Jewish Social Action

קייטנות הקרן לנפגעי טרור

300 ילדים שהוכרו כנפגעי פעולות טירור על ידי הקרן לנפגעי טרור מיסודה של הסוכנות היהודית נוטלים פסק זמן ומטיילים בקייטנה שפועלת על מנת להקל ולשמח אותם בימי החופש הגדול. היינו עימם במרכזי האטרקציה וראינו ילדים שמחים.כתב נתן רועי צילם דודי אמסלם, "זוג"

 

כמאתיים ילדים שמתגוררים ביישובי עוטף עזה, ועוד 100 ילדים מרחבי הארץ, והוכרו כזכאים על ידי הקרן לנפגעי טרור, ביחידה לעליה קליטה ומשימות מיוחדות בסוכנות היהודית, מגיעים, במהלך חודש אוגוסט, לפעילויות נופש והתרעננות, מחוץ לגבולות הטילים, במרכזי אטרקציות במרכז הארץ.

את הקייטנה יזמה היחידה לעליה קליטה ומשימות מיוחדות, הקרן לנפגעי טרור, ביחד עם התורמים מהפדרציה של שיקגו, הפדרציה היהודית של שיקגו, קרן היסוד, JAFNA, עוד לפני שבע שנים . הקייטנות פעילות בחופשות בית הספר : סוכות, חנוכה, פסח וחופשת הקיץ. מדי שנה בשנה מקיימת הקרן לנפגעי טרור 19-21 ימי קייטנה לילדים נפגעי טרור.

הפעילות הנה יומית, באטרקציות תיירותיות מגוונות, אתרי מורשת, מוזיאונים ומופעי תרבות. המשתתפים הם ילדים בגילאי 6-16 שהוכרו נפגעי פעולות איבה או ילדים לאזרחים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה. כולם לוו על ידי הצוות המקצועי של הקרן וקיבלו מענק בשלב זה או אחר.

בקייטנת הקיץ השנה חלק ניכר מהילדים (כ200) מגיע מאזור הדרום ומשתתף ב 10 ימים של קייטנה. חלק מן הילדים (מעל  100 נוספים) מגיעים מאזורים שונים בארץ (ירושלים, תל אביב, רעננה, יבנה וכו') והם נלווים ל 1-3 ימי שיא מתוך הקייטנה.

יעל רז מנהלת אגף משימות מיוחדות ושעת חירום : "מדריכי הקייטנה מלווים את הילדים לאורך מספר שנים. כולם מדריכים בוגרים (מעל גיל 21), בעלי רקע במקצועות טיפול ו/או מורי דרך מוסמכים, שעושים הכל להנעים זמנם של הילדים והוריהם".

"הקייטנה אינה קייטנה טיפולית, אך מדובר בצוות שונה מצוותי קייטנה אחרים ביכולת ההכלה שלו ובכלים שלו להתמודדות. בעבר אף קיימנו הכשרות ייעודיות לצוות הקייטנה בכל הנוגע להתמודדות עם ילדים פוסט טראומטיים".

ערן שביט, מי שמוביל את הקייטנה מטעם חברת "מובילי הוורדים" שנבחרה במכרז, הוביל את הקייטנה בשנים האחרונות אומר:

"זו קייטנה כיפית שכוללת טיולים במקומות ממוזגים מחד וטיולי רגלי קצרים כפעילות אטרקטיבית. השנה, בנוסף לילדים שבדרך כלל מגיעים לקייטנה, הגיעו ילדים מהפזורה הבדואית בנגב, וצריך לומר שהילדים שמגיעים לקייטנה מבקרים באתרים שספק אם היו מגיעים אליה בחיי היומיום בשל המתח ששורר ביישובי עוטף עזה וסיבות אחרות".

"אני מלווה את הקייטנה שנים מספר ואני מאושר לראות את הילדים שמחים בחוויה שניתנת להם לאחר מה שהם עברו".

הנהנים, הילדים והוריהם, לא מפסיקים להודות על ההזדמנות לצאת להפוגה מן הטילים.

כנרת פלאח ובנה אריאל

כנרת פלאח, אמא לארבעה ילדים, שמתגוררת באשקלון, החליטה, עם בעלה, לעבור לקריית מלאכי כדי שקולות צפירת האזעקות בעקבות ירי הטילים מרצועת עזה, יטרידו פחות את הילדים שלה, שסובלים מאז היוולדם מן החרדות שנלוות לאזעקות.

בנה אריאל מעיר : "אני עדיין שומע את הצפירות העולות ויורדות ואמא לא מאמינה לי..."

כנרת אומרת : "אריאל עדיין חרד מאד אבל אנו עושים מאמץ גדול להקל עליו ועל אחיו אבל הוא עדיין חושש וחרד מאד. אפילו נאלצנו להוציא אותו מבית ספר חרדי, שלא היו בו כלים לטפל בו, ולהעבירו לבית ספר ממלכתי דתי, והם קיבלו אותו באהבה גדולה, אבל הוא עדיין חרד".

"יש ימים שהמורה הייתה מתקשרת ומספרת שהוא לועס 3 עפרונות בגלל לחץ והיינו חסרי אונים ואני ובעלי עשינו ועושים הכל להקל עליו בכל דרך אפשרית".

"בשל החרדות של אריאל הוא מגיע לכיתה של אחיו הגדול ממנו, שלומד בכיתה ח', על מנת שיסייע לו להתנועע בבית הספר.."

ואריאל אינו מרפה : "אמא, קשה לי, אני רואה מראות קשים....".

בעת שאנו פוגשים את האם וילדיה, ואריאל בתוכם, אנו לא יכולים להבחין בבעיה כלשהי שהרי הפציעה אינה נראית לעין וזה אולי הקושי הגדול בהתוודעות לנפגעי טרור מאזור יישובי עוטף עזה בפרט ובעולם בכלל.

"אין לי מילים להודות לסוכנות היהודית ולקרן לנפגעי טרור על ההשקעה העצומה והמחשבה המעמיקה וכמובן מהיחס החם וממה שהילדים מקבלים בקייטנה לילדים נפגעי טרור" אומרת האם.

אמא צביה והתאומים דביר ונווה טקייה

"יש כאלה שאומרים "תודה רבה" כהוקרת תודה ואני, שילדי הם מן הנהנים מהקייטנה של הקרן לנפגעי טרור, חושבת שלהגיד תודה הוא מעט מדי על מפעל מדהים שכזה, במסגרתו הילדים שלנו, התאומים, נהנים כל כך" אומרת צבי טקייה, אמם של דביר ונווה טקייה, בני ה 16, שזו השנה החמישית משתתפים בקייטנות של הקרן לנפגעי טרור.

התאומים, תושבי אשקלון, הינם נפגעי טרור מאז מבצע "עופרת יצוקה".

"אתמול אמרתי למשהו ששאל אותי על מה שאנו חושבים על הקרן לנפגעי טרור והשבתי שה"תודה" היא קטנה בהשוואה לרחשי הלב שלי ושל המשפחה לקרן. ישר כוח לכל התורמים, לצוות, שעושים את העבודה למעננו. אנו מגיעים לקייטנה ונהנים מכל שנייה" היא אומרת.

את המשפחה מלווה המאבטח אברהם פיקאדו מבאר שבע שמקשיב ואומר: "אני אוהב את האושר של הילדים כשאני רואה אותם בקייטנה".

האם אומרת:" אם לא הקייטנה הילדים שלנו והילדים האחרים לא היו מגיעים לאתרים שהקייטנה מביאה אותם אליהם. מי היה חושב להגיע למשל למוזיאון לטבע בתל אבב מעוטף עזה? רק עלות הכרטיס, והנסיעה, וארוחת הצהריים...לא לכל משפחה יש את הסכומים האלה. שלא לדבר על הפחד של המשפחות לצאת מן הבית בגלל הטילים".

נווה ודביר טקייה מסתובבים במוזיאון הטבע בתל אביב ומצלמים. הם מתקשים לספר על הפגיעה שלהם, של המשפחה, כמו רוב הילדים שנפגעו.

"מה אתה אומר על הקייטנה של הסוכנות היהודית? כיף גדול. ידענו תמיד שזו קייטנה של הסוכנות היהודית ואנו אוהבים אותה" אומר נווה טקייה.

ולפתע נווה אומר : "המשפחה נפגעה מרסיסים כשנפל טיל ליד הבית. כל הבית וסביבו התמלא רסיסים. מאז אנחנו מלווים על ידי הקרן לנפגעי טרור. אתה שואל מה אנו עושים? באים לקייטנה ונהנים וקצת שוכחים".
כשאנו מנסים לשמוע עוד מעט מן הנסיבות שהביאו אותם לקייטנה אף אחד מבין השניים איננו זוכר. 

דניאל ביטון וגיה שקורי

דניאלה ביטון (11.5 ) מאשקלון זוכרת את הריצה שלה ושל אחיה, לפני כמה שנים, בעת שהאזעקה נשמעה. טיל עמד ליפול.

"אני זוכרת שהייתה אזעקה והתחבאנו מתחת לבניין ואז אחי החל לפחד כל פעם שנשמעה אזעקה", היא ממשיכה.

מאז שזה קרה היא ואחיה נפגעו כמו אלפי ילדים ב 17 השנים האחרונות.

כמו גיה שקורי מגן יבנה שסובלת מאז נפילת הטילים באזור מגוריה.

"אני אמא שלי ואחותי הלכנו לעשות סיבוב עם הכלב מסביב לבית. נשמעה אזעקה וקפצנו מעל לגדר והכל התמלא רסיסים. הבית רעד ממש. לא יכולתי לזוז ומאז, במשך שבועות ארוכים, לא רציתי לצאת מהחדר ואפילו את קידוש ליל שבת עשינו בחדר השינה שלי כי לא זזתי מהחדר. פחדתי".

כשראינו אותה בקייטנה של הקרן לנפגע טרור היא ליוותה את דניאלה ביטון, חברתה, במוזיאון הטבע בתל אביב, ביוזמת הקרן לנפגעי טרור.

"שנה וחצי אני בקייטנה של הקרן לנפגעי טרור מיסודה של הסוכנות היהודית. אני מרגישה טוב יותר אבל אני עדיין מפחדת".

"מה אני חושבת על המפעל של הקייטנות שהסוכנות היהודית יזמה ? זו פעולה מבורכת וטובה שמאפשרת לי לחוש שאני לא לבד, בודדה, ויש עוד ילדים כמוני. אחותי הייתה אמורה לבוא והיא לא הגיעה אבל גם היא שותפה למפעל הזה ועוד ילדים שנהנים מן הפעילות שמשכיחה מעט את מה שעברנו" היא אומרת.

אמילי קוטוב ואחיה

אמילי קוטוב (11.5 ) משדרות היא ילדה יפה שמסתירה סוד אותו היא מחביאה מאחורי סיפור של כל ילד ישראלי בחופש הגדול, "משעמם לי ולכן הגעתי לכאן".
"באתי לכאן כי משעמם לנו להיות בבית בקיץ לבד, וכאן יש חברים" היא אומרת וכשמנסים לקלף מעט היא מספרת לאט.

"אני עצובה כי סבתי, שהתגוררה אתנו בשדרות, נפטרה ממחלת הסרטן בשבת האחרונה...".

והיכן אחותך, לינוי, בת התשע, אנו שואלים ?

"לינוי כאן גם כן ובקבוצה אחרת"

והיכן אחיך, אילן?

"אילן לא הגיע אבל הוא מגיע מדי פעם לקייטנה" היא אומרת.

אמילי לינוי ואילן מגיעים ממשפחה בת חמש נפשות שמתגוררת בשדרות. ב- 21 בנובמבר  2012  , בעת אזעקה במהלך מבצע "עמוד ענן" כל בני המשפחה רצו לממ"ד בביתם. לינוי נפלה ושני אחיה נפלו עליה. האח נפצע בידו והוא סובל מאז.

"אני נהנית כאן מאד" היא אומרת "ואני נפגשת עם חברים שנותנים לי הרגשה שאני לא לבד".

עבורה, כמו לגבי האחרים, הקייטנה כוללת רגעי הפוגה מן המתח ששורר בשדרות מזה שנים רבות בעקבות מטחי הטילים על יישובי עוטף עזה.

אל אמילי קוטוב נלווית חברתה, נועה שמואל (10), שמתגוררת באשקלון ובשדרות "אני נהנית מאד מן הפעילות שמאורגנת לנו מדי חופשה" והיא אינה מספרת את סיפורה. כמו רבים מן הילדים שנראים כילדים רגילים לכל דבר, רגועים, אבל מאחורי החזות מסתתר סיפור שהוביל אותם לקייטנה שמוקדשת לנפגעי טרור ובני משפחותיהם.
 

15 אוג' 2018 / 4 Elul 5778 0
  •   הדפסה  
נתן רועי

נתן רועי נולד ביפו להורים שעלו ב"עליית גומולקה"; בעל השכלה וניסיון של למעלה משלושים וחמש שנות כתיבה תחקיר ועריכה עיתונאית הן בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה הישראלית וברדיו (גל"צ); פרסם בישראל 18 ספרים בתחומי צבא ובטחון והחברה הישראלית; מרצה בנושאי תקשורת והיסטוריה הן ברמה אקדמית והן בפני קהל;מחבר תכניות חינוכיות הן בתחום ידיעת ארץ ישראל והן בתחום ההיסטוריה של ישראל; נמנה על צוות ההקמה של "תגלית" ומחבר תכנית היסוד של "תגלית" ב 1995; בעל שלושה תארים : משפטן Llb , היסטוריה ופילוסופיה,תואר ראשון ותואר שני Summa cum Laude; זכה בפרס של תנועת "סובלנות" (1987 ) בראשות נשיא המדינה אפרים קציר ומיכל זמורה-כהן על מאבקו העיתונאי למען חסידי אומות העולם בישראל ומתן מעמד מיוחד להם ולבני משפחותיהם במוסדות המדינה; זכה בפרס של מכון שכטר ( JTS ) בירושלים על הישגיו בלימודי התואר השני בהיסטוריה ופילוסופיה ובמלגה מטעם המכון בסיום לימודיו. נשוי באושר ואב לחמישה ילדים.