איך מסכמים 1,910 ימים של שליחות כראש משלחת הסוכנות היהודית בברזיל? איך מתמצתים חמש שנים ועוד טיפונת של חוויה משמעותית מתמשכת, מעשירה, מרתקת ולא פחות מכך – מהנה עד בלי די, לכדי  קומץ סיפורים מייצג? מתוך סל מלא עד גדותיו של עשיה בלתי פוסקת יום-יום, שעה-שעה, בחרתי להכניס אתכם אל תוך ההוויה הברזילאית שלי ולשתף אתכם בקמצוץ קטן מתוך הסך הכל. זהו רק המעט המחזיק את המרובה. 

אני מזמינה אתכם למסע קצר, אתם באים?

מקום השליחות:

ברזיל היפה ושוקקת החיים, רבת הפנים ורבת המראות, על עריה העצומות  והסואנות, פינות החמד הירוקות והיפות   שמחוץ להן, חופיה המדהימים, נהרות המים העצומים והשוצפים שחורצים את אדמתה, יערות הגשם, מרחבי הסוואנה האינסופיים והחורש האטלנטי ההררי המשתרעים בטווח שבין חום גיהינום בצפונה ועד פתיתי שלג וקור בדרומה, שבנותיה ובניה רחבי לב וחיוך ומלאי שמחת חיים, שצליל המוסיקה ושאגות הכדורגל מניע אותם בקלות וסוחף כל בן ובת אנוש להצטרף אליהם, ושמאחורי צעיף יופייה, מכמניה הרבים והמגוונים ואוצרות הטבע והיצירה האנושית התוססת, מצויים גם לא מעט עוני וכאב ופשע ועוולות חברתיות. 
זוהי ברזיל שקיבלה אותי אליה בזרועות פתוחות.

הקהילה ואנשיה – ובתוך המרחב הגיאוגרפי הזה, מנהלת את חייה קהילה יהודית מדהימה ונעימת סבר עד מאד,  120,000 אשה ואיש, הקהילה השנייה בגודלה באמריקה הלטינית,  שקלטה אותי בחום אל בין שורותיה. קהילה שתולדותיה מרחיקים עד המאה ה- 16, שהייתה מוקד להגירת יהודים ממקומות שונים ובתקופות היסטוריות שונות עתירות סיפורים שריתקו אותי עד מאד. כדי להיטיב ולהבין את הקהילות ותת הקהילות עמן פעלתי, נהגתי ללמוד את תולדות כל אחת מהן, 14 במספר, על תתי קהילותיהן ומאפייניהן - טרם הגיעי אליהן לראשונה, ולסייר יחד עם חבריהן באתרי המורשת שלהן. כך היה ברסיפה, הקהילה בה שוכן בית הכנסת הראשון ביבשת אמריקה, בקהילות בלם ומנאוס אליהן הגיעו מהגרים יהודים ממרוקו, בהרשין, פאסו פונדו ובנותיהן אשר בדרום, אליהן הגיעו יהודים במסגרת תכנית ההתיישבות של הברון הירש, בקהילות סאו פאולו וריו בהן התרכזו מהגרים מלבנון, סוריה ותורכיה, בצד ניצולי שואה מאירופה שמצאו בברזיל בית חם, מחבק ומכבד, ועוד. הפסיפס האנושי הזה יצר מציאות קהילתית סובלנית, ברוחה של המדינה שקיבלה אותם. קהילה ציונית  ומחויבת שישראל בליבה ובמחשבתה, שתורמת רבות לישראל מאז ומתמיד, ומקיימת מוסדות יהודים פעילים וחינוך יהודי איכותי ומתקדם - פורמאלי ומשלים, שבית הספר הראשון הוקם כבר לפני מאה שנים, קהילה שהקימה תנועות נוער ציוניות בכל רחבי המדינה העצומה הפועלות בה לתפארה כבר למעלה מ- 70 שנה, ושרבים מבוגריה עלו ועולים ארצה, קהילה שיידעה לייסד את מועדון הספורט והתרבות שאין שני לו ביבשת, ואת בית החולים שהוא שם נרדף לאיכות, המתפאר בטכנולוגיות הישראליות המתקדמות ביותר והינו שם דבר בעולם הרפואי הבינלאומי. זה היה המרחב בו פעלתי ובו פועלת המשלחת, בקהילות הגדולות ביותר וגם באלו הקטנות והמרוחקות. בכולן מצאתי שותפים נהדרים ששמחו לכל שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, שתמיד הציעו אוזן קשבת ופתיחות כלפי כל רעיון חדש, שרצו בעשייתנו ואפשרו אותה, ושבלעדיהם, מן הסתם, כל מה שעשינו לא היה קורה.

עליה

נו, איך אפשר שלא להתגאות? הנה סיפור עכשווי מאד מיני רבים: עם תום לימודי המשפטים, ולאחר תקופת עבודה כרכז של אחד מפרויקטי הדגל שלנו בסוכנות היהודית בברזיל – פרויקט מודל כנסת, החליט רפאל ראובן, בוגר תנועת חזית הנוער בסאו פאולו,  שהוא רוצה לחיות את חייו בישראל. לפני שלוש שנים הוא הגשים את חלומו. לאחר סיום אולפן עציון, ותוך זמן קצר יחסית, עבר בהצלחה את המבחן בדיני ישראל, התקבל לשנת התמחות במשרד המשפטים, במחלקה הבינלאומית, ולפני ימים מספר עבר בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין, (היכן שרבים וטובים ילידי הארץ, התקשו ולמצער גם כשלו) והיום הוא עורך דין בישראל.

כן, כולם היו בניי ובנותיי, זוהי תחושתי כלפי אלפי העולים שזכיתי לסייע להם בעלייתם במהלך חמש השנים האחרונות. מאז הגיעי למקום השליחות. על רקע גורמי דחיפה ראשוניים מקומיים, ובסיוע עבודה מאומצת של הצוות המסור והמקצועי שלנו, צמחה העליה בתקופתי פי למעלה מ- 4. מכ- 200 עולים בשנה בממוצע לאורך עשרות שנים "קפצנו" לכדי למעלה מ- 800. ברזיל עלתה וטיפסה למקום המכובד של העליה החמישית בגודלה לישראל, המהווה כ-2.5% מסך העליה בשנה, אחרי רוסיה, ארה"ב, אוקראינה וצרפת ועוד היד נטויה...

סיפורו של רפאל שטרן, צעיר יליד ריו,  בוגר תנועת הבונים דרור, מנהיג צעיר וציוני נלהב, שדלתות הטובות שבאוניברסיטאות היו פתוחות בפניו לטובת לימודי הדוקטורט בתחום הסביבה, מרנין לא פחות. הארוורד או מכון וויצמן?? זו הייתה השאלה... התלבטות קשה. אבל אז... באחת מנסיעותיו, ותוך שהאזין לשירו של אריק איינשטיין "יושב בסן פרנסיסקו על המים"... התגבשה בו באופן טבעי הבחירה: ישראל, מכון ווייצמן ברחובות. ממש כמו במילות השיר הרגיש רפא שהוא רוצה הביתה, אל חתיכת התבור וחתיכת הכנרת, כי הוא "אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה, חמה ונהדרת." . והוא כאן, מוצלח ומצליח ומאושר וכבר מסייע לקדם את פעילות מכון ויצמן בברזיל.

על רעננופוליס כבר שמעתם? זהו שמה ה"חדש" של העיר רעננה שקלטה אל תוכה למעלה מ- 20% מעולי ברזיל, ובהתאם צלילי הפורטוגזית נשמעים ברחובותיה כדבר שבשיגרה.  שמה 'העדכני' ניתן לה על שם אחת מהשכונות הגדולות בסאו פאולו (היג'יאנופוליס) בה יש ריכוז יהודי גדול במיוחד שרבים מבניו ובנותיו הקימו את ביתם החדש כאן בשרון. כן, הם  כבר הקימו בית כנסת דובר פורטוגזית, ושלושה ארגוני תמיכה בעולים מברזיל, ולובי בכנסת המקדם את ענייניה הייחודיים של העליה מברזיל (כמו הנגשת מידע בפורטוגזית), וכל זאת ממש בשלוש השנים האחרונות... וכך צומחות ומתפתחות להן ברחבי ישראל קהילות נוספות המביאות מטעמיה וצבעיה של ברזיל לישראל ומהדקות עוד יותר את הקשר בין הקהילה "שם" לקהילה "כאן" – תלוי מאיזה צד אתם מתבוננים. ואני מתבוננת בהם וליבי רחב, כן, אנחנו, כל חברי המשלחת מרגישים כי היינו שם כדי לנטוע את הנטע, להשקותו ולטפחו, והנה הוא כבר צומח וגדל לעץ חסון שממשיך לגדול ולהתרחב.

חינוך

חינוך בראש ומנהיגות צעירה בעיקר צדק מי שטען כי עליה וחינוך הא בהא תליא. כנר לרגליי הייתה התפיסה שככל שנקדם את החינוך והזהות היהודית, יתחזק הקשר עם ישראל, ותתפתח שכבה מנהיגותית מחוייבת שעשויה להנהיג בעתיד את הקהילה או להגשים את חזון העליה. בהתאם, רובה המכריע  של העליה מברזיל של השנים האחרונות היא צעירה בגילה, ונתח משמעותי בה הוא מקרב בוגרי תנועות נוער ושנת ההכשרה בישראל, ובוגרי תכניות מסע לגווניהן שגם מספריהם קפצו ועלו בשנים אלו. אבל זה לא נעשה מעצמו, פעילות החינוך שקיימנו בשנים האחרונות היא בהחלט אחד מעמודי התווך עליהם גאוותי. בין אם מדובר בפרויקט מיני-כנסת שכבר מזמן הפך לחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים של התיכונים היהודים בברזיל, המנחיל לתלמידים את יסודות הדמוקרטיה הישראלית וסדר יומה של החברה ומתרגל אותם בסימולציה מרתקת של  עבודת הכנסת. אחיו הבכור של הפרויקט הזה הוא "מודל כנסת" המקיים תהליך דומה בקרב סטודנטים ובוגרי תיכון, ובשנים האחרונות כבר מתקיים במסגרת אוניברסיטאית, בפורטו אלגרה. חגיגה דמוקרטית בניחוח ברזילאי.

"למה לנו אין בית ספר למדריכים?" התריסו צעירי פלוריאנופוליס, אחת הקהילות היותר קטנות בהן מתקיימת תנועת נוער יחידה וקטנה בהיקפה. הם הרימו לנו להנחתה, ואנחנו לא נותרנו  אדישים. קשובים לקולות מהשטח ראינו בקריאתם הזדמנות לעשייה ולחדשנות, ויזמנו את הקמתו של בית ספר למדריכים און-ליין, שמיועד לצעירי התנועות בקהילות המרוחקות, שחסרון הגודל המקומי אינו מאפשר קיומו של בית ספר פרונטאלי, כפי שאנו מקיימים עבור צעירי כל תנועות הנוער בערים הגדולות.  וכך – מדי שבוע, מכל קצוות ברזיל, מתכנסים להם "על  הקו והמסך"  צעירות וצעירים מהצפון הרחוק , מאזורי העורף של המרכז, ומהדרום, ומקבלים הכשרה מנהיגותית איכותית מאנשי מקצוע נבחרים, שליחים ומדריכים ומאפשרים לנו לחבר מרכז ופריפריה ולהנגיש עבורם את אותם תכנים וכלים מנהיגותיים וחינוכיים.  סיפוק גדול. וזו רק תמונה חלקית.

הדובדבן שבקצפת הינו ללא ספק  סמינר ההנהגות השנתי של תנועות הנוער.  מעוז של אופטימיות ועוצמות אין קץ. אחת לשנה, עושים את דרכם חברי ההנהגה של כל סניף, קן ומעוז של כל תנועות הנוער מכל רחבי ברזיל, לאתר קסום נבחר הרחק מהעיר הגדולה, בלב טבע ירוק ושופע לסוף שבוע של מנהיגות, ציונות וזהות יהודית. שהרי, זה בדיוק המקום שלנו, של הסוכנות היהודית, המקום המאחד והמחבר את כולם, המרחב המשותף. הם באים נלהבים, חדורי אנרגיה ומוטיבציה, לסדרה של דיונים, הפעלות, חוויות והרצאות מן החוץ. כל אחת ואחד מהם הינו מכפיל כוח השב ומנחיל הלאה את הידע שצבר, בבית, בתנועה ובקהילה.

משנים את כללי המשחק

קהילות קטנות בגודל אך גדולות ברוח: הסמינר הנודד לחינוך וזהות יהודית בקהילות הקטנות שבצפון וצפון מזרח ברזיל פרי יוזמתנו, הינו ללא ספק ספינת דגל ששינתה את כללי המשחק בקהילת  ברזיל כולה. אחת לשנה הגענו אל הקהילה המארחת התורנית, לסוף שבוע מעשיר ומשמעותי יחד עם כל המנהיגות הקהילתית, החינוכית ובוגרי תנועות הנוער של קהילות אלו. עם ארגון הגג של קהילות יהודי ברזיל כשותף מרכזי לעשייתנו זו, הפך הסמינר לאבן דרך שהעצים את הקהילות הקטנות (רסיפה, סלבדור, פורטלזה, בלם, מנאוס, נטאל, מקאפה, ברזיליה, ויטוריה וארקאז'ו) ואיפשר להן לבחון את יכולותיהן ולחזק את עשייתן החינוכית והציונית. כתולדה מכך הגיעה לראשונה לרסיפה שליחה קהילתית צעירה, סניף תנועת הבונים דרור נפתח בפורטלזה, התפתחו מערכות שיתוף פעולה בין-קהילתיות שלא היו קודם, ונוצרה למעשה "קהילה של הקהילות" באזור שעד כה היה פריפריאלי למדי, ומוחלש בתדמיתו העצמית.

הפסיכומטרי בפורטוגזית – יוזמה שנטלתי במגמה להנגיש את לימודי התואר הראשון בישראל, הגדילה ב- 30% את מספר הצעירים הברזילאים שעלו ארצה במהלך 4 השנים האחרונות כדי ללמוד באוניברסיטאות  בישראל. ממצב של העדר מוחלט של מבחן פסיכומטרי בברזיל, נבחנו במהלך תקופה זו למעלה מ- 500 צעירים מכל רחבי ברזיל, כולל צעירים עולים שכבר מתגוררים בישראל. כל בתי הספר היהודים נרתמו למהלך, וועד החינוך גייס כספים לסייע לנצרכים למימון עלות המבחן, וקורסי הכנה עם חומרי הכנה שתרגמנו לפורטוגזית, התקיימו בריו ובסאו פאולו לטובת הנבחנים.

ובנימה אישית
זכות גדולה ניתנה בידי לעמוד בראש משלחת הסוכנות היהודית בברזיל, ולפעול לאורכה ולרוחבה של המדינה יחד עם הצוות המופלא ועם השליחות והשליחים שפעלו איתי שכם אחד לאורך כל הדרך. לא בכדי זכתה מנהלת העליה שלנו, ויוי, בתואר עובדת מצטיינת של הסוכנות היהודית  בחו"ל לשנת 2015. לא בכדי זכה לירן לוי, שליח השומר הצעיר, בתואר שליח מצטיין לשנת 2016. הם אמנם השניים שזכו, אבל כל האחרים מצטיינים ומצטיינות לא פחות. אני מלאת תודה לכל הצוות הנהדר שהיה שם תמיד עבורי, בסאו פאולו, ריו ופורטו אלגרה,  לעשות את מיטבו ולתת את כולו למען משימות הסוכנות היהודית, מודה ומעריכה את השליחות והשליחים והשינשיניות שהצטרפו אלינו לפני שנה לראשונה – שפעלו  כולם - חדורי מוטיבציה לתרום וליצור שינוי, בתנועות הנוער ובקהילות, בבתי הספר ובכל מקום אליו נקראו. בלעדיהם, שליחותי לא הייתה מגיעה להישגים ולתוצאות שזכינו לחוות יחדיו.  תודה גם לכל צוות המטה בירושלים שהיה שם תמיד לתמוך, לסייע ולהשיא עצה ככל הנדרש.

אני שבה הביתה, לישראל, אל משפחתי, אל מחוזות חיי ולאתגרים חדשים, עם תחושת סיפוק גדולה, נושאת עימי מטען חוויות מדהימות ואנשים רבים וטובים שהפכו להיות חלק מחיי גם לעתיד לבוא, מנהיגים ומנהיגות, מחנכים ומחנכות, צעירים וצעירות מופלאים וכל חברי קהילות ברזיל באשר הם.