מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל
מטרות לימודיות:1. השלב הראשון של מלחמת העצמאות 2. ההכרזה על הקמת המדינה ופלישת מדינות ערב 3. הקרב על ירושלים 4. כיבוש הגליל והנגב 5. הסכמי שביתת הנשק
מבוא - הצגת הנושאכאשר החליטה עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל חיו בארץ כ - 650 אלף יהודים ויותר ממיליון ערבים. הידיעה על החלטת האו"ם בדבר הקמת מדינה יהודית בא"י מיום ה - 29 בנובמבר 1947 נתקבלה בארץ בהתפרצויות שמחה של המוני יהודים, שרקדו בחוצות הערים והישובים. דוד בן גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, מספר בזיכרונותיו, כי לא יכול היה להצטרף לתחושת השמחה של הציבור מתוך ידיעה, כי הערבים לא ישלימו עם הקמת מדינה יהודית ויצאו למלחמה נגדה. ואכן, למחרת היום התחוללה התנקשות הדמים הראשונה. מלחמת העצמאות החלה. למלחמת העצמאות שמות נוספים ובהם מלחמת השחרור ומלחמת הקוממיות. על מלחמת העצמאות, שהייתה הארוכה בתולדותיה של המדינה ושבמהלכה קמה מדינת ישראל, נלמד בשיעור זה.
1. השלב הראשון של המלחמה - מהחלטת עצרת האו"ם ועד להקמת מדינת ישראל (29.11.1947- 14.5.1948)
א. יוזמות ערביות – 29.11.1947– 3.4.1947 פעולות האיבה של ערביי ארץ ישראל כנגד היישוב היהודי בארץ החלו מיד למחרת קבלת ההחלטה באו"ם בדבר הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל. בתחילה הצטמצמה פעילות עוינת זו בידי ערביי הארץ. שאר מדינות ערב לא היו מאוחדות באשר לעמדתן בפעולה נגד המדינה החדשה. הן תמכו במאבקם של ערביי הארץ ביישוב היהודי ואף שלחו לעזרתם כוחות של מתנדבים. יחד עם זאת הן לא היו מעונינות בהקמת מדינה ערבית בא"י, שתהיה בלתי תלויה בשאר מדינות ערב. עם הכוחות הערביים, שנלחמו בארץ ישראל בשלב זה, נמנו ותיקי הכנופיות שפעלו בתקופה שבין שנת 1936 לשנת 1939, מספר מועט של ערבים משוחררי הצבא הבריטי, שוטרים ערבים מוותיקי משטרת א"י, חברי ארגוני נוער עירוני ומתנדבים מארצות ערב השונות. פעילותם של הערבים התמקדה בעיקר בלחימה בדרכים ובשיבוש קשרי התחבורה בין חלקי היישוב היהודי. במלחמתם בערים, שאוכלוסייתן כללה ערבים ויהודים, נהגו הערבים להתקיף שכונות יהודיות מבודדות, להפעיל צלפים ולהשאיר "מכוניות תופת" טעונות חומר נפץ באזורים המיושבים ביהודים. היהודים בארץ נקטו פעולות תגמול שונות וב"מלחמה על הדרכים" נאלצו לקיים את קשרי התחבורה בדרכים עוקפות ואף לאבטח את הרכב שבדרכים. בשלב מאוחר יותר נאלץ היישוב היהודי לעבור, בכבישים המסוכנים, לשיטת השיירות, שכללו כלי רכב משוריינים עמידים במידת מה בפני אש מנשק קל. עד ראשית מרץ 1948 הצליחו היהודים לקיים את הקשר לכל היישובים. אולם בחודש זה חל מפנה לרעתם במאבק על הדרכים כאשר מספר שיירות, שהיו בדרכן ליישובים מבודדים, הותקפו ע"י הערבים.
ב. התפנית 3.4.48 – 15.4.48 במרץ 1948 חלה תפנית במלחמת העצמאות. המפקדה הארצית של הכוחות היהודים הכינה תכנית מבצעית היא "תכנית ד'", ובה הוטלו על הכוחות השונים בארץ משימות שיש להשלימן לקראת סיום המנדט הבריטי ב – 15.5.1948 נוכח הסכנה של התערבות צבאות ערב הסדירים מן הארצות השכנות. מעתה נטל היישוב היהודי לידיו את היוזמה לפעילות הצבאית בארץ. המעבר ל"שיטת המבצעים", שבהם רוכז כוח צבא רב - לוחמים ונשק באזור מסוים עד לכיבושו.
המבצע הראשון במסגרת "תכנית ד'" היה "מבצע נחשון" אשר נועד לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה ולהעביר לתושביה אספקה ותגבורת צבאית. המפנה בגישה הצבאית של היישוב היהודי בא לידי ביטוי בנקיטת יוזמה התקפית גם בערים המעורבות. היהודים השתלטו על הערים: טבריה, חיפה, בית שאן, צפת ויפו. הערבים מן הערים הללו ומן הכפרים הסמוכים ליישובים היהודיים החלו לברוח מבתיהם. הם פחדו ממעשי נקמה שהיהודים עלולים ליזום נגדם ומהישנות הפגיעה בתושבים הערבים כפי שאירע בדיר יאסין (דיר יאסין - כפר ערבי שנכבש ע"י אנשי אצ"ל ולח"י בתקופת "מבצע נחשון", בתגובה על פעולות טרור של אנשיו. בפעולה זו נפגעו 250 מאנשי הכפר, ביניהם נשים וילדים. פעולה זו הייתה יוצאת דופן בלחימה היהודית, שנזהרה מפגיעה באוכלוסייה אזרחית). אחרים ברחו מפני ששוכנעו ע"י המנהיגות הערבית, כי סוף הערבים לנצח וקיוו לחזור עם הניצחון הערבי.
בעיצומה של המערכה על הדרך לירושלים התנהלה מערכה על קיומם של ארבעת יישובי "גוש עציון", ששכנו 24 ק"מ דרומית לירושלים. יישובי הגוש והשיירות שהובילו אליהם אספקה, ציוד ותגבורת היו נתונים להתקפות רצופות של ערבים. הפרשה הידועה ביותר היא פרשת מחלקת 35 לוחמי הפלמ"ח, שהותקפה בדרכה לגוש, וכל חבריה נהרגו. כישלון השיירות לגוש עציון הבליט את עובדת ניתוקו. למרות זאת נשארו תושבי הגוש ביישוביהם, והם מילאו תפקיד חשוב בהגנה על מבואותיה הדרומיים של ירושלים. ב - 4 במאי 1948, תקפו את הגוש כוחות גדולים של ערבים מקומיים, בסיוע חיילי הלגיון הערבי (הכוח הצבאי של עבר הירדן המזרחי) ושריון של הצבא הבריטי, שחנה עדיין בארץ. ב - 11 במאי וב - 12 במאי תקפו שוב הערבים את יישובי הגוש. ב - 13 במאי נכבש כפר עציון ו - 127 תושביו נרצחו בידי המון ערבי פרוע. למחרת נכנעו שאר יישובי הגוש. הגברים שמבין תושביהם נשבו בידי הלגיון הערבי. הנשים והילדים פונו למרכז הארץ.
2. השלב השני של מלחמת העצמאות - מההכזה על הקמת המדינה (14.5.11948) ועד להפוגה הראשונה (9.7.1948).
א. ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ביום ה - 14 במאי 1948 באמצע אפריל 1948 החליט הוועד הפועל הציוני באופן עקרוני על הקמת מדינה יהודית עם תום המנדט הבריטי. ב - 12 במאי התנהלה ישבה מכרעת של "מנהלת העם" (הממשלה של "המדינה שבדרך". בן גוריון ציין את הדחיפות שבהכרזה על הקמת המדינה מיד עם יציאת הבריטים. בהצבעה שנערכה ב"מנהלת העם" ה המדינה ו 4 התנגדו להכרזת המדינה. כאשר נשאל וייצמן, ששהה בארה"ב, על דעתו בעניין הכרזת המדינה, ענה: "הכריזו על הקמת המדינה, ותהיינה התוצאות אשר תהיינה!" באולם מוזיאון ת"א נתקיימה ביום שישי, 14 במאי 1948, הישיבה החגיגית בנוכחות חברי "מועצת העם" (הפרלמנט של "המדינה שבדרך"), נכבדים ורבנים. בשעה 00.16 פתח בן גוריון את הישיבה וקרא את מגילת העצמאות. הכרזת המדינה מיד עם יציאת הבריטים הייתה ניצחון אישי לבן גוריון ופרי עקשנותו. הוא עמד בתוקף על הצורך להכריז על הקמתה וכיום ברור שזה היה צעד היסטורי גורלי. על רגשות השמחה העיבה המתיחות על רקע איום הפלישה של מדינות ערב. למחרת היום החלו צבאותיהן הסדירים של סוריה, לבנון, עיראק, ירדן ומצרים לפלוש מכל העברים, כשהם נעזרים בתותחים, מטוסים וטנקים.(ערב הסעודית שלחה חטיבה, שנלחמה תחת פיקוד מצרי, תימן הכריזה מלחמה, אך לא שלחה כוחות צבא). המלחמה פרצה במלוא עוזה.
ב. המצור על ירושלים ונפילת הרובע היהודי כבר בראשית הקרבות, עוד לפני פלישת צבאות מדינות ערב, נותקו רובעי העיר היהודיים ממרכזי הכוח היהודיים שבשפלת החוף. הכביש מתל - אביב לירושלים כמעט לא ניתן למעבר . העלייה לירושלים, בין המדרונות התלולים והמיוערים של הרי יהודה, הייתה נתונה לפגיעות מן המארב, כיוון שהכפרים של שני הרכסים השולטים על המדרונות היו בידי הערבים. האבדות שנגרמו למשאיות האספקה, לאוטובוסים ולכלי רכב אחרים היו כבדות. אף על פי כן התאמצו היהודים כל הזמן לפרוץ ולעבור בשיירותיהם, ואותן שהצליחו להגיע לירושלים הביאו את עזרתן הצנועה בתוספת לאספקה, שהייתה הולכת ומתמעטת בתוך העיר. ככוח ליווי צבאי נסעו באוטובוסים ובמשאיות הבחורים והבחורות של "ההגנה. אולם בשבוע השלישי של חודש מרס 1948 היו האבדות בנפש ובמשאיות כבדות כל כך, שאנוסים היו להפסיק את התחבורה. ירושלים היהודית הייתה נתונה במצור. הונהג בה קיצוב של מזונות. צינור המים עבר בטריטוריה ערבית, ומשום כך נחתמו וסומנו כל הבורות שבבתים הפרטיים וקצבה שווה של מים חולקה לכל. ב - באפריל 1948 נתן דוד בן גוריון פקודה ל"הגנה" לפרוץ את הדרך לירושלים כדי לאפשר מעבר של מספר שיירות של מזון ותחמושת. פירוש הדבר היה לכבוש את הכפרים הערבים השולטים על הכביש ולהחזיק בהם מספר ימים. המבצע - "מבצע נחשון" - התחיל אחרי שקיעת החמה ב - 5 באפריל. שיירת מבחו קטנה של משאיות של מזון, דלק, נשק ותחמושת חיכתה סמוך לדרך ההררית העולה לירושלים. בחצות התחילה השיירה לעלות בדרך ההררית. יחידות ה"הגנה" טיהרו את הקצה המערבי של הדרך. השיירה עברה והגיעה, לשמחתם של הנצורים. מתוך הצלחתה של שיירת מבחן זו התברר כי תכנית המבצע היא מעשית ונעשו הכנות להעביר שיירות גדולות של אספקה ונשק. בין ה - 13 וה - 20 באפריל הגיעו בדרך זו שלוש שיירות. אחר כך נחסמה לחלוטין הדרך לירושלים. טבעת המצור התה שלמה, אבל שלוש השיירות סיפקו ליהודי ירושלים את אמצעים לעמוד במצור , עד שהוסר.
ב - 14 במאי, כשהבריטים יצאו את ירושלים, נשאר בתוכה הלגיון הערבי על נשקו וציודו הכבד. מגיני ירושלים - גברים ונשים בכל הגילים - חוזקו במספר קטן יחסית של יחידות ה"הגנה" המאומנות, אשר המטה הכללי יכול היה להציב לצורך זה. נשים וזקנים הקימו ביצורים, חפרו תעלות, מלאו שקי חול. ילדים שימשו כקשרים ורצים. המלאי של כלי נשק היה קטן ביותר. מיד לאחר יציאתם של הבריטים הגבירו חילות הערבים את הפגזת ירושלים היהודית, מזמן לזמן טסו מטוסי האויב מעל לעיר והשליכו פצצות תבערה. תושבים רבים נהרגו ונפצעו. למרות כל ההרס והחורבן שעשו הערבים בעיר החדשה, הם לא התקדמו אפילו צעד אחד, ובקרבות הקשים של בנייני המפתח שבחזית הייתה ידן של יחידות ה"הגנה" הקטנות על העליונה. רוחם של 100 אלף יהודי ירושלים הנצורה הייתה איתנה למרות ההפגזה המתמדת. נקודת התורפה הייתה הרובע היהודי שבעיר העתיקה. היהודים כאן היו מוקפים ערבים ויחידות של הלגיון הערבי. ל - 2000 תושבי הרובע הצטרפו כ - 80 איש מחברי ה"הגנה". העדיפות המספרית של האויב הייתה שלושים כנגד אחד. נשקם של המגינים היה מועט ותחמושתם מצומצמת. הם נהדפו בשיטתיות לאחור מבית לבית כשהאויב הורס ומחריב כל בית שלכד. ביום ה - 28 במאי, נפל הרובע היהודי שבעיר העתיקה. היה זה המאורע הקודר ביותר במלחמת העצמאות. כל העיר החדשה וכן הר ציון היו ירושלים הישראלית. בתחומה של מדינת ישראל היה כלול גם הר הצופים. ירושלים העתיקה והעיר המזרחית נעשו ירושלים הירדנית. במשך 19 שנים חיו שני חצאי העיר בנפרד.
ג. המצב הצבאי בחזיתות והקמת צבא הגנה לישראל - צה"ל בצפון - הקיבוצים דגניה א' ודגניה ב' הצליחו לעמוד בהתקפות הקשות עליהן ובכך לבלום את הכוח הערבי הסורי שפלש מצפון. במרכז - הלגיון הערבי (צבא ירדן) חסם את דרכי הגישה אל ירושלים. לאחר לחימה קשה נפל הרובע היהודי שבעיר העתיקה לידי הערבים. כן נפלו בידיהם יישובי גוש עציון. בדרום - הצבא המצרי הגיע למרחק של כ - 30 ק"מ מדרום לת"א. יישובי הנגב נותקו משאר חלקי הארץ. חלק מיישובי הדרום, שהותקפו על ידי המצרים, פונו מתושביהם. בעיצומה של המערכה נגד הפולשים הערבים, ב - 26 במאי, הוכרז על הקמתו של צבא הגנה לישראל - צה"ל. המחתרות התפרקו ואנשיהן גויסו לצה"ל. בתגובה על ההתקפות של הערבים, החליטו ראשי הפיקוד של צה"ל על התקפות נגד. אמנם התקפות אלו לא גרמו לנסיגת הערבים, אולם הן עצרו את התקדמותם והסבו להם אבדות רבות. במקביל ללחימה הקשה שניטשה אז בארץ, פעלו המעצמות, במסגרת ארגון האו"ם, להפסקת הלחימה. מאמצים אלה נשאו פרי וב- 11 ביוני 1948 הוכרזה הפוגה למשך 28 יום.
3. השלב השלישי של המלחמה - מקרבות "עשרת הימים" ועד הסכמי שביתת הנשק 9.7.48 – 1.7.48
א. קרבות "עשרת הימים" - 9.7.1948 - 19.7.1948 את ההפוגה ניצל צה"ל לחלוקת נשק לחטיבות השנות, לארגון החילות ולהרחבת שורותיו על ידי קליטת עולים חדשים ומתנדבים יהודים שהגיעו מהתפוצות. ההתארגנות של צה"ל מומשה בקרבות "עשרת הימים" שבין ה - 9 ל - 18 ביולי. בחזית המרכז התנהל "מבצע דני". במבצע זה כבש צה"ל את רמלה ולוד (לרבות שדה התעופה), ובהמשכו פרץ מסדרון קבוע ממישור החוף אל ירושלים העברית וחיבר את עיר הבירה אל מדינת ישראל. בחזית הצפון ניהל צה"ל את "מבצע דקל", שהגיע לשיאו בכיבוש נצרת ובטיהור הגליל התחתון, מחיפה עד טבריה. בחזית הדרום הצליחו המצרים להמשיך בניתוק הנגב. בקרבות "עשרת הימים" היה חיל האויר הישראלי פעיל מאד, למרות מיעוט מספר מטוסיו. ב - 14 ביולי הפציץ את קהיר ואחר כך את דמשק. גם חיל הים הפציץ מטרות חוף.
ב. ההפוגה השנייה ומבצעים אחרונים לסילוק האויב - 18 ביולי 1948 - ינואר 1949 ב - 18 ביולי 1948, על פי החלטת מועצת הביטחון, נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה, שלא נקבע מועד לסיומה. ב - 15 באוקטובר, לאחר שהמצרים הפרו את ההפוגה השנייה, מנעו משלוח אספקה לנגב ואף תקפו שיירה, פתח צה"ל בהתקפה עליהם במגמה לבטל את ניתוק הנגב ולאחדו עם מדינת ישראל. מה - 15 באוקטובר 1948 ועד ל - 7 בינואר 1949, יום הפסקת האש, נלחם צה"ל בנגב, ובשורה של מבצעים צבאיים כבש את כל הנגב. באותה עת השלים צה"ל את כיבוש הגליל במצע "חירם". במהלך מבצע "חירם" הגיעו כוחות צה"ל עד הנהר ליטאני בלבנון. מלחמת העצמאות גבתה מחיר יקר - יותר מ - 6000 יהודים ,מתוך 650000 היהודים, שישבו אז בארץ, נפלו במהלכה.
הסכמי שביתת הנשק בהסכמי שביתת הנשק נקבעו גבולות זמניים בין מדינת ישראל למדינות הערביות שמסביבה. שטחים מסוימים באזור הגבול פורזו והוקם גוף צבאי מטעם האו"ם, שיפקח על שמירת הסכמי שביתת הנשק. גבולות מדינת ישראל, כפי שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק היו: בדרום - על פי הסכם עם מצרים, בפברואר 1949 , נשאר כל הנגב, פרט לרצועת עזה, בתחום מדינת ישראל. במרכז - על פי הסכם עם ירדן, באפריל 1949, נקבע קו גבול, שהשאיר בתחומה של ירדן את יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. בצפון - על פי הסכם עם סוריה, ביולי 1949, נקבע כי סוריה תכיר בגבול הבינלאומי והוחלט על שטח מפורז בין שתי המדינות ממזרח לכינרת וממזרח לאגם החולה. בהדכם שביתת הנשק עם לבנון, במרס 1949, הוסכם שישראל תפנה את כוחותיה מתחום לבנון. עם עיראק לא נחתם מעולם כל הסכם. הסכמי שביתת הנשק לא התייחסו לגורל ערביי ארץ ישראל ולגורל הפליטים הערביים שברחו בעת הקרבות מבתיהם שבארץ ישראל מדינות ערב הסמוכות.
לסיכום - 1900 שנים חלפו מאז אבדו לעם ישראל חירותו ועצמאותו בשנת 70 לספירה ועד שהונף דגל מדינת ישראל לראשונה ב - 14 במאי 1948. הקמת מדינת ישראל היה ללא ספק אחד האירועים המהפכניים בהיסטוריה היהודית. שטחה של מדינת ישראל בהסכמי שביתת הנשק כלל כ - 80% משטחה של ארץ ישראל המערבית בתקופת המנדט. להלכה היו עתה למדינת ישראל הריבונית גבולות מוסכמים ובטוחים, שנקבעו כתוצאה של משא ומתן בין הצדדים וקיבלו את הסכמתה ותמיכתה של מועצת הביטחון. אולם ישראל, למרות הישגיה המרשימים, לא זכתה בביטחון ובשלווה. בתום המלחמה נוצרה שורה של בעיות שהיה הכרח לפותרן באופן מיידי. כיצד תתמודד המדינה הצעירה עם שורת הבעיות בתחום קליטת העלייה, שיקום המשק ובעיות הביטחון? כיצד תממש את העקרונות שהותוו במגילת העצמאות? על כך נדון בשיעורים הבאים.
שיעור מספר 35
מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל
הצעות דידקטיות
חומר עזר למורה: ספר הלימוד: פרקים 16 - 91, מע 199 - 244
1. השלבים העיקריים במלחמת העצמאות - טבלה מסכמת
מהלך הפעילות: לאחר כל פרק יסכמו התלמידים, באמצעות הטבלה, את שלביה העיקריים של המלחמה. (ראה נספח מספר 1 למורה, נספח מספר 3 לתלמיד). 2. מגילת העצמאות - ניתוח טקסט + דיון הפעילו תערך בתום השיעור
מהלך הפעילות התלמידים יקראו את מגילת העצמאות ויענו על המשימות הבאות:
א. לכמה חלקים ניתן לחלק את מגילת העצמאות? ב. מהו הרעיון המרכזי של כל חלק? (ראה נספח מספר 2 למורה, נספח מספר 4 לתלמיד).
בדיון בכתה תועלינה הנקודות הבאות: את מגילת העצמאות ניתן לחלק ל - 4 חלקים. החלק הראשון - עוסק בקשר בין עם ישראל לארצו, בקורות העם היהודי ובמאבקו לתחייה לאומית בארץ ישראל ובהכרה הבינלאומית בקוזה. החלק השני - עוסק בהקמת מוסדות זמניים של המדינה. זהו החלק האופרטיבי. החלק השלישי - עוסק בדמותה של מדינת ישראל ובעקרונות מסיניותה החברתית - משפטית של המדינה. החלק הרביעי - עוסק ברצונה של ישראל לשלום ובפנייה לאו"ם, לערביי ארץ ישראל, לעמי ערב וליהודי התפוצות.
נספח מספר 2 - למורה
מגילת העצמאות: חלק ראשון: - " בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו שממות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, הקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת 1897 נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית, תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור ביום 2 בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין א"י ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בא"י, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לא"י, על אף כל קושי, מניעה וסכנה ולא פסקו מלתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה, תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב - 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בא"י. העצרת תבעה מאת תושבי א"י לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על א"י, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
חלק שני - "אנו קובעים, שהחל מסיום המנדט הלילה, אור ליום שבת, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ע"י האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ - 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם, כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."
חלק שלישי - " מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."
חלק רביעי - "מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של א"י בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מולדתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב עצרת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, 14 במאי 1948".
נספח מס' 3 באמצעות הטבלה שלפניכם סכמו את השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות.
נספח מס' 4 קראו את מגילת (הכרזת) העצמאות וענו על המשימות הבאות: א. לכמה חלקים ניתן לחלק את מגילת העצמאות? ב. מהו הרעיון המרכזי של כל חלק? "בא"י קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות אחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו שממות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, הקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.
בשנת 1897 נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית, תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור ביום 2 בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין א"י ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בא"י. אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לא"י, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו מלתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה, תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב - 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בא"י. העצרת תבעה מאת תושבי א"י לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על א"י, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת הומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים, שהחל מסיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ע"י האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ - 1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם, המועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של א"י בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מולדתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאות ישראל. מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב עצרת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל - אביב, היום הזה, ערב שבת, 14 במאי 1948." i |