חיים צרלס הבר ( 28 ) לא היה יכול לשער שעם סיום לימודיו בבית הספר לרפואה בליברפול שבאנגליה, כמה רחובות מרחוב פני ליין של "החיפושיות", הוא יעלה לישראל, ילמד עברית באולפן קיבוץ מעגן מיכאל, ויחצה את הקטע הקשה ביותר של "שביל ישראל", מאילת ועד ערד.
כשדיברנו על עלייה והקרבה של ממש אורלי צוקרמן, מנהלת תכניות עליה מערב וחדוה פרץ מהיחידה לעליה, ציינו את שמו של ד"ר חיים צ'רלס הבר. הוא דוגמא למי שקיבל החלטה לעזוב חיי נוחות מרצון ולעלות לישראל.
"מה הסיפור שלך ?" אנו שואלים בעקבות הערות אלה והוא עונה: "נולדתי בעיר מנצ'סטר שבאנגליה. למדתי ב"קינג דייויד הי סקול" (בית ספר תיכון יהודי) במנצ'סטר. זה בית ספר תיכון ציוני ויש בו הרבה תכניות על מדינת ישראל. למדתי בבית הספר עד גיל 17 ומשם הלכתי ללמוד שנה שלמה בישיבה חרדית בירושלים, ישיבת "אור שמח". אז הייתי דתי, והיום לא".
לימודי הרפואה באנגליה"כששבתי לאנגליה התחלתי ללמוד בבית ספר לרפואה ואני בן 18 . הייתי התלמיד היחיד עם כיפה על הראש בשנה הראשונה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ליברפול. גרתי חמש דקות מפאני ליין. הייתי מעורב במה שקורה בליברפול, ובמקביל ללימודים למדתי שיעורי דת, והייתי חלק מהקהילה הדתית. הייתי אז אדם דתי מאד מאד רציני".
"סיימתי את הלימודים בשנת 2014 ומהאוניברסיטה בליברפול חזרתי למנצ'סטר לשנתיים של התמחות (סטאז'). בזמן הלימודים עבדתי במרכז טראומה בבית חולים ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. כמוכן, עבדתי שנתיים וחצי כסטאז'ר (עד 2017) במנצ'סטר ובסיומם יצאתי לטייל לבד ועם חברים בדרום ובמרכז אמריקה".
לכאורה מסלול של ילד טוב מנצ'סטר או ליברפול (איך שתבחרו) אבל אז הוא קיבל החלטה ששינתה את מהלך החיים שלו.
מסלול קיבוץ אולפן"עברתי מסלול עלייה די פשוט דרך הסוכנות היהודית במנצ'סטר. השליח שטיפל בי היה איתן שדה. מה הוא עשה למעני ? הוא הציג אופציות. מאחר ורציתי לעלות לא הייתי צריך עזרה כלכלית וידעתי שאתגייס לצבא. השנתיים הראשונות היו מתוכננות. הציעו לי אופציות רבות. אם הייתי צריך משהו הייתי מקבל אבל לא הייתי זקוק למאום כי יש לי משפחה בישראל ולא הייתי זקוק לכלום".
"עליתי באוגוסט 2017 , והייתי אמור להצטרף לאולפן בבית ברודצקי בתל אביב. משהו אמר לי : יש קיבוץ אולפן. לא ידעתי שיש. התברר לי שמתגוררים בקיבוץ ועובדים ואמרתי שזה יותר כיף. וכך הלכתי לקיבוץ אולפן. הציעו לי לצאת לקיבוץ רמת יוחנן ובסוף הגעתי לקיבוץ מעגן מיכאל".
ההצטרפות לקיבוץ אולפן הובילה אותו למסלול חדש בחיים, לאחד ממרכזי הצעירים של היחידה לעליה קליטה ומשימות מיוחדות בסוכנות היהודית.
"היה מעניין, הגעתי כרופא, מבוגר בארבע שנים מן התלמידים האחרים. רוב התלמידים היו צעירים שממוצע הגיל שלהם היה 23 ואני הייתי בן 27. הייתי רופא והייתי מוצב במטבח".
"לפני כן הייתי תלמיד ללימודי רפואה שמתגורר חמש דקות מפאני ליין של "החיפושיות" והנה אני מגיע לקיבוץ אולפן מעגן מיכאל. איך זה קרה ? איך זה קרה , שאלתי את עצמי".
"יש לי תשובה לשאלה ששאלתי את עצמי. אני מתחבר לישראלים. האנשים באנגליה קצת אפורים. אם הייתי רוצה להישאר במנצ'סטר הכל קל ונוח. סבבה. היה לי מסלול קבוע מראש : כל יום מגיע לבית חולים, עובד חמישים שעות בשבוע ולא "מיליון" שעות בשבוע כמו בישראל. מגיע, עובר תהליך, עושה את העבודה שלי, והחיים משעממים. לחיים כאלה, משעממים, אני פחות מתחבר. אני אוהב את האנגלים כי הם יותר מנומסים אבל הם לא אנשים חמים כמו במדינת ישראל".
היום הוא כאן.
"המשפחה שלי כאן, בישראל. ההורים שלי הם גמלאים. אבי היה רופא משפחה באנגליה במשך 37 שנים, אמי הייתה מורה למוסיקה, ועכשיו הם עם הנכדות שלהן, מהאחים שלי. אמא שלי מתנדבת ומלמדת אמנות לאנשים נכים ואבי הרופא מלמד אנגלית. ההורים מתגוררים בנתניה וכעת אני מחפש דירה במרכז על מנת להיות קרוב אליהם".
מפגש מרגש"בעת שהייתי באולפן היו משמיעים לנו חדשות בעברית קלה , חדשון – קראו לזה, והקריינית הייתה אישה שרציתי להכיר אותה ולהזמין אותה לאולפן".
"הקריינית ששמה ציפי מזל היא עובדת במשרד החינוך. מדי בוקר היא הקליטה את עצמה מקריאה חדשות בעברית פשוטה. כל תלמיד אולפן יודע מה זה "חדשון". שמעתי את המבטא שלה ונדלקתי מאד להכיר את מי שמדבר. כל התלמידים אהבו אותה ושמחו להכיר אותה בחיים האמיתיים".
"שלחתי לה דואר אלקטרוני שבו כתבתי : "אנחנו שומעים אותך ויהיה כיף שתגיעי לכיתה" והיא ענתה: נשמע מדהים. המורה שלי לא ידעה שהיא אמורה להגיע וכשהיא הגיעה זו הייתה הפתעה גדולה. עבורי, זו הייתה מן החוויות הגדולות שעברתי כעולה חדש. אחרי הביקור היא פרסמה כתבה באתר של משרד החינוך וזה היה מרגש".
שומר על קשר"אני עדיין בקשר איתה. לאחר שסיימתי את האולפן קיבלתי זימון לקורס קציני רפואה והזמנתי אותה לטקס הסיום. היא כמובן הגיעה".
"הגעתי מבית ספר לרפואה בליברפול ועכשיו אני כאן, במדינת ישראל, וחושב על ההבדל בדרכי החיים. אני מסתכל על חיי ואני אוהב את מה שהגעתי אליו".
בתום תקופת האולפן בקיבוץ מעגן מיכאל הוא פתח בפרק חדש והרפתקני שאפילו ישראלים ממעטים להצטרף אליה.
שביל ישראל"בתום תקופת האולפן החלטתי לצאת למסע של "שביל ישראל". הייתי סקרן להכיר אזרחים , לשאול אותם מדוע הם בחרו לגור פה, איך מתנהלים החיים שלהם מה קרה במקום הזה ? לפני אלפיים שנה. כשאני מסתובב באנגליה אני רואה מקומות יפים מבחינת מראות הטבע אבל כאן אתה פוגש היסטוריה וארכיאולוגיה שנוגעים לכל העולם ומרתקים מאד".
"זה היה מאד חשוב לי להכיר את המדינה לעומק ומצאתי את עצמי על "שביל ישראל", חוצה כפרים בדואים, פוגש משפחות של "מלאכי השביל" (אותם אנשים שמסייעים לאלה שהולכים את "שביל ישראל" ). אני הייתי בישראל, שלושים ארבעים פעם, אבל רציתי להכיר יותר כשכבר עליתי. עד שהגעתי היה לי קשה לקבל החלטה אבל כשעליתי רציתי להכיר את כל מה שקורה כאן".
וזה קורה לו יום יום מאז שעלה לישראל
0
