השליחה הקהילתית "אופק" טל דרור (22) לא שערה, שעם שחרורה מצה"ל, תתקבל לתפקיד שליחה בקהילה שעמה הייתה בקשר כנערה ותלמידה, בעת שלמדה בבית הספר האזורי "כדורי" ליד כפר תבור, קהילת סט. פול במדינת מינסוטה שבארה"ב.
היא נולדה בתל אביב וגדלה בקיבוץ כפר רופין עד גיל צעיר מאד. היא הגיעה לכפר תבור בגיל חמש."כל חיי הבוגרים הייתי חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד. הייתי חניכה, הייתי מדריכה, וריכזתי צוות של מדריכים בתנועה. בנוסף לכך, ובמקביל, אני רוכבת על סוסים מגיל תשע. עבדתי עם כל הגילאים של הרוכבים וחברי התנועה.
"בגיל חמש עשרה הורי שלחו אותי לבית ספר קיץ ("סאמר סקול") ולמדתי אנגלית. בבית הספר "כדורי" למדתי עיצוב וריקוד. אבל גם לנגן בחלילית. כל אלה הפכו אותי, כך אני חושבת, למשהי שיכולה לעבוד עם צעירים".
"התגייסתי לצה"ל והוצבתי כמפקדת שאינה קצינה (מש"קית) חינוך באזור יהודה ושומרון בכלל ובעיר חברון בפרט. לקראת סיום השירות יצאתי כחיילת-מדריכה לפרוייקט "תגלית".ואז נחשפתי לקהילה היהודית בצפון אמריקה. גיליתי התעניינות גדולה בכך".
"עם שחרורי יצאתי ל"עבודה מועדפת" אחרי הצבא דרך פרוייקט של הסוכנות היהודית "מגלים עולם" בים המלח. וחצי שנה לאחר מכן התקבלתי לעבודה במחנה קיץ Camp Wise בקליבלנד – אוהיו והדרכתי רכיבה על סוסים. לאחר העבודה במחנה המשכתי לטיול במרכז ודרום אמריקה, ובמערב אפריקה עם אחותי. ואז שבתי לישראל עבדתי בהכשרה ובסמינר אחד של שליחים למחנות קיץ. זה מסלול שהוביל אותי, אולי בטבעיות, לקראת ההמשך".
"יצאתי לשליחות במחנה קיץ, עבדתי בפיתוח הדרכה והמשכתי לשליחות ארוכה במינסוטה, שם אני שוהה כבר כמעט חצי שנה".
השליחות בקהילת סט. פול הייתה מבחינתה סגירת מעגל.
העבודה בקהילה"אני הגעתי לקהילה שכנערה הייתי בקשר עמה והנחיתה בקהילה הייתה מלווה לימוד והתמודדות עם תחומים שלא הכרתי. למשל, השאלות שמופנות אלי בקשר לישראל. ובמידה רבה, וקצת מוזרה, אם אני לא אומר דעתי כאן על ישראל מי יאמר ?".
"אני עוסקת בתחומים רבים. ויש כמה מהם שהם המשך של עבודתי : אני קשורה למגוון תנועות הנוער היהודיות בסט. פול. התחלתי בשיעורי עברית. זה התחיל עם ארבעה תלמידים והיום זה מונה 12 תלמידים".
"בחנוכה האחרון ארגנתי מסיבת חנוכה לצעירים בבית שלי. אני גם פעילה בפעילויות החברתיות שמתקיימות בבית הכנסת. ויש שלושה בתי כנסת . אני עובדת בבית הספר ומקיימת בהם שיעורים שנוגעים לנקודת המבט שלי, מה שאני מביאה מישראל. לעיתים אני מספרת על הילדות שלי והנעורים שלי, ולפעמים אני נוגעת בעניינים כואבים כמו לאבד חבר לשכבה במלחמת צוק איתן".
"מה עתיד היחסים בין הקהילה לישראל? אני רואה בתפקיד שלי כמו של השליחים להוות גשר בין הקהילה היהודית בארה"ב לבין ישראל. חשוב לי שכל יהודי בסט. פול ידע שיש, בצד השני של האוקיינוס, בית לכל היהודים. חשוב לי שירגישו את החיבור. ברור שאנו זקוקים להסברה , אנו חייבים להיות מחוברים, ואחת מן המטרות של השליחות היא להביא לישראל בני נוער שיכירו את מדינת ישראל ויחוו את מה שמתחולל בה".
"המטרה שלי שיחוו ויטעמו את מה שמתחולל כאן. זה משמעותי כשאתה בגיל 15-16-17 שנים. הם הדור של העתיד. הם אלה שהולכים ללמוד בקולג' שבו הרבה מאד גופים אנטי ישראלים. והם הדור שיהיה המסביר שלנו (אולי) בעתיד. כשהם היו בישראל ומסבירים זה נשמע אחרת".
החיים עם הקהילה הם חלק בלתי נפרד מן השליחות והיכולת של השליח להכיר ולעבוד עם הקהילה הוא בעל משקל רב בפעילות.
החיים עם הקהילה"אני מרגישה שיש הרבה דברים להתמודד איתם בקהילה. אני מתמקדת בעבודה עם הקהילה שעוטפת אותי מאד. אנשים בקהילה מארחים והם מאד חמים ובמידה רבה זה Home away from home כי אני מתקבלת נפלא".
"זה פיתוח של עצמאות ואישיות מחד וקשר עם אנשים בישראל שלא הייתי פוגשת אילולא הייתי בשליחות".
"אבל הדבר המדהים בשליחות הוא שאני כילדה בישראל שמעתי על קהילת סט. פול וכשהגעתי לראיונות עבודה בקהילה היה זה כבוד רב עבורי כשהציעו לי להיות שליחה בסט. פול. שמעתי על הקהילה בבית ספר "כדורי" וכעת אני פה. ואחד הדברים שעשיתי היה להביא לכאן את מה שנוגע לחיי בישראל. מאחר והייתי בשכבה עם נדב ריימונד שנהרג במלחמת צוק איתן הבאתי את החיבור האישי שלי לטקס יום הזיכרון".
"עד שאתה לא חווה – אמרתי לצעירים היהודים שאני עובדת עימם בקהילה – לא קורה חיבור. והם שומעים על נדב ממני. אני גשר החיבור, ואני מביאה סיפורים אישיים עליו מהוריו ומחבריו. כי ישראל בנוייה מהמון סיפורים אישיים וחיבורים אישיים וכך נוצר הקשר עם ישראל, עם השותפות של סובב כנרת. אני עובדת עם אמא של נדב, יובל, על הבאה של מתכונים של ארוחות שנדב אהב ויצרנו חיבור על בסיס אישי".
הסיפור של נדב ריימונד וארבעת החברים שנהרגו הפך למשהו שהקהילה מכירה. מה שהתחיל בטקסי הנצחה, לפני כן, בקהילת מילווקי (בעת שירותה של השליחה עמית זהבי), הוביל לטקסי הנצחה גם בקהילה של סט. פול.
במסע האחרון של הצעירים והצעירות מהקהילה בסט.פול בישובי סובב כנרת (דצמבר 2017) הם עמדו להפגש עם המשפחה של נדב.
"אני מאד מתרגשת שהצעירים הולכים לדבר עם הוריו של נדב כיון שהיינו ביחד בפעילות מוקדמת בקהילה והם שמעו הרבה מאד על נדב ועל החיילים שנפלו. לצעירות והצעירים יש זכות לפגוש את הוריו והם יודעים שהם צריכים להעריך את הרגע הזה. ובשבילי זה רגע מאד מאד מרגש. ועצוב".
0
