איש מבין העולים החדשים שעלו לישראל, בחודש יולי 2014, והתכנסו באחד מבתי המלון בירושלים, לא שער שזה מה שהאיש המבוגר ובעל הזקן, הרב הראשי לישראל לשעבר, יאמר.
הרב ישראל מאיר לאו אמר להם : : "אני העולה הצעיר הראשון מצרפת שעלה לישראל בשנת התש"ה (1945 ) דרך צרפת בספינת מעפילים עם עוד 220 ילדים יתומים ממחנות הריכוז. לא הייתה מדינת ישראל אבל הייתה סוכנות יהודית ואני הייתי בן שמונה שנים".
את הדברים הללו הוא אמר לקהל של עולים חדשים שנתקבלו בכבוד רב, בטקס מרגש של קבלת תעודות זהות באולם "רמדה" בירושלים, לפני ארבע שנים, בשיאה של העליה מצרפת
. 430 עולים יצאו לאחר הטקס לערי המגורים שלהם ברחבי ישראל. שישים מהם נסעו לשטחי האש בדרום הארץ, כי הייתה אז מלחמה בדרום הארץ וטילים נורו מכל עבר. גם אני הייתי שם.
והוא המשיך ואמר להם : "אתם הגעתם לישראל כיונה שיש לה לב ומבקשת להגיע לאהובה. איש לא הגיע לכאן כי דחפו אותו כמו ענן שהרוח דוחקת בו. אתם באתם לכאן עם ליבכם".
"אני הגעתי לכאן, לארץ ישראל, כענן , ואילולא השואה יכול להיות שהייתי רב בפולין, שבה נולדתי, ולא מגיע לישראל"
בראיון עימו הוא אומר :
גם האורחים המכובדים הופתעו אף שידעו חלק מן הסיפור.
בין מקבלי הפנים אז היו הראשון לציון הרב הגאון יצחק יוסף שליט"א, שרת הקליטה סופה לנדבר, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית נתן שרנסקי. גם אני הייתי שם באותה קבלת פנים.
מי שמכיר את סיפורו של הרב ישראל מאיר לאו מכיר אותו מספרו האוטוביוגרפי, "אל תשלח ידך אל הנער" שיצא לאור במלאת שישים שנה לשחרור מחנה הריכוז בוכנוואלד, בשנת 2005, ותורגם לאנגלית , סינית, רוסית , יפאנית וצרפתית. המהדורה העברית חתמה תוך פרק זמן קצר ביותר למעלה ממאה אלף עותקים.
אוד מוצל מאשסיפור הצלתו והצלת אחיו הוא סיפור קשה.
הוא נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי שבפולין כבן הזקונים של חיה (לבית פרנקל-תאומים) והרב משה חיים לאו, נצר לשושלת רבנים. אביו של הרב ישראל מאיר לאו, משה, לא היה מוכן להיפרד מחסידיו והלך עימם למשרפות. ומי שניצל היו אחיו הגדולים : יהושע (שיקו) לאו-הגר, שנמלט מהונגריה לארץ ישראל, בשנת 1944, לאחר שהנאצים פלשו להונגריה, נפתלי לאו-לביא (טולק), שהשגיח על ישראל מאיר הקטן (לולק כפי שכונה בפי כל במחנות הריכוז שאליהם נשלח עם אחיו). אחיו שמואל יצחק (מילק) ואמו נספו בשואה.
כילד קטן הוא עבר לגטו פיוטרקוב – טריבונלסקי, ובעודו בן חמש שנים, בחודש אוקטובר 1942, גורשו אביו ואחיו יחד עם מרבית תושבי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה בצפון וורשה. הם ניספו בי"א מרחשוון התש"ג. במחנה זה נרצחו למעלה משמונה מאות אלף יהודים. הוא ואמו ניצלו מהגירוש וכך ניצלו חייו. במהלך "אקציה" (פעילות ללכידת יהודים),
בנובמבר 1944, אמו הצמידה אותו לאחיו הגדול ממנו נפתלי (טולק) אך היא לא ניצלה. הילד הקטן בן השש , ישראל מאיר הקטן, נשלח למחנה עבודה עם אחיו בעיר צנסטחובה בדרומה של פולין, ומשם שוגרו השניים למחנה הריכוז בוכנוולד.
מן הביוגרפיה שלו עולה כי חייל רוסי במחנה שמר על חייו. ולאחר שהמחנה שוחרר על ידי חיילי ארה"ב הוא היה האסיר הצעיר ביותר ששוחרר מן המחנה. הוא היה בן שמונה שנים.
ההצלהלפני שנתיים נפתחה באוניברסיטת חיפה תערוכה שהתמקדה בסיפור חייו, ילד קטן שניצל ממחנה הריכוז בוכנוולד, מן המחנות הנוראיים על אדמת גרמניה, ועד להגעתו בקבוצה הראשונה של מוסדות עליית הנוער, מיסודה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, למחנה המעפילים בעתלית.
לימים שיחזר את דבריו של אחיו הגדול ממנו, נפתלי לביא, שאמר לו במחנה : אם יהיה נס והגיהנום הזה אי פעם ייגמר, תזכור דבר אחד – מכאן אתה הולך רק לארץ ישראל".
"שאלתי את אחי הגדול 'למה?' והוא ענה לי: ארץ ישראל זה הבית של כל היהודים. שם לא הורגים יהודים".
הסיפור הסתבך ואחיו, נפתלי, חש שהוא עומד למות. ואז הוא הפציר בילד הקטן, באחיו, למלא את הבקשה האחרונה של אביהם, הרב משה, לעלות לישראל.
מסביב עדיין פעל מחנה הריכוז בוכנוולד, שבעה קילומטרים מצפון לווימאר. למעלה מ- 240 אלף אסירים בני 30 לאומים התגוררו שם, בתנאים קשים מאד, ועל פי הערכה נרצחו או נספו עקב התנאים הקשים 56000 מהם, שחלקם נרצחו (יד ושם).
כמה מן האסירים הלא יהודים הוכרו כחסידי אומות עולם ובהם וילהלם הרמן, ראש צריף 8, בו הוחזקו הילדים, ביניהם לולק הקטן ( לימים הרב ישראל מאיר לאו), שגרם לילדים להחליף את סרטי הזרוע המזהים אותם כיהודים.
ב-6 באפריל 1945, כאשר היו הכוחות האמריקניים קרובים, החלו הגרמנים לפנות את המחנה. בין 15,000 ל-25,000 אסירים נספו במהלך הפינוי. המחתרת במחנה הצליחה להאט את הפינוי וכאשר שוחרר המחנה, ב-11 באפריל 1945, היו בו 21,000 ניצולים, בהם 4,000 יהודים ו-1,000 ילדים. ובהם, גם לולק הקטן, ישראל מאיר לאו.
הילד הקטן , האסיר הצעיר ביותר (8) של המחנה, המתין לשחרורו. מי ששמר עליו באותה עת היו אחיו, נפתלי, ואביו של שחקן הכדורסל האמריקני האגדי, קארים עבדול ג'אבר, שהרב ישראל מאיר לאו, שמר על קשרי ידידות ומכתבים עמו ועם בנו, שחקן הכדורסל.
כמה חודשים לאחר השחרור, ביולי 1945, הוסדרה עלייתם של המשוחררים ובהם "ילדי בוכנוולד", לארץ ישראל באניה מטרואה, והם הובלו למחנה המעצר בעתלית.
ישראל מאיר לאו הקטן עלה יחד עם אחיו נפתלי, ששרד גם הוא לבסוף את מחנה הריכוז בוכנוואלד, ועם עוד כ-220 צעירים יהודים ניצולי שואה בעלייה הראשונה של "עליית הנוער" לארץ ישראל תחת השלטון הבריטי. למרות זאת ניתן לראות בתמונות שהם עלו באופן לגאלי (כי לא היו מאבקים) אך הם הופנו תחילה למחנה המעפילים בעתלית.
לאו שיחזר לימים כי הניצולים של בוכנוולד הובלו על ידי האנגלים מהנמל לעתלית בקרונות ללא חלונות כמו ברכבות המוות באירופה. כשהורדו אל המחנה כלאו אותם סביב גדרות תיל.
האח הגדול של ישראל מאיר לאו ושל נפתלי היה חבר קיבוץ בישראל והוא שמע על הגעת אחיו הניצולים והגיע לפגוש אותם אך לא הותר לו להיפגש עימם.
כמו בכל הניסים של ישראל מאיר לאו ואחיו גם כאן היה נס אנושי: הקצין הבריטי ששמע את סיפור האחים התיר לאחים להיפגש פנים אל פנים למשך חמש דקות, במשרדו, נתן להם אישור להיפגש פנים אל פנים למשך 5 דקות, כדי שיוכלו להתחבק לאחר שנים של פרוד וטרגדיה נוראית. שלושת האחים שיקו (יהושע לאו הגר) , טולק (נפתלי לאו לביא) ולולק (ישראל מאיר לאו) נפגשו.
בתמונות ניתן לראות את ישראל מאיר הקטן נפגש עם משלחות של מוסדות עליית הנוער והסוכנות היהודית, נשמר על ידי אחד מניצולי מחנה בוכנוולד שעמו עלה לאנייה "מטרואה" ממרסיי לישראל, ותמונות של הילדים שניצלו והגיעו לישראל וצורפו למוסדות עליית הנוער של הסוכנות היהודית.
לאחר שעזב את מחנה עתלית עבר ישראל מאיר להתגורר בקרית מוצקין, שם אומץ על ידי משפחת אחות אביו, אשת הרב מרדכי פוגלמן, רבה הראשון של קרית מוצקין, ושבע שנים לאחר מכן הפך לבן בית בביתו של הרב הראשי של ארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
היום, הרב ישראל מאיר לאו הוא יו"ר מועצת יד ושם, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת התשס"ה, ועוסק בפעילות לקירוב לבבות.
הוא שימש הרב הראשי לישראל בשנים 2003-1993 וכרבה של תל אביב בין השנים 1993-1988 ו 2017-2005 .
בנו ר' דוד לאו הוא הרב הראשי לישראל.
==
הערות ותודות
התמונות מהארכיון הציוני המרכזי
בעזרתם של אנשי הארכיון הציוני המרכזי, ד"ר יגאל סטרי וענת בנין, הגעתי לתמונות של העלייה לישראל וגם לתמונה אחת של הילד בן השמונה במחנה הריכוז בוכנוואלד.
התמונות הן של הצלמים הנפלאים שתעדו את החיים בישראל באותן שנים, הצלמים זולטן קלוגר וטים גידל.
יש תמונה אחת של הילד עוזב את מחנה בוכנוולד.
בתמונה זו ניתן לראות את ישראל מאיר לאו הקטן עם מזוודה בידו כשהוא עוזב את מחנה ההשמדה הנאצי בוכנוולד בגרמניה, לאחר שחרורו מן המחנה בידי כוחות ארה"ב. ברקע נראה אחיו המבוגר ממנו, נפתלי. התמונה מצויה היום באוסף התצלומים הלאומי של לשכת העיתונות הממשלתית.
לימים שחזר את סיפורה של המזוודה שהוא אוחז בידו ושקיבל מחייל אמריקני בעת שחרור המחנה ובה שמר את כל רכושו במשך השנים הללו. בתערוכה באוניברסיטת חיפה ציין כי הוא שמר על המזוודה למקרה שילדיו יתלוננו על מחסור יוכל להציג את "הבית" שלו במשך שנים.
0
