שום דבר לא הכין את עמיתת ישראל, ולנטינה חומנקו (28), למה שיקרה בקמפוס של אוניברסיטת מסצ'וסטס, אמהרסט, שבארה"ב.
בכל שנה יוצאים עשרות שליחים לקמפוסים ברחבי העולם כאשר מטרתם היא חיזוק הקשר של הסטודנטים היהודים בקמפוסים בתפוצות, לזהותם היהודית, הציונית ולמדינת ישראל. השליחים עוסקים בחינוך, בניית קואליציות בקמפוסים, חיבור הסטודנטים לתוכניות וחוויות בישראל, יוצרים, מפיקים
ומנחים מגוון פעילויות ותכנים העוסקים בישראל וכך מגבירים את מעורבותם תוך חיבור לזהות היהודית.
"הגעתי על מנת להיות עמיתת ישראל, זו שליחות ארוכה של שנתיים, ושבתי לפני שלושה חודשים. עבדתי עם סטודנטים יהודים ולא יהודים ועסקתי גם בחשיפה של לא יהודים למדינת ישראל, כי היה לנו חשוב להגיע גם אליהם. אבל התפקיד המרכזי היה לתמוך ולחזק את הסטודנטים היהודים והפרו ישראלים (בהם יהודים וגם לא יהודים) ולעזור להם למצוא את הקשר שלהם לישראל וליהדות כי אי אפשר ללמד יהדות בלי ללמד על ישראל, זה נושא שמשלים האחד את השני".
זו הייתה הגדרת התפקיד אבל האוניברסיטאות בארה"ב הפכו, במרוצת השנים, לזירת פגיעה בישראל בשם חופש הביטוי ואוניברסיטת מדינת מסצ'וסטס, איננה שונה.
הנה למשל הפגנה שנערכה באוניברסיטה לפני שמונה שנים ומאז המצב הפך לנפיץ הרבה יותר.
סביבה עוינת לישראל ויהדותזו היתה סביבה עוינת לישראל ובלתי ידידותית לגמרי ?
"כמו, לצערי,ברוב האוניברסיטאות פעילות אנטישמית ואנטי ישראלית חוברים יחדיו. אני כ"עמיתת ישראל" חוויתי את "חווית" קיר האפרטהייד ושבוע האפרטהייד,שכולו נסב סביב מדינת ישראל,וזעקו לעברי:גזענית ,כי ידעו שאני שליחה מישראל.כך גם קראו לעבר סטודנטים שעבדתי איתם בארגון "הלל".האשימו אותם בגזענות,כי היו מעורבים בפעילות התנועה "סטנד וויד אס".
"היו גם מרצים ודוברים אנטי ישראלים שהתארחו בקמפוס ואמרו דברים קשים על ישראל.היו הרצאות של דוברים,שאורגנו בקמפוס,והם היו אנטי ישראליים,וללא תגובה מתבקשת של האוניברסיטה. אני ביחד עם הסטודנטים העלנו את הנושא לסדר יום הציבורי, כתבנו ונפגשנו מספר פעמים עם האחראי האקדמי הבכיר".
"לפי מה שאני שומעת מהסטודנטים ואנשי הצוות האווירה בקמפוס החמירה בכל הקשור לגילויי אנטישמיות. ארגון "הלל" נאלץ לנעול את הדלתות ולהתקין מצלמות אבטחה. עובדה שהפכה את בית "הלל" ממקום פתוח ובטוח עבור הסטודנטים למקום שקשה להיכנס אליו".
"אחד הסטודנטים הפעילים ב"הלל", בחור שהגיע לקמפוס אחרי שנה של התנדבות בארץ, נחשף לחרדה שיפגעו בו. הוא היה בחור אינטליגנטי,חדור מוטיבציה לחשוף את חבריו לזהות היהודית שלו וחבש כיפה. לאחר שנה נאלץ להתמודד עם השאלות הקשורות לישראל וחשש שמא הוא עושה "נכון" ו"לא נכון" ואז החליט להוריד כיפה ושם אותה רק כאשר בא לבית "הלל".
"הדרך להתמודד עם התופעות הייתה באמצעות מענה ישיר אבל במקביל גם יזמתי הזמנת דוברים חיצוניים כמו הרצאת שחקן שהגיע מישראל,דין מירושניקוב (ששיחק בתאג"ד ודבר על הזהות היהודית-אוקראינית ותהליך העלייה שהוא עבר"
"אף פעם לא הגבנו לפעילות האנטישמית באופן ישיר, והתעקשתי להיות פרואקטיביים בדרך לחשוף את הסטודנטים לישראל החיובית. הבאנו דוברים שונים אשר דברו על נושאים הקשורים באקטיביזם, תיקון עולם, ישראל וכדומה. דוברים כמו, ארין שרודי – צעירה אמריקאית שרצה לקונגרס בעבר ועוסקת
בפעילות חברתית והומניטרית, למשל. היא שיתפה את הסטודנטים בעשייה החברתית וחוויה אנטישמית שחוותה בדרכה לקריירה פוליטית".
על ארן שרואיידי:
"מה שהבאתי לקמפוס הובא בהבנה עם הסטודנטים ומתוך להביא את הסיפור שמעניין אותם,הבאנו פעילים מארגון "שורשים",הבאנו אמנים,ורצינו להציג את הסיפור הרחב אבל זה לא מנע מן הסטודנטים האנטי ישראלים מלתקוף אותנו".
"הסטודנטים האנטי ישראליים ארגנו קיר אפרטהייד וחילקו פליירים עם עובדות לא הגיוניות או כדברים מחוץ להקשר כעמדה".
"באחת הפעמים הגעתי למקום בו התקיימה ההפגנה והוצב קיר שמציג את "ישראל כאפרטהייד" נגשתי לבחור שהחזיק שלט בו כתוב: תשאל אותי על האפרטהייד" והצגתי את עצמי, כמי שגדלה בישראל, ואמרתי שאשמח שיספרו לי על אפרטהייד".
"פניתי אל אחד הסטודנטים שהציג את ישראל כ"מדינת אפרטהייד" והוא הסתובב והלך. הוא נמנה על אותם סטודנטים שעברו שטיפת מוח ומדקלמים סיסמאות, ולא באמת מבינים על מה הם מדברים. מבחינתם, הסיבה קיימת והם צריכים להילחם. ומדובר בעיקר בסטודנטים שנמצאים בקמפוסים".
ישנן בעיות מורכבות שמתמודדים עמן בקמפוס ועל עמית ישראל להתמודד עמן.
בעיות שמתמודדים עימן בקמפוסולנטינה התמודדה עם אתגרים זיהתה אותן ואף ניסתה לתת להן מענה.
"הבעייה הראשונה:ראיתי את הסגירות של הקהילה היהודית כלפי חוץ.הקהילה פשוט לא גילתה פתיחות".
"זיהיתי את ההזדמנות לפתוח את הקהילה,באמצעות חברי "הלל" ולגרום להם להשתתף באירועים אוניברסיטאיים.הצעתי להם לבוא ולהציג את עצמם כחלק מהקהל שתומך בישראל וזאת ברמה האקדמית"
"בעייה שניה: זיהיתי שרווחים בקהילה היהודית סטריאוטיפים על ישראל ועל החברה הישראלית. רוב היהודים באזור האוניברסיטה האמריקנית היא ממוצא אשכנזית והדעות על החברה הישראלית היו : החברה הישראלית היא בעלת גוון אחד. רציתי לחשוף אותם לפסיפס של החברה הישראלית מוצא ועשייה וזאת באמצעות ערבי תרבות של עדות שונות. לאורך השנה השנייה שלי כעמיתת ישראל ארגנתי ערבי תרבות מזרחית, יהודים אתיופים, יהודים רוסים, וציינתי את מעגל החגים באמצעות מאכלים של העדה הספציפית שהוצגה. כמוכן הגיע לדבר דובר שסיפר את הסיפור המשפחתי שלו ושל אותו החג".
"בעיה שלישית: מקורות המידע שהסטודנטים היו ניזונים מהם אובחנו על ידי כמוגבלים ואני דחפתי אותם למקורות אלטרנטיביים- לעיתונים של שמאל וימין וזאת על מנת שתהייה להם תמונה רחבה יותר".
"בעיה רביעית: קיים פחד אצל הסטודנטים היהודיים לפני עימות עם ארגונים אנטי ישראלים. הוא קיים בגלל חוסר ידע וחוסר ביטחון עצמי. מה עשינו כדי להפחית את החשש ? פתחנו קורס על ישראל שמביא מידע. הבאתי אנשי מקצוע מארגונים פרו ישראלים שונים וכל אחד העביר נושא בתחומים שהוא
מומחה בהם. דיברנו על מלחמות, על החברה הישראלית, על התרבות הישראלית, וזאת על מנת לספק את הבסיס האינפורמטיבי וזאת על מנת להעלות את הביטחון העצמי בצדקת הדרך. היה לי חשוב לבסס את בסיס המידע וביקשתי מהם לחקור את מה שדיברנו עליו במהלך הקורס".
"בעיה חמישית: ראיתי שיש בזירה הפרו ישראלית ארגונים שלא מתקשרים בניהם ורציתי שיהיה שלחן אחד לכולם. מה שעשיתי בעצם הוא לארח,בכל סמסטר,שולחן עבודה משותף.ערכנו מפגש של כל הארגונים הפרו ישראלים מבוסטון עם הסטודנטים הפעילים.הם נפגשו בניהם וכל אחד היה מדבר על האג'נדה של הארגון וחשבנו יחד איך לשתף פעולה ולא להתפלג".
"בעיה שישית: העדר ציפיות מהשליח של "הלל". שאלתי את הממונים עלי:מה הציפיה שלהם ממני ובעקבות כך עזרתי לכתוב מסמך עבודה.פניתי למנהל שלי וביקשתי שנייצר מסמך של קווים ברורים של אזורי פעולה,תחומי עניין חשובים.כשהייתי עמיתת ישראל עניינים שקשורים לישראל עברו אלי באופן אוטומטי,ואז,בכל פעילות אנטי ישראלית,ניסיתי לשכנע את ההנהגה שזו לא הבעיה של ולנטינה אלא של "הלל" וכולם צריכים להיות מעורבים בפתרון הבעייה ש"צצה".
"בעיה שביעית:ילדים של מהגרים מבריה"מ לשעבר לא מצאו את מקומם בקהילה הרחבה של היהודים בקמפוס.ביחד עם שתי סטודנטיות בעלות יזמה חברתית יצרנו "קלאב של יהודים דוברי רוסית" (ראשיין גואיש קלאב). וזאת על מנת לחבר אותם כקבוצה לקהילה הגדולה. חשבתי : כמו שיש קבוצה ישראלים בקמפוס אין מניעה שלא תהייה קבוצה של יהודים דוברי רוסית.היהודים דוברי רוסית והישראלים השתתפו בפעילויות משותפות והם צרפו אליהם קבוצה פרו ישראלית בקמפוס".
"בעיה שמינית:נושאים נפיצים כמו מעמד ירושלים זכו למענה מצידי.התקיימה ישיבה שאני יזמתי ובה הצגתי,בעקבות הכרזת טרמפ על ירושלים כבירת ישראל,את כל הנקודות שהועלו בנאום . של טראמפ.כל ארגון פרו ישראלי יצא בהצהרה,בתגובה,והבאתי בפני הסטודנטים שהגיעו לפעולה במשרדי "הלל",את התגובות. הבאתי את הצהרה של "הלל" העולמי,מה כתבה ההסתדרות הציונית של יהודי ארה"ב ודיברנו על זה. כל אחד דיבר על התגובות ומה נראה לו. ואת כל זה עשינו לפני היציאה לחופשה של הסמסטר,ועם שובם היו המשתתפים אמורים לשוב עם תשובות ודעות בעקבות הדיון.בתום הדיון הראשון,המפקחת מטעם "הלל" ( סמנכ"ל הלל באוניברסיטה ),שישבה בחדר השכן לאולם הישיבה נכנסה לחדרי עם עיניים דומעות מהתרגשות וציינה בפני כמה התרגשה מן העובדות שהועלו בדיון".
מן האמור לעיל ברור שהחוויה שעמיתת ישראל ולנטינה חומנקו חוותה בשליחות "עמיתי ישראל" לא תוכל למחוק את המחויבות שלה לישראל והיא רק חיזקה את הזהות היהודית והישראלית שלה.
החוויה שהיא עברה בתכנית עוברת על כל אחת ואחד מעמיתי ישראל שמגיעים באמצעות הסוכנות היהודית מישראל לצפון אמריקה.
0
