ציוני הוא יהודי שקבל על עצמו את רעיונות התנועה הציונית ומאמין בהתגשמות חזון שיבת ציון ובניית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ראשוני הציונים של העת החדשה נודעו בפעילותם במחצית השנייה של המאה ה-19, אך המונח ציונות נקבע למעשה לראשונה על ידי הסופר נתן בירנבאום בשנת 1893 על בסיס הכינוי המקראי לירושלים: "ציון". רבים מהמגדירים עצמם ציונים, פעלו ופועלים במסגרת אגודות, תנועות ומפלגות במטרה להגשים את רעיונות הציונות. בין אלה גם פעילים שלא מימשו את רעיון העלייה לארץ ישראל, אך רואים בפעילותם למען יישוב הארץ ובתרומתם הכספית לקרן היסוד, למגבית היהודית המאוחדת ולקרנות אחרות, ציונות לשמה. במהלך כל שנותיה של התנועה הציונית, היו בקרב העם היהודי רבים ששללו את הרעיון הציוני. הלא ציונים, התנגדו לתוכניות יישוב ארץ ישראל והעדיפו את חיזוק חיי הקהילות היהודיות בתפוצות על פני היציאה מחיי הגלות. על רקע הרעיונות השונים לפתרון בעייתו של העם היהודי נוצרו במהלך השנים מחלוקות רבות בין ציונים ללא ציונים. מחלוקות אלה עיכבו בין השאר את הקמתה של הסוכנות היהודית. |
||||
החלטת חבר הלאומים מחודש יולי 1922, שהעניקה לממשלת בריטניה מנדט על ארץ ישראל, קבעה כי יש להקים סוכנות יהודית שתהיה מורכבת מציונים ולא ציונים במטרה לגייס את כל הכוחות בעם היהודי למימוש "הצהרת בלפור", שקראה להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. התנגדות הציוניים לשיתופם של הלא ציוניים במסגרת הסוכנות היהודית, מנעה באותן שנים את הקמת הסוכנות היהודית. כתוצאה מכך פעלה ההסתדרות הציונית העולמית כסוכנות יהודית בפועל עד שנת 1929. בשל הקשיים במימוש החזון הציוני במחצית הראשונה של המאה ה-20, היו בקרב ציונים ולא ציונים גם כאלה שתמכו ברעיונות להקמת טריטוריה יהודית מחוץ לגבולות ארץ ישראל. הטרטוריאליסטים העדיפו התיישבות בכל מקום שהדבר יתאפשר על פני הגלובוס ובמרוצת השנים עלו על סדר היום רעיונות של התיישבות יהודית במקומות כמו אוגנדה, אל עריש, אוסטרליה, אקוודור, ביברוביג'אן ועוד. אלה המבקשים להגדיר עצמם רשמית כציונים, עושים זאת באמצעות קבלת מטרותיה של ההסתדרות הציונית העולמית ורכישת "השקל הציוני".
|
||||
|