את היום הראשון שלה בגאנה, המורה הישראלית לתנ"ך רייצ׳ל שעיה (31) לא תשכח לעולם. היא הצטרפה לפרויקט TEN של הסוכנות היהודית – המפגיש בין יהודים מישראל ומהעולם לפעילות התנדבותית משמעותית ברת-קיימא בקהילות בגאנה, מקסיקו, אוגנדה, פורטו ריקו, דרום-אפריקה ובישראל – בציפייה להרפתקה, אבל המסע הצליח להפתיע אותה הרבה מעבר למה שדמיינה. "כשירדתי מהמטוס באקרה, בירת גאנה, הדלקתי את הטלפון וראיתי שאין לי קליטה״, היא נזכרת, ״לא ידעתי לאן בגאנה אני אמורה להגיע או אם מישהו אמור לחכות לי בשדה התעופה".

נו, וחיכה לך שם מישהו?

"כן, רצתי וחיבקתי אותו חזק. לא ידעתי לאן ללכת והרגשתי אבודה, ופתאום כשראיתי שמישהו מחכה לי, קיבלתי את הסימן שהכול יהיה בסדר".

"הצ'יף הפתיע בעברית"

את ילדותה בילתה שעיה במולדתה, ארה״ב, לפני שעלתה לישראל עם משפחתה בגיל שבע. "בצבא שירתי כמדריכה במוזיאון ההגנה בשדרות רוטשילד בתל-אביב והבנתי שזה מה שאני אוהבת לעשות", היא מספרת. "אחרי הצבא החלטתי להמשיך ולהתפתח בתחום החינוך וההדרכה".

שעיה למדה חינוך והתמחתה כמורה לתנ"ך בדרום תל-אביב. ״לא חשבתי על מעבר לגאנה אבל TEN – הפרויקט החברתי-הבינלאומי לתיקון עולם של הסוכנות היהודית –שילב את כל מה שחיפשתי והבנתי שזו הזדמנות חד-פעמית עבורי. שבוע אחרי שהתקבלתי כבר הייתי על המטוס בדרך לגאנה.

"אחד האנשים הראשונים – ומעוררי ההשראה – שפגשתי מיד כשנחתתי היה הצ'יף המקומי ניני גארטי", מספרת שעיה. "בגאנה צ'יף הוא תפקיד מסורתי. הוא לא עובד בקביעות עם הממשלה כמו ראש העיר אבל יש לו סמכות רבה בקהילה. הצ'יף של וויניבה הוא אדם גדול ממדים כבן 50 לבוש כמעט תמיד בבגדים גנאיים מסורתיים. הצ'יף מאמין גדול בחינוך והוא תומך בכל הפעילות שאנחנו עושים. הוא אימץ את פרויקט TEN וחשוב לו לפתח את תחום החינוך בעיירה שבה אנחנו נמצאים. הצ'יף אוהב אותנו מאוד ופותח לנו המון דלתות – חלק נכבד מהפעילות שלנו בגאנה מבוססת על התמיכה שלו. וכמו יונה הנביא, הוא לקח על עצמו את תפקיד הצ'יף למרות שלא רצה. בגאנה המשפחה בוחרת מי הכי מתאים לתפקיד הצ'יף ואין דרך לברוח, עליך לקבל את התפקיד למשך כל חייך.

"בפגישה הראשונה שלנו הצ'יף הפתיע אותי ודיבר איתי קצת בעברית. שאלתי אותו 'איפה למדת לדבר עברית?' והוא סיפר שלפני כ-23 שנים הוא שהה בישראל במשך כמה שנים. הוא עשה תואר בחקלאות והגיע לישראל במסגרת הלימודים. הצ'יף מאוד אוהב את ישראל והוא כל הזמן אומר שהוא למד הרבה מאיתנו".

"בפגישה הראשונה שלנו הצ'יף הפתיע אותי ודיבר איתי קצת בעברית". הצ'יף המקומי ניני גארטי והמתנדבים (צילום: פרויקט TEN)

"המטרה העיקרית היא לייצר שינוי"

שעיה מסיימת בימים אלו את תפקידה כאחראית על מרכז "פרויקט TEN לתיקון עולם" בגאנה. האחריות כוללת ניהול של המתנדבים וגם הנעת פרויקטים של שינוי חברתי, עידוד מנהיגות מקומית ואקטיביזם".

המטרה של הסוכנות היהודית היא לא רק להעלות עולים, אלא להפוך את העולם למקום טוב יותר. תיקון העולם עומד בלב העשייה של המתנדבים, כערך מרכזי ביהדות. המתנדבים בפרויקט TEN מעשירים ומעניקים כלים לדור העתיד, ומקדמים עשייה משמעותית ובעלת ערך בקהילות בהם הם מתנדבים בעולם. הם מחנכים ומעודדים לחברה שיש בה ערכי נתינה ודאגה לזולת וגם מטפחים את הערכים בעצמם.

"גאנה היא מדינה דמוקרטית ולא-אלימה והאנשים רוצים להתפתח וללמוד", מספרת שעיה. "אני מנהלת בית עם כ-15 מתנדבים יהודים, צוות מאוחד ומגוון שהגיע מכל העולם. בנוסף אני מנהלת את השותפויות עם מקומיים בעלי-חזון. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם עמותות  מקומיות קיימות ונותנים להם כלים בתחום החינוך הבלתי-פורמלי כדי לחזק את העמותות ולהוביל לפעילות עצמאית שלהן בשטח. המטרה העיקרית היא לייצר שינויים חברתיים וסביבתיים בקהילה״.

"אנחנו מפתחים יחד עם המקומיים פרויקטים העוסקים בחינוך לכישורי חיים בשיטות ובכלים חינוכיים בלתי-פורמליים" (צילום: פרויקט TEN)

"רואים פתאום דגלים של ישראל בצד הדרך"

בניגוד לציפיות המוקדמות של שעיה, היא גילתה שהמקומיים יודעים לא-מעט על ישראל ושרבים מהם מאמינים שישראל נמצאת בכלל בגן-עדן. ״הם מכירים את התנ״ך לפרטי פרטים״, היא מספרת. ״כמורה לתנ״ך אני מרגישה לפעמים שהם יודעים את סיפורי התנ"ך טוב יותר ממני. ישראל נמצאת פעמים רבות במוקד החלומות שלהם. אפשר לנסוע בכבישים ולראות פתאום דגלים של ישראל בצד הדרך.

"אנחנו ממוקמים בעיירת חוף בשם וויניבה", מסבירה שעיה. "אנחנו מפתחים יחד עם המקומיים פרויקטים העוסקים בחינוך לכישורי חיים בשיטות ובכלים חינוכיים בלתי-פורמליים. המתנדבים היהודים שמגיעים אלינו אחרי צבא, שנת שירות, תנועות נוער או מכינה קדם צבאית כבר רכשו ידע מסוים בתחום ואלו המיומנויות שאנחנו מביאים איתנו. אנחנו עושים מאמצים רבים כדי לעבוד עם המקומיים בצורה שקופה כמה שניתן ובגבולות היכולת והמקצועיות שלנו כארגון. יש כאן בקהילה אנשים עם חזון שמאמינים בחינוך, מנהיגות ושינוי. אנחנו שמים דגש על פיתוח דור המנהיגים הבא של וויניבה בפרט ובגאנה באופן כללי.

"הרעיון הוא לייצר פרויקט בר-קיימא שמבטיח שבתום עשר שנים של פעילות המקומיים ימשיכו את הפעילות שאנחנו יצרנו יחד איתם".

"בנינו איתם שערי כדורגל עם שקיות מים"

"בגאנה יש אהבה גדולה לכדורגל – כל ילד שני משחק כדורגל ויש להם הרבה גאווה בתחום", מספרת שעיה. "אחת מפעילויות ההעשרה לילדים שאנחנו עושים הוא פרויקט הספורט שמשמש ככלי לפיתוח מיומנויות לחיים (Life Skills). באחד השיעורים הילדים סיפרו שאין להם שערי כדורגל אז חשבנו יחד מה אפשר לעשות. הילדים בכפר חיים בצורה פשוטה מאוד: הבתים עשויים מחימר והגדרות מענפים של עצי קוקוס. החלטנו לבנות יחד איתם שערים בעזרת שקיות מים ועוד חומרים ממוחזרים שיש להם בשפע – כך הם יוכלו בעתיד לבנות שערים בעצמם, ילמדו איך לעשות שימוש בחומרים זמינים תוך שימת דגש על איכות הסביבה, יתנסו בעבודת צוות ושיתוף פעולה ויבינו שכדי לייצר את השערים הם צריכים לקחת אחריות ולהיות אקטיביים. השארנו להם משהו בשטח שישמש אותם לעוד שנים רבות וכלים שישמשו אותם לכל החיים".

"יש לנו תכניות לפיתוח קבוצת מנהיגות של חבר'ה צעירים" (צילום: פרויקט TEN)

וזה ממש לא השינוי המשמעותי היחידי ששעיה, הצוות מקומי ושאר המתנדבים עושים בחייהם של התושבים בגאנה. "יש לנו תכניות לפיתוח קבוצת מנהיגות של חבר'ה צעירים", מספרת שעיה. "המטרה היא שהקבוצה תתגבש ותצא ליזום בקהילה וכבר רואים תוצאות: בימים אלו אנחנו בתהליך פיתוח של מרכז החינוכי - קהילתי. אנחנו עובדים עם שותף מקומי בשם אגוסטין, איש חינוך ועשייה שפתח לפני כמה שנים עמותה משלו. אנחנו עוזרים לו לפתח את העמותה כדי שהוא ימשיך לקיים את המרכז עם המקומיים כשכבר לא נהיה שם.

"בתחום החקלאות עובד איתנו צעיר מקומי בשם סמפסון. פגשנו אותו דרך חברה ישראלית שמפתחת את החקלאות בגאנה ומאפשרת לסטודנטים לרכוש מיומנויות מעשיות בתחום הזה. יש לנו חווה חקלאית קהילתית-לימודית שם אנחנו לומדים ומתנסים מעשית בחקלאות. מי שעובד איתנו בחווה באופן עקבי לבסוף גם נהנה מהתוצרת אותה הוא גידל. בתחום החינוך לבריאות עובד איתנו עמנואל, אח במקצועו, שהחלום שלו הוא להקים עמותה משלו. אנחנו בונים יחד איתו את התשתית הקהילתית לקיום הפעילות בתחום הבריאות ונותנים לו כלים מעשיים להעברת התכנים החינוכיים כדי שיהיה באפשרותו להמשיך את הפעילות גם אחרי שאנחנו לא נהיה שם".

מה הפתיע אותך בגאנה?

״יש פער תרבותי והבדלי גישות לחיים", עונה מיד שעיה. "כישראלים אנחנו רגילים לתקתק עבודה אבל כאן הדברים מתנהלים אחרת. ההתייחסות לזמנים היא שונה כאן – לוח זמנים הוא בגדר המלצה בלבד, מה שיכול להפוך את העבודה שלנו למאתגרת. עם הזמן הבנתי שכך מתנהלים הדברים ואני זו שצריכה להתגמש. ברגע שהרשיתי לעצמי ללמוד ולחוות את התרבות – שחררתי. למדתי שגם לרוץ כל הזמן לא תמיד מוביל לתוצאה החיובית ביותר – הרוגע אפשר לי ליהנות יותר מהדרך ובאמת להיפתח ללמידה תרבותית אמיתית.

בעוד פחות מחודש תסיים שעיה קדנציה של שנה וחצי כמנהלת המרכז בגאנה. "העבודה פה מרגשת אותי", היא אומרת. "זה בא לידי ביטוי באנשים שמאמינים בעתיד החינוך בגאנה, שרואים עצמם כסוכני השינוי של המקום ופועלים יחד איתנו לעבר המטרה המשותפת. מרגשים אותי המתנדבים והצוות שהולך איתי יד ביד לאורך כל התהליך".   

אז למה לא להמשיך?

"אני מאמינה בפרויקט ובהמשכיות שהוא מייצר", עונה שעיה. "אני מרגישה שהבאתי את עצמי למקום והשארתי בסיס איתן למי שיבוא אחרי. למדתי על עצמי ועל האחר, למדתי תרבות, שותפות וקיימות. אני כמהה להמשיך לעשות זאת במקום שהוא הבית – ישראל. אני מחוברת לארץ ומלאה בציפייה, התרגשות ורצון לעשייה מתמשכת בדרך החדשה שאפנה אליה. אין לי ספק שהדמעות יזלגו בטיסה חזרה הביתה, התחברתי לקהילה המיוחדת שחייתי בה בגאנה יותר משנה וחצי. יש לא מעט אנשים שלמדתי מהם, שנכנסו לי ללב ושילכו איתי גם בהמשך".

פרויקט TEN מנהל מפעלים חינוכיים בגאנה, אוגנדה, דרום-אפריקה, מקסיקו, פורטו ריקו וישראל. בעתיד הפעילות תמשיך להתרחב לקהילות ביוון ובקמבודיה. אנחנו תמיד מחפשים מתנדבים ומתנדבות חדשים, בשנות העשרים לחייהם, שלהוטים להכיר תרבויות חדשות ולהצטרף לחוויה משנה-חיים.

להרשמה >> הקליקו כאן.

"פתאום רואים דגל ישראל בכביש". מחזה די נפוץ בגאנה (צילום: רייצ'ל שעיה)