מטרות לימודיות:

1. הצעה לחלוקת ארץ ישראל
2. המפנה לרעה במדיניות הבריטית
3. "הספר הלבן" של מקדונלד

מבוא - הצגת הנושא

במערכת היחסים שבין היהודים לערבים היו מעורבים גם הבריטים. המרד הערבי, שפרץ
ב - 1936, לא כוון רק נגד היהודים, אלא בעיקר נגד הבריטים. אם, בתחילת המרד,
נראה היה שחלה התקרבות בין השלטונות הבריטיים לבין היישוב, הרי שבסוף 1938
בא לפתע מפנה במדיניות הבריטית שמשמעותו היתה פיוס הערבים ופגיעה בזכויות
היהודים. על הגורמים למפנה, שהביא את הקץ על 20 שנות שיתוף פעולה בין התנועה
הציונית ובריטניה, נלמד בשיעור זה.

1. ועדת פיל - הצעה לחלוקת ארץ ישראל

א. הרקע ועבודת הועדה
כחודש לאחר פרוץ המאורעות בארץ, הודיעה ממשלת בריטניה על כוונתה לשלוח לארץ
ישראל ועדה מלכותית בראשותו של הלורד פיל. על החעדה היה לבדוק כיצד התבצע
המנדט, מה היו גורמי הפרעות, מה הן טענות הערבים והיהודים וכיצד ניתן ליישב
את חילוקי הדעות ביניהם.
הוועדה שהתה בארץ חודשיים ושמעה 120 עדים. ראשונים הופיעו בפניה פקידי הממשל
שסינגרו על הערבים וטענו כי ה"נישול" של הפלאח (איכר) הערבי הוא הגורם העיקרי
למהומות. לאחר הפקידים הבריטיים הופיעו העדים היהודיים : וייצמן (נשיא ההסתדורות
הציונית העולמית), בן גוריון (יו"ר הסוכנות) ז'בוטינסקי(מנהיג התנועה הרויזיוניסטית)
ועוד. הם הדגישו את זכות היהודים לשוב לארצם, את ה"אין ברירה" העומד בפני
היהודים אלא לחיות בארץ ישראל, את שגשוגה הכלכלי של הארץ שהינו גם לטובת הערבים
ואת הצורך בהקמת צבא עברי עצמאי. העדים הערביים, בראשות ה"מופתי" הירושלמי,
הבליטו את חשש הערבים מפני "השתלטות" היהודים על המקומות הקדושים לאיסלאם.
הם תבעו הפסקה מיידית של העליה ופתרון בעיית ארץ ישראל ע"י סיום השלטון הבריטי
וכריתת ברית בין בריטניה לבין פלשתינה.

ב. מסקנות הוועדה
ביולי 1937, נתפרסמו מסקנות הוועדה, מחצית השנה לאחר שחבריה שבו מארץ ישראל

לבריטניה. המסקנות המפורטות נכללו בספר בן 400 עמודים. הוועדה ניסתה, לראשונה
בתקופת המנדט, להתמודד בצורה רצינית ומעמיקה עם בעיית היחסים בין היהודים,
הערבים והממשל הבריטי בארץ ישראל. היא הגיעה לשתי מסקנות:

1. המנדט הבריטי נכשל ויש לסיימו. יש למצוא פתרון אחר שיחליף את שיטת המנדט.

2. בארץ ישראל קיים עימות מתמיד בין התנועה הלאומית הערבית וזו היהודית

     ולפיכך הפתרון היחיד הוא הפרדה בין ערבים ויהודים, דהיינו, חלוקת ארץ ישראל

     לשתי מדינות. המדינה היהודית תשתרע על 17% משטח ארץ ישראל המערבית. המדינה

     הערבית תתאחד עם עבר הירדן ותשתרע משני עברי נהר הירדן. כמו כן אזור ירושלים,

     בית לחם וסביבותיהם עד יפו יהיה אזור בפיקוח בריטי. בתקופת המעבר עד לביצוע

     החלוקה יש להרשות עלייה יהודית בהתאם לכושר הקליטה של הארץ, מקסימום 12000
     עולים לשנה, במשך 5 שנים.

ג. התגובות על המלצות וועדת פיל
כאשר החלו להיוודע מסקנות וועדת פיל, הזדרזו ערביי ארץ ישראל להביע את התנגדותם
לתכנית החלוקה באמצעות חידוש מעשי הטרור ("המרד הערבי - 1937 - 1939). תכנית
החלוקה נתפסה על ידי הערבים כתמיכה של הבריטים ביישוב היהודי בארץ ישראל.
הועד הערבי העליון איים שתמיכה כזו תביא לפנייה של ארצות ערב לעזרת גרמניה ואיטליה.
בתנועה הציונית תמכו וייצמן ובן גוריון בתכנית החלוקה, שנראתה להם, למרות מימדיה
הזעירים של המדינה היהודית על פי תכנית החלוקה, תחליף טוב למנדט. הם קיוו
שתכנית החלוקה מעידה על המשך שיתוף הפעולה בין הציונים לבריטים, ולפיכך תאפשר
להמשיך את העליה וההתיישבות, שנחשבו כבסיס לבניית הבית הלאומי. מסיבה זו
החליטו האחראים על ההתיישבות להקים יישובים רבים ככל האפשר, כדי ליצור עובדות
בשטח. היישובים החדשים היו אמורים להיות בסיס למיקוח בעתיד על גבולות החלוקה.
כך נוסדו 52 יישובי "חומה ומגדל" (על התיישבות ייחודית זו למדנו בשיעור שהוקדש
לנושא העליה החמישית).
אנשי התנועה הרביזיוניסטית שללו מכל וכל את תכנית החלוקה. גם בזרם הדתי ובמפלגות
השמאל נמצאו מתנגדים רבים לתכנית החלוקה מאחר וראו בה ויתור על שטחים היסטוריים חשובים.
כאשר פורסמו פרטי התכנית, הסכימו גם תומכי החלוקה כי אין להסתפק בשטחים שהוקצו
בתכנית. לפיכך, יכול היה הקונגרס הציוני העשרים, בשנת 7391, להתאחד סביב
ההצעה להסמיך את הסוכנות לנהל עם בריטניה משא ומתן לשינוי שטחי המדינה היהודית.
אולם גם בבריטניה עצמה לא היו הצעות אחידות באשר לתכנית החלוקה. משרד המושבות
תמך בתכנית, בהיותו היוזם של וועדת פיל והאחראי להפעלת המנדט. משרד החוץ
היה נתון ללחצים של נציגי מדינות ערב, ולפיכך התנגד לרעיון החלוקה. המאבק
בין שני המשרדים העמיד בספק את ביצוע התכנית.

2. המפנה לרעה במדיניות הבריטית 1938 - 1939

א. הגורמים
עד לשנת 1937 חלה התקרבות בין הישוב היהודי לבין בריטניה. סימנים לכך ניראו
ביחסו האוהד של הנציב ווקופ למפעל הציוני, בהקצבת רשיונות עליה רבים בנקיטת
מדיניות תקיפה יותר כלפי הטרור הערבי, בהתעלמות הבריטים מחיזוק כוחה של ה"
הגנה", ובהקמת הנוטרות. אך בסוף 1938 בא לפתע מפנה דרסטי במדיניותה של בריטניה.
המפנה נבע מן הגורמים הבאים:
- המצב הבינלאומי המתוח באירופה וענני המלחמה המתקדרים. במרס 1938 סופחה
   אוסטריה לרייך הגרמני והיטלר המשיך בסע הצלחותיו ב"הסכם מינכן" והפלישה הנאצית
   לצ'כוסלובקיה, תוך ניצול חולשתן של אנגליה וצרפת. הבריטים היו זקוקים לתמיכת
   ארצות ערב כדי להגן על המזרח התיכון בכלל ועל תעלת סואץ בפרט.
- ממשלת אנגליה ביקשה להתחמק מביצוע המלצות ועדת פיל. נסיגה מתכנית החלוקה
   פירושה מדיניות פרו ערבית. יש לזכור את עמדתו הפרו - ערבית העקבית של משרד
   החוץ , שתבע לאמץ פתרון שישא חן בעיני הערבים.
- לחץ דיפלומטי כבד של מדינות ערב על בריטניה.
ב. וועדת וודהוד
ביטוי בולט לקו הפרו - ערבי של ממשלת בריטניה היה בואה לארץ, באפריל 1938,
של ועדה לבדיקת מסקנות וועדת פיל .זו היתה וועדת וודהוד(ע"ש יו"ר שלה).כעבור
7 חודשים פרסמה הוועדה את מסקנותיה שעיקרן היה התנגדות להצעת החלוקה של וועדת
פיל. הוצעה מדינה יהודית שתשתרע על 1250 ק"מ , דהיינו, כ - 5% משטחה של ארץ
ישראל המערבית. יחד עם המסקנות פורסמה הודעת הממשלה הבריטית כי הקשיים הכרוכים
בהקמת מדינה ערבית ומדינה יהודית הם כה גדולים, עד כי הפתרון אינו מעשי, כלומר
הסתלקות רשמית מהצעת החלוקה.
בואה של וועדת וודהוד חל באותו פרק זמן שבו החליפה ממשלת בריטניה את ווקופ,
שהיה הנוח שבנציבים הבריטיים, בהרולד מק מייקל, בעל העמדה האנטי ציונית ביותר
מבין כל הנציבים. מק מייקל האמין, הי רק ברית עם העולם הערבי תחזק את מעמד
בריטניה במזרח התיכון.
ג. ועידת סנט ג'יימס
שר המשבות מקדונלד עשה מאמץ נוסף לפתור את בעיית ארץ ישראל במטרה להשיג הסכמה
בין יהודים לערבים שלא על בסיס חלוקה. בפברואר 1939 החלה בארמון סנט ג'יימס
שבלונדון ועידה יהודית - ערבית, שנפתחה על ידי ראש ממשלת בריטניה - צ'מברליין.
בשלב זה, 3 חודשים לאחר סיפוח חבל הסודטים על ידי היטלר, היו כוונותיו ברורות
ומלחמת העולם נראתה באופק. בריטניה ראתה צורך דחוף למשוך את הערבים לצידה.
ועידת סנט ג'יימס בלונדון היתה דו שיח בין חרשים. למעשה התנהלו כאן שתי ועידות
נפרדות. הערבים סרבו לשבת סביב שולחן אחד עם הנציגים היהודים. הבריטים נאלצו
לדלג מחדר לחדר. בראש הנציגות היהודית עמד חיים וייצמן. מבין הערבים נכחו
בועידה נציגי 5 מדינות ארב, וכן נציגים קיצוניים של ערביי ארץ ישראל. הנציגים
היהודים טענט בזכות עליה יהודית, התיישבות והקמת כוח הגנה לגאלי. הערבים
דחו את "הצהרת בלפור? ודרשו למנוע עליה יהודית וקנית קרקעות כל ידי יהודים.
משנקלעו הדיונים למבוי סתום, כמצופה, הכריז שר המושבות, מקדונלד, כי ממשלתו
מתכוונת לסיים את המנדט ולהקים מדינה פלשתינאית הקשורה בברית עם בריטניה.
ברוח זאת פרסמה בריטניה במאי 1939 את "הספר הלבן".

3. הספר הלבן" של מקדונלד - "ספר המעל"?

ב - 17 במאי פירסם שר המושבות מקדונלד את "הספר הלבן" וזאת על אף המאמצים שעשה
וייצמן לבטל את רוע הגזרה. שלושה סעיפים עיקריים מהווים את תוכנו של "הספר הלבן":
א. מדינה פלשתינאית - תוך 10 שנים תקום בארץ ישראל מדינה פלשתינאית עצמאית,
     שבה ישתתפו שני העמים - היהודי והערבי - בשלטון. עד הקמת המדינה, תמשיך בריטניה
     לשלוט בארץ ישראל.
ב. הגבלת העלייה - מאחר שהעליה היהודית מפחידה את ערביי ארץ ישראל, הרי שבמשך
   חמש השנים הבאות תורשה עליית יהודים, רק במידה שהיישוב היהודי יהווה כשליש
   מתושבי ארץ ישראל. בכל אחת מ - 5 השנים הבאות, תורשה עליית 10000 יהודים.
   מלבד זאת, כתרומה לפתרון בעיית הפליטים היהודים, יוכנסו עוד 25000 פליטים,
   כלומר, בסך הכל 75000 עולים יהודים. בתום חמש השנים, לא תורשה עליית יהודים
   נוספת, אלא אם יסכימו לה ערביי ארץ ישראל.
הגבלת מכירת קרקעות ליהודים - באזורים מסויימים של הארץ אין כלל מקום למכירת
קרקע ערבית נוספת, עקב הריבוי הטבעי של הערבים והמכירה הבלתי פוסקת של קרקעות
ליהודים בשנים האחרונות. באזורים אחרים יש להגביל את מכירת הקרקעות.
"הספר הלבן" של מקדונלד היה הביטוי הבולט ביותר למדיניותה הפרו-ערבית של בריטניה.
עם פירסומו הסתלקה בריטניה מכל התחייבויותיה ליהודים, שכן משמעות "הספר הלבן"
היתה ביטול "הצהרת בלפור" וביטולו של "הבית הלאומי".
בפרלמנט הבריטי הותקף "הספר הלבן" על ידי מספר צירים, ביניהם הרברט סמואל ווינסטון
צ'רצ'יל. חבר הלאומים החליט שמדיניות "הספר הלבן" סותרת את תנאי המנדט, שעליהם
חתמה בריטניה. הערבים המתונים ראו ב"ספר הלבן" סיכוי להקמת מדינה פלשתינאית,
שבה ישלוט הרוב הערבי ויושם קץ להתפשטות הציונות. גם עבדאללה, מלך ירדן,
תמך במלצות "הספר הלבן". הוועד הערבי העליון וכל מדינות ערב, פרט לירדן,
דחו את סעיפי "הספר הלבן" ודרשו הפסקה מיידית של העלייה וקיצור תקופה המעבר.
בראש המתנגדים עמד ה"מופתי", שהאמין בנצחונה הקרוב של גרמניה הנאצית.
היישוב היהודי קיבל את "הספר הלבן", או "ספר המעל", כפי שכונה על ידי דוד בן
גוריון, בייאוש ובזעם. הוכרזה שביתה כללית בכל רחבי הארץ. בערים הגדולות
הערכו תהלוכות המוניות כנגד גזרות "הספר הלבן". הוגשו מחאות לנציגויות בריטניה
ברחבי העולם. כדי להפגין שמהפעל הציוני נמשך, הוקמו, במשך חודש מאי, לא פחות
מ - 12 יישובים חקלאיים חדשים, מהם 7 ביום אחד. הפעילות בתחום העלייה הבלתי
לגאלית הוגברה ואלפי מעפילים הכנסו ארצה דרך הים והיבשה.
הקונגרס הציוני ה - 21 נערך בז'נווה באוגוסט 1939 בצילה של מלחמת העולם הקרבה
והולכת. ימים מעטים אחרי נעילת הקונגרס פרצה המלחמה. נדמה היה, שגורלו של
יישוב יהודי קטן, בן חצי מיליון נפש, שנעזב לנפשו על ידי הממשלה הבריטי, המתכחשת
להתחייבויותיה והיה מוקף במיליונים של אוייבים ערביים, המקווים לניצחון היטלר,
שגורלו של יישוב זה נחרץ ועמו גורלה של הציונות.

שיעור מספר 25

מהצעת ה"חלוקה" ל"ספר הלבן" - המפנה לרעה במדיניות הבריטית

הצעות דידקטיות

1. ועדת פיל ועדויות הנציגים היהודים - ניתוח טקסט

    הפעילות תערך בתום הפרק הראשון של השיעור - ועדת פיל - הצעה לחלוקת ארץ ישראל

מהלך הפעילות:

1.התלמידים יקראו קטעים מעדויותיהם של ד"ר חיים וייצמן, דוד בן גוריון, וזאב
   ז'בוטינסקי ויענו על המשימות (נספחים מס' 1, 2, 3).
2. עדותו של ד"ר חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית העולמית (ראה נספח מס'1):

א. על התלמידים לסמן בקו את חלקי המשפט המתארים את הבעייה של העם היהודי
   (חלקי המשפט המתארים את הבעייה של העם היהודי הם: "בעייה של עם חסר בית".
   "מצב מדיני וכלכלי... שהוא מצב שאינו לא חיים ולא מוות").
ב. למה התכוון וייצמן באומרו "ליהודים יחידים אפשר שיהיה בית, העם היהודי חסר בית"?

     (וייצמן התכוון לומר, שיהודים כבודדים יכולים להיקלט ולהשתלב בארצות דמוקרטיות,
     בהן הם נהנים משוויון זכויות. אולם כקבוצה לאומית אין לעם היהודי שטח שבו
     הוא יכול לחיות כבביתו שלו).
3. עדותו של דוד בן גיוריון , יו"ר הסוכנות, בפני הועדה המלכותית(ראה נספח מספר 2):
א. על התלמידים יהא לענות על השאלה: מהן הנקודות העיקריות בדברי בן גוריון?
   (הבית הלאומי הוא מטרה בפני עצמה. זכותו של עם ישראל לבית הלאומי הינה לא בזכות
   הצהרת בלפור ולא בזכות המנדט, זוהי זכות היסטורית.ההכרה של בריטניה ושל העולם
   כולו בזכותו של העם היהודי לבית לאומי פירושה שהעם כולו זכאי לעלות לארץ ישראל
   ללא כל הגבלה).
4. עדותו של זאב ז'בוטינסקי, חבר ההנהל הציונית ומנהיג התנועה הרוויזיוניסטית,
   בפני הועדה המלכותית (ראה נספח מספר 3):
   על התלמידים יהא לענות על:
א. מהי "ארץ ישראל" לגבי ז'בוטינסקי?
    (על פי ז'בוטינסקי הביטוי "ארץ ישראל" מתייחס לשטחים שמשני עברי הירדן. שטחים
    אלה הוזכרו בכתב המנדט וחלקם נמסרו לידי האמירות של ירדן ב - 1291).
ב. מה אין ז'בוטינסקי "יכול להבין"?
    (ז'בוטינסקי אינו מוכן "להבין" שמציאות נורמלית המותרת לכל עם, היינו לחיות
    במדינה עצמאית, אינה נראית כאפשרית לגבי העם היהודי).

2. "הספר הלבן" של מקדונלד - דיון בכתה

    הדיון ייערך כפעילות מקדימה לפרק 3 - "הספר הלבן" של מקדונלד - "ספר המעל"

מהלך הפעילות:

1. המורה יבקש המתלמידים לשער, על פי הנסיבות שתוארו בפרק הקודם (פרק 2 ),
   מה תהיה גישתו של "הספר הלבן" משנת 1939 בנושא העליה, הקרקעות ומדינה לעם היהודי.

2. תשובות התלמידים תרשמנה על הלוח .

3. השערות התלמידים תבדקנה על פי הפרוט בפרק מס' 3.

נספח מספר 1

עדותו של ד"ר חיים וייצמן בפני הוועד המלכותית
א. סמנו בקו את חלקי המשפט המתארים את הבעייה של העם היהודי.
ב. למה התכוון וייצמן באומרו" "ליהודים יחידים אפשר שיש בית, העם היהודי
חסר בית"?
"...ראשית כל הייתי רוצה לתאר לפניכם בקצרה את הבעייה היהודית כפי שהיא עומדת
לפנינו כיום. שני פנים לבעייה, ואפשר לנסחה בדיבור אחד: היא בעייה של עם
חסר - בית. וכשאני מדבר על חוסר בית הייתי רוצה לומר מייד, שליהודים יחידים
או לקבוצות יהודים אפשר שיש בית, ולעתים גם בית נוח מאוד. ואמנם, כשחושבים
על היישובים הקטנים במערב אירופה...הרי מצב היישובים היהודיים האלה, בהשוואה
ליהודי אירופה המרכזית, המזרחית והדרומית-מזרחית, נוח למדי. גם היישוב היהודי
הגדול במערב הרחוק, באמריקה, חי בתנאים כלכליים, ובמידת מה גם מדיניים ומוסריים,
המרשים ליהודים לעבוד באין מפריע. אולם אם נטה קו ונקבע את הריין כגבול גיאוגרפי,
נמצא כיום בכל הארצות שמעבר לריין (גרמניה, אוסטריה, פולין, רוסיה) מצב מדיני
וכלכלי שאפשר לומר עליו - ואני אינני נוטה להגזים - שהוא מצב שאינו לא חיים
ולא מוות. ורשאים אנו להניח, שאילו היתה אירופה כיום במצב של שנת 4191, השנה
שלפני המלחמה, כשכל דרכי אירופה והעולם בכלל היו פתוחות לכל, היינו עדים להגירה
של יהודים שהיתה מעמידה בצל את ההגירה שלפני המלחמה...אולם אין המצב כך כיום.
העולם סגור. שישה מיליון בני אדם כלואים בארצות שבהן אינם רצויים, שישה
מיליון אנשים שבעיניהם העולם מחולק למקומות שבהם אינם יכולים לחיות ומקומות
שלתוכם אינם יכולים להיכנס..."

נספח מספר 2

עדותו של דוד בן גוריון בפני הוועדה המלכותית
מהן הנקודות העיקריות בדברי בן גוריון
"...הבית הלאומי הוא מטרה לעצמה, ואנו באים לארץ זו משום זכותנו. בין עם זה
מביא ובין אם זה לא מביא תועלת לזולתנו. העם העברי זכאי לחיות חיים חופשיים
ככל העמים...
הי"ר הנכבד אמר כי המנדט הוא התנ"ך של הציונות. אך אני יכול לאמור בשם העם
היהודי את ההפך: התנ"ך הוא המנדט שלנו...המושג "בית לאומי" הוא רחב יותר ממדינה;
אנשי מדינה יכולים לסגור את שעריה בפני עולים חדשים, ואילו בהינתן לנו בית
לאומי הכירו בריטניה וכל עמי העולם בזכות העם כולו להיכנס לתוך בית זה...
כל זמן שיש בעולם יהודי המוכרח או רוצה לעלות לארץ ישראל... לא יוכלו גם יהודי
ארץ ישראל למנוע את כניסתו לארץ..."

נספח מספר 3

עדותו של זאב ז'בוטינסקי בפני הועדה המלכותית
א. מהי "ארץ ישראל" לגבי ז'בוטינסקי?
ב. מה אין ז'בוטינסקי "יכול להבין"?
"...כאשר אשתמש במונח "ארץ ישראל", תהא כוונתי לחבל שמשני עברי הירדן, לחבל
הנקוב בגופו של המנדט הארצישראלי. ואין אנו יכולים "לותר" על משהו. כששומע
אני, שמאשימים את הציונים, ועל פי רוב את המפלגה שלי, שתובעים הם יותר מדי
- רבותי, שבום אופן אינני יכול להבין זאת. אכן, רוצים אנו במדינה. כל אומה
עלי אדמות, כל אומה נורמאלית, ואפילו הקטנות והצנועות ביותר, שאין להם שום
טענת זכות או תפקיד כלשהו בהתפתחות האנושות, לכולן יש מדינות משלהן. זוהי
צורת החיים הנורמאלית לעם. אולם כשאנחנו, הבלתי נורמאלי ולכן האומלל שבכל
העמים, תובעים לעצמנו רק אותם תנאים, שמהם נהנים האלבנים, שלא לדבר על הצרפתים
או על האנגלים, אזי טוענים, כי זה יותר מדי..."