

בראשית פרק מה פסוק כז: וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו  ותחי רוח יעקב אביהם:

רש"י בראשית פרק מה פסוק כז: ותחי רוח יעקב, שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו .

רמב"ן בראשית פרק מה פסוק כו: ויפג לבו, נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים, לשון מפיגין טעמן, 

            לשון משנה (גמ' ביצה יד,), וכמו מאין הפוגות (איכה  ג  מט), וריחו לא נמר (ירמיה מח יא) מתורגם וריחיה לא פג,  לשון רש"י, ואיננו נכון, כי לשון "פוגה" - שביתה וביטול,  כמו "אל תתני פוגת לך" (איכה ב יח),  וכן "עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות" (שם ג מט), - שנגרה תמיד מאין שביתה והפסק. וכן "מפיגין טעמן" - שמפזרין אותו ומתבטל, וכן על כן תפוג תורה (חבקוק א ד), תבטל ותפסק.

            וגם זה, "ויפג לבו", שנתבטל לבו ופסקה נשימתו,  כי פסקה תנועת הלב והיה כמת, וזה העניין ידוע בבוא השמחה  פתאום, והוזכר בספרי הרפואות, כי לא יסבלו זה הזקנים וחלושי הכח, שיתעלפו רבים מהם בבוא להם שמחה  בפתע פתאום, כי יהיה הלב נרחב ונפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף ויאפס הלב בהתקררו.

והנה נפל הזקן כמת,  ואמר כי לא האמין להם,  להגיד שעמד זמן גדול מן היום והוא שוכב דומם, בעבור שלא האמין להם,     כי הידוע בעלוף הזה, שיצעקו לו וירגילו אותו בשמחה ההיא עד שתקבע בו בנחת רוח,  וזה טעם "וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות", כי היו צועקים באזניו דברי יוסף ומביאים לפניו העגלות, אז שבה רוחו אליו וחזרה נשימתו וחיה, וזהו ותחי רוח יעקב אביהם.

ואונקלוס תרגם: "ושרת רוח נבואה לות יעקב" - בעבור שהדבר אמת הוסיף זה, ודרש כן במלת רוח, שלא אמר  "ויחי יעקב אביהם", ועשאו מעניין "רוח ה' אלוקים עלי" (ישעיה סא א), "ועתה ה' אלוקים שלחני ורוחו"  (שם מח טז), וכן "איש אשר רוח בו" (במדבר כז יח).

בעל עקדת יצחק: הנה הם בהזכירם לו את יוסף בנו חמודו אשר נואש ממנו זה כמה, נתעוררה אנחתו ונהפך לבו בקרבו, כי נתחדש יגונו עד שנחלש מאד מהצער, כי לא האמין להם כי הוא חי, כי את הרע יקבל ואת הטוב לא יאמין, אמנם כשדברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר להם, וכראותו את העגלות, כי ידע שאינן יוצאות (שאין עגלות יכולות לצאת ממצרים לארץ אחרת) כי אם בדבר מלכות (על פי רשות המלכות), הוכרח להאמינם ותחי רוחו ונתחזק וישב לאיתנו, כי למראה עיניו ולמשמע אזניו שמע שמועה טובה ושמח שמחה גדולה ונסו יגון ואנחה.

1. מה בין שלושתם בפירוש "ויפג" ?

         × 2. מהי חולשת פירושו של הרמב"ן ?

            3. מה ראה רש"י ללכת בעקבות המדרש ולהוציא מילת "ותחי רוח יעקב" ממשמעה ?

            4. מהי מעלותו של פירוש בעל העקידה ?

            5. ליודעי לועזית: למי משלושת הפירושים הנ"ל קרוב תרגומו של בובר ?

Aber sein Herz bleib starr denn er traute ihnen nicht. 

ה. שאלת סגנון 

            השווה:

.1         בראשית פרק מה פסוק כו: ויגידו לו לאמר: עוד יוסף חי וכי הוא ...

            בראשית פרק מה פסוק כז: וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם ...

            בראשית פרק מה פסוק כח: ויאמר ישראל רב עוד ...

הסבר את סיבת שינוי הפעלים !

.2         בראשית פרק מה פסוק כז: ותחי רוח יעקב אביהם:

            בראשית פרק מה פסוק כח: ויאמר ישראל: רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו ...

הסבר את סיבת שינוי השמות בשני הפסוקים !

השאלות המסומנות ב-× קשות והמסומנות ב-××  קשות ביותר, יענה כל אחד לפי דרגתו.

  ע   ל  ו  ן      ה  ד  ר  כ  ה       ל  ה  ו  ר  א  ת         פ   ר   ש   ת          ה   ש   ב   ו   ע

ע  ל  -  פ  י   ה  ג  ל  י  ו  נ  ו  ת    ש  ל      נ  ח  מ  ה    ל  י  ב  ו  ב  י  ץ   -  ש  נ  ה    ת  ש ט "  ז

ויגש  [ תשט"ז ]                                                            פרק  מה

על הלומדים לקרוא תחילה את כל פרק מה  (אע"פ שגליוננו השנה עוסק רק בפסוקיו האחרונים) , כי כולו יחידה אחת - שיחת יוסף עם אחיו מהתוודעותו ועד פרידתו מהם ובואם אל אביהם והביאם את הבשורה לאביהם.

יש להדגיש ולהבליט בפני הלומדים את יחסו המלא רוח סליחה וכפרה של יוסף אל אחיו, את רוח האהבה בו  נאמרים דבריו בחלקו הראשון של פרקנו. ויש לעיין לזה בשאלה א של גליון תשי"ד.

שאלה א של גיליוננו רוצה לחנך את הלומד לדיוק בקריאה ובהשוואה. לפי עיון בפסוק טז של פרקנו אין למצוא סמך,  כל רמז קל לדברי המדרש הגדול, אין למצוא בפסוק כל הוכחה לרוח הקרירה שבה קבלו עבדי פרעה את הבשורה על בוא האחים, ורק רבותינו "אשר כל התורה היתה לפניהם כשולחן ערוך" (כביטוי כמה ממפרשינו) , דהיינו, אשר בסקירה אחת סקרו את כולה, וראו כל מקום מקביל על הדומה ועל השונה, הרגישו - בהשוותם את פסוקנו לפסוק המקביל לו  מא, לז - בהבדל שבין שניהם ובקרירות הנזכרת.

            (לדרך זו של השוואה בין שני פסוקים רחוקים זה מזה אך המתארים שתי סיטואציות דומות והנבדלים  הבדל דק בניסוחם, יש להשוות את המקומות הבאים:

            דברים א, כב; דברים ה, כ

            ורש"י דברים א, כב ד"ה ותקרבון אלי כולכם.

            וכן ויקרא יט, ב בהשוואה לויקרא א, ב; יא, ב; יב, ב; יח, ב

            ורש"י ויקרא יט, ב ד"ה דבר אל כל עדת

            ועיין גליון קדושים תש"ט.

לשאלה ג/ 3 יש להוסיף דברי הגמרא פסחים קי"ד ע"א:

            אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך צחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך  דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה.

ובדומה לזה ובהזכירו את פסוקנו הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ז:

           ולא תרחיק היות חסרון כמה מידות ממעט את מדרג הנבואה, שכן מצאנו בכמה מפחיתיות המידות  שעוצרות את הנבואה לגמרי, כרגזנות.

            אמרו (פסחים פו ע"ב): כל הכועס, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. והביאו ראייה מאלישע 

            שנסתלקה ממנו רוח הקודש כשרגז, עד שהסיר רוגזו - והוא אמרו: (מלכים-ב ג, יד) "לולא פני יהושפט  מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". וכתיב (ג, טו):"קחו לי מנגן (רש"י: להעביר כעסו שכעס על יהורם) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (רש"י: מכלל דאסתלק).

            וכן הדאגה והעצבות, שכן יעקב אבינו, כל ימי התאבלו על בנו יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד 

            שנתבשר בחייו, - אמר: ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום, מי שמפרש דברי משה לפי המסורת:"ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון".

ובדומה לזה במורה נבוכים חלק ב סוף פרק לו:

ולזה תמצא הנביאים תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם כבר ידעתם אמרתם:"אין  הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" ושיעקב אבינו לא באתהו נבואה כל ימי אבלו, להתעסק  כוחו המדמה בהיפקד יוסף.

לשאלה ה/ 2 יש לסקור את שלושת הפרשיות האחרונות, מזמן שנתחלף לו שמו של יעקב בישראל ויש לבדוק באלו מקרים נקרא בשמו הראשון ובאלו מקרים יקרא בשמו שנתן לו לכבוד ולתפארת "ישראל".

 (המתעניין בשאלה עקרונית זו לשינוי הכינוי והתואר של אחד מאישי התנ"ך, שינוי באותו פרק ואפילו לפעמים באותו פסוק יעיין:

                        גליון חיי-שרה    תשי"ג   ב

                        גליון וישלח       תש"ח   ב/ 1

                        גליון מקץ          תש"ו    א   ).   

       נחמה ליבוביץ