אחרי יותר מארבע שנים של שליחות דניאל בן חיים, ראש משלחת הסוכנות היהודית בצרפת, לא יעמוד בקצה כבש המטוס וילווה עולים חדשים מצרפת בצעדיהם הראשונים במדינת ישראל.
על רקע העליה במספר האירועים האנטישמיים הוא מתבונן על השליחות שלו בפרספקטיבה מעמיקה.
מי שהחל את תפקידו כראש המשלחת ב- 30 באוקטובר 2014 סיים את תפקידו לאחר ארבע שנים ושלושה חודשים, במהלכם עלו לישראל 22000 עולים. מרבית העולים עלו מפאריס רבתי כשברקע מהדהדים קולות של פיגועים אסלמיים קשים והתגברות של אנטישמיות.
הוא מכיר את התחושה להיות עולה חדש, כי הוא עלה מפאריס רבתי בחודש אוגוסט 1991, החודש שבו ברית המועצות קרסה, ותשומת הלב הייתה על העלייה ממזרח אירופה; הוא הגיע לכאן, הקים כאן בית ושובו לפאריס היה בבחינת "סגירת מעגל". הוא עולה מצליח שהפך למוביל דעה ומעש.
הוא גדל בסרסל, בפרבריה הצפוניים של פאריס, שם התיישבו יהודים שהגיעו לצרפת בשנות החמישים והשישים. ובמהלך התקופה, מאז עלה לישראל, האזור הזה שינה את פניו והפך לפחות ידידותי ליהודים. מה שהתחזקה יותר ויותר, מבחינתו, היא הזהות היהודית ששיוועה להתחברות אל המקור העוצמתי, מדינת ישראל.
"במהלך ארבע שנות השליחות נזכרתי, מדי יום, בדברים שכתב הוגה הדעות היהודי-צרפתי המנוח, אנדרה נהר: "מתוך המתיחות, הנגדיות, הקוטביות, מתוך מה שנראה לעיניים כאבסורדי, ותהא זו אפילו השואה – מחכה וקורא לך האתגר היהודי של ירושלים, אתגר הגשר: לחבר, לשתף, לאחד" (אנדרה נהר, "הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו"). ללמדך, שההשלמה בחייו של יהודי היא ההתאחדות שלו עם ירושלים שבלב. הישיבה בארץ ישראל. זה תהליך טבעי של הרבה מיהודי צרפתי".
"נשיא ארגוני הגג של יהודי צרפת (קונסיסטואר), יואל מרגי, לא התבייש להציג אותי בפני הנשיא עמנואל מקרון, כמנהל הארגון שדואג לעליה של יהודי צרפת לישראל. הוא לא חשב שהפעילות שלנו, כסוכנות יהודית, היא פעילות מחתרתית וכך גם חושב נשיא הרפובליקה; אני חושב שהשלטון הצרפתי חי בשלום עם התחושה שיהודים עולים לישראל מבחירה ולא מבריחה, זו תנועה שאיננה תקלה מבחינת השלטון הצרפתי שאינו דואג לביטחונם, אלא הליך של התגבשות של הזהות היהודית שבאה לידי ביטוי בהתאחדות עם ארץ המולדת של העם היהודי. דברים ברוח זו אמרתי בעשרות ראיונות בתקשורת הצרפתית ואף לאחר הפיגועים שאירעו שם"
"אנחנו, בסוכנות היהודית בפאריס, לא "שידרנו" את מצוקת הקהילה היהודית, כי זה איננו המנדט של הסוכנות בצרפת. המנדט שלנו היה ועודנו לסייע בגיבוש הזהות היהודית, במתן אפשרויות לעליה, ובחיבור התיק האישי לכל אדם ,גבר אישה ומשפחה, להוויה ולרצון שלו; אני מאמין שהעלייה מצרפת היא רק בתחילת הדרך וזאת בתנאי שהתהליכים החינוכיים שהסוכנות היהודית שוקדת עליהם עם הקהילה היהודית ילכו ויעמיקו. העלייה מצרפת לא אמרה את המילה האחרונה".
בראיון הסיכום עמו דיברנו על סוגיות שקשורות לעלית יהודי צרפת ועל סוגיות שנוגעות לאמונה ולאידאולוגיה וכמובן על הפעילות של הסוכנות היהודית, תחת הנהגתו, בפאריס והכל על רקע האירועים הקשים שאירעו בקדנציה הארוכה שלו בצרפת.
תקופה מרתקתכך הוא אמר:
"הייתי ראש המשלחת בתקופה מרתקת שבמהלכה ליוויתי את התהליכים שקרו בצרפת בכלל ובקרב יהדות צרפת בפרט עם הזכות להשפיע, ולו במעט, על האירועים. חשתי, ברגעים מסוימים, שאני משתתף בכתיבת היסטוריה : בתקופה שהייתי ראש המשלחת עלו יותר מעשרים אלף יהודים במשך ארבע שנים, כמו ב12 שנים קודם לכן. חלה האצה בהליכים של העלייה כחלק ממגמת ההגירה בחברה הצרפתית הכללית, שהולכת ומאבד את צביונה. לא הייתי יכול לשער, כשהגעתי לתפקיד, שנשיא צרפת וראש הממשלה יאמרו : אנחנו יודעים שיש "עליה" (השתמשו ממש במילה זו) ואני אנהיג אותה כראש משלחת הסוכנות היהודית".
"העילה המרכזית לעליה מצרפת : מרבית העולים רצו ועדיין רוצים עתיד יהודי טוב יותר לילדיהם, הרצון לחיים יהודיים שלמים, והאירועים הביטחוניים שאירעו, במהלך התקופה, כמו האירועים החמורים בשרלי הבדו, בהיפר כשר, בבטקלאן, רק האיצו את התהליך של העלייה שממילא היו במהלך התהוות. אני מאלה שטענו ועדיין טוענים שלא קראנו ליהודים "לברוח בגלל המצב הביטחוני" כיון שראינו שיהודי צרפת עושים מאמץ גדול להתחבר לחלק החצוי שבהם, המרחק מירושלים. הם רצו ורוצים להתאחד עם ירושלים, על מנת להיות יהודים שלמים".יהדות צרפת : "יהדות צרפת בעידן המודרני היא בת חמישים שנה והיא מורכבת ברובה, שבעים או שמונים אחוז ממנה, ממהגרים יהודים מצפון אפריקה. זו אולי הסיבה שבבתים יהודיים רבים שוררת אהבה לישראל, חלום להגיע לירושלים, וזוהי יהדות ציונית עם נטיות יהודיות מסורתיות. זו ציונות של הגשמת חזון הנביאים".
לחפש זהות יהודיתעידן החיפוש אחר הזהות: מי שקורא בספרו של מישל וולבק "כניעה" מגלה להפתעתו חזון ספרותי אפוקליפטי של שינוי פני אירופה ממדינה מערבית למדינה איסלמית ובצורה איטית. הגישה הזאת, שעוררה לא מעט וויכוחים בצרפת, נוגעת גם ביהודים רבים ששואלים את עצמם האם הם ימשיכו להיות יהודים במדינה שמשנה את פניה לגמרי. ואכן, יהדות צרפת נענית לאתגר השמירה על הזהות ולא בורחת מן המציאות שצרפת בטוחה פחות. זו עליה מבחירה ולא מבריחה. מזלם של היהודים בצרפת שיש להם לאן להגיע והם קשורים בכל נימי נפשם ל"שנה הבאה בירושלים".
"היהודים מתחברים למדינה חזקה, מדינת ישראל, שמכבדת את הזהות היהודית שלהם. החברה היהודית בצרפת מושפעת ממה שקורה באירופה בכלל ובצרפת בפרט ואתה מוצא יהודים – צרפתיים חילונים שקשורים לציונות הקלסית ורוצים לעלות לישראל ואף עושים זאת. בניגוד לדיווחים הרוב מגיע ונשאר בישראל ורק כמה מאות מגיעים למשל למונטריאול, קנדה".
החינוך ככלי דינמי: "אני רואה היטב את התהליכים בחברה היהודית בצרפת ומגלה שהמהלכים החינוכיים שהסוכנות היהודית הובילה בבתי הספר היהודיים ברחבי המדינה מקדמים את סוגיית ביצור הזהות היהודית. נשיא הקונסיסטואר (ארגון הגג של יהודי צרפת ) אמר באחד מהכינוסים כשהוא מפנה את תשומת ליבו ליושב ראש הסוכנות היהודית שביקר שם : אתה יודע, שהצעירים והצעירות עולים בזכות החינוך שאנו הענקנו להם בקהילות שלנו. הוא צודק אבל התפקיד שלנו , להיות נוכחים בחינוך שניתן בבתי ספר, בתנועות הנוער, בקרב סטודנטים כדי שהליכי גיבוש הזהות היהודית יגיעו לכדי הבשלה שתשכנע את הדור החדש לעלות לישראל".
המניע האידאולוגי/זהותיהמניע האידאולוגי- זהותי : "המניע לעלייה בקרב מרבית יהודי צרפת הוא מניע אידאולוגי-זהותי. צרפת, באופן יחסי, היא מדינה שלווה. אף אחד לא בעט בהם. כל יהודי שהחליט לעלות שקל באם לוותר על החיים הנוחים כאזרח צרפת והחיים העתידיים של הילדים עם פחות נוחות כלכלית. צרפת איננה קישינב של המאה העשרים או אוקראינה של 2015; יהדות צרפת היא יהדות מאד מחוברת לישראל ופיגוע הוא רק מאיץ לעליה אבל לא מניע לעליה. במידה ולא היו קורים פיגועים היית יכול לצפות שלא מעט משפחות היו ממשיכים לדאוג שהילדים יעלו לישראל לאחר בחינות הבגרות או האוניברסיטה וההורים יצטרפו אליהם לאחר שיצאו לגמלאות".
"כדי להדגים את מה שאני אומר אני יכול לספר שבשיאו של מבצע "צוק איתן" כשבדרום הייתה מלחמה נחתו בלוד מטוסים עם עולים מצרפת. וכששאלו אותם מדוע אתם עולים ? מרביתם ענו : אנו עולים למקום בטוח (ואני מזכיר לך שכאן נפלו טילים) יש הבדל תודעתי בין להיות מטרה נייחת בעיר טולוז לבין היותך אזרח של מדינה שנלחמת".
אנטישמיות בצרפת: "בצרפת רווחת ברחוב אנטישמיות אבל הממסד והממשל המרכזי הוא לא אנטישמי ואף מגנה ונלחם בתופעה מכוערת זו. במהלך השנים האחרונות, הרחוב הופך יותר אנטישמי מבעבר וזה איום לקהילה היהודית".
הקשר לישראל: " אף שחלק קטן מהממסד היהודי בצרפת רוצה, להדגיש את העובדה שהיהדות היא דת ובכך להדגיש את המחויבות ללאום הצרפתי הרי הרחוב היהודי מחובר מאד לישראל"
מאבק להתאחדות "כל יהודי בצרפת נקלע לסיטואציה שבה הוא חי עם כמה זהויות : צרפתי או יהודי. והם למדו לחיות עם היהדות שלהם תוך קבלת האחר ומבלי לשנות אורחותיהם. בד בבד עם הסובלנות הזאת היה להם מאבק מתמיד להתאחד עם הזהות החצויה ולהפוך יהודים שלמים. במציאות זו יש לסוכנות היהודית תפקיד מכריע : היא מייצגת את מדינת ישראל בצורה בלתי רשמית, מניעים תהליכים חינוכיים, ומובילה את התהליכים במקומות רבים בצרפת. זו התחושה שליוותה את עבודתי במשך ארבע שנים ויותר. התהליכים בשלים ואתה רואה יהודים עולים על המטוס בדרך לישראל וזה הליך טבעי של איחוד והשלמה בין הזהויות לכדי זהות אחת".
"אנחנו עושים את העבודה הזאת בשיתוף פעולה עם חברת "אופק ישראלי" ועם משרד העלייה והקליטה . וגם בשנים שבהם היינו עסוקים עד מעל לראש בהליכי עליה לא התנתקנו מהעבודה החינוכית שגלשה לחינוך הבלתי פורמלי ברחבי צרפת. בשיחות הפרידה שלי עם הקהילה אמרתי להם שאני מאמין מאד בחיזוק ערכי הקהילה היהודית בצרפת כיון שהעבודה בתחום זה תוביל בסוף התהליך לעליה לישראל"
פרופיל העלייה: "כמעט שאי אפשר להגדיר את הפרופיל של העולה מצרפת כי אין עולה מצרפת שמגיע להתגורר בתל אביב יפו דומה לזה שמגיע להתגורר ברעננה או בנתניה או בירושלים. העולים מאד מגוונים בהתנהגותם ובנטיות ליבם. ואולם, המדובר בקהילה מאד ציונית, במובן השורשי ביותר, שיונקת מן החינוך המסורתי בבית"
גשרים חדשים: "אני עליתי לישראל בחודש אוגוסט 1991 . ואני חושב, בפרספקטיבה של זמן, כי היום יש בחברה הישראלית יותר גשרים בין כל חלקי העם. אני זוכר, למשל, ש"סליחות" היו נחלת הדתיים בחברה הישראלית ואילו בשנים אלה זה רווח אצל חילוניים, מסורתיים ודתיים".
קליטה : "העלייה הזאת היא עליה ברוכה. יש כאן הליכי קליטה שלוקחים זמן מסויים ויהדות צרפת נקלטת, יחסית, לא רע. חשוב לזכור שבשל הכמות של העולים ההליכים נכנסים להאטה זמנית בלבד שהרי כשמגיעים לכיתה ישראלית שלושה עולים מצרפת קל יותר לקלוט אותם מאשר כשמגיעים לאותה כיתה 10 או 15 ילדים שהם עולים חדשים מצרפת. זה יקח זמן, קצת יותר זמן, אבל העולים יקלטו ויתרמו לחברה הישראלית כי הם מונעים מגישה אידאולוגית, אוהבת ישראל, והם חדורים במוטיבציה להצליח ולתרום לחברה".
התרומה של העלייה לישראל: "זו יהדות שיש בה בעלי מקצועות חופשיים שיכולים לתרום לכלכלת המדינה; התרומה הגדולה ביותר, לעניות דעתי, היא בהשתלבותה בחברה הישראלית בדרך שבה היא חיה בצרפת. למה הכוונה ? יש בקרב יהודי צרפת פתיחות גדולה לכל סוגי האמונה : אדם דתי יכול לחיות ביחד עם אדם פחות דתי ולקבל אותו ואת דרכיו מבלי לפגוע בצורת החשיבה שלו. זוהי סובלנות במיטבה שיהודי צרפת מביאים לישראל והנחלת התחושה שאנחנו משפחה אחת גדולה. יהודי צרפתי יכול לשבת לשולחן השבת עם אדם שאינו שומר שבת ואינו חייב לבחור במחנה זה או אחר אלא להישאר דתי. וזו דרך שהחברה הישראלית יכולה לאמץ ולחקות".
דניאל בן חיים, ראש משלחת הסוכנות היהודית בפאריס, איננו תולה את נעליו והוא נכון לקדם אתגרים חדשים שקשורים לעולם היהודי, התחום שאיננו מרפה ממנו מאז הוא זוכר את עצמו כי חיזוק העם היהודי חשוב לו.
==
לינקים :
יריד עליה לאחר הפיגוע בהיפר כשר
0
