מפעלי Iscar   באזור התעשייה תפן הם מן המפעלים הידועים בעולם בתחום יצור כלי חיתוך ממתכת קשה המיועדים לתעשייה של העיבוד השבבי וליצור מוצרי מתכת מתקדמים.

בחודש מאי 2006 רעש עולם העסקים הבינלאומי בשל רכישת שמונים אחוז מהחברה על ידי החברה האמריקנית "ברקשייר האת'ווי" המנוהלת על ידי איש העסקים וורן באפט בסכום של ארבעה מליארד דולרים. שבע שנים לאחר מכן, בחודש מאי 2013, מימשה החברה האמריקנית את האופציה לרכישת עשרים אחוז הנותרים תמורת 2 מיליארד דולר ונכון לשנת 2016 ישקר הינה בבעלות מלאה של החברה האמריקנית.

כשביקרנו בתשלובת המפעלים באזור התעשייה תפן בצפון הארץ התרשמנו מאד מן הקומפלקס המורכב והמדהים שיושב במרכז אזור התעשייה. לא הפסקנו להתפעל מן המפעל שנראה כמו מפעל עתידני – אנשים לבושים בבגדים ממותגים, שעובדים בסביבה בטוחה, מול מחשבים ומול מכונות מתוחכמות שמייצרות מוצרים מתוחכמים.

עברה רבע שעה, מרגע הגיענו למפעל ועד שפגשנו את אחד מן העובדים החדשים של המפעלים,  אגורודיניצ'וק קונסטנטין, שעלה לפני כשנה מהעיר ז'פרוז'ה שבאוקראינה, למד באולפן במרכז הקליטה בכרמיאל, עבר הכשרה בבית האולפנא של מפעלי ישקר בלבון, שליד תפן, ועובד זה החודש השלישי במפעל.

אשתו, נדייז'דה, עובדת בכרמיאל ובנו הקטן, בגן הילדים.

הציפיות וההגשמה

קונסטנטין מגיע לראיון מאולם היצור שמופרד מאולם הפגישות. אל מאחורי דלתות הזכוכית המאובטחות ישובים עובדים מקצועיים ואין כניסה לאיש.

הוא מאופק מאד, גבר בשנות השלושים לחייו, שעושה צעדיו הראשונים בישראל.

האם הציפיות אכן הצדיקו את עצמן ? אני שואל אותו.

-אני חושב שכן. ידעתי שהעבודה רק לאחר שאסיים תכנית הכשרה. תחילה למדתי באולפן במרכז הקליטה בכרמיאל ואחר כך יצאתי לקורס ההכשרה בצור לבון. שם, לומדים מקצוע שיעזור לנו להתקבל לעבודה ב"ישקר". זה מה שעשיתי.

איך אתה מתייחס  לעבודה ?  אני שואל

-עבדתי באוקראינה במקצוע שונה מזה שאני עובד כאן. אני לא הכרתי את העבודה שאני עושה כאן . עבדתי במשרד מכירות של חברה באוקראינה. לא עבדתי במפעלים, עבדתי בעבודה משרדית, וזו הייתה רשת צרכנות.

אני מבין שעברת שינוי דרמטי ? עליה ? שינוי במקצוע ?

הוא עונה: העבודה כאן קרובה למקצועות שלמדתי (אבל לא עבדתי בהן) . למדתי מקצועות טכניים אבל לא עבדתי במקצועות אלה.

השינוי בחיים שלי? כן, היה דרמטי. עמי, הגיעה המשפחה- אמא הגיעה, האחים שלי, אחות ואח, שבאו אחרי. כן, זו הייתה הרפתקאה במובן מסוים.

הייתה תכנית מאורגנת: ידעתי שאלמד עברית בכרמיאל, אלמד בקורס בצור לבון, ויהיה לי מקצוע. כיון שהייתה לי תכנית הייתי רגוע יותר. הבנתי שהתכנית חייבת להתבצע ואני חייב לצאת לעבוד.

איך אתה מתרשם, אחרי שנה, מן המעבר החד בחייך?

כרמיאל עיר יפה. יש מקומות  משחקים לילדים. הילד שלנו נהנה ואנחנו נהנים.

אחי, שבא אחרי, רצה עיר שאפשר לבלות בה יותר אז הוא מצא עיר מרכזית אחרת בישראל. האחות ובעלה מתגוררים בנצרת עלית ובעלה, ווסילי, עובד בחברה למשלוחים. היא עובדת במפעל ליד נצרת. האח הקטן שלי משתתף בקורס סל"ה-מיר בכרמיאל.

מה גרם לך להחליט לעלות לישראל?

רצינו חיים נוחים יותר. זאת על רקע המצב הפוליטי כלכלי המורכב באוקראינה.

תכנית CNC

סרגיי סורוקין, מן המנהלים ב"ישקר" שמלווים את העולים שמגיעים לעלות ולעבוד ב"ישקר", מספר על התכנית שקונסטנטין הצטרף אליה ובמסגרתה החל לעבוד במפעל.

"קונסטנטין, כמו אחרים בתכנית, עבר הכשרה ארוכה בצור לבון. זו הכשרה של שבעה חודשים. הוא סיים את ההכשרה והוא עובד כבר שלושה חודשים ב"ישקר"".
"המפעל הזה הוא הכי מתקדם בארץ ומהמתקדמים בעולם בתחומו. אנחנו נחשבים מספר 2 בעולם בתחום שלנו, יצור כלי חיתוך".

"המבנה שבו קונסטנטין עובד עוסק בהשחזות של סוליד קרבייט, מתכת קשה. כל הציוד כאן מאד יקר ונחשבים מן המתקדמים בעולם. כל מכונה עולה 400 אלף דולר. וכל מפעיל עובד על 4 מכונות. צריך להכין אותו ולכן ההכשרה היא מאד ארוכה. בנוסף יש השגחה, הדרכה וחניכה והוא אף פעם לא לבד כאן. יש הרבה אנשים שמסייעים בידיו".

"במפעל הזה יש הרבה עובדים, וכולם מסודרים מאד : תנאי העבודה נהדרים, יש ביטוח חיים לכל עובד על חשבון מקום העבודה, ואחרי תקופה מסוימת גם התנאים הסוציאלים משתפרים. המפעל מעניק הרבה מאד ודורש מהעובד רצינות. הכל נעשה על מנת לשמור על איכות העבודה שמופקת במפעל".

אני פונה לקונסטנטין : אתה גאה שאתה עובד כאן , ב"ישקר"?

"כן".
איך אתה מציג את המשרה שלך לחבריך באוקראינה?

"מראה להם באינטרנט, כדי שיתרשמו, ואני לא ראיתי משהו דומה ברשת".

"לא הייתי במפעלים כאלה באוקראינה. ולא ראיתי. אבל שמעתי. אינני בטוח שיש מפעל כזה באוקראינה".

סרגיי אומר לי : "קונסטנטין היה תלמיד טוב בהכשרה בצור לבון ויש לו שאיפות להתקדם ואני משוכנע שהוא יתקדם".

הסיפור של סרגיי

בעת הראיון עם קונסטנטין יושב עימנו סרגיי סורוקין. סיפורו מעורר השראה ומצביע על קליטה של עובדים חדשים של  "ישקר" על ידי עובדים וותיקים, שגם הם עלו מחבר המדינות העצמאיות.
סרגי סורוקין עלה לישראל בשנות התשעים ביחד עם שני אחיו. "הייתי בן 18 שנים. רוב שנות חיי אני כאן, בצפון וב "ישקר". יש לי פרק חיים מכובד באזור וב "ישקר"".
הוא לישראל עם המשפחה ב- 21 בספטמבר וב -21 באוקטובר עבד ב"ישקר". "הייתי משחיז במפעל במכונות ידניות".

הגיוס שלו לעבודה היה מהיר. הוא הגיע למרכז העיר מעלות ועמו עוד  9 – 10 משפחות עולים שעלו ביחד והגיעו למעלות. מאחר וחיפש עבודה ופרנסה הוא הודיע שהוא בעל מקצוע ומיד החל לעבוד באולם היצור. "עבדתי חצי שנה וקיבלתי בסיומה בקשה לנהל מחלקה . אחרי שנה העבירו את המחלקה למפעל מיקרודנט ( ממפעלי "ישקר") בגן התעשייה ושם העבירו לניהולי מחלקה שנייה. כך קרה שבגיל 19 הייתי סגן מנהל מבנה וניהלתי 30 עובדים".

הוא התגייס לצה"ל בשנת 1993. שירת בגדוד 51 של חטיבת "גולני" וסיים את השירות כסמל מחלקה. כשפשט את המדים שב ל"ישקר" והחל לעבוד במבנה מספר 4 ב"ישקר", בתחילה כמנהל מחלקה ולאחר מכן מנהל במחלקה אחרת, ומשם הועבר לתפקידים מקצועיים: טכנולוג, תכנת.

סרגי מצטחק: "בשנת 1996 רציתי ללמוד ארכיטקטורה" אבל  "ישקר" קראה לו בחזרה. הוא התקדם לתפקידים בכירים במפעלי "ישקר" "התחלתי מאפס בישקר. התחלתי כעובד בעבודה ידנית. פועל פשוט. עבדתי בכל המחלקות ובכל התפקידים, ואני מכיר את כל המכונות שפועלות וכעת אני מנהל. אגב, אחי הבינוני עבד כאן באחזקה, והוא חי היום בטורנטו-קנדה, ואחי הקטן עובד ב"ישקר" ומנהל שתי מחלקות" .

הכשרה של עובדים חדשים

סרגיי ועמו אסנת לבב, מנהלת גיוס העובדים ב"ישקר", אומרים כי "ישקר" רואה בהכשרת עובדים מוכשרים יעד חשוב מאד.

סרגיי: "הפרויקט הכי חשוב ב"ישקר" – להביא לכאן אנשים, להאמין שיש דרך אחרת בעולם התעשייה, ללוות את הדרך שהעובדים החדשים עושים מההתחלה כי ההון האנושי הוא החלק החשוב בחברות שלנו".

"אני רואה בעובדים החדשים חברים.  אנחנו, ואני בין כל העובדים, מצויים עם העובדים החדשים בקשר בלילה וביום. אנחנו עוזרים. לא הבאנו אותם לכאן וזהו".

אסנת לבב : "הפרויקטים האלה של הבאת עובדים לישראל בשילוב עם הליכי העלייה הם בשיתוף משרד הכלכלה והסוכנות היהודית. התחלנו את המהלך בשנת 2011.  אני מנהלת את הגיוס. השותפים הראשונים שלי הם סרגי סורוקין וציונה אייזנשטיין- מנהלת מרכז הקליטה בכרמיאל, שאליו מגיעים העולים. סרגיי הגיע למפגשים והציג את התכנית של ההכשרה ואת האפשרויות ב"ישקר", ראיין אנשים שהתעניינו בעליה, ובימים אלה אנו עורכים ראיונות למחזור הרביעי של הפרויקט ויש לנו כבר מאה עובדים ב"ישקר" שהם בוגרי התכנית".

"המנהלים שלנו מחכים שיגיעו אליהם בוגרי פרויקטים, כי אלה אנשים ברמה גבוהה מאד וחלק מהם הם בעלי רקע טכני מובהק".

סרגי: "בזמנו, יעקב הרפז - נשיא החברה, אמר שאם לא הייתה עלייה של יהודי חבר המדינות בשנות התשעים, "ישקר" לא היתה מגיעה להישגים של "ישקר" היום".
"אנו מביאים אנשים עם רקע טכני ואנו נותנים להם חינוך נוסף. אנו עוקבים אחר צמיחתם. אחוז גבוה מהם מצליח להשתלב ולחזק את המפעל. אנו מבטיחים להם מקום עבודה וברגע שזה מה שאנו מבטיחים התמורה שאנו מקבלים מהעובדים זו רצינות".

אסנת לבב : "יש הרבה צעירים באוקראינה שרוצים להגיע. נתקלנו, במהלך המפגשים שערכנו באוקראינה, בעובדים מקצועיים. אנחנו דואגים להכשיר את העתודה ויש קורסים שאנחנו עושים לחברה בצור לבון, גם לעולים וגם לילידי הארץ, שהם חבר'ה משובחים. יש הכשרות גם להנדסאי מכונות, והכשרה של עולים מחבר העמים שזה פרויקט מצוין".

מי שעוקב ומסייע רבות הוא מרכז הקליטה בכרמיאל שהוא בעל נסיון רב שנים ברחבי חבר המדינות. ציונה אייזנשטיין, מנהלת מרכז הקליטה, מסייעת רבות לפרוייקט ומסתייעת מאד.

מי שמגדיר בצורה מדוייקת את צרכי "ישקר" מול העולים שמשתלבים במפעלים הוא בעל הנסיון האישי, סרגי סורוקין שאומר: "ההתקדמות כאן, ב"ישקר", הוא כמו בצה"ל. לא יכול להיות מצב שאלוף ורמטכ"ל יגיע לתפקידים מבלי להיות חיילים. אין ב"ישקר" אנשים שמוצנחים מבחוץ. אין מנהלים מבחוץ .כולם צומחים מלמטה. ואין קיצורי דרך. מנהלים חייבים להיות מקצוענים כמו בכל ארגון שרוצה למקסם את הרווחים שלו ולהגיע לביצועים מדהימים. "ישקר" – מפעל שהוא דוגמא לדרך הזאת ומי שמצטרף זוכה".