תחת השלטון העות'מאני - 1882 - 1917

בר גיורא

בעיה חשובה שהעיקה על ההתיישבות היהודית מראשיתה הייתה שאלת השמירה. שבטי  בדואים וכנופיות שודדים ערבים תקפו את המושבות על רקע של דכדוכי קרקע, מים, ומרעה. תחילה השתתפו אנשי המושבות בשמירה. הייתה זו תקופת השומרים הראשונים. הבולט מכולם היה אברהם *שפירא, שהפך לסמל השמירה העברית. אולם בהדרגה עברה השמירה לידי הערבים.

חלוצי העלייה השניה התנגדו להעסקת שומרים ערבים במושבות. בספטמבר 7091, ביזמת ישראל *שוחט, התכנסו 10 פועלים ביפו, ביניהם יצחק *בן צבי ואלכסנדר *זייד, וייסדו את "בר גיורא", ארגון שמירה מחתרתי, שנקרא ע"ש הקנאי שמעון בר גיורא מגיבורי "המרד הגדול" בימי בית שני 66) - 70 לספירה). מטרת הארגון הייתה "כיבוש" השמירה העברית והקמת יישובים חדשים. ב - 1908 מברי בר גיורא קבלו על עצמם את תפקידי השמירה בסג'רה (אילניה) ובמסחה (כפר תבור). בפסח 1909 נוסד ארגון "השומר". אנשי "השומר" היו חברי "בר גיורא" וחברים חדשים.

השומר

ארגון שומרים בארץ ישראל שפעל בין השנים 1909 - 0291. "השומר" נוסד בפסח 1909 בכפר תבור. בראשו עמדו ישראל שוחט, ישראל גלעדי ומנדל פוטוגלי. תוך שלש שנים נטל הארגון לידיו את ההגנה על 7 מושבות ובהדרגה חדרו אנשיו למושבות נוספות. לבד מ"כיבוש השמירה" היו חברי "השומר" חיל חלוץ בעליות רבות על הקרקע.

במלחמת העולם הראשונה ירדו אנשי הארגון למחתרת. מניה וישראל שוחט, ממנהיגי הארגון, הוגלו ב - 1915 לאלכסנדריה. ב - 1916 "השומר" החל להתאושש. חבריו צברו נשק והגנו על הרכוש היהודי. הארגון התנגד לפעילות הריגול של קבוצת "נילי" (ראה גם ישראל לישנסקי).

בתקופת המערכה הבריטית על א"י הצטרפו חלק מחברי "השומר לגדודים העבריים. יוצאי הגדודים העבריים נטלו חלק פעיל בהגנה על תל חי וירושלים במאורעות 1920 - 1291.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הועלתה התביעה להקים כוח מגן עממי רחב, כפוף להנהגת היישוב, שיטול על עצמו את הגנת היישוב, במקום אגודה חשאית של נבחרים. במאי 1920 הוחלט לפרק את הארגון. גם לאחר פרוק "השומר", מילאו חבריו לפקיד חשוב בהגנה על היישוב. 

נילי

ראשי תיבות של נצח ישראל לא ישקר (שמואל א' ט"ו, כ'ט), היה שם הסתרים של רשת ריגול פרו בריטית שהוקמה בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה. בראשה עמד האגרונום אהרון *אהרונסון.

מקימי הרשת היו צעירים וצעירות מבני המושבות בארץ ששמו להם למטרה לסייע לבריטניה במלחמתה בטורקים כדי שתתמוך תמיכה מדינית בתנועה הציונית. בפברואר 1917 נוצר המגע הראשון בין מרכז רשת הריגול בעתלית והמודיעין הבריטי בקהיר. במרוצת החודשים הבאים העבירו אנשי נילי מידע חשוב למפקדה הבריטית בקהיר על ידי ספינות בריטיות ובאמצעות יוני דואר. הנהגת היישוב ואנשי "השומר" הסתייגו מפעילות הקבוצה.

בספטמבר 1917 תפסו התורכים יונת דואר שנשלחה מעתלית למצרים. כעת הייתה בידיהם הוכחה ברורה לפעילות אנטי תורכית בקרב האוכלוסייה היהודית. נעמן *בלקינד, מראשי "נילי" נתפס על ידי  התורכים. באוקטובר 1917 נחשפה הרשת והוקפה זיכרון יעקב. רבים מתושביה נעצרו, ביניהם שרה *אהרונסון, אחותו של אהרון, שהתאבדה לאחר ארבעה ימים של חקירות ועינויים.

העצורים הועברו לדמשק. *לישנסקי ובלקינד נידונו למוות ונתלו. במאי 1919 נהרג אהרון אהרונסון בתאונת מטוס מסתורית. לאחר מותו התפרקה הקבוצה.

הגדודים העבריים

גדודי המתנדבים היהודים, שהוקמו במלחמת העולם הראשונה כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל. הרעיון הועלה על ידי זאב *ז'בוטינסקי בדצמבר 1914 וזכה לתמיכתו הנלהבת של יוסף *טרומפלדור. במרס 1915 החלו 500 יהודי מהיישוב היהודי בארץ ישראל, שגורשו עם פרוץ המלחמה על ידי התורכים למצרים, באימונים.

תחילה סרבו הבריטים להסכים להקמתו של גדוד יהודי, שישתתף בכיבוש ארץ ישראל. לאחר מאמצים רבים ניאותו להקים יחידת תובלה יהודית, שתשרת בחזית התורכית. ב - 1915 הוקם במצרים הגדוד הראשון - "גדוד נהגי הפרדות" הגדוד, שמנה 650 חיילים יהודים, צורף לחיל המשלוח הבריטי והשתתף במערכה בגליפולי.

כל אותה עת שהה ז'בוטינסקי בלונדון והמשיך במאמציו להקמת כוח צבאי יהודי שיילחם בחזית הארצישראלית. באוגוסט 1917 הוחלט על הקמת גדוד עברי לוחם -  הגדוד ה - 38 של קלעי המלך.

מגויסי הגדוד היו מתנדבים יהודים בריטים, אליהם הצטרפו רבים מחיילי גדוד נהגי הפרדות, שפורק אחר סיום המערכה בגליפולי, ופליטים יהודים מרוסיה. ביוני 1918 נשלח הגדוד ה - 38 של קלעי המלך לאץ ישראל וסייע בהמשך המערכה בחזית זו.

באפריל 1918 הוקם בארצות הברית הגדוד ה - 39 של קלעי המלך. מחצית מחייליו היו מתנדבים יהודים מארצות הברית. חלק מאנשי הגדוד ה - 39 השתתפו אף הם בקרבות בארץ ישראל.

הגדודים העבריים, בהם שרתו אלפי חיילם, פורקו על ידי השלטון הבריטי הצבאי האנטי ציוני בארץ ישראל, ששלט בארץ ישראל בשנים 1918 - 1920.

בתקופת המנדט הבריטי 1918 - 1948

ההגנה

ארגון המגן של היישוב היהודי בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי. פעל בין השנים 1920 - 8491. מבחינת השלטון הבריטי הייתה ה"הגנה" כוח מחתרתי בלתי לגאלי.

ארגון ה"הגנה" הוקם ביוני 1920 כתוצאה מלקח מאורעות תל - חי והפרעות בירושלים וביפו. מאורעות הדמים הבהירו את הצורך בהקמת ארגון הגנה יהודי עצמאי שיוכל להגן על היישובים היהודים מפני התפרעויות הערבים. בעשור הראשון לקיומה הייתה ה"הגנה" ארגון רופף, שהתבסס על קבוצות נבחרות של מתנדבים בערים וביישובים.

בעקבות מאורעות 1929 הוכר הצורך לארגן מחדש את שורות הארגון. השינוי התבטא במישורים הבאים:  

• ה"הגנה" הפכה לארגון ארצי כולל של כל חוגי היישוב. רבבות מתנדבים השתייכו לארגון.
•  פותחה מערכת רכישת נשק. הנשק הוברח מחו"ל והוסתר במחסנים מחתרתיים, שכונו "סליקים".
• הונח היסוד לתעשיית נשק במחתרת.
• מאורעות 1936 - 1939 הביאו לשינוי בהיערכותה ובגישתה הביטחונית של ה"הגנה", שהפכה מארגון מגן סטאטי לגוף צבאי נייד ומרתיע.

למרות שהשלטונות הבריטיים ראו ב"הגנה" גוף מחתרתי, הרי שבמאורעות 1936 - 1939 נוצר שיתוף פעולה בין הבריטים לבין ה"הגנה". עם פרוץ המאורעות, הוקמה מסגרת הנוטרות ("גאפיר"). הגוף המרכזי בנוטרות היה "משטרת היישובים העבריים". בקיץ 1938 הוקמו "פלוגות הלילה המיוחדות" בפיקודו של הקצין הבריטי צ'ארלס אורד וינגייט (ראה גם פלוגות שדה (פו"ש), יצחק *שדה).

בתקופת "המרד הערבי" סייעו כוחות ה"הגנה" בהקמתם של 50 יישובי חומה ומגדל במקומות שונים בארץ. כתוצאה מהמדיניות הבריטית האנטי ציונית, כפי שבאה לידי ביטוי ב"ספר הלבן" של 9391, הגבירה ה"הגנה" את מעורבותה בעלייה הבלתי חוקית - ההעפלה וארגנה הפגנות המונים נגד מדיניות "הספר הלבן".

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ביקש הארגון לסייע לבריטים במאמץ המלחמתי למרות פרסום "הספר הלבן". ה"הגנה" עמדה בראש תנועת ההתנדבות לצבא הבריטי (ראה גם הבריגדה היהודית). חברי  ה"הגנה" סייעו לבריטים במאמץ המלחמתי גם בתחום המבצעי - כוחות ה"הגנה" יצאו לפעולות מיוחדות של ריגול, קשר וחבלה במזרח התיכון. דוגמא נוספת לשיתוף הפעולה היא פעולת 32 הצנחנים היהודים מארץ ישראל שהוצנחו, בשנים 1943 - 4491, מעבר לקווי האויב בארצות הבלקן, הונגריה וסלובקיה (ראה גם חנה *סנש, אנצ'ו *סירני, חביבה *רייק).

שנות המלחמה הביאו להתבססותה של ה"הגנה" ככוח צבאי עצמאי. פותחה תכנית אימונים שיטתית לנוער. במאי 1941 הוקמה העוצבה המגויסת של הארגון - הפלמ"ח.

בתום המלחמה, משהוברר כי אין בכוונת הבריטים לשנות את מדיניות "הספר הלבן", פתחה ה"הגנה" במאבק גלוי נגד שלטונות המנדט במסגרת תנועת המרי העברי, שכללה את שלוש המחתרות - ה"הגנה", הארגון הצבאי הלאומי - אצ"ל ולוחמי חרות ישראל - לח"י. כל אותה עת המשיכה ה"הגנה" בפעולות ההעפלה בהיקף הולך וגדל. באביב 7491, לקראת ההתקפה הערבית הצפויה, קבל על עצמו דוד *בן גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות, את האחריות לענייני הביטחון.

בעקבות החלטת הממשלה הזמנית במאי 8491, סיים ארגון ה"הגנה" את פעילותו והפך לצבא הגנה לישראל.

הארגון הצבאי הלאומי - אצ"ל

גוף שראשיתו בפילוג שחל בארגון ה"הגנה" בירושלים ב - 1391, כשקבוצת חברים פרשה והקימה ארגון הגנה עצמאי שנקרא "ארגון ב'" או "הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל", בראשי תיבות - אצ"ל. הפורשים מתחו ביקורת על אוזלת ידה של ה"הגנה" במאורעות תרפ"ט (9291). באפריל 7391, עם התגברות הטרור הערבי, חזרו כמחצית מחברי "הארגון הצבאי הלאומי" ל"הגנה". השאר הקימו קוף נפרד
ועצמאי אצ"ל - ארגון מחתרתי לאומי, שקיבל את מרות התנועה הרוויזיוניסטית ומנהיגה זאב *ז'בוטינסקי.

אצ"ל התנגד למדיניות ה"הבלגה" שבה נקט ארגון ה"הגנה" ויזם טרור נגד כנקמה לפרעות הערבים. הנהגת היישוב התנגדה לדרכו של אצ"ל. הבריטים נקטו ביד קשה כלפי הארגון. תגובתם הגיעה לשיאה ביוני 8391, כאשר המיתו בתליה את שלמה בן יוסף, שנתפס לאחר שירה באוטובוס ארבי, לאחר פרסום "הספר הלבן" במאי 9391, הפנה אצ"ל את נשקו נגד השלטונות הבריטיים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריז האצ"ל על הפסקה במאבק נגד הבריטים. בעקבות זאת חל בו פילוג ב - 1940 (ראה לוחמי חרות ישראל - לח"י). חברי האצ"ל התנדבו לצבא הבריטי, שרתו בפלוגות הארצישראליות, שהוקמו בצבא הבריטי, ומאחר יותר הצטרפו לבריגדה היהודית.

בסוף 1943 עבר הפיקוד על האצ"ל לידי מנחם *בגין. בפברואר 4491, ביטל מנחם בגין את "שביתת הנשק" בין האצ"ל לבריטים והכריז על מרד נגד הממשל הבריטי. במהלך המרד התקיף האצ"ל ופוצץ מטרות בריטיות שונות, כמו משרדי ממשלה, מטרות צבאיות ותחנות משטרה. הסוכנות היהודית וארגון ה"הגנה" פתחו במסע ("סזון") נגד האצ"ל. אצ"ל הצטרף לתנועת המרי העברי. לאחר פרוקה של התנועה, באוגוסט 6491, המשיך האצ"ל לבצע פיגועים שונים נגד הבריטים בארץ ישראל.

באפריל 7491, ארבעה מחברי הארגון נתלו בכלא עכו. במאי 7491, ביצעו חברי אצ"ל פריצה נועזת לכלא עכו ושחררו 41 כלואים. ביולי 7491, לאחר ששלושה חברי אצ"ל הוצאו להורג, השיב הארגון בפעולת תגמול והמית בתליה שני סמלים בריטים.

לאחר הכרזת העצמאות, החליטה מפקדת האצ"ל על פיזור הארגון ושילוב כוחותיו בצבא המדינה העברית. הלח"י פורק ועד סוף ספטמבר 1948 הצטרפו כל   כוחות אצ"ל לצה"ל.

לוחמי חרות ישראל - לח"י

לח"י - ראשי תיבות של "לוחמי חרות ישראל" - ארגון צבאי מחתרתי, נוסד על ידי אברהם *שטרן, הידוע בכינויו המחתרתי "יאיר", בעקבות הפרישה מן האצ"ל ביוני 0491. לח"י הביע התנגדות נמרצת לגיוסם של מתנדבים מקרב היישוב לצבא הבריטי. התנגדותו של הארגון לבריטים הייתה כה קיצונית, עד שהוא היה מוכן אפילו לקשור קשרים עם איטליה הפשיסטית ועם גרמניה הנאצית כדי להיעזר בהן לגרוש הבריטים מארץ ישראל.

ההתנגשויות בין חברי "קבוצת שטרן" והשלטונות הבריטיים הגיעו לשיא בינואר -  פברואר 2491. תגובת הבריטים כלפי לח"י הייתה קשה: מאסרים, עינויים והמתות. מפקד הלח"י, אברהם שטרן, נלכד בפברואר 1942 בידי הבולשת הבריטית ונרצח במקום מחבואו. בתחילת פברואר 1944 הצטרף לח"י למרד בבריטים, שהוכרז על ידי האצ"ל. בנובמבר 1945 הצטרף הארגון לתנועת המרי העברי. לאחר פרוקה של התנועה, המשיך לח"י בפעולות חבלה והתקפות צבאיות נגד מטרות בריטיות. באפריל 1947 לח"י אף הרחיב את תחום פעולותיו אל מחוך לגבולות הארץ והחל לשלוח מעטפות נפץ למדינאים בריטיים.
 

ב - 29 במאי 8491, שבועיים לאחר הקמת מדינת ישראל, הצטרפו חברי הלח"י לצה"ל. רק באזור ירושלים שמרו חברי הלח"י על מסגרת עצמאית, לאחר רצח המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, הואשם לח"י ברצח ופורק סופית בפקודת ממשלת ישראל. 

תנועת המרי העברי  

בתום מלחמת העולם השנייה, משהתברר שממשלתה החדשה של בריטניה אינה מתכוונת לשנות את מדיניות "הספר הלבן", יזם ארגון ה"הגנה" את הקמת "תנועת המרי העברי" - ארגון הגג הצבאי של שלוש המחתרות.

הפעולה הראשונה במסגרת "תנועת המרי העברי" הייתה באוקטובר 5491, כאשר אנשי הפלמ"ח תקפו את מחנה המעצר בעתלית ושיחררו 208 מעפילים. חודש לאחר מכן, בנובמבר 5491, פוצצו מסילות הברזל בכל רחבי הארץ ותנועת הרכבות שותקה. בחודשים הבאים הרבתה "תנועת המרי העברי" לפגוע בתחנות משטרה בריטיות, בעיקר תחנות שמהן יצאו שוטרים למשימות לכידת מעפילים, ומתקנים
צבאיים.

ב - 17 ביוני 6491, בפעילות שנודעה בשם "ליל הגשרים" נהרסו 10 מתוך 11 הגשרים שחיברו את ארץ ישראל עם שכנותיה. התגובה הבריטית לא אחרה לבוא. ב - 29 ביוני 6491, בשבת בבוקר, החל מבצע הבריטי. חברי הועד הפועל של הסוכנות היהודית נעצרו, כוחות צבע ומשטרה ביצעו חיפושי נשק ביישובים ברחבי הארץ ואלפי אנשים נעצרו. שבת זו נודעה בתולדות היישוב בארץ ישראל
כ"שבת השחורה".

הסוכנות היהודית הורתה להפסיק את הפעולות הצבאיות נגד הבריטים, אולם אצ"ל ולח"י דרבו למלא אחר ההוראה. ביולי 1946 פוצץ אצ"ל את מלון "המלך דוד" בירושלים, שהיה מרכז השלטון האזרחי והמפקדה הבריטית הצבאית. כתוצאה מההתפוצצות נהרגו למעלה מ - 80 איש, פקידי ממשל ואזרחים, בריטים, ערבים ויהודים. הסוכנות היהודית מיהרה להגיב וגינתה בחריפות את הפיצוץ. פיצוץ
"המלך דוד", הביא במישרין לפירוקה של "תנועת המרי העברי" באוגוסט 6491.

החטיבה היהודית הלוחמת (חי"ל) - הבריגדה

הגוף הצבאי היהודי היחיד ששרת במלחמת העולם השנייה במסגרת עוצבה יהודית עצמאית תחת דגל עברי ותג יחידה ועליו מגן דוד צהוב על רקע כחול לבן. הבריגדה, שהורכבה בעיקר מחיילים יהודים מארץ ישראל, הוקמה לאחר מאמצים ממושכים של הנהגת היישוב והתנועה הציונית להשגת הכרה רשמית בהשתתפותם של היהודים במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

ב - 1940 המתנדבים היהודים מארץ ישראל הורשו להתגייס לפלוגות יהודיות מיוחדות שהיוו חלק מהרג'ימנט הבריטי המכונה "באפס". כעבור זמן קצר אורגנו הפלוגות בשלושה גדודים במסגרת "הרג'ימנט הפלשתינאי". הגדודים נשלחו למצרים וללוב אבל גם שם, כמו בארץ ישראל, הם לא נכנסו לפעילות קרבית ושולבו בעיקר בתפקידי שמירה. החיילים היהודים מארץ ישראל דרשו לקחת חלק בפעילות קרבית. כמו כן דרשו להניף את הדגל העברי. רק בקיץ 1944 הוקמה סוף סוף "החטיבה היהודית הלוחמת" (י"ל), במסגרת הצבא הבריטי, היא הבריגדה. החי"ל הורכבה מחיילי רגלים, תותחנים ויחידות שירותים והקיפה כ - 5000 חיילים.

לאחר אימונים במצרים, השתתפה הבריגדה בקרבות בחזית צפון איטליה בשבועות האחרונים של מלחמת העולם השנייה. במאי 1945 הועברה הבריגדה לצפון מזרח איטליה, והיו הראשונים ליצור מגע עם ניצולי השואה. הבריגדה היהודית מילאה תפקיד מרכזי ב"בריחה" ובהעפלה. בקיץ 1946 החליטו השלטונות הבריטיים על פרוק הבריגדה.

למידע נוסף על המנדט הבריטי