מי שמבקש לראות מקרוב, לא רק ביום המשפחה, את אימוץ משפחות העולים בכל המעגלים החברתיים, ראוי שיגיע למרכז הקליטה "תפוז" בנהריה. זה סיפור של עולים ועולות וותיקים שמסייעים למשפחות של עולים חדשים.
וכשמגיעים למרכז הקליטה פוגשים נשים מדהימות : חוליה גוטגולד, גלדיס גירש, מרים רום, אלה רחילבסקי. רשת של אימוץ שפעילה ללא הפסקה וסביב לשעון 24/7 ודואגות לעולים מחוט ועד שרוך נעל.
מנהלת מרכז הקליטה, חווה מיימון, מספרת על אימוץ המשפחות והסיוע להן על ידי המתנדבים והמתנדבות :
"מאחר והעולים תקופה של חצי שנה ובמצב עניינים כזה יש לנו רצוו שיכנסו לחיים. הרצון שלנו לתת להם כלים שילווה את תהליך הקליטה שאנחנו התחלנו איתו, בכל המישורים, הקשר למדינת ישראל, שיסייע להם בקשרים שלו להשמה ובכלל חבר טוב ויהיה להם מי חהתייעץ בנוגע להחלטה בארץ. כי הם באים מתרבות אחרת".
"נוצר מצב של משפחות מאמצות : בין 10 ל 15 משפפחות מחבקות ומלוות . כל הזמן פותחים את זה : אתציול היתה ישיבה עם "אמונה" ונוגע לנו כי יש לנו תהליך גיור או משפחות שמתעניינות בהליך גיור, וגם בשביל החברה האלה . אני בשביל החברה האלה רוצה משפחיה תומכת"
אחת המתנדבות היא חוליה גוטגולד, שעלתה מברזיל בשנת 2004. "היא הייתה מתנדבת במרכז הקליטה תפוז בנהרייה והיום היא עובדת בעירית נהריה בקליטה של עולים מאמריקה הלטינית, דוברי ספרדית ופורטוגזית" מספרת אלה רחילבסקי, רכזת התרבות והחברה במרכז הקליטה.
"מה הסיפור שלי ? אני מתנדבת בקרב משפחות עולים כבר 12 שנים. זה החל כאן כשהגעתי לסייע בתרגום של השיחות בין המשפחות של העולים לבין העובדים שמבקשים לקבל מידע מכל משפחה ומשפחה" מספרת חוליה.
"לנהריה בכלל מגיעים צעירים ומבוגרים גם מעל לגיל חמישים. מגיעות משפחות עם ילדים קטנים. מה הם מחפשים ? רובם בעלי מקצוע (מאמריקה הלטינית) בינהם: מהנדסים, רופאים, רופאי שיניים, מאמנת חדר כושר, מורה לספורט שגם מלמד לרקוד סמבה, מורה להיסטוריה, ועוד" היא אומרת.
"מה אנחנו עושים ?התפקיד שלנו הוא לקלוט את העולים קליטה חברתית כדי שהעולים ימצאו את דרכם בהעדר שפה. אני, ואנחנו –המתנדבות שמסייעות למשפחות העולים - עוזרים לעולים כל הזמן".
"ארגון עולי אמריקה הלטינית והסניף שלו בנהריה, מאגד בתוכו מתנדבות ומתנדבים שמסייעים לעולים ומשפחות עולים עם הגיעם לארץ. אנחנו איתם מהרגע הראשון שהם נוחתים בנהריה. וכך מתבצע ליווי מאלף עד תו : הולכים עימם לביקור רופא, הולכים איתם לבנק, מסייעים להם להתארגן בארץ החדשה והכל בהתנדבות ביחד ובמקביל אנו לעזר לצוות מרכז הקליטה תפוז"
חוליה גוטגולד : "למה הם עולים ? הם עולים בעיקר בגלל העדר הביטחון. הם הבינו שבטוח יותר לגדל ילדים פה, בארץ ישראל. זו ההתרשמות האישית שלי"
גלדיס גירש (הירש) שפעילה ומתנדבת ומאמצת את העולים עלתה לישראל בשנת 1994. "באתי להתנדב חודשיים בקיבוץ ונשארתי. הבנתי שהורי סבי נרצחו באירופה כי לא הייתה להם מדינה ועכשיו כשיש מדינה זה המקום שלנו כיהודים. אחרי שעליתי "סייעתי" לסוכנות והעליתי את שלושת אחי ואת הורי. האם אני מצטערת שעליתי מברזיל? כל יום אומרת תודה שאני כאן, מסייעת לעולים ועובדת כאדריכלית בנהריה".
מרים רום,מורה בגימלאות, מלמדת בהתנדבות ילדים עולים. "עבדתי 35 שנים כמורה ואלה רחילבסקי ממרכז הקליטה בנהריה התקשרה ושאלה אם אני מכירה מתנדבים מדרום אמריקה ומוכנה להתנדב ואמרתי לה שאני מכיר ואף מוכנה להתנדב. והאמת, אני נהנית לסגור מעגל כעולה שנקלטה ומסייעת לעולים".
"עליתי בגיל 14 ואני יכולה להבין את הילדים העולים שמגיעים לארץ חדשה ונתקלים בבעיות מנטליות ובעיות של שפה. אני נהנית עם הילדים ולראות אותם פורחים בארץ חדשה מעורר סיפוק רב"
"כשהילדים העולים עוזבים את מרכז הקליטה קשה לי להיפרד. עד שהם עוזבים אני נפגשת עימם פעם בשבוע ואנחנו עובדים בקבוצות. היו לי בכיתה, שבה אני מלמדת בהתנדבות, ילדים בכל הגילאים, ועבדתי עימם בכל הרמות. הם מקסימים, כי אחד עוזר לשני. היו לנו כיתות שבהם היו רק אלה שמדברים פורטוגזית והיו כאלה שעלו מקולומביה ודיברו ספרדית. הסתדרתי עימם והם מקסימים".
"היו לי ילדים שעזבו את מרכז הקליטה והגיעו לשיעורים שלנו כי היו ביחד עימם במרכז הקליטה לפני שסיימו וזה הבהיר לי שהשיעורים היו בעלי משמעות עבורם. אנחנו עושים הכל באהבה וזה מלכד מאד".
"אמא של תלמיד רצתה להצטרף ללימודי השפה ואני כמובן הסכמתי. לא רק זאת: הדלת שלי פתוחה לשיחות עם הורים ולשיחות טלפון ואני בקשר עם ההורים"
העבודה ההתנדבותית יוצרת משפחה בארץ ישראל.